מה שתפס בסוף יולי השנה – כעס מתפשט ברחוב העזתי נגד שלטונו של החמאס ברצועה- עלול לא לתפוס עכשיו: ההרס הנרחב וכמות ההרוגים והפצועים האזרחיים יסבו את זעם האוכלוסיה כלפי ישראל. יתירה מזאת, האוכלוסיה של צפון הרצועה תהיה במצב קיומי פתטי, בעקבותיו לא יהיו לה המשאבים הפיזיים והנפשיים להתקומם; כל זאת בהנחה שצה"ל לא יצליח לעקור את האג'נדה של חמאס מהשורש, גם אם יצליח להשמיד את רוב התשתית הצבאית והשלטונית של החמאס ושו"ת.
אולי הפתרון הריאלי היחידי טמון בהכנסת כוח דמוי Unifil, עם הסכמה בינלאומית לפשיטות אלימות של צה"ל לשרש ניצנים של התארגנויות טרור חדשות. שאלת המפתח הכי מאתגרת היא בידי מי יופקד השלטון בפועל ברצועה: אם יהיו אלה גורמים מתונים מקומיים, לא ברור אם הם יצליחו למשול תחת אג'נדה קונסטרוקטיבית ( פתיחת המעברים לישראל ומצרים, השקעות באמצעי יצור ברצועה והקמת נמל עמוק מים) לאורך זמן מבלי שיוקעו כבוגדים ויוחסלו ע"י גרעיני הטרור החמאסי/ג'יהאדי שימשיכו לפעול מאחורי הקלעים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם