אירועי ה-7 באוקטובר הותירו את כולנו המומים, כואבים, דואבים ובעיקר מופתעים. כן, שוב פעם מופתעים (אחרי הקורונה). בזמן שרוב הציבור בישראל מנסה להתארגן מחדש ברמה האישית והמקצועית לאור מעורבות העורף בקו הראשון למלחמה – לוחמי ולוחמות החינוך עומדים בפעם השנייה בשנתיים האחרונות בחזית האזרחית, החברתית והחינוכית. זאת על מנת לאפשר לתלמידי ישראל שפיות זמנית, חיזוק חוסן מיטבי ובעיקר שגרה שהכי קרובה למה שהכירו לפני פרוץ המלחמה.

מערכת החינוך ידועה כבעלת כוח ועצמה בתקופות של משבר. המורים תמיד עומדים בפרץ ופועלים באופן הטבעי ביותר למען תלמידיהם וקהילת בית הספר. בימים אלו בתי ספר שנמצאים בקו העימות בצפון ואחרים בעוטף בדרום וגם אלו שמפוזרים לאורכה ורוחבה של המדינה מצליחים, למרות אתגרי המלחמה, להרים את הראש, להתכנס ולפעול למען הדור הצעיר שמצפה לקבל תמיכה וחיבוק מקברניטי החינוך שלו.

בתיה"ס בקו העימות בצפון, בעוטף בדרום ואלו שמפוזרים לאורך ורוחב המדינה מצליחים, למרות אתגרי המלחמה, להרים ראש, להתכנס ולפעול למען הדור הצעיר שמצפה לקבל תמיכה וחיבוק מקברניטי החינוך שלו

בשיחות רבות בתקופה זאת, עם שותפיי למערכת החינוך ממנעד גדול של תפקידים, אני נדהמת ונרגשת לגלות מחדש את העוצמות, הכוחות ובעיקר הרוח שהם מביאים איתם אל בתי הספר הפיזיים והווירטואליים.

ישנם מורים בשירות מילואים שבו זמנית לא מוותרים על שמירה ויצירת הקשר היומי עם התלמידים שלהם. הם מלווים אותם כל יום, בכל אמצעי המדיה. ובזמן שהמשמרת שלהם במילואים מסתיימת הם גם עולים לזום להיפגש, לראות, להקשיב ולחבק מרחוק.

אחרים שאינם בשירות מילואים, אך בשירות הקהילה והחברה האזרחית שמעוררת השראה בימים אלו, פועלים ללא לאות בהתנדבות למען קהילות מפונות וחיילי צה"ל – באמצעות לימוד במרכזים, בישול, ניוד מוצרים, כביסות, פתיחת בתים לחיילים למקלחות, ואת כל זה עושים תוך כדי תנועה. מתנדבים ומלמדים, מתנדבים ומטפלים, מתנדבים ונותנים שירותי חינוך לתלמידים בזום, במפגשים אישים, בשיחות טלפון, בביקורים במרכזי מפונים.

מעל לחודש המורים מאפשרים מרחב בטוח ומכיל עבור הילדים של כולנו. מה יש בציבור המורים הזה שנותן לו כוח ועוצמה כזאת? ובעצם מה תפקידם של מורים במרחב הציבורי בזמן מלחמה?

מעל לחודש המורים מאפשרים מרחב בטוח ומכיל עבור הילדים של כולנו. מה יש בציבור המורים הזה שנותן לו כוח ועוצמה כזאת? ובעצם מה תפקידם של מורים במרחב הציבורי בזמן מלחמה?

דונלד ויניקוט (פסיכואנליטיקאי וממשיך דרכו של זיגמונד פרויד) טען שתפקיד המורים בזמן המלחמה הוא לספק לתלמידים שלהם הגנה, ביטחון ויצירה של סביבה נוחה וחמה לצמוח ולהתפתח למרות האתגרים והקשיים מסביב.

אכן, ניתן לראות בישראל 2023, שהמורים מספקים תמיכה רחבה לתלמידים, להורים, לצוותים שלהם. חשוב וראוי לציין את מנהלי.ות בתי הספר, שהם אלו שעומדים בראש הפרמידה  ונותנים את המטריה הכוללת.

המורים נדרשים להיכנס למצב אוטומט ולספק את "הסחורה" – חינוך, ידע, חיבוק, סביבה נוחה. אך אל לנו לשכוח שהם עצמם בני אדם בשר ודם, אזרחי המדינה, שחוו כמו כולם בחודש האחרון טלטלה איומה ברמה הלאומית, האישית והמקצועית. רובם הורים לילדים צעירים שזקוקים גם לתמיכה בבית, חלקם הורים למשרתים בסדיר או בקבע, מורים אחרים ו/או בני זוגם מגויסים בעצמם לצבא, ואחרים, ויש רבים כאלה, שנפגעו באופן ישיר מאירועי השבת השחורה של ה-7 באוקטובר – נרצחו, נחטפו או איבדו את היקר להם מכל.

באירועים לאומיים של משברים (רצח רבין, פינוי גוש קטיף, מלחמת לבנון, קורונה, "חרבות ברזל" ועוד) ניכר שהמורים מוצאים את עצמם על הציר שבין הפרטי שלהם (אירועים ואתגרים אישים בתקופה קשה שיש לטפל בהם) לבין הציר  הציבורי/מקצועי שלהם (תפקידם כדמויות חינוכיות בשדה החינוכי), שדורש מענה זמין לתלמידים, להורים ולצוותים בהם הם שותפים.

המורים נדרשים להיכנס למצב אוטומט ולספק את "הסחורה" – חינוך, ידע, חיבוק ועוד, אך אל לנו לשכוח שהם בשר ודם, אזרחים שחוו, כמו כולם בחודש האחרון, טלטלה איומה ברמה הלאומית, האישית והמקצועית

במצב זה, ברוב המקרים הם מוותרים על הפרטי ומקדישים את כל הכוחות שבהם לציבורי/מקצועי. תאמינו לי אני רואה, מרגישה וממש חווה את זה מקרוב. הם מניחים את עצמם מחוץ לאירוע ופועלים בצו 8 של מערכת החינוך מסביב לימים ולשעון.

על פניו זה נראה טבעי להם, מפני שאנשי חינוך שבחרו להיות כאלה האדרנלין של העשייה החינוכית הרחבה מובנה ב-DNA שלהם. העניין הוא אחר, הם חשופים יום יום, שעה שעה, למשברים, טראומות וקשיים של "הלקוחות" שלהם (גם אם הם לא מחנכים אלא מורים לאזרחות, אנגלית או אומנות). הם מושפעים מהסיפורים, מוצפים רגשית וכואבים את כאבם של שותפי החינוך שלהם.

תופעה זאת נקראת טראומטיזציה משנית, שבה האנשים שבאים במגע קרוב עם הקורבן לאירוע טראומטי, במקרה זה המורים, עלולים לחוות מצוקה רגשית ולהיהפך בעצמם במהלך הזמן לקורבנות עקיפים של הטראומה.

בסוף כל יום צריך לראות ולטפל במורים האלו, גם אם אין הנחייה מפורשת או חוק כתוב! מחקרים מעידים על שחיקה מוגברת בזירת החינוך של צוותים חינוכיים בתקופות של מלחמה. סינדרום השחיקה מתואר כתהליך שיש בו התרוקנות הדרגתית ומתמדת של משאבי התמודדות אצל המטפלים, ובמקרה זה המורים. ההתרוקנות הזאת עשויה לפגוע פעמיים, בפעם הראשונה במורה ובפעם השנייה במי שזקוק לו במערכת החינוך (פימה, 2008).

בטראומטיזציה משנית – האנשים שבאים במגע קרוב עם הקורבן לאירוע טראומטי, במקרה זה המורים, עלולים לחוות מצוקה רגשית ולהיהפך בעצמם במהלך הזמן לקורבנות עקיפים של הטראומה

על כן יש לדאוג לדואגים, יש לתמוך בתומכים, יש להעניק חוסן למי שנותן חוסן – לכל הצוותים החינוכיים על שלל תפקידיהם השונים.

חשוב מאוד שבאופן מקביל להתערבויות של הצוותים החינוכיים בעשייה אל מול "הלקוחות" שלהם, תהיה התערבות מקצועית-רגשית חיצונית, שתאפשר תמיכות של יועצות, פסיכולוגים, מרכזי חוסן, הכשרות מקצועיות בתחום חיזוק החוסן – שרובם ככולם יתנו מענה וכלים אופרטיביים להתמודדות עם משברים בזמן שגרה לרגעי משבר על בסיס קבוע.

ובינתיים, בכדי שהצוותים החינוכיים יתמודדו עם הטראומה הלאומית והאישית שאנו חווים היום, בטרם יגיע הסיוע החיצוני עבורם (אם בכלל) כדאי שיבססו בחייהם האישים מספר עקרונות מומלצים:

להיפגש באופן קבוע – מידי יום יקיימו ריטואליים קבועים שיתנו להם חוסן (ארוחות, שינה, פעילות ספורטיבית, שיחות מקרבות, האזנה למוסיקה, שימוש באומנות).

להיות מגדלור של תקווה ורגשות חיוביים – לחשוב, לדבר ולהתנהג את הרגשות החיוביים שלהם, לראות ולהאמין בטוב שממש מעבר לפינה.

לשיר "הכניסיני תחת כנפך" – לזהות אישיות משמעותית שניתן לחלוק איתה חוויות בתקופה המאתגרת הזאת, לדבר, לשתף עם מי שסומכים עליו.ה (מהמעגלים האישים ומקצועיים).

לזכור שגם מחר תזרח השמש – מידי יום ביומו למסגר מחדש את הסיפור האישי  באמצעות כתיבה מרפאה, לכתוב יומן מלחמה ותקווה.

מוקדש לכל בעלי התפקידים במערכת החינוך בישראל 2023.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.