קראו לה מעשיהו.
בארץ ההיא כולם צדיקים וישרים כמו סרגל.
לארץ היה מנהיג, או מלך שנבחר בבחירות דמוקרטיות. כמובן שהוא היה בראש הצדיקים. למלך היתה ממשלה, חבורה של צדיקים מלאי תבונה מבחירי העם.
המלך צדקיהו שמו היה נוהג לעיתים לצאת מארמונו ולבקר את העם. הוא היה יוצא לשווקים לברך את החנוונים על יבולם, עוצר מדי פעם באיזה דוכן כדי לקנות איזו מנה פלפל עסיסית. כמובן שמכיוון שהוא היה צדיק, אינו היה משלם מיידית, אך היה מבטיח איזה אלף הבטחות לגמול אחרי הבחירות הקרובות. כמובן שיקירי השוק האמינו למוצא פיו וצעקו בקול גדול יחי המלך צדקיהו.
אחרי הביקורים בשווקים, צדקיהו היה מכנס את הממשלה של הצדיקים והיה טופח על חזהו בהנאה מול ההאדה הרבה שזכה לה ברחבי ממלכתו.
צדקיהו לא העיז להגיע לבקר בביקתות של הצפוניים, כי הוא ידע שהבורגנים האינטלקטואלים לא יציעו לו פלפל ופירות עסיסיים בחינם. הוא ידע שמהצפוניים הוא יוכל לבקש השתתפות תמידית בהגנה על ממלכת מעשיהו משלל האויבים המסוכנים המקיפים את הממלכה.
מדי פעם פרצה מערכה מכיוון האוייב מהצפון. לשם הצפוניים הנאמנים הצליחו לבלום את התקיפה. אחרי כמה שנות שקט האוייב מדרום החל להציק. גם לשם צדקיהו גייס את הצפוניים וביחד עם אנשי הדרום הוא השיג מספר שנות שקט.
צדקיהו ניסה בכל כוחו להראות שכל מהוייו הם להגן על ממלכת מעשיהו והעם הצדיק בתוכו, לכן הוא קנה עוד נשק מתקדם ועיצם את צבאו באמצאים רבים חדשניים.
עד שיום אחד הגיע אוייב חדש שאותו צדקיהו לא הכיר. אוייב מסוכן פי כמה מכל האויבים מסביב. הוא ניסה להלחם באוייב המסוכן בכל האמצעים החדשים העומדים לרשותו, אך האוייב החדש סרב להיכנע.
הוא כינס שוב את ממשלת הצדיקים כדי לטכס עצה איך לגבור על האוייב החדש והמסוכן.ממשלת הצדיקים החליטה בפה אחד לסגור את הממלכה בבתים ואם זה לא יעזור במרתפים. היחידים שקיבלו אישורים לצאת הם חברי ממשלת הצדיקים.
וכך יצאו חברי מרעיו של צדקיהו לדרכים, ללא פקקים אל מנת לבזוז את ממלכת הצדיקים.

כל הזכויות שמורות לצדקיהו..