"הבוקר לפני 34 שנים היה הבוקר הראשון של ברלין המאוחדת", אמר מדריך התיירים שעמד מול עמדת בידוק הדרכונים המיתולוגית "צ'ק פוינט צ'ארלי". בזמן שברלין הייתה חצויה בין הצד המזרחי (הצד הסובייטי) ובין המובלעת המערבית (תחת שליטת בעלות הברית), היה זה מעבר הגבול העיקרי והמפורסם בעיר.
בליל 9 בנובמבר 1989 נפרץ הגבול הזה – והעיר אוחדה. הגרמנים מכנים את היום הזה "שיקזאלסטאג" ("יום הגורל"), מונח שבו השתמשו חוקרים לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר נפילת החומה. ב"שיקזאלסטאג" התרחשו כמה אירועי מפתח בהיסטוריה של גרמניה.
ב־9 בנובמבר 1848, למשל, בזמן "אביב העמים" באירופה, הוצא להורג בווינה הפוליטיקאי הדמוקרטי והמהפכן הגרמני רוברט בלום, שלחם נגד גישת העליונות הגרמנית – והתנגד לכיבוש הפרוסי בפולין. ביום זה ב־1918 קיסר גרמניה וילהלם השני הודח וקמה רפובליקת ויימאר; וב־9 בנובמבר 1923 נכשל ניסיונו הראשון של היטלר לכבוש את השלטון בגרמניה.
15 שנים אחרי הניסיון הכושל, ב־9 בנובמבר 1938, בוצע פוגרום "ליל הבדולח" ביהודים שחיו ברחבי הרייך השלישי. ביום הזה חברי המפלגה הנאצית התארגנו בכיכרות בערים השונות, שילהבו את ההמון – ויצאו לבצע פוגרום ביהודים.
בתקופה שקדמה לליל הבדולח הגרמנים עבדו קשה כדי להגלות את יהודי המדינה, אך הקצב לא סיפק אותם. באותו הלילה הוצתו בתי כנסיות, חנויות ובתי יהודים. מאות יהודים נרצחו על פי הערכות, זאת בניגוד לטענת גרמניה הנאצית שדיווחה על עשרות הרוגים.
היום בגרמניה כבר לא מכנים את הלילה הזה "ליל הבדולח", משום שלדבריהם מדובר במונח נאצי. השם הפוליטיקלי קורקט הוא "ליל הפוגרום" או "פוגרום נובמבר".
85 שנים לאחר הפוגרום, רחובות ברלין הפכו לזירת קרב על התודעה בנושא מלחמת ישראל–חמאס. כמעט בכל יום מתקיימת כאן הפגנה או אירוע העוסק במלחמה ובגל האנטישמיות העולה ברחבי העולם
85 שנים לאחר הפוגרום, רחובות ברלין הפכו לזירת קרב על התודעה בנושא מלחמת ישראל–חמאס. כמעט בכל יום מתקיימת כאן הפגנה או אירוע העוסק במלחמה ובגל האנטישמיות העולה ברחבי העולם. בבירת גרמניה יש מי שקורא למחוק את ישראל מהמפה כמו גם אנשים הקוראים לפגוע ביהודים.
בשונה מליל הפוגרום, הפעם יש גם אנשים שיוצאים להפגין נגד האנטישמיות. רבים אחרים בוחרים בשתיקה. אולי זו הייתה הרוח הקרירה של סוף הסתיו – או בעצם השעה היחסית מוקדמת בברלין – אבל הרחוב שיורד מ"צ'ק פוינט צ'ארלי" היה ריק יחסית.
![צועדים בברלין לזכר ליל הפוגרום מחזיקים שלטים עם שמות החנויות שנהרסו ע"י הנאצים, ברלין, נובמבר 2023 (צילום: גילעד שדה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/11/Berlin-for-Zman-2.jpg "צועדים בברלין לזכר ליל הפוגרום מחזיקים שלטים עם שמות החנויות שנהרסו ע"י הנאצים, ברלין, נובמבר 2023 (צילום: גילעד שדה)")
מטרים ספורים מעמדת בידוק הדרכונים לשעבר עמד מיכאל סיימון דה נורמיאר, ברלינאי בשנות ה־50 לחייו ואחד השותפים בהפקת הסרט זוכה האוסקר "נער קריאה". דה נורמיאר – המוכר גם כ"מייק דה בייק" – היה עטוף במעיל שעליו תפור דגל ישראל, "יש כאן את כל מה שצריך כדי למרק את "אבני הנגף", הוא אמר והרים את תיק היד האפור שהחזיק.
"ראית אבני נגף בדרך?" הוא שאל כשהלך וחיפש אותם במורד הרחוב. "אנחנו לא משפחה דתית ולא חוגגים את רוב החגים, אבל יש יום חשוב שהוא חלק מהמורשת שלנו ואנחנו מציינים אותו – יום הזיכרון לליל הפוגרום ויום הזיכרון לשואה (יום שחרור אושוויץ).
"כמו גרמנים רבים, מירוק אבני הנגף ביום הזיכרון לליל הפוגרום זו מסורת שאימצנו כמשפחה. היום לפני 85 שנים בתי הכנסת והנכסים של יהודי גרמניה כבר היו באפר"
"כמו גרמנים רבים, מירוק אבני הנגף ביום הזיכרון לליל הפוגרום זו מסורת שאימצנו כמשפחה. תחשוב על זה שהיום לפני 85 שנים בתי הכנסת והנכסים של יהודי גרמניה כבר היו באפר. זה יום המציין את הנורמליזציה של האלימות ואפשר להגיד שבאופן מעשי הבוקר הזה מציין את תחילת השואה".
אבני הנגף מקובעות על רצפת הרחוב לצד נכסים שבהם חיו יהודים. האבנים מיוצרות בתהליך ייחודי: יוצקים קוביית בטון בגודל 10X10 סנטימטר, מחברים אליה לוחית פליז – ועליה חורטים את הפרטים של מי שגר/ה בבית, מתי נולד/ה ומה עלה בגורלם.
בניגוד לדעה הרווחת, לא מדובר בפרויקט ממשלתי ובמקרים רבים הבירוקרטיה היא זו שמגבילה את הנחת האבנים. התהליך כולל איתור מידע, שנעשה לרוב כחלק מתהליך לימודי בבתי הספר המקומיים, פניה אל בני משפחת הקורבן – אם נותרו כאלה בחיים – ופנייה אל בעלי הנכס כדי לקבל אישור לקיבוע האבן.
אחרי שכל אלו מסודרים, מתקבל האישור מהרשויות. בימים שלפני ואחרי יום הזיכרון לליל הפוגרום, גרמנים רבים יוצאים אל הרחובות, יורדים על הברכיים וממרקים את אבני הנגף הפזורות ברחבי המדינה. נכון לעכשיו יש יותר מ־75 אלף אבני נגף ברחבי אירופה, רובם בגרמניה. האומן הברלינאי גונטר דמניג הוא זה שחשב של הרעיון והוציא אותו לפועל.
מאז השבעה באוקטובר, מאות מפגינים אנטי־ישראלים יוצאים מצ'ק פוינט צ'ארלי לצעדה ברחובות העיר. "גרמניה מממנת את ההפגזות הישראליות"; "עצרו את רצח העם", צועק ההמון
בשנת 1995 דמניג יצר את אבן הנגף הראשונה מתוך רצון לחזק את זיכרון השואה. את האבנים הראשונות הוא קבע בברלין, בין היתר בשכונת קרויצברג, שהפכה למעוז ההפגנות האנטי־ישראליות בגרמניה.
מאז השבעה באוקטובר, מאות מפגינים אנטי־ישראלים יוצאים מצ'ק פוינט צ'ארלי לצעדה ברחובות העיר. "גרמניה מממנת את ההפגזות הישראליות"; "עצרו את רצח העם", צועק ההמון. "ממים אל מים – פלסטין ערבית", צעקו באחד הגושים שקראו בגלוי לאלימות ושפיכות דמים.
כל זה על אף שבברלין ובבוואריה הוציאו מהחוק את הקריאה "מהים עד הנהר פלסטין תשוחרר". שהגות ההמון הדהדו בין הבניינים. חלק מהשלטים הציגו כיתובים המאשימים את גרמניה ואת השואה בסכסוך הישראלי–פלסטיני.
כמה ימים לאחר מכן, בהפגנה אנטי־ישראלית אחרת בעיר, צעדה קבוצה שקראה לאינתיפאדה חדשה. המפגנים צעקו, "תרימו את דגל פלסטין מעזה ועד ג'נין, מעזה ועד שייח' ג'ראח"; "עזה חזקה מהמוות, יחי הטילים תכו, תכו".
אחרים החזיקו שלטים עם הכיתוב "לעולם לא עוד" ושלטים עם פרצופי החטופים. מול צעדת הזיכרון עמדו מפגינים אנטי־ישראלים שלא פספסו את ההזדמנות וקראו לעבר הצועדים "צבועים"; "לשחרר את פלסטין"
בערב יום הזכירון לליל הפוגרום הצטרפתי לצעדה שאורגנה על־ידי הכנסיות הפרוטסטנטיות והקתוליות של ברלין. מאות גרמנים צעדו, מחזיקים שלטים עם שמות 119 בתי העסק היהודים שנשרפו בלילה הזה או שבעליהם נמלטו מהעיר קודם לכן. כל 119 בתי העסק היו על מסלול הצעדה.
אחרים החזיקו שלטים עם הכיתוב "לעולם לא עוד" ושלטים עם פרצופי החטופים. מול צעדת הזיכרון עמדו מפגינים אנטי־ישראלים שלא פספסו את ההזדמנות וקראו לעבר הצועדים "צבועים"; "לשחרר את פלסטין". הצעדה כללה כמה עצירות שבהם נישאו דברי זיכרון וקריאות נגד גל האנטישמיות באירופה ובעולם.
בסיום הצעדה, אחרי שרוב הקהל התפזר, עובר אורח ירק לכיוון צעיר יהודי החי בברלין וקרא לעברו "יהודי מסריח". המשטרה עיכבה את התוקף וגבתה את התלונה במקום.
"אנחנו חיים בתקופה חשוכה ועצובה לעם היהודי בברלין, בגרמניה ובעולם כולו. אנחנו מנודים, מופלים לרעה, אנחנו מפחדים לייצג את עצמנו ולהגיד שאנחנו יהודים ושאנחנו ישראלים. אבל אין בי אימה מהמצב ולכן אני אמשיך ללכת עם כיפה וציצית", אמר חואן פבוננסי בן ה־18 שחי בברלין.
חואן סיפר שמאז השבעה באוקטובר חלה עלייה בקריאות הנאצה נגדו בשל זהותו היהודית והכיפה שלראשו. "קוראים לעברי יהודי מלוכלך, רוצח תינוקות. וקרה כמה פעמים שירקו עליי"
פבוננסי סיפר לזמן ישראל על החיים כיהודי בעיר הבירה. "אני לא מתבייש לייצג את העם והמדינה שלי. אני לא מתבייש להגיד מי אני, מאיפה באתי ולאן אני הולך, ולכן הצטרפתי לצעדה בברלין. אני הולך עם כיפה וחשוב לי להגיד לאנשים שזה לא משנה מה יקרה, זה לא משנה כמה אנשים יפלו אותנו, ישנאו, ירדפו או ינסו להרוג אותנו. לעולם לא נפסיק להתקיים. 'לעולם לא עוד' זה עכשיו!"
חואן סיפר שמאז השבעה באוקטובר חלה עלייה בקריאות הנאצה נגדו בשל זהותו היהודית והכיפה שלראשו. "קוראים לעברי יהודי מלוכלך, רוצח תינוקות. וקרה כמה פעמים שירקו עליי, היו גם מקרים שבהם הייתי צריך להתגונן".
יותר מ־2,000 תקריות אנטישמיות דווחו לרשויות של גרמניה בחודש שבין שבת הדמים ליום הזיכרון לליל הפוגרום, אומר ד"ר פליקס קליין לזמן ישראל. קליין, הממונה על הרשות למלחמה באנטישמיות של הממשלה הפדרלית של גרמניה, סיפר כי גרמניה עושה כל שביכולתה כדי להילחם בעלייה באנטישמיות.
"מאז השבעה באוקטובר אנחנו רואים עלייה משמעותית בפשעי שנאה אנטישמיים", אומר קליין. "משפחות יהודיות החיות בגרמניה מפחדות מהמצב. זה אבסורדי, אחרי שישראל הותקפה אנחנו רואים עלייה באנטישמיות בגרמניה".
![ד"ר פליקס קליין (במרכז), ראש המטה למלחמה באנטישמיות , ברלין, נובמבר 2023 (צילום: גילעד שדה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/11/Berlin-for-Zman-19.jpg "ד"ר פליקס קליין (במרכז), ראש המטה למלחמה באנטישמיות , ברלין, נובמבר 2023 (צילום: גילעד שדה)")
"כוחות משטרה הוצבו ליד מבני ציבור יהודיים, אנחנו מצליחים למנוע ולמזער הפגנות ואנחנו עובדים על סדרת חוקים כדי להילחם באנטישמיות ברשתות"
קליין אמר כי ההמשלה הפדרלית עושה כל שביכולתה כדי להגן על הקהילה היהודית במדינה. "כוחות משטרה הוצבו ליד מבני ציבור יהודיים, אנחנו מצליחים למנוע ולמזער הפגנות ואנחנו עובדים על סדרת חוקים כדי להילחם באנטישמיות ברשתות וכדי להבהיר מה היא הסתה".
קליין גם מספר כי ממשלת גרמניה עומדת בסולידריות לצד ישראל. שעות לאחר שהסתיימה הצעדה הראשונה, הרחובות בשכונת פרידנאו התמלאו באנשים רבים, שהתכוננו לצאת לצעדה נוספת לזכר ליל הפוגרום. חלק הגיעו לשם אחרי שכבר מירקו אבני נגף, אחרים התכוונו למרק אבני נגף אחרי הצעדה.
מאות אנשים צעדו בשקט מופתי ברחובות הצרים, מרכינים ראש ומחזיקים נרות ברחובות החשוכים. רגע מסמר שיער כשהאש מאירה את החושך, אש של סולידריות, אש של סימון דרך, לעומת אותה האש הרצחנית מלפני 85 שנה.
ארגון של סבות נגד גזענות ארגן מצעדי זיכרון בשכונות שונות בעיר ברלין ובערים נוספות. לפי המארגנים, באחת הצעדות השתתפו כ־800 אנשים. "המפגינים שקוראים להשמיד את ישראל ונגד הזכות של היהודים לחיות בישראל הם לא שמאליים אלא ימיניים קיצוניים במסכה", סיפרה אחת הסבות לזמן ישראל.
"לא יכולנו לראות את השימוש הבזוי הזה שמזכיר את שנות ה־30 של המאה הקודמת – ועוד אצלנו בברלין. לכן החלטנו להדפיס את הסטיקרים ולהשתמש במגן דוד כסמל של קבלת היהודים וכקונטרה לשנאה"
בשיחה איתה, לפני תחילה הצעדה, היא הסבירה כי לדעתה ממשלות ישראל עשו לא מעט טעויות ביחס לפלסטינים. "לביקורת יש תפקיד חשוב בשיפור חיי האזרחים, יש רבים המביעים ביקורת עניינית ואי־אפשר לקרוא לזה אנטישמיות.
"[אבל] יש גם אנשים שמשתמשים בטענה הזו כדי לכסות על הדעות האנטישמיות שלהם. ישראל חייבת להימנע מפגיעה בזכויות של הפלסטינים", היא אמרה והסבירה שהיא מבינה את הצורך של ישראל להיות חזקה, אך הביעה תקווה שהשלום יגיע במהרה, רגע לפני שנעלמה בין ההמון הצועד.
![ארגון נוצרי בהפגנה הקוראת "לעולם לא עוד" המתקיימת כל שלושה חודשים בעיר ברלין, נובמבר 2023 (צילום: גילעד שדה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/11/Berlin-for-Zman-8.jpg "ארגון נוצרי בהפגנה הקוראת "לעולם לא עוד" המתקיימת כל שלושה חודשים בעיר ברלין, נובמבר 2023 (צילום: גילעד שדה)")
מייק היה אחד מהאנשים שהצטרפו לצעדות הזיכרון ביחד עם חברו סאשה סודן – עיתונאי לשעבר וכיום עובד סוציאלי בבית ספר יסודי שמרבית תלמידיו מגיעים מבתי מהגרים. השניים התחילו פרויקט בשם "אנחנו מקבלים בברכה יהודים". מאחורי הרעיון, הם מציינים, עומד החשש הכבד לחבריהם היהודים בעיר ובעולם.
הפרויקט התחיל כמה ימים אחרי יום הזיכרון לליל הפוגרום אך נהגה באותו הערב. השניים הדפיסו מדבקות שעליהם צויר מגן דוד עם הכיתוב "ברוכים הבאים": "לפני 85 שנים הנאצים השתמשו במגן דוד כדי לסמן בתי יהודים וחניות כאות קלון, מאז 7 באוקטובר יש יותר מקרים של סימון נכסים יהודיים במגן דוד מתוך שנאה", הם אומרים.
"נשים הולכות עם חיג'אב, גברים עם פרוות – וכולם מדברים חופשי על מה שבא להם, ואני לא יכול להגיד שאני עומד לצד ישראל? זה עושה אותי כל כך עצוב. כמה מהר כל נושא קבלת האחר נעלם"
"לא יכולנו לראות את השימוש הבזוי הזה שמזכיר את שנות ה־30 של המאה הקודמת – ועוד אצלנו בברלין. לכן החלטנו להדפיס את הסטיקרים ולהשתמש במגן דוד כסמל של קבלת היהודים וכקונטרה לשנאה".
מייק אומר שבעולם מתוקן אנשים היו נדבקים למסכים כדי לדעת מה עלה בגורל החטופים הישראלים. "חטיפה של יותר מ־200 אנשים, כולל תינוקות וסבות, הייתה צריכה לזעזע את העולם – אבל לאף אחד לא אכפת, הם אפילו לא מדברים על בני הערובה וזה מחליא אותי".
כשהוא מדבר על הקהילה הברלינאית הוא מדבר על פתיחות וגיוון אבל בפועל, לדבריו, יש קושי בקבלת האחר בעיר: "אני מרגיש את זה כשאני הולך פה עם מגן דוד ברחוב. התגובות שאני מקבל – ואיך שאנשים מסתכלים עליי – גורמים לי לתהות מה קורה בעיר שלי".
לדבריו הוא מקבל שאלות ביקורתיות כמו למה הוא לובש חולצה עם מגן דוד, או האם הוא תומך בצה"ל, ומצביע על כך שאנשים מנסים לגרום לו להתנצל על המגן דוד. "אני לא רוצה להצדיק את עצמי" הוא מסביר, "לפני שנה אולי הייתי מרגיש צורך להצדיק את עצמי.
גרובל מסביר שבגרמניה הרוב המכריע הוא פרו־יהודי ופרו־ישראלי, "גם אם ביקורתי מאוד כלפי נתניהו והאינטרסים האישיים שלו". עם זאת, הקולות הרמים המדווחים בתקשורת הם בעיקר ביקורתיים כלפי ישראל
"נשים הולכות עם חיג'אב, גברים עם פרוות – וכולם מדברים חופשי על מה שבא להם, ואני לא יכול להגיד שאני עומד לצד ישראל? זה עושה אותי כל כך עצוב. כמה מהר כל נושא קבלת האחר נעלם. זו כבר לא העיר שלי.
"גל האנטישמיות ברחבי העולם הוא במקרה הטוב תפיסה לא מייצגת המבוססת על דיווחים תקשורתיים ומיקוד תשומת הלב לקולות ולפעולות הקיצוניות", אומר יו גרובל, פרופסור לפסיכולוגיה של התקשורת באוניברסיטת אוטרכט, הולנד.
גרובל מסביר שבגרמניה הרוב המכריע הוא פרו־יהודי ופרו־ישראלי, "גם אם ביקורתי מאוד כלפי נתניהו והאינטרסים האישיים שלו". עם זאת, אומר גרובל, במיוחד בגרמניה, אך גם במדינות רבות אחרות, הקולות הרמים המדווחים בתקשורת הם בעיקר ביקורתיים כלפי ישראל – ואפילו אנטישמיים, ולכן מיוצגים יתר על המידה בדרמטורגיה של הרשתות החברתיות.
"אני חושש שלמרות המחשבה שהתקשורת מגמתית, יש מגמה אנטי־יהודית בינלאומית אמיתית". גרובל מונה כמה סיבות לגל האנטישמיות:
- חוסר ידע היסטורי לגבי הקמת מדינת ישראל והחיים באזור לפני כן.
- שטחיות הנרטיב "דוד–גוליית", כשהיחס לישראל הוא כאל גוליית.
- חוסר אמפתיה כלפי הקורבנות של חמאס, לצד השלמה עם האכזריות שאפילו הנאצים היו מנסים להסתיר מהציבור. כלומר, "דה־הומניזציה" מלא.
- האינטלקטואלים של השמאל מאמינים ברעיון שישראל דוגלת בקולוניאליזם ולכן יש להילחם נגדה, תוך כדי הצדקת האלימות.
- בלבול בין ממשלת ישראל הנוכחית לבין אזרחי ישראל והעם היהודי בכלל, תוך כדי ייחוס קלישאות אנטישמיות על "מנטליות יהודית".
גרובל טוען שכדי למנוע ולמזער את האנטישמיות חייבים להשקיע בראש ובראשונה בחינוך, כולל בבתי הספר הציבוריים. חינוך הכולל הקשרים היסטוריים המבוססים על מדע ולא על שנאה. שנית, הוא מצביע על הצורך להפגיש בין אנשים, כי זה לדבריו הכלי הטוב ביותר למלחמה נגד דעות קדומות וקלישאות. שלישית, הוא מציין כי יש צורך בדיווח תקשורתי הרבה יותר מאוזן.
"כאן, אני לא יכול להאשים את התקשורת הגרמנית. הם פרו־ישראלים והם לא מזניחים ביקורת עניינית. אני יודע שלנאצים לא היה רוב ב־1933, וכרגע אני עדיין מאמין שלחמאס אין תמיכה נרחבת, כאן בגרמניה לפחות. אבל, כל כך הרבה אנשים שותקים". אומר דה נורמיאר.
לדבריו הוא רואה הרבה קווי דמיון בין התקופה של טרום השואה ועליית גרמניה הנאצית ובין ההסתה העכשווית. "אני חושב שמה שלמדנו זה לא לשתוק כשמשהו כזה קורה. אנחנו צריכים להרים את קולנו"
לדבריו הוא רואה הרבה קווי דמיון בין התקופה של טרום השואה ועליית גרמניה הנאצית ובין ההסתה העכשווית. "אני חושב שמה שלמדנו זה לא לשתוק כשמשהו כזה קורה – ואנחנו צריכים להרים את קולנו נגד אנטישמיות.
"אז אולי כל השיעורים שלמדנו ושלימדנו במשך 80 שנה של חינוך על 'לעולם לא עוד' ירדו לטמיון. שוב אנשים עדים למצב מסוכן מאוד, לפחות לאזרחים היהודים שלנו – ואולי לחברה החופשית כולה.
"אני רוצה לחזור אל האופוריה של 1989. כשהחומה נפלה הם אמרו שזה סוף ההיסטוריה. לא עוד מלחמות". לדבריו, הדברים שקרו מאז אכזבו אותו. "הייתי רוצה להתעורר מהסיוט העכשווי. הייתי רוצה לספר לבת הקטנה שלי שהיה לי חלום ממש משוגע, חלום נורא שהאנטישמיות שוב ברחובות. אני לא מאמין. לא רוצה להאמין. אני רוצה להתעורר ולראות שזה לא קרה".
דה נורמיאר מוסיף כי בימי הזיכרון לליל הפוגרום הוא נע בין השמחה על נפילת החומה לאבל: "אני חושב שמעכשיו אתמקד רק בזיכרון השואה ביום הזה. יותר מכל, אנחנו צריכים לדאוג שהיום הזה לא יישכח ושנזכור ש'לעולם לא עוד' זה 'לעולם לא עוד'. זו התחושה שלי. תחושה רעה מאוד. לא האמנתי שזה קורה אבל אנחנו מתחילים מנקודת האפס עכשיו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהמסקנה הכואבת שלי שאין לנו שום התחשבות מצד העולם למעט אנשים שפויים שעומדים משתהים מול המציאות המעוותת.
כפי שציין הכותב, בכל מקום אחר בעולם, כל האזרחים בכל המדינות היו צמודים למסכים ועוקבים לגורל החטופים, חוץ ממקום אחד על כדור הארץ – ישראל.
המפגינים צורחים מלוא גרונם פלסטין מהנהר לים כאילו שמדינת ישראל לא קיימת ואין פה שום ריבונות.
לכן, ישראל חייבת להיות חזקה ונחושה ולפעול בכל העוצמה נגד עזה.
עזות המצח של השונאים שלנו לא תרפא ולא תרפה, עם ישראל חייב להראות את נחישותו וכוח עוצמתו ואוי לאלה הישראלים שמתבצרים במסלול הפרוגרסיבי שלהם ולא יתנו לדם של התינוקות והילדים השחוטים להסיט אותם מהגישה היהודונית ש"בוחלת" בכוח וכשצריך גם מלחמה.