פסק הדין של בג"ץ שניתן אמש (שלישי) בסוגיית השוויון במימון ברית מילה בין הליכי גיור אורתודוקסיים להליכי גיור רפורמיים וקונסרבטיביים, מתחזה לפסק דין קונטרוברסלי בענייני דת ומדינה.
זה גם היה ההדהוד שלו בזירה הפוליטית, אם לשפוט לפי תגובת שר הפנים משה ארבל מש"ס, שהודיע כי הוא מתריע ש"האחריות על תוצאות ההחלטה מוטלת על מקבליה", וכי הוא קורא לחקיקת חוק גיור ממלכתי שיסייע "לעצור את תהליכי ההפרטה של חוקי ההגירה לגופים פרטיים".
תגובתו של ארבל לוקה בשני פגמים: היא אינה עניינית, מאחר שזה אינו הנושא של פסק הדין. והיא גם שגויה לגופה, מאחר שפסק הדין הזה לא עסק בהענקת מעמד למסלולי גיור רפורמיים וקונסרבטיביים, אלא אך ורק באפליה שנוקטת המדינה במימון הליך ברית המילה למתגיירים גברים.
בעוד שהמדינה מממנת את ברית המילה בבית חולים, הליך שעלותו היא כ־3,000 שקל למי שבוחר להתגייר בגיור אורתודוקסי – שהוא היחיד האפשרי במערך הגיור הממלכתי, מי שבוחר להתגייר באמצעות מסלול הגיור הרפורמי או הקונסרבטיבי, צריך לשלם את הסכום מכיסו. אין בפסק הדין שום מתן הכרה, שלא הייתה כבר קודם, למסלולי הגיור האלה.
ניתן היה לראות את פסק הדין הזה כאמירה חשובה מטעם בית המשפט בעניינו שוויון תקציבי, ברקע הימים הללו, שבהם ניטש מאבק על כספים קואליציוניים המוטים לטובת מגזרים מסוימים, בתקופה שבה מתגבש התקציב המדינה לשנת 2024.
אך מבט מחודד יותר על פסק הדין מגלה גם את ההחמצה שבו – הקביעה השיפוטית בדבר החובה לפעול בהתאם לעקרון השוויון בחלוקת משאבי המדינה, חלה לפי פסק הדין הזה על כספי מימון בריתות המילה דווקא מאחר שהם אינם מחולקים בהתאם לחקיקה או לתקנה תקציבית, אלא בהוראת מינהל, ומאחר שהם נחשבים ככספי תמיכות.
השופטים למעשה מסרו לממשלה מפת דרכים לאפליה תקציבית ממוסדת – תדאגו שהכספים הקואליציוניים יעוגנו בבסיס התקציב או בתקנות תקציביות חקוקות, וכך יהיו פטורים מחובת השוויון
השופטים למעשה מסרו לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' וחבריו לממשלה מפת דרכים לאפליה תקציבית ממוסדת – תדאגו שהכספים הקואליציוניים יעוגנו בבסיס התקציב או בתקנות תקציביות חקוקות, וכך יהיו פטורים מחובת השוויון.
"המצב הקיים מהווה הפליה פוגענית"
העתירה שבה הכריע בג"ץ הוגשה לפני 14 שנה, לא פחות, על ידי התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית. הדרישה הייתה פשוטה: מאחר שהדין מכיר בגיור רפורמי וקונסרבטיבי לצורך הכרה כעולה לפי חוק השבות (להבדיל מהכרה דתית לצורכי נישואין וגירושין), על המדינה לתקצב באופן שוויוני את הליך ברית המילה, שהוא חלק מהותי מהליך הגיור לגברים.
מערך הגיור הלאומי כולל אך ורק גיור אורתודוקסי. אולם, העותרות טענו שזו אינה סיבה מספקת לאפליה התקציבית במימון ברית המילה. ולא מדובר כאן בסכומים משמעותיים מבחינה תקציבית – העלות למדינה נאמדת בכ־50 אלף שקל לשנה, ותו לא.
מה שהתחדד בשנות הדיון בעתירה הזו, כמו בנושאים אחרים שנדונו לאורך השנים בבג"ץ בענייני דת ומדינה, הוא "פיצול הסטטוס" לא רק בין ההכרה כיהודי לצורכי שבות לעומת ההכרה על ידי הממסד הרבני, אלא הפיצול שבין המצב המשפטי הנוהג בישראל לבין מדיניות הממשלה.
בעוד שלאורך השנים הכיר בית המשפט, פסק דין אחר פסק דין, בגיורים לא אורתודוקסיים, המדיניות הממשלתית ממשיכה לראות בגיורים אלה גיורים לא לגיטימיים, והיא עושה כל שביכולתה להמשיך להפלותם לרעה
כך, בעוד שלאורך השנים הכיר בית המשפט, פסק דין אחר פסק דין, בגיורים לא אורתודוקסיים שנעשו בחו"ל, ואחר כך ב"גיורי קפיצה", ואחר כך בגיורים לא אורתודוקסיים שנעשו בישראל למי שיושב בה כדין – המדיניות הממשלתית ממשיכה לראות בגיורים אלה גיורים לא לגיטימיים, והיא עושה כל שביכולתה להמשיך להפלותם לרעה.
משרד המשפטים והיועצים המשפטיים לדורותיהם ממשיכים להעניק גיבוי משפטי למדיניות הממשלתית הזו, אף שגלומה בה פגיעה משמעותית בחופש הדת. העמדה שנקטה המדינה בתשובתה לעתירות, היא שלא מדובר באפליה אסורה בין גיור אורתודוקסי לבין גיור רפורמי וקונסרבטיבי, אלא בהבחנה מותרת בין גיור ממלכתי, שבמסגרתו ניתן מימון לברית המילה, לבין גיור במסגרת פרטית.
בשל חלוף השנים, העתירה נדדה בין הרכבים שונים בבג"ץ. ההרכב הראשון שדן בעתירה כלל את דורית ביניש ואילה פרוקצ'יה. אך בסופו של דבר התיק נחת בחיקו של הרכב ליברלי, הכולל את ממלא־מקום הנשיא עוזי פוגלמן והשופטים דפנה ברק־ארז ועופר גרוסקופף.
להרכב הזה לא היה קושי להדוף את עמדתה המיתממת של המדינה: "העקרונות של שוויון וחופש דת ומצפון יפים אף לסוגיה של מימון פרוצדורה של ברית מילה הנדרשת לצורך הליך גיור", כתבה ברק־ארז. לדבריה, הטענה שמדובר אך בהבחנה בין גיור ממלכתי לגיור פרטי "אינה מספקת כאשר יש זיהוי חד־חד־ערכי בין גיור ממלכתי לגיור אורתודוקסי.
"מערך הגיור הממלכתי מאפשר גיור במתכונת אורתודוקסית בלבד, וכך, כל החפץ בגיור במסגרת אחד מן הזרמים המוכרים האחרים ביהדות בת זמננו, נדרש לפנות להליך של גיור פרטי, שאינו זוכה למימון של ההליך הרפואי"
"מערך הגיור הממלכתי מאפשר גיור במתכונת אורתודוקסית בלבד, וכך, כל החפץ בגיור במסגרת אחד מן הזרמים המוכרים האחרים ביהדות בת זמננו, נדרש לפנות להליך של גיור פרטי, שאינו זוכה למימון של ההליך הרפואי הכרוך בברית המילה. המצב הקיים מהווה הפליה פוגענית במיוחד כלפי מי שהשקפת עולמו אינה אורתודוקסית".
ואולם, כאמור, בית המשפט ערך הבחנה בין כספים המוקצים במסגרת חיקוק תקציבי, לבין כספי תמיכות. רק אלה האחרונים כפופים לחובת השוויון המעוגנת בחוק יסודות התקציב: "כאשר בפנינו פעילות של רשויות המדינה שאינה נעשית מכוח חקיקה, נקודת המוצא לדיון היא חובת השוויון בהקצאת משאבי הציבור", כתבה ברק־ארז.
בכך החמיץ בית המשפט הזדמנות להחיל את העקרונות בדבר שוויון, אי אפליה וגם חופש דת גם על כספי תקציב המדינה המעוגנים בבסיס התקציב ובתקנות תקציביות.
השופט גרוסקופף הוסיף עוד עקיצה קטנה כלפי הממשלה, בשולי פסק הדין: מקובל עליו, הוא כותב, שמימון שירות ציבורי כלשהו בעבור הכלל אינו מקים לממשלה חובה לממן גם שירות פרטי מקביל עבור מי שמבקשים לקבל את השירות האמור במסלול פרטי.
אם מערך הגיור הממלכתי היה כולל גם מסלולי גיור שאינם אורתודוקסיים, שאותם המדינה הייתה מממנת, בוודאי שלא היה נכפה עליה לממן את ברית המילה במסלול גיור לא־אורתודוקסי פרטי
אך העובדה שהכלל הזה אינו תופס במקרה הנוכחי, נעוץ בעובדה שמי שבוחר במסלול הציבורי לגיור, מחויב לגיור אורתודוקסי. כאן העקיצה: אם מערך הגיור הממלכתי היה כולל גם מסלולי גיור שאינם אורתודוקסיים, שאותם המדינה הייתה מממנת, בוודאי שלא היה נכפה עליה לממן את ברית המילה במסלול גיור לא־אורתודוקסי פרטי.
אפשר לשחרר גיחוך קטן: במציאות הפוליטית הנוכחית, גיור ממלכתי רפורמי או קונסרבטיבי הוא בגדר פנטזיה, ותו לא.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו