נזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר, הגבוהים, השזופים, עם עיני התכלת החודרות. את האמיצים והנאמנים, הפחדנים והתכמנים, הרזים, השמנים, היפים והמכוערים. החכמים והטיפשים, הבוגדנים והשקרנים. הזיינים, האימפוטנטים, השמחים והעצובים. המאוננים המחוצ'קנים עם התחתונים הצואים והטחורים הנפוחים. המוצצים והמתכופפים, הגבריים והנשיים. כאלה שרצו ולא העזו, העזו ולא הצליחו. הממורמרים והשונאים והרקובים עם ריח הפה המבחיל. המשועממים והמשעממים, העמוקים והרדודים. האנשים.

לקראת יום הזיכרון המתקרב ובא, רציתי להביא את סיפורם של גיבורים עלומים, שנסיבות מותם טרם נחשפו לציבור. גיבורים אלה שבמותם ציוו לנו את החיים, מסרו את נפשם על הגנת המדינה. יהי זכרם ברוך.

נזכור את יושי, סא"ל שמנמן וקרח שליבו חדל לפעום לפתע באמצע הזיון עם סיגל, הפקידה הפלוגתית המכוערת בלילה הראשון של התרגיל החטיבתי. התחת הלבנבן שלו מפרפר פרפורי עונג אחרונים לאור הירח, פרפורים שהלכו ונחלשו עם נשימותיו האחרונות והמאומצות.

נזכור את יעקב עובד הרס"ר שבמריבת אוהבים עם שמעון הטבח קיפד את חייו, ראשו שקוע בסיר המרק הענק, נאבק בפראות עד טיפת האוויר האחרונה בריאותיו, בלי יכולת לגבור על אהובו הנבגד, דמעות עלבון בעיניו, שדחף את ראשו מטה מטה לתחתית הסיר עד שחדל.

נזכור את יוסי האפסנאי שהתפחם בהתגנבות לילית למטבח בחיפוש אחר בלוק גבנ"צ שלח את ידו בגישוש אחר מפסק החשמל ונגע בחוט החשמל החשוף.

נזכור את גיל שבמסיבת השחרור בבסיס המודיעין הסודי בצפון, נחנק מקיאו לאחר ערב של שתיה פרועה עם כל חבריו שנשארו שבת בכוננות.

נזכור את שוקי שכששמע את רס"ר הבסיס מתקרב קפץ מחלון מגורי הבנות שבקומה השניה ישר על ערימת גרוטאות הברזל החלודות.

נזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר, הגבוהים, השזופים, עם עיני התכלת החודרות. את האמיצים והנאמנים, הפחדנים והתכמנים, הרזים, השמנים, היפים והמכוערים. החכמים והטיפשים, הבוגדנים והשקרנים. הזיינים, האימפוטנטים, השמחים והעצובים. המאוננים המחוצ'קנים עם התחתונים הצואים והטחורים הנפוחים. המוצצים והמתכופפים, הגבריים והנשיים. כאלה שרצו ולא העזו, העזו ולא הצליחו. הממורמרים והשונאים והרקובים עם ריח הפה המבחיל. המשועממים והמשעממים, העמוקים והרדודים. האנשים.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

אימת המלחמה עשויה להשפיע על העמדות, התחושות וההתנהגות של בני האדם. אנשים שחווים מלחמה עלולים לחוש פחד וטראומה ולאבד את הרגשת הביטחון שלהם. לעתים, ניסיון המלחמה גורם להם לזוז בדעותיהם הפוליטיות או לשנות את תפיסותיהם הערכיות. אך האם המלחמה משפיעה גם על מנהגיהם הדתיים של אנשים ואף על אמונתם באלוהים?

מספר מחקרים אקדמיים עונים על שאלה זו בחיוב ומצביעים על כך שאנשים מתחזקים באמונתם הדתית ומגבירים את השתתפותם בפולחן דתי בעקבות מלחמות.

פרופ׳ אסיף אפרת הוא עמית מחקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן.

שתי התפתחויות דרמטיות מתרחשות לנגד עינינו – הקריסה המהירה של משטר אסד בסוריה, והידיעות על עסקת חטופים, שאולי הפעם הזאת בכל זאת נרקמת לקראת מימוש. על אף שאין קשר ישיר בין שתי ההתפתחויות, הרי ששתיהן קשורות ליום שאחרי כניסת דונלד טראמפ לבית הלבן. אם לחדד: הן מתייחסות לשאלה אם מדיניות ארצות הברית תישען על קטאר או על סעודיה.

בשורה התחתונה קטאר וטורקיה עומדות מאחורי הקבוצה שהשתלטה על סוריה, בעוד שסעודיה והאמירויות מנסות ליצור קשר עם קבוצות אחרות המתנגדות לאותה קבוצה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.