מבט מלמעלה על החברה הישראלית ביום הולדתה ה-71, מלמד על שני קווי שבר מרכזיים – קו השבר הסוציולוגי שהינו שבטי-מגזרי, וקו השבר האידאולוגי שהינו ליברלי-שמרני. לגבי שניהם רווחות אי הבנות עמוקות ויש להסביר מה ההבדל המשמעותי בין קבוצה לשבט מגזרי וכיצד השתנתה החלוקה האידאולוגית בישראל מימי הימין-שמאל הישנים.

אני מציע חמישה קריטריונים לבדיקה האם קבוצה מהווה שבט מגזרי. הראשון והחשוב שבהם הוא קיומה של מערכת חינוך נפרדת שרוב מוחלט של הקבוצה לומד בה; השני הוא שרוב המשתייכים לקבוצה מתחתנים בתוכה; השלישי הוא שלקבוצה יש לפחות כלי תקשורת אחד המיועד בעיקר לחבריה; הרביעי הוא שיש לקבוצה ישובים או שכונות משלה; ולבסוף, הקריטריון התודעתי- אנשים מחוץ לקבוצה ובתוכה מזהים את בני הקבוצה כשייכים לה.

כאשר כל חמשת הקריטריונים מתקיימים יחדיו נוצר מגזר שבטי, אשר לו מאפיינים משותפים רבים, ואשר לרוב מתקיים ניתוק עמוק וחריף בינו לבין מגזרים אחרים. כאשר מתקיימת מערכת חינוך נפרדת ורוב מוחץ של הנישואים הם בין בוגרי אותה מערכת לעצמם, יש לדבר השפעה עמוקה. כאשר הם גם ניזונים מכלי תקשורת פנים-קבוצתיים ולעתים אף מתגוררים בנפרד, הרי שתהליך הנפרדות מעמיק מאוד. התיוג כבן/בת לקבוצה משלים את התהליך.

צודק הנשיא ריבלין בטענה שבחברה הישראלית מרובת הקבוצות יש רק ארבעה שבטים מגזריים: שבט חילוני ובו גם ציבור מסורתי לא-דתי, שבט ערבי, שבט דתי ושבט חרדי. יש ציבור שהינו על-מגזרי או כזה המשתייך לקבוצות שלא מוצאות את עצמן בחלוקה זו, יש תת-קבוצות רבות, אך שבטים של ממש יש רק ארבעה ולצערנו הם פחות או יותר מנותקים זה מזה, בעלי היכרות מועטה מאוד באשר לאורחות החיים והתפיסות של השבטים השכנים להם ופעמים רבות גם בעלי תחושות של איבה זה כלפי זה.

קו השבר האידאולוגי-פוליטי הוא זה המבחין בין תפיסות ליברליות המעמידות את האדם וחירותו במרכז, לתפיסות שמרניות רפובליקניות המעמידות ערכים מסורתיים ותפיסות לאומיות במרכז. במרכז השבר הזה לא ניצבת דווקא השאלה הפלשתינית או הסכסוך הישראלי-ערבי ולא מדובר בשבר שבמרכזו דווקא סוגיות כלכליות. זהו שבר עמוק יותר, הנוגע ביסודות התפיסה הדמוקרטית.

לשבר האידאולוגי יש השלכות על שורה של מחלוקות הנוגעות בשורשי החיים שלנו כאן. משמעות הלאומיות, היחס בין היותה של ישראל יהודית לדמוקרטית, היחסים בין יהודים לערבים בישראל, השליטה הישראלית החלקית בשטחי יו"ש, מגדר ושאלת השוויון, יחס לאחר בדגש על עובדים זרים ומבקשי מקלט, מדיניות קליטת עליה של ספק יהודים, סוגיות דת ומדינה, תפקידו של בג"צ, היחס ליהדות התפוצות ועוד.

החלוקה הסוציולוגית וזו האידאולוגית אינן מנותקות זו מזו. בתוך החברה היהודית רובו הגדול של השבט החילוני הוא ליברלי ורובם הגדול של השבטים החרדי והדתי הינם שמרניים. החפיפה בין הנפרדות השבטית לנפרדות האידאולוגית מחזקת את השסע והסכנה שבחלוקה זו. למותר לציין שהשסע בין יהודים לערבים הוא קשה ועמוק. לפיכך, ההתמודדות עם תמונת המצב שתיארתי כאן היא אחת הסוגיות האסטרטגיות החשובות ביותר על סדר יומנו.

לצערי, במקום להבין זאת ולבנות תכנית לאומית משמעותית להיכרות בין השבטים ובין התפיסות האידאולוגיות, ולבניית תרבות של מחלוקת מפרה ומצמיחה, משתמשים כמה ממנהיגינו במציאות זו כדי למקסם את כוחם, משסים אותנו זה בזה ומעמיקים את הבעיה. בעתיד אעמיק כאן בתיאור חלוקות אלו ובדרכים להתמודדות עמן. לעת עתה, אברך אותנו בתחילת שנתנו השבעים ושתיים שנדע להישיר מבט לאתגר אסטרטגי זה ולהתמודד עמו באומץ ובאהבה.

סמנכ"ל תוכן ומנחה בקולות, מגיש הפודקאסט ''קולות של רוח'', פובלציסט ופעיל חברתי.

אחת ההתפתחויות המטרידות, שלא נָתַנּוּ לה את תשומת הלב הראויה, היא הודעת ארצות הברית כי תטיל סנקציות על "מתנחלים קיצונים שתקפו פלסטינים", אחרי שציפתה שישראל תעניש אותם, וזה לא קרה.

הודעה זאת עלולה להתברר כציון דרך במעמדה של ישראל, לא רק בעיני ארצות הברית, אלא בכלל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

חודשיים עברו והכאב על אובדן חיי הנרצחים ונפילת הלוחמים לא שוכך, הערגה להחזרת כל החטופים לא מרפה, והזעם על אטימות הלב ושמחת ההרג של קיצוני  חמאס לא דועך.

עם זאת, חשוב מאוד לא להתעלם מן העובדה שההתקפה הרצחנית של חמאס על התושבים של עוטף עזה הייתה מזימה לרצוח לא רק את הגוף אלא גם את הנפש. מטרת העל של מלחמת הדת הקנאית של חמאס לא כל כך שונה מזו של החוגים הכי קיצוניים בין היהודים – הם רוצים תיאוקרטיה הומוגנית מהירדן ועד הים. אולי לכן התמקדו דווקא בישובים המלאים באנשים שקידמו שלום ודו-קיום. אם ניתן לחמאס להתנקש בחמלה שלנו, הם כבר ניצחו.

ג'ק גילרון הוא פרופ' אמריטוס ממכון לחקר המים ע"ש צוקרברג באונ' בן-גוריון, תושב באר שבע זה 31 שנה. הוא עוסק בחקר התפלה וטיפול במים ופעיל בנושאי אקלים וסביבה.