"יש לי אישור לנסוע באדום", אמר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בתכנית "הפטריוטים" של ערוץ 14. הוא התייחס לתאונה החזיתית שנכנס אליה כאשר תיעוד של האירוע מראה את כניסת שיירת הרכבים שלו לְצומת באדום. כמובן – כל זאת קרה כשבתו הצעירה הייתה ברכבו והוא לא היה חגור (יחד עם עברות נוספות שעליהן קיבל שלל דוחות בעבר).
אבל האמת לא משנָּה, הציבור הרי לא זוכר. וגם אם הוא זוכר, הציבור לא יעשה כלום, כי לפי בן גביר, הציבור מטומטם. יותר מזה, המערכת החוקתית הישראלית, המערכת הפוליטית כולה, רואה בציבור צֶבֶר מטומטם שלא זוכר ושלא יכול לבצע שינויים פוליטיים. אומר יותר מכך – המערכת עצמה בנויה כך שנשאר מטומטמים שלא זוכרים, כך שלא נוכל לבצע שינויים.
האמת לא משנָּה כי הציבור לא זוכר. וגם אילו זכר, לא היה עושה דבר, כי לפי בן גביר, הציבור מטומטם. המערכת החוקתית והפוליטית רואה בציבור צֶבֶר מטומטם שלא זוכר ולא יכול לבצע שינויים פוליטיים
זה לא מתחיל עם ממשלת בנימין נתניהו השישית. זה התחיל עם האסיפה המכוננת. ב-1949, באיחור של שנה, התכנסה האסיפה המכוננת אחרי הבחירות הראשונות. מטרתה הייתה כינון חוקה למדינת ישראל.
לאחר יומיים מהתכנסותה, שינתה האסיפה המכוננת את שמה ל"כנסת הראשונה", ובכך סיפחה לעצמה סמכויות חקיקה (שלא הוענקו לה), ולא מימשה את סמכותה המכוננת. כאן אין ביבי או לא ביבי, זה מפא"י וקום המדינה. הציבור הרי מטומטם, הוא לא יזכור. ואם יזכור, מה הוא כבר יעשה?
והנה לאורך השנים הועלה אט-אט אחוז החסימה. לכאורה, כדי להגביר את המשילות. בפועל, כל בחינה של הסוגייה מראה, שככל שיש פחות מפלגות – כך הן יכולות לסחוט הסכמים קואליציוניים חריגים יותר, ושינוי פוליטי הוא פחות בר-קיימא.
אם יהיו הרבה מפלגות קטנות, הרי המשילות תגבר – כי אם מפלגה קטנה אחת "עושה בעיות", מביאים אחת אחרת לקואליציה. כך גם הייצוגיות תגבר, עם מנעד אידאולוגי רחב יותר. כאן זה לא רק ביבי, אלא גם פנחס רוזן, הרב יצחק לוי, גרשון שפט, ויאיר לפיד. אבל הציבור הרי מטומטם, הוא לא יזכור איך זה היה לפני 20 שנה. ואם יזכור, מה הוא כבר יעשה?
ב-2018 הייתה הסלמה ביטחונית בין חמאס לישראל במסגרת "צעדות השיבה". ההסלמה לוותה בירי מרצועת עזה ותקיפה חוזרת ישראלית. ישראל הסכימה להפסקת אש עם חמאס, שהובילה להתפטרותו של אביגדור ליברמן מהממשלה ויציאת "ישראל ביתנו" מהקואליציה. הפסקת האש כללה הכרזת ניצחון של חמאס על ישראל, והתחלת העברת הכסף הקטארי לרצועת עזה. בהמשך השנה נפטרה נינה גניסדנובה, אזרחית שטיל של חמאס פגע בביתה באשקלון. אך הקש ששבר את גב הגמל הייתה התנגדות "יש עתיד" לתיקון חוק הגיוס, ואיתו לאשרור הפטור על בחורי ישיבות מגיוס. ההחלטה הזאת הובילה לבחירות "סבב א'" ב-2019, שהתחילו את המשבר הפוליטי בישראל.
כל הסיטואציה נשמעת דומה למצב ב-2019 – הסלמה מול חמאס, מוות של אזרחים, התקפלות מול חמאס, וסוגיית הפטור מגיוס. אבל הציבור מטומטם, הוא לא יזכור מה היה לפני 5 שנים. ואם יזכור, מה הוא כבר יעשה?
הסיטואציה היום נשמעת דומה למצב ב-2019 – הסלמה מול חמאס, מות אזרחים, התקפלות מול חמאס וסוגיית הפטור מגיוס. אבל הציבור מטומטם, ולא יזכור מה היה לפני 5 שנים. ואם יזכור, מה כבר יעשה?
הזלזול בציבור לא עוצר שם. ניהול מגפת הקורונה על ידי ממשלות ישראל, בין היתר, הוביל למותם של כ-12,500 ישראלים. בניהול המגפה מבקר המדינה מצא ליקויים בהליך קבלת ההחלטות של הממשלה, במימוש סמכותה החוקית (כמו הקמת קבינט חירום), ביצירת אסטרטגיית יציאה מהמשבר ובהתמודדות עם כניסה ויציאה מהארץ. האם סוגיות אלו טופלו? אין לדעת. הרי הציבור מטומטם, הוא לא יזכור. ואם יזכור, מה הוא כבר יעשה?
ב-2021, בזמן הילולת רשב"י בהר מירון, נמחצו למוות 45 אנשים ונפצעו מעל ל-100. עד לא מזמן, האסון האזרחי הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. ב-2024 ועדת החקירה לאסון מירון פרסמה את מסקנותיה. מעבר להתייחסות למקבלי החלטות ספציפיים (כמו בנימין נתניהו, אמיר אוחנה, יעקב אביטן, וקובי שבתאי), ועדת החקירה אפיינה כשלים מוסדיים שמנעו התמודדות עם "הכתובת על הקיר".
בין הכשלים היו:
- ריבוי אינטרסים ומעורבות פוליטית של עסקנים חרדים.
- "הימנעות, דחיינות ועמימות מערכתית" בכל הדרגים הפוליטיים והארגוניים (שם זיהו את מנכ"ל משרד רוה"מ, המפכ"לים לדורותיהם, והמשרדים השונים).
- שליטה של ארגונים פרטיים כ"אקס-טריטוריה" חוקית.
- קיבעון מחשבתי של המשטרה.
- יצירת מראית עין של תקינות כל דרג כלפי זה שמעליו או מול הציבור.
התקלות שהיו אז המשיכו איתנו עד, ואחרי, ה-7 באוקטובר. אבל הציבור מטומטם, הוא לא יזכור. ואם יזכור, מה הוא כבר יעשה?
בניהול המגפה מבקר המדינה מצא ליקויים רבים. האם הסוגיות טופלו? התקלות שהיו אז המשיכו איתנו עד, ואחרי, ה-7 באוקטובר. אבל הציבור מטומטם, הוא לא יזכור. ואם יזכור, מה כבר יעשה?
ב-2022 הוקמה "ממשלת השינוי". הרציונל של ההטרוגניות שלה נבע מכך שהיא, בגדול, א-פוליטית. היא מתעסקת ביומיום, ולא בסכסוך או בסוגיות הרות גורל לציבור הישראלי.
עם זאת, הממשלה קרסה בדיוק בגלל הסכסוך. משום שלפי הדין הישראלי, יהודה ושומרון אינן חלק ריבוני של מדינת ישראל (אלא אזורים תחת "שליטה לוחמתית"), לא חל בהן הדין האזרחי. תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) מחילות את הדין האזרחי רק על אזרחים ישראלים שנמצאים ביהודה ושומרון. החוק הזה הוא חלק בלתי נפרד מהסכסוך והמשלב החוקי הנפרד בין ישראלים לפלסטינים באיו"ש.
במהלך "ממשלת השינוי" היה חשש ממשי שהתקנות לשעת חירום, שנדרש להצביע עליהן מדי כמה זמן, לא יעברו. לכן, הממשלה התפרקה והקדימה מאוד את הבחירות, כדי שתהיה הארכה על התקנות. משמע – הסכסוך, שממנו התעלמו בתחילת הממשלה, הביא לקריסתה. או במילים אחרות, אם נתעלם זה לא ייעלם. אבל הציבור מטומטם, הוא לא יזכור. ואם יזכור, מה הוא כבר יעשה?
אחרי הקמת ממשלת נתניהו השישית, ב-2023, הוכרזה רפורמה במערכת המשפט. התוצאה של אותה רפורמה, או הפיכה, הייתה התעוררות אזרחית עצומה נגד ממשלת ישראל, בדרישה לדמוקרטיה.
בקרב חלקים גדולים מהאוכלוסייה נוצר שיח חוקתי עמוק, שדיבר על שינויי עומק ותהליכים שונים שיש לקיים או לנסות לקיים כדי לשמר חיים משותפים. מנגד, היו גם כאלה שקראו להיפרדות מלאה בין ישראל ליברלית ליהודה שמרנית. ובכל זאת, השיח המרכזי היה על סמכויות ולגיטימציה. היה שיח על ישראל כדמוקרטיה – האם היא כזאת יחד עם השליטה הצבאית על איו"ש ועזה. האם ישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית, ואם כן, מה זה אומר? הייתה דרישה ברורה לסיום המפעל החוקתי שהחל ב-1949 ולהגדיר סופית מהי מדינת ישראל.
אחרי הקמת ממשלת נתניהו השישית, ב-2023, הוכרזה רפורמה במערכת המשפט. התוצאה של אותה רפורמה, או הפיכה, הייתה התעוררות אזרחית עצומה נגד ממשלת ישראל, בדרישה לדמוקרטיה
הדבר המעניין הוא שהשיח הזה התקיים גם בתחילת שנות ה-90, בתנועת החוקה. ב-1990, כ-200 אלף ישראלים התכנסו בתל אביב בכיכר רבין (אז, כיכר מלכי ישראל) בדרישה אחת – "חוקה לישראל". את התנועה הובילו יוצאי צבא ומילואימניקים, וכך גם יוצאי מלחמת יום כיפור.
התוצאה של התנועה היתה חקיקת חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק־יסוד: חופש העיסוק. אימוצם הוביל לטלטלה עמוקה במבנה החוקתי הישראלי אחרי פסק דין "בנק המזרחי", וחוסר התאמה בין תפישת המחוקק לעניין חוקתיות ותפישת בית המשפט.
ועם זאת, לא נוצרה חוקה בפועל. גם עתה, ב-2024, עוד אין חוקה. הרפורמה, או ההפיכה, נגמרה עם משבר חוקתי אחרי ביטול התיקון לחוק־יסוד: השפיטה (עילת הסבירות). אנחנו עדיין בלימבו חוקתי, כפי שהיינו עם תנועת החוקה של שנות ה-90. אבל שוב, הציבור מטומטם, הוא לא יזכור. ואם יזכור, מה הוא כבר יעשה?
וכך הגענו ל-7 באוקטובר. אותן התנהלויות של זלזול באזרח, אמנזיה כרונית – על זאת מושתתת ההתנהלות במהלך המלחמה מול הציבור.
- הסתה ומכונת רעל שמוכוונת נגד אויבים פוליטיים.
- אלימות נגד משפחות חטופים ומשפחות שכולות.
- התעסקות נוספת בגיוס ומתווה לגיוס בחורי ישיבות.
- עמימות ודחיינות מערכתית.
- יצירת מראית עין של תקינות.
- התגייסות החברה האזרחית בהיעדר מדינה.
- הצעות לרצועת בטחון חדשה בלבנון אחרי מחיר הדמים הכבד על החברה הישראלית.
יש עוד כמובן דוגמאות רבות אחרות, לפני ואחרי ה-7 באוקטובר, אך קצרה היריעה.
אם הציבור מטומטם, אם הציבור לא זוכר – מה הוא כבר יכול לעשות? המנגנונים יישארו אותם מנגנונים; הדמויות אותן דמויות; הסוגיות הפוליטיות אותן סוגיות פוליטיות; הסכסוכים והחיכוכים זהים גם כן.
אם הציבור מטומטם, אם הציבור לא זוכר – מה הוא כבר יכול לעשות? המנגנונים יישארו אותם מנגנונים; הדמויות אותן דמויות; הסוגיות הפוליטיות אותן סוגיות פוליטיות; הסכסוכים והחיכוכים זהים גם כן
זהו האינטרס של יושבי הכנסת ושל אלו להם אנחנו קוראים נבחרי ציבור. קל להם כך להצדיק עבירות מובהקות על החוק (כמו נסיעה באדום). באופן הזה קל להצדיק, או להשכיח, חדלות אישים מובהקת שמונעת מאינטרס פרטי צר. קל למכור לנו לוקשים כשאנחנו א-פוליטיים, או כשאנחנו אמביוולנטים למה שהנציגים עושים. קל למכור לנו תעמולה כשאנחנו לא זוכרים.
זה לא צו הגורל, אבל זה כן ימשיך להיות ככה ללא מודעות לזלזול בנו. זה ימשיך אם לא נשלול את האמנזיה שנכפתה עלינו, ואם לא נאמץ פוליטיזציה ציבורית מחודשת.
יעקב גולצמן הוא פעיל פוליטי וסטודנט למשפטים עם רקע מחקרי בפילוסופיה פוליטית, תורת המשפט ודין בינלאומי. סרן (במיל'). נולד בחומש, גר בחיפה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנורוב הציבור אינו מסוגל בכלל להבין את הטענות המובאות כאן. אפילו העברית עצמה תהיה קשה לחלקים גדולים בציבור שסובלים מעילגות קשה. תוצאות הבחירות אינן מבוססות על חשיבה פוליטית, אלא על תפיסת שייכות – אמיתית או מדומה – לקבוצה מסויימת, או התנגדות לקבוצה אחרת. האם ניתן בכלל לדון עם אדם חרדי בנושאים כמו חשיבה פוליטית או מה עדיף לעתידה של מדינת ישראל? הוא סר למרותו של רעיון שבמהותו אינו רציונאלי. מצד שני, הסכסוך המדמם עם הפלשתינאים דוחף קבוצות אחרות להצבעה שמקורה שוב בתחושות ולא בחשיבה פוליטית. פחד, שנאה, גזענות. לכן אנחנו הולכים להדרדרות וכל ניסיון לחלום על שיפור הוא פלפול אקדמי.
הבעיה אינה בשכחה אלא השחיתות. תמיד יש מי שרוצה להזכיר. לעומת זאת השחיתות של הציבור היא הבעיה. ציבור שמוכן שמנהיגיו הם עבריינים מורשעים (דרעי ובן גביר) או שעומד נגדם כתב אישום או נוכלים (סמוטריץ – למד משפטים תוך כדי שירות צבאי מקוצר). ציבור שאין לו בעיה לשדוד את הקופה הציבורית להיות טפילים על גב חלק אחר של הציבור. ציבור שמנהיגיו עושים הכל כדי להופך אותו לעני שתלוי במנהיגים. בשביל הציבור הזה לעבור באור אדום אינה עבירה.
צריך לזכור שלפני שלטון הימין היה שלטון של מפא"י שלא היה ממש "תלית שכולה תכלת" . אז מה הפלא.
זה לא ציבור שקל למכור לו תעמולה, זה ציבור שרוצה שימכרו לו שקרים.