"יש לי אישור לנסוע באדום", אמר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בתכנית "הפטריוטים" של ערוץ 14. הוא התייחס לתאונה החזיתית שנכנס אליה כאשר תיעוד של האירוע מראה את כניסת שיירת הרכבים שלו לְצומת באדום. כמובן – כל זאת קרה כשבתו הצעירה הייתה ברכבו והוא לא היה חגור (יחד עם עברות נוספות שעליהן קיבל שלל דוחות בעבר).
אבל האמת לא משנָּה, הציבור הרי לא זוכר. וגם אם הוא זוכר, הציבור לא יעשה כלום, כי לפי בן גביר, הציבור מטומטם. יותר מזה, המערכת החוקתית הישראלית, המערכת הפוליטית כולה, רואה בציבור צֶבֶר מטומטם שלא זוכר ושלא יכול לבצע שינויים פוליטיים. אומר יותר מכך – המערכת עצמה בנויה כך שנשאר מטומטמים שלא זוכרים, כך שלא נוכל לבצע שינויים.
יעקב גולצמן הוא פעיל פוליטי וסטודנט למשפטים עם רקע מחקרי בפילוסופיה פוליטית, תורת המשפט ודין בינלאומי. סרן (במיל'). נולד בחומש, גר בחיפה.
הכותרות הראשיות עכשיו
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
המהפכה המשפטית היא הכרח. היא נובעת מהצורך החיוני להתאים את סוג המשטר להשגת היעד – סיפוח שטחים. אי אפשר להשיג את המטרה הזאת בלי לנטרל את בג"ץ ו"בצלם", לעקר את מוסדות אכיפת החוק והמנגנונים הדמוקרטים ולהטיל פיקוח על החשיבה.
השלב לריבונות בשטחים חייב לעבור כשהדמוקרטיה אינה מהווה עוד עצם בגרון. ראוי לבלום את האנרכיה שהדמוקרטיה מייצרת כחטוטרת טורדנית המכשילה את גאולת הארץ. בנימין נתניהו השרדן הבלתי נלאה הפנים שהדבר עולה בקנה אחד עם שמירת שלטונו.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
כל כך קשה לענות בימינו לשאלה הכי פשוטה "מה שלומך". כמו כולם, אני עונה: כמו כולם, מה כבר אפשר לומר בנסיבות הללו, אישית אני בסדר, אוי, וכו'. אבל באמת, מה שלומי? איך אני מרגישה?
ובכן, מכירים את הרגע הזה, כשמועדים ומבינים שאין במה להיאחז? שבריר שנייה עד הנחיתה על הקרקע, שמרגיש כמו נצח אבל מצליח להכיל אלף מחשבות ודאגות? כמה המכה תהיה קשה? האם אשבור יד, אף, משקפיים? האם אצליח לקום בכוחות עצמי? אם לא, מי יראה אותי במצוקתי, מי יעזור לי? זהו רגע מפחיד, זמן קפוא ומאיים. כך אני מרגישה.
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
תגובות אחרונות
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
רוב הציבור אינו מסוגל בכלל להבין את הטענות המובאות כאן. אפילו העברית עצמה תהיה קשה לחלקים גדולים בציבור שסובלים מעילגות קשה. תוצאות הבחירות אינן מבוססות על חשיבה פוליטית, אלא על תפיסת שייכות – אמיתית או מדומה – לקבוצה מסויימת, או התנגדות לקבוצה אחרת. האם ניתן בכלל לדון עם אדם חרדי בנושאים כמו חשיבה פוליטית או מה עדיף לעתידה של מדינת ישראל? הוא סר למרותו של רעיון שבמהותו אינו רציונאלי. מצד שני, הסכסוך המדמם עם הפלשתינאים דוחף קבוצות אחרות להצבעה שמקורה שוב בתחושות ולא בחשיבה פוליטית. פחד, שנאה, גזענות. לכן אנחנו הולכים להדרדרות וכל ניסיון לחלום על שיפור הוא פלפול אקדמי.
הבעיה אינה בשכחה אלא השחיתות. תמיד יש מי שרוצה להזכיר. לעומת זאת השחיתות של הציבור היא הבעיה. ציבור שמוכן שמנהיגיו הם עבריינים מורשעים (דרעי ובן גביר) או שעומד נגדם כתב אישום או נוכלים (סמוטריץ – למד משפטים תוך כדי שירות צבאי מקוצר). ציבור שאין לו בעיה לשדוד את הקופה הציבורית להיות טפילים על גב חלק אחר של הציבור. ציבור שמנהיגיו עושים הכל כדי להופך אותו לעני שתלוי במנהיגים. בשביל הציבור הזה לעבור באור אדום אינה עבירה.
צריך לזכור שלפני שלטון הימין היה שלטון של מפא"י שלא היה ממש "תלית שכולה תכלת" . אז מה הפלא.
זה לא ציבור שקל למכור לו תעמולה, זה ציבור שרוצה שימכרו לו שקרים.