בס"ד 

אין תימה בכך שה-7 באוקטובר הוא הכישלון המחפיר ביותר שהיה אי פעם בצה"ל, הן מודיעינית והן צבאית (אוגדת עזה הוכרעה על ידי אויב ברברי) ובשל כך בוצע הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה. לצד הטבח וההשפלה הנוראה, קרה הדבר החמור מכל, ובו אזרחים ישראלים וגם לא ישראלים נחטפו ממיטתם: ילדים, נשים, גברים וקשישים וכן חיילי צה"ל.

לדאבון לב, לאחר כשנת לחימה עדיין מוחזקים בגיהינום של עזה ותחת ידי רוצחי חמאס 101 חטופים. כתוצאה מכך, ויכוח עז ניטש בקרב הציבור בישראל בנוגע לשחרורם ובהקשר להמשך המלחמה הרב-זירתית מאז השבת השחורה.

המחלוקות העזות הללו מביאות לפילוג בתוך עם ישראל ומאיימות להחזיר אותנו אחורה לימים הנוראים של לפני המלחמה. מבט היסטורי אל העבר הלא רחוק מלמד שעלינו לצופף שורות ולהתאחד כמקשה אחת, מתוך אינטרס ביטחוני ראשון במעלה.

ויכוח עז ניטש בקרב הציבור בישראל בנוגע לשחרורם ובהקשר להמשך המלחמה מאז השבת השחורה. המחלוקות העזות מביאות לפילוג בעם ישראל ומאיימות להחזיר אותנו אחורה לימים הנוראים של לפני המלחמה

הקמתה של ממשלת הליכוד הלאומי בתקופת ההמתנה (1967) הביאה דה פקטו לקיצו של ויכוח ציבורי סביב מנהיגותו של רה"מ לוי אשכול ויכולתה של הממשלה להחליט החלטות הנוגעות לסכנה הקיומית בתקופה ההיא.

לאחר הרחבת הקואליציה, קבוצות חוץ פרלמנטריות חדלו מפעילותן ואפילו העיתונות הפסיקה לבקר את מדיניות הביטחון של הממשלה. כמו כן, המפלגות השונות שביקרו את הממשלה היו חלק ממנה והפסיקו לבטא עמדות אופוזיציוניות.

כך למעשה התגבש לו קונצנזוס, על אף ההבדלים בתפיסות הפוליטיות ולמרות האינטרסים השונים והפערים האידיאולוגיים. בקרב הממשלה התפתח דפוס של היוועצות ושיתופי פעולה בין חברי מפלגות אשר רחוקים זה מזה מבחינה אידיאולוגית.

יתרה מכך, כלי התקשורת גם הם תרמו לגיבוש הקונצנזוס. הללו התמקדו בעיקר בדיווחים ופחות בהטחת ביקורת. הם נטו לחזק ולבצר את השלטון והמערכת הפוליטית במקום להציע אלטרנטיבות שלטוניות (על פי ספרו של פרופ' גד ברזילי, "דמוקרטיה במלחמות: מחלוקת וקונצנזוס בישראל").

ראוי לציין, כי רוב כלי התקשורת באותה העת היו חלק ממבנה הכוח של מפא"י ומחנה העבודה ובכך הפחיתו ואף הקלו על הממשלה לנהל את מדיניותה הביטחונית.

כך למשל מאמרים בעיתונות הכתובה הבליטו את הסכנה המוחשית והמיידית לקיומה של ישראל ואת הצורך הגדול בהתלכדות הציבור סביב מדיניות הממשלה על מנת להסיר את האיום הקיומי.

כלי התקשורת תרמו לגיבוש הקונצנזוס. הללו התמקדו בעיקר בדיווחים ופחות בהטחת ביקורת. הם נטו לחזק ולבצר את השלטון והמערכת הפוליטית במקום להציע אלטרנטיבות שלטוניות

כתוצאה מכך, הישגי צה"ל בשדה הקרב היו בניגוד מוחלט להססנות, לדימויי החולשה ובמיוחד לחרדה הקיומית בתקופת ההמתנה. הפער בין הניגודים התקבל בקרב הציבור כניצחון היסטורי וחסר תקדים. הוא כונה בכינויים כמו: "הישג היסטורי כביר", "נס", "גאולה" והמלחמה עצמה זכתה לכינוי "מלחמת ישע" ואף "חוויה דתית".

הרב חיים הלוי מכתב העת "ניב המדרשיה" תיאר זאת כך:

"נס גדול נעשה לישראל בקום עליהם צר ואויב בשנת תש"ח ובשנת תשכ"ז, שלא השיגום אויביהם הרבים… ובשנת תשכ"ז זכו ישראל לשחרר כל שטחי ארץ ישראל, וגולת הכותרת של אותו ניצחון שחרור ירושלים והר הבית… וזה היה ביום כ"ח באייר, חודש שנועד על ידי ההשגחה העליונה לגאולת ישראל" (הרב חיים הלוי, "ניב המדרשיה" תשכ"ח, עמ' נ"ה).

עלינו להקיש מכך שזוהי העת לאחדות והרמוניה, לאמונה ולאומץ רב לעשות פעולות נועזות כפי שנעשה בלבנון ובסוריה (על פי פרסומים זרים על ידי ישראל). לעם ישראל צפויים עוד ימים מאתגרים ולא פשוטים. על מנת שנוכל לאיום הקיומי, עלינו לנהל ויכוח ענייני ונוקב שכולל שקיפות ואהבת אחים למרות כל המחלוקות והיריבויות המרות. יש לעשות ככל יכולתנו, על מנת להבטיח את אחדות העם בכדי לצלוח את האיום הקיומי על המפעל הציוני כולו.

לשם כך דרושה קודם כל, הקמת ממשלת אחדות רחבה הכוללת את כל חלקי הבית הציוני. כזאת שתביא לקונצנזוס בעם ישראל ולביצוע פעולות צבאיות ואסטרטגיות שאולי לא ניתן יהיה לבצע אותן בעתיד הרחוק, בכדי להביא להכרעה ברורה וניצחון גדול, מובהק על אויבנו.

דרושה קודם כל הקמת ממשלת אחדות רחבה הכוללת את כל חלקי הבית הציוני. כזאת שתביא לקונצנזוס בעם ישראל ולביצוע פעולות צבאיות ואסטרטגיות שאולי לא ניתן יהיה לבצע אותן בעתיד הרחוק

שמעון טואף, אביו של דניאל מימון טואף ז"ל שנפל בעזה אמר לאחרונה שבנו וחבריו "עושים את כל מה שצריך כדי לנצח ולהביא את החטופים הביתה. זו הייתה המשימה שלהם ועליה הם נלחמו. בלי ציניות ובלי מחלוקות, ילדים טהורים שעשו רק למען עם ישראל". בקשתו של שמעון שאיבד את היקר לו מכל הייתה אחת ויחידה: אחדות בעם. שנהיה ראויים להם, כי במותם ציוו לנו את החיים ואת האחדות בינינו.

משה ראובני הוא פובליציסט ומרצה לפוליטיקה, ביטחון ומזה"ת. במקביל לעבודתו כמרצה הוא יזם חברתי והקים תכנית מנהיגות צעירה לבני ובנות נוער הפועלת להיאבק בתנועת הבי.די.אס והאנטישמיות הגואה. התוכנית "צוערים צעירים דוברות ודיפלומטיה" פועלת ברשויות אשדוד, אשקלון וקרית מלאכי.