כאילו חסרות למדינה צרות כרגע, בתחילת השבוע הבא תסתיים פגרת הקיץ הארוכה בתולדות הכנסת, וטרטור הקומפרסור ההרסני של חברי הקואליציה ישוב להרעיש בפול ווליום.
אפשר להניח בסבירות גבוהה כי שום דבר ממבול הצעות החוק, ההצעות לסדר, הנאומים המתלהמים והמריבות בוועדות לא יהיה קשור לקידום האינטרס הלאומי, אלא רק לקידומם העצמי של חברי הכנסת, תוך סיוע לממשלה להעלים את הדיון הביקורתי במהלכיה, מאחורי סופת חול של רעש לבן.
וזה עוד במקרה הטוב. כי במקרה הפחות טוב, הצעות חוק קיצוניות שיסבו נזק כבד לאינטרסים של המדינה עוד יזכו להתייחסות רצינית וחלילה אף ייכנסו לספר החוקים.
אחת ההצעות האלה היא הצעת חוק מטעמו של יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, לשלילת זכות העמידה של הרשות הפלסטינית מהגשת עתירות לבג"ץ הישראלי. הצעה שמקורה, במקרה הטוב, בבורות מזעזעת, ובמקרה הסביר יותר – זדון ורצון לחבל באינטרסים של מדינת ישראל, ממניעים פוליטיים צרים.
כמו הצעת חוק אחרת שהגיש רוטמן – בעניין שלילת עילת הסבירות בעתירות לבג"ץ על החלטות הממשלה, שהפכה לחוק ובוטלה בפסק דין היסטורי – גם הצעת החוק הנוכחית מבקשת להוסיף סעיף לחוק יסוד השפיטה, המצמצם את שיקול דעתו של בית המשפט.
ההצעה מוסיפה תת-סעיף לסעיף 15(ד) לחוק היסוד, המסמיך את בג"ץ לפעול. לפי הצעת החוק, "בית המשפט לא ייזקק לבקשה לפי סעיף זה, אם המבקש בה הוא מתגמל טרור כהגדרתו בחוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), או גורם מטעמו".
ומיהו "מתגמל טרור" לפי חוק הפיצוי, שהתקבל לפני כחמישה חודשים בכנסת? "מי שמעביר כספים בשל מעשה טרור לטובת מבצע מעשה הטרור או למי מטעמו, ובכלל זה חבר בני אדם, בין שהם מאוגדים ובין שאינם מאוגדים, וכן הרשות הפלסטינית, ארגון השחרור הפלסטיני או מי מטעמם".
רוטמן כנראה לא התכוון, אבל יוצא שגם חוק הפיצוי וגם הצעת החוק לשלילת זכות העמידה, עוד עשויים לפגוע ביכולתה של ממשלת ישראל לתקצב את מאחזי "ההתיישבות הצעירה" בשטחים, המאוכלסים בין היתר בטרוריסטים יהודים.
רוטמן כנראה לא התכוון, אבל יוצא שגם חוק הפיצוי וגם הצעת החוק לשלילת זכות העמידה, עוד עשויים לפגוע ביכולתה של הממשלה לתקצב את מאחזים בשטחים, המאוכלסים בין היתר בטרוריסטים יהודים
כמקובל אצל רוטמן, ההרס מרוסס לכל הכיוונים. מאיפה נתחיל? קודם כל, הצעת החוק הזו באה להתערב בהליך תלוי ועומד בבג"ץ.
בשנת 2008, כשבג"ץ דן בעתירות נגד הסדר הטיעון שנחתם עם נשיא המדינה היוצא משה קצב, ושר המשפטים דניאל פרידמן שקל להגיש הצעת חוק שתצמצם את השפיטות של עתירות בעניינים כאלה, השופט אדמונד לוי לא חסך את ביקורתו, מעל דפי פסק הדין:
"ראשית, זהו איום גס שמערכת המשפט טרם ידעה כמותו ואשר נועד, ככל הנראה, להשפיע על פסיקותיה; שנית, התנהלות זו הינה מתכון בדוק לפגיעה אנושה בדמוקרטיה, לסיאוב השלטון ולשחיתות נמשכת".
התמימות של פעם. נוסטלגיה. עלבון כזה לא היה מדגדג היום את קצה הזרת של רוטמן. להיפך, הוא גאה בכך שהצעת החוק שלו מטרתה להשפיע על עתירה תלויה ועומדת בבג"ץ. הוא אפילו טרח וכתב זאת בדברי ההסבר להצעת החוק שלו.
"הצעת החוק", כתב רוטמן בדברי ההסבר, "מוגשת על רקע עתירת הרשות הפלסטינית הנדונה בימים אלה, במסגרתה מבקשת הרשות לבטל חוק שעניינו פיצוי משפחות נפגעי טרור ישראליים מכספי הרשות הפלסטינית".
"הצעת החוק", כתב רוטמן בדברי ההסבר, "מוגשת על רקע עתירת הרשות הפלסטינית הנדונה בימים אלה, במסגרתה מבקשת הרשות לבטל חוק שעניינו פיצוי משפחות נפגעי טרור ישראליים מכספי הרשות"
עובדה זו לבדה הייתה אמורה לפסול את הצעת החוק. במקום זאת, שני תאומי ההפיכה המשטרית כבר משתפים פעולה – הצעת החוק של רוטמן אמורה להגיע ביום ראשון הקרוב אל שולחנה של ועדת השרים לענייני חקיקה בראשות שר המשפטים יריב לוין, שמחדשת את פעילותה במקביל לתחילת מושב החורף של הכנסת.
אתמול (שלישי) כבר הודיע רוטמן כי ועדת השרים עתידה לאשר את הצעת החוק שלו, וזו תגיע, כבר בשבוע הבא, אל שולחנה של ועדת החוקה, בראשות רוטמן עצמו. "מתקנים את עיוותי בג"ץ" הוא הסלוגן שנבחר הפעם. כי בלי לרסס עוד רעל לכיוון בית המשפט העליון, בשביל מה בכלל לקום בבוקר.
שופטי בג"ץ לא זקוקים לרוטמן, או להצעת החוק הזו, כדי להציב את עתירת הרשות הפלסטינית בהקשרה הראוי. בדיון שהתקיים בעתירה בתחילת חודש אוגוסט, תהו השופטים יצחק עמית, יעל וילנר וחאלד כבוב, מה ההצדקה שרואה העותרת לפסילת החוק שקיבלה הכנסת, לשלילת כספים מגוף שהחוק הישראלי רואה בו "מתגמל טרור".
עורכת הדין המייצגת את הרשות הפלסטינית, סאוסן זהר, דווקא נתנה תשובה לא רעה: החוק לא מדבר על שני צדי המשוואה, אלא רק שולל מהרשות הפלסטינית כספים שהיא זכאית לקבלם במסגרת הסכם אוסלו; במקביל בתי המשפט האזרחיים בישראל ממשיכים לדון בתביעות כספיות נגד הרשות הפלסטינית, ופוסקים בעניינה.
הטענה הזו תקפה גם ביחס להצעת החוק של רוטמן בעניין שלילת זכות העמידה: הוא לא מציע להפסיק את המצב שבו הרשות הפלסטינית מתייצבת כנתבעת בבתי המשפט האזרחיים, הפוסקים לחובתה פיצויים לטובת נפגעי טרור; הוא רק מציע לשלול ממנה את זכות העמידה בבג"ץ.
רוטמן לא מציע להפסיק את המצב שבו הרשות הפלסטינית מתייצבת כנתבעת בבתי המשפט האזרחיים, הפוסקים לחובתה פיצויים לטובת נפגעי טרור; הוא רק מציע לשלול ממנה את זכות העמידה בבג"ץ
רוטמן אולי חושב שהוא שוב משחק בארגז החול של הניסיונות לקצץ את כנפיו של בג"ץ, כחלק מההפיכה המשטרית שהמאמצים לקדמה מעולם לא נפסקו. אבל הפעם הוא בדרך להסב נזק כבד לאינטרסים המדיניים והבינלאומיים של ישראל.
שלילת זכות העמידה מהרשות הפלסטינית בבג"ץ חותרת תחת חובותיה של ישראל במסגרת הסכם אוסלו, שישראל ממשיכה לקיימו באדיקות למרות הרטוריקה ההפוכה מצד פוליטיקאים לאורך שנים רבות.
רק לפני שנה האריכה הכנסת בחמש שנים נוספות את "החוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית)". ממשלת ישראל מצידה ממשיכה לקיים פעולות הדדיות של "עזרה משפטית" מול מנגנוני הרשות הפלסטינית, כדי להבטיח רציפות באכיפת החוק באזורים השונים ביהודה ושומרון.
שלילת זכות העמידה של הרשות הפלסטינית בבג"ץ עשויה לגרום גם לצמצום בזכות העמידה של פלסטינים תושבי יהודה ושומרון, מה שיביא להסתבכות נוספת של ישראל אל מול מוסדות המשפט הבינלאומי.
אחת הטענות המרכזיות שישראל טוענת כל השנים, הן בבג"ץ והן בעולם כולו, היא שמאז 1967 דלתות בג"ץ פתוחות בפני כל פלסטיני. זהו אחד היסודות המרכזיים הנותן כסות של לגיטימציה לכיבוש המתמשך בשטחים.
אחת הטענות המרכזיות שישראל טוענת כל השנים, הן בבג"ץ והן בעולם כולו, היא שמאז 1967 דלתות בג"ץ פתוחות בפני כל פלסטיני. זהו אחד היסודות המרכזיים הנותן כסות של לגיטימציה לכיבוש המתמשך בשטחים
פגיעה בזכות העמידה פירושה גם פגיעה בעקרון המשלימות שישראל טוענת לו, אפילו בעצם הימים האלה, בבתי הדין הבינלאומיים בהאג.
רק לפני שבועות אחדים הגישה ישראל לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) מסמך תקדימי הטוען שבית הדין צריך להימנע מהכרה ב"מדינת פלסטין" ובוודאי שלא לדון באירועים שאירעו בשטחים וברצועת עזה, הן בגלל הסכם אוסלו והן בשל עקרון המשלימות.
אם דלתותיו של בית המשפט הישראלי אינן פתוחות בפני הרשות הפלסטינית – הלגיטימציה לדיון בערכאות בינלאומיות רק מתעצמת.

























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומסקנה ברורה מפעילות ח"כ רוטמן בשנתיים האחרונות ויוזמותיו בתחומי פנים וחוץ גם יחדיו, היא כי לח"כ לא ברורות לגמרי ההשלכות של יוזמותיו. אינו נראה לי כי הוא רוצה להזיק לישראל ולחברה כאן. פשוט- אינו מבין בענייני חוץ והמרחב הבינ"ל, לא ברורה לו התלות שלנו בארה"ב ויש לו הסתכלות " של עליונית", כלפי כל מה שלא וכל מי שלא יהודי, במדינה ומחוצה לה. " ניסיון " המהפיכה המשפטית" היווה אסון למדינה, ואני משוכנע כי השלכות הצעד השגוי מאד הזה, נטעו בלב רב המרצחים סינואר הרושם , כי השנאה הפנימית , הפילוג והקיטוב שנזרע בתוכנו ע"י השר לוין, ח"כ רוטמן ושות. (בתמיכת רוה"מ), יאפשרו " לקצב" סינואר, לגבור , חלילה על ישראל. מדובר באיש מסוכן , במיסגרת אישים מסוכנים ברשות המחוקקת והמבצעת הנוכחית, המנווטת עתידנו היום…
גם פה בתגובות,
הגסות של מכונת שנאת חינם רודפת שלמנים פשיסטית.
הם מפחדים כי הם יודעים שבלי כוח אין כיסוי לרקב שבאמצעותו הם מפוררים את מוסדות המדינה.
ובלי מוח אין יתרון איכותי ולכן אין ישראל.
ריסון של ביריונים ועבריינים וחתרנים ערלים מחייב להשתמש בחוקי ניוטון.
יודע ראש השב"כ את שיודע הרמטכ"ל שיודעת היועמ"שית שיודעים שופטי בג"צ שיודעת כל אם עבריה וכל ילד שרואה שהקיסר עירום: סכנה ברורה וקיומית.
רק להזכיר שעל פי תחקיר שפורסם כאן ב "זמן ישראל" האדון רוטמן יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת גר בבית לא חוקי שהוצא נגדו צו הריסה.
יטיב האדון רוטמן אם יהרוס את הבית שלו לפני שהוא מתפנה להרוס את הבית של כולנו.