לא מזמן (ב-5 במאי 2025) קיימה ועדת החוקה של הכנסת דיון ראשון בהצעת חוק העמותות (תיקון – תרומה מיישות מדינית זרה), התשפ"ה – 2024.
ההצעה מבקשת לקבוע שני צעדים דרמטיים: הטלת מס בגובה 80% על כל תרומה לעמותה מיישות מדינית זרה, ושלילת הזכות לפנות לבית משפט מכל עמותה שעיקר מימונה מגיע ממקורות כאלה ואינה נתמכת על ידי המדינה. שר האוצר יהיה רשאי לקבוע פטור ממס זה, באישור ועדת הכספים, בנסיבות מיוחדות.
ההצעה מבקשת שני צעדים דרמטיים: מס של 80% על כל תרומה לעמותה מיישות מדינית זרה, ושלילת הזכות לפנות לבית משפט מכל עמותה שעיקר מימונה מגיע ממקורות כאלה ואינה נתמכת בידי המדינה
לכאורה מדובר בחוק שמטרתו להגביר שקיפות. בפועל, זוהי חקיקה מכוונת היטב, שנועדה לפגוע בעמותות ליברליות המבקרות את מדיניות הממשלה. החוק מתמקד בעמותות שמקבלות מימון מממשלות זרות, ולא בעמותות ימין הזוכות לתרומות נדיבות מתורמים פרטיים בעלי אג'נדה פוליטית ברורה. זו אינה רגולציה שוויונית, אלא מנגנון לסימון ולהרתעה, שנועד להפעיל לחץ ממסדי ופוליטי על עמותות אזרחיות.
מדובר במהלך שממשיך מגמה מתמשכת של חקיקה, שנועדה לצמצם את השפעת החברה האזרחית בישראל. כבר ב-2008 תוקן חוק העמותות כך שעמותות שמקבלות מעל 20,000 ש"ח מיישות מדינית זרה נדרשו לדווח על כך בדו"חות הכספיים. ב-2011 הוגשה הצעת חוק לחובת גילוי, שניסתה להטיל מס של 45% על תרומות כאלה. בעקבות התנגדויות מבית ומחוץ, ההצעה רוככה ונקבעו בה חובות דיווח בלבד. עם זאת, כבר אז החל תהליך של סימון ציבורי לעמותות מסוג זה.
ב-2015, כולנו זוכרים את משפטו המפורסם של בנימין נתניהו על כך שעמותות השמאל מממנות הסעות לבחירות ושהערבים נעים בהמוניהם לקלפיות, יזמה שרת המשפטים דאז איילת שקד תיקון מרחיק לכת נוסף. עמותות שמקבלות יותר מ-50% מתקציבן מיישות מדינית זרה – חויבו לציין זאת בכל פרסום, ולזהות עצמן מול נבחרי ציבור. אחת הגרסאות אף כללה חובת ענידת תג – סעיף שהוסר בלחץ ציבורי. התיקון הפך לחוק וידוע בשם "חוק הסימון", ובפועל הפך לסמל של קרב על אופייה של הדמוקרטיה.
הצעת החוק החדשה של ח"כ אריאל קלנר מרחיבה את המגמה הזו באופן דרסטי. לראשונה מדובר בהטלת מס בשיעור של 80% על כל תרומה ממדינה זרה, ובמקביל – שלילת זכות הגישה לערכאות שיפוטיות.
החוק מתמקד בעמותות שמקבלות מימון מממשלות זרות, ולא בעמותות ימין הזוכות לתרומות נדיבות מתורמים פרטיים עם אג'נדה פוליטית ברורה. זו אינה רגולציה שוויונית, אלא מנגנון לסימון, הרתעה והפעלת לחץ
כלומר, לא מדובר רק במיסוי, אלא גם בנטרול היכולת החוקית של העמותות להגן על עצמן. זוהי לא רק פגיעה בחופש ההתאגדות, אלא גם בזכות החוקתית לגישה לערכאות. כל ארגון שיפעל ללא הסכמת הרוב הפוליטי יימצא מבודד, מוחלש, וללא יכולת אפקטיבית לפעול.
החוק החדש כולל גם מנגנון "פטור ממס", אך מדובר בפיקציה בירוקרטית. קבלת הפטור מותנית באישור שר האוצר וועדת הכספים, ללא קריטריונים ברורים וללא שקיפות. בפועל, זוהי דרך להפעיל לחץ פוליטי: עמותה המזוהה עם ביקורת על הממשלה תתקשה לקבל פטור, בעוד אחרות יתיישרו עם רוח השלטון. עמותות עלולות למצוא את עצמן מתלבטות האם להתמתן או להיסגר.
כבר עכשיו ישנה פגיעה בפועל: קרנות בינלאומיות שוקלות לצמצם את פעילותן בישראל, ועמותות מבינות שאם החוק יעבור – מימונן ייחתך באופן דרמטי. ההצעה לא רק תשתיק עמותות, אלא גם תחליש את מי שעוד מסוגל לאתגר את המערכת. לא מדובר באיום תיאורטי, אלא בתוצאה מוחשית: הרתעה עצמית, פחד מביקורת, והתכנסות אל תוך שתיקה.
צריך לומר בבירור: החוק הזה אינו מהלך טכני. מדובר בכלי פוליטי ממוקד שמטרתו לקבע רוב שלטוני באמצעות החלשת מוסדות הביקורת. במציאות שבה הכנסת והממשלה חד הן, והפיקוח הפנימי דל, העמותות הן לעיתים הקול האחרון שנותר לאזרחים.
החוק אינו מהלך טכני אלא כלי פוליטי ממוקד לקיבוע רוב שלטוני דרך החלשת מוסדות הביקורת. במציאות בה הכנסת והממשלה חד הן, והפיקוח הפנימי דל, העמותות הן לעיתים הקול האחרון שנותר לאזרחים
העמותות הללו מציפות עוולות, מייצגות אוכלוסיות מודרות, ונאבקות על זכויות בסיסיות. הן אלו שמספקות הגנה משפטית למי שנדחק לשוליים, חושפות ליקויים בשלטון המקומי, ועומדות מול כוחות אדירים מתוך אחריות מוסרית וחברתית.
כשהממשלה מבקשת לחסום את מקורות המימון שלהן ולשלול את יכולתן לפנות לבית המשפט, היא מבקשת לנטרל את כוחן. וכשזה נעשה תחת כותרת של "שקיפות", מדובר לא בחקיקה שקולה, אלא במהלך מתוזמר להשתקה. ההצעה לא נועדה לשפר את המערכת או ליצור שוויון, אלא לשבש את מאזן הכוחות ולכפות סדר אזרחי חדש שבו אין מקום לביקורת חיצונית.
בכל פעם שעמותות ניסו למתוח ביקורת על השלטון – הגיע חוק חדש שניסה לרסן אותן. הציבור התרגל לכך, אולי אפילו הפנים זאת כמצב טבעי. אבל הפעם, מדובר בחוק שמשנה את כללי המשחק: עונש כספי מיידי, ואיסור גישה לערכאות. אלו לא כלים לגיטימיים בדמוקרטיה.
זו לא הסדרה – זה מהלך להחלשת החברה האזרחית. מדובר במהלך שמבקש להכתיב מחדש את גבולות הלגיטימיות של השיח הציבורי והמשפטי, ולהרחיק ממנו את הקולות המאתגרים באמת. קולות אלו אינם סכנה למדינה, אלא נשמת אפה של דמוקרטיה בריאה.
הצעת החוק הזו צריכה להדאיג כל אזרח ואזרחית, לא משנה מה עמדתם הפוליטית. כי ברגע שקבוצה אחת מושתקת, הבאה אחריה כבר לא תוכל לצעוק. זה לא רק מאבק של עמותות שמאל, אלא מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית.
זה מהלך להחלשת החברה האזרחית, שמכתיב מחדש את גבולות הלגיטימיות של השיח הציבורי והמשפטי, ומרחיק ממנו את הקולות המאתגרים. קולות שאינם סכנה למדינה, אלא נשמת אפה של הדמוקרטיה
זהו רגע מבחן: האם הציבור ייתן את ידו להפיכת הדמוקרטיה למנגנון ריק, או יקום להגן על החופש לבקר, לפעול ולהשפיע? ההכרעה אינה של הכנסת לבדה – היא של החברה כולה.
רו"ח נמרוד שלבי מלווה ומייעץ להתנהלות ארגוני המגזר השלישי והשלטון המקומי, מייסד ובעלים של משרד ראיית חשבון וייעוץ ייעודי בתחום.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנובעצם המאמר מנסה לנמק מדוע צריך לאפשר למדינות זרות עם ראייה ערכית, מדינית ופוליטית שונה משל רוב הציבור בישראל לפעול להנחלת ערכיהם התרבותיים וליצור שינוי מדיני פוליטי. אם העמותות הללו יפעלו בתוך הציבור על ידי הקמת גרעיני התיישבות בשכונות קשות ובפריפריה אם העמותות ידברו עם הציבור הרחב מתוך ראייה של עניי ערך קודמים אז אולי לא יזדקקו לכספי מדינות זרות. כיום נראה שאתם דואגים לגוף של עצמכם ולנשמה של הציבור. תפעלו הפוך