שוב חוזר הניגון, ושוב – מוחות מבריקים בורחים ממדינתנו. שוב אנו עדים לאותה תופעה מוכרת וכואבת: צעירים וצעירות מצטיינים, שבחרו לעבור לחו"ל לצורך לימודים או עבודה, אינם ממהרים לחזור.
מוחות שנטשו את הארץ אינם מתגעגעים, אינם חשים מחויבות, ולעתים אף מרגישים ניכור. ובינתיים, פרנסי המדינה מתרוצצים בבהלה – יוזמים סיורים ומשלחות, מקיימים פגישות עם אותם מוחות שברחו, ומנסים לשכנע אותם לשוב ארצה.
פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.
מאז התחילה המתקפה מאיראן נראה שהזמן עמד מלכת. אני כותב שורות אלו ביום שלישי, חמישה ימים לאחר שהחלה מלחמת ישראל-איראן (הראשונה?) ונראה שנצח עבר מאז הלילה של יום שישי.
הרהרתי על תחושה זו בעודי מבלה עם משפחתי היקרה בממ"ד. על מנת לשעשע את בני המשפחה העייפים, העליתי באוב את זיכרונותיי מהפעם הראשונה שבה חוויתי נפילות של טילים בליסטיים בארץ הקודש.
פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.
בזמן שמגויסים דוברים, מונפקים צווי איסור פרסום ועוצרים את שידורי אלגז'ירה – הציבור לא מחכה למהדורת שמונה, לא תלוי בעדכונים רשמיים ולא נשמע להוראות סינון. הוא מצלם, עורך, שולח ומפיץ – והכול בזמן אמת.
כל אזרח הפך מזמן לכתב חדשות עצמאי, חלקו עם קהל של מאות או אלפי עוקבים, וכל קבוצת וואטסאפ הפכה לחדר חדשות.
אופיר שפיגל מנהל משרד יחסי ציבור – אופיר שפיגל תקשורת וקשרי ממשל http://www.ofirpr.co.il, מרצה לתקשורת באוניברסיטת חיפה ובמסגרות שונות, בעברו עוזר פרלמנטרי, דובר וועדה בכנסת ומשמש כיועץ תקשורת לארגונים שונים במגזר הפרטי והציבורי.
בימים אלה נזכרתי בספרה של מרגרט מקמילן "המלחמה ששמה קץ לשלום: כיצד נטשה אירופה את השלום ובחרה במלחמת העולם הראשונה", שנכתב במלאת מאה שנים למלחמה הארורה ההיא.
הספר, בתרגומה של כרמית גיא, מציע תשובות לשאלה מדוע לא נמנעה המלחמה שהסיכויים להצלחתה לא היו ברורים, ואילו הנזקים בנפש וברכוש היו בלתי נמנעים. כמו כן מעלה הספר את השאלה מה הביא את ההמונים באירופה לחגוג ברחובות הערים באופוריה בלתי נשלטת בראשיתה של מלחמה, שתמיט עליהם חורבן. הנה כמה תובנות העולות מן הספר שפרסמתי בעבר בכתב העת של אוניברסיטת תל אביב "המרחב הציבורי" וראויות כמדומני להתבוננות חוזרת כיום.
פרופסור אמריטוס מיכאל קרן שימש מרצה למדע המדינה באוניברסיטת ת"א ובאוניברסיטת קלגרי בקנדה ומרצה כיום במכללה האקדמית גליל מערבי. תחום התמחותו העיקרי הוא היחסים בין אינטלקטואלים ופוליטיקה. בין ספריו, "בן גוריון והאינטלקטואלים: עוצמה דעת וכריזמה"; "העט והחרב: לבטיה של האינטליגנציה הישראלית"; "מקצוענים נגד פופוליזם: ממשלת פרס 1984-86", "פרקליט אחר: ביוגרפיה של אמנון זכרוני"; "ספרות פוליטית במאה העשרים", "מציאות ובדיון בחילופי האלף", ועוד. בקרוב ייצא לאור "התפסן בקפה טעמון: דן עומר ומלחמת התרבות בישראל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הבלים.
המלחמה בעזה ובאיראן החלו בדיוק בגלל ה"שלום" והאוירה שמונעת מלחמות כשאפשר עדיין לעשות מלחמות קטנות, ומעדיפה מלחמות גדולות כמו ה7.10 ואירן גרעינית.
אני בטוח שהכותבת מרוצה מאוד מהדרך שבו המערב התנהל מול משפחת קים ואפשרה להם להגיע למצב שאין ממנו מוצא, ולעזאזל התושבים המעונים בצפון קוריאה שסובלים בגלל יפיפיות הנפש של מונעי המלחמות.
את הרוע צריך להשמיד, ויפה שעה אחת קודם.
העם באירן שמח שישראל נלחמת בשלטון הדכאני שלו, העם באירן גם עצוב מאוד שזה לקח 45 שנה בגלל כל מיני יפי נפש כמו הכותבת הזאת.
אנשים שמעריצים דיקטטורים ושונאים בני אדם, הם הגורמים לכל הסבל בעולם.
התשובות לכל השאלות שהעלית הן כמובן 'לא' ולו רק בגלל העובדה שמדובר במנהיג עליון מושחת, שמונהג על ידי משפחתו העוד-יותר-מושחתת, וסביבתו מלחכי הפנכה, כך שכל הצדדים יוצאים נשכרים, חוץ מאיתנו כמובן. אבל למי בכלל אכפת מאיתנו?
איך אמרה? 'ושתישרף המדינה'.
התופעה המטורפת במלה"ע 1 היתה ההתלהבות למרות ניהול המלחמה חסר ההגיון בו הושלכו חיילים כצאן לטבח בלי יעדים, בלי חשיבה אנליטית צבאית, וכמאמר הידוע המשיכו לחזור עוד ועוד על פעולות שנכשלו בציפיה לתוצאות שונות.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הפתרון פשוט: שיפסיקו להרוס את המדינה. נקודה. שביבי ומלחכי פינכתו ירדו כבר מהבמה הישר לפח האשפה של ההיסטוריה.
וגם אז, יהיו מי שיעזבו, יהיו מי שיבואו, יהיו מי שיחזרו, כמומכל מדינה נורמלית.
כל עוד ההם בשלטון, מעודדים ילודה של בורים ועמי ארצות, חולבים את עטיני השלטון והופכים אותנו ממדינה ליברל דמוקרטית למדינה תיאוקרטית פשיסטית דיקטטורית טןב לא יהיה פה.
והם ממשיכים. משתלטים על כל חלקה טובה, על התקשורת, על שומרי הסף, והורסים. פשוט הורסים כל חלקה טובה. למה שמישהו שיכול לעשות את זה שם יבוא לפה? למה.
יתרון איכותי
מבוסס השכלה מדעית
לא יתקיים.
ללא תרבות ממוקדת מצויינות,
רציונליות, תמיכה בשיח פלורליסטי,
טוהר מידות, ידע ועשיה מקצועית
ושיתופי פעולה בעולם,
באוטוקרטיה פשיסטית
קקיסטוקרטית בורה,
תיאוקרטית קלפטוקרטית,
שנמנעת ממיקוד בלימודי ליבה
ומייבשת את המוסדות האקדמיים
ורומסת את אנשי המקצוע הישרים,
ומשעבדת אזרחים לשירות נצחי ויוקר מחיה,
ומעבירה תקציבים למגזרים כיתתיים
תהליכים ימשכו ויאיצו
חולק עליך בעניין הקשר עם הארץ. רוב מכריע של הישראלים שעוזבים לחו"ל נשארים קשורים לארץ בכל נימי נפשם. זה לא עניין של הכנסה, תארים או יחסה של מדינת ההגירה למהגרים. איני חולק על כך שניתן להרגיש הערכה רבה, אף עצומה, לארץ ההגירה, וניתן להרגיש ניתוק מסויים מהארץ תלוי בנסיון האישי. אבל בדרך כלל שלא לומר כמעט תמיד הקשר לארץ ישראל ישאר חזק וטבוע עמוק בנפש הישראלי המהגר. יוצאי דופן תמיד יש.
אחרי רצח רבין, אז הייתי בן 14, החלטתי לחתור למלגה אוניברסיטה בחו"ל. זכיתי במלגה מלאה, סיימתי לימודים בראש השכבה והמשכתי לדוקטורט בברקלי. לעיתים התגעגעתי בעיקר לשפתנו היפה, לחיות בעברית, אבל לא לגסות וללחץ בארץ; וכל שביב מחשבה על חזרה נעלם כלא היה עם המהפכה המשפטית והמשטרית. חבל לי על הארץ, אבל יש לי ארץ אחרת, פה אדמתי פוריה ורוות שלום.