דונאלד טראמפ אוהב להשוות את עצמו לפרנקלין ד. רוזוולט, אחד מהנשיאים האגדיים של ארצות הברית. הנושא עולה אצלו בהרבה הקשרים, בעיקר בנוגע לכהונה השלישית של רוזוולט, כאשר טראמפ רומז בעדינותו הרגילה שגם הוא שוקל זאת (בניגוד לתיקון ה-22 לחוקה).

בישראל, חוגים מסוימים משווים את טראמפ לרוזוולט ואת בנימין נתניהו לווינסטון צ'רצ'יל כחלק מהאדרת שני המנהיגים. אך יש הבדלים מהותיים בין טראמפ לרוזוולט.

בישראל, חוגים מסוימים משווים את טראמפ לרוזוולט (טראמפ רומז בעדינותו שגם הוא שוקל כהונה שלישית כמוהו) ואת נתניהו לצ'רצ'יל – כחלק מהאדרת שני המנהיגים. אך יש הבדלים מהותיים בין טראמפ לרוזוולט

הסיסמאות "אמריקה תחילה" ו"להחזיר את אמריקה לגדולתה" הפכו לעקרונות מרכזיים במדיניותו של טראמפ, והן מזכירות את התקופה שבין מלחמות העולם, כאשר בדלנות הייתה מדיניות מוצהרת של חלקים נרחבים מהחברה האמריקאית.

בשנות ה-30 ותחילת שנות ה-40, ארצות הברית חוותה גל חזק של הסתגרות והתנגדות למעורבות בינלאומית. לאחר מלחמת העולם הראשונה, שנתפסה בעיני רבים כמלחמה יקרה ומיותרת, גברה התחושה שאין מקום לעוד סיבוב של מעורבות ביבשת אירופה.

דמויות פוליטיות בולטות כמו הסנאטורים רוברט טאפט וברטון ווילר, שמרנים ופרוגרסיביים כאחד, הובילו את ההתנגדות למעורבות בינלאומית. ועדת ניי, שהוקמה בידי הקונגרס, פרסמה בשנת 1936 דו"ח שהדהים את הציבור האמריקאי: נמצא כי גורמים בתעשיית הנשק ובבנקים הפיקו רווחים עצומים מהמלחמה הקודמת, ואף השפיעו על כניסת ארה"ב אליה. התחזק החשש שהציבור נגרר למלחמה בשם אינטרסים כלכליים זרים.

מחוץ לזירה הפוליטית, הדמות הציבורית המשפיעה ביותר הייתה הטייס צ'רלס לינדברג, שהפך לדובר הראשי של "אמריקה תחילה", תנועה שהוקמה ב-1940 כדי למנוע את כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. לתנועה זו הייתה שורשיות היסטורית: ג'ורג' וושינגטון הזהיר מבריתות מחייבות כבר בנאום הפרידה שלו, ודוקטרינת מונרו מהמאה ה-19 הדגישה את זכותה של ארצות הברית להתרכז בענייניה ולדחות מעורבות אירופאית.

הסיסמאות "אמריקה תחילה" ו"להחזיר את אמריקה לגדולתה" הפכו לעקרונות מרכזיים במדיניות טראמפ, והן מזכירות את התקופה שבין מלחמות העולם, כשבדלנות הייתה מדיניות מוצהרת של רבים באמריקה

הבידוד הגיאוגרפי של ארצות הברית, המוקפת בשני אוקיינוסים, תרם לתחושת ביטחון ולהתנגדות לכל מעורבות גלובלית. סקרים משנות ה-30 ו-40 הראו כי רוב עצום בציבור (לעיתים מעל 90%) התנגדו לכניסה למלחמות זרות.

גם הקונגרס פעל ברוח זו. חוקי ניטרליות שחוקקו בסוף שנות ה-30 הגבילו סיוע צבאי ומסחרי למדינות במלחמה, והקשו על רוזוולט לפעול. אף שרוזוולט הכיר באיום ההולך וגובר מצד גרמניה הנאצית ויפן, הוא נאלץ לתמרן פוליטית בזהירות, כאשר ניסה להעביר את חוק ההלוואה והשכירות ב-1941, שמטרתו הייתה לספק ציוד לחימה לבריטניה ולבעלות בריתה.

המהלך עורר סערה פוליטית אדירה. רוזוולט אף נאלץ להבטיח לציבור, במהלך קמפיין הבחירות לכהונתו השלישית, ש"הבנים שלכם לא יישלחו לשום מלחמה זרה". רק התקפת פרל הארבור על ידי היפנים בדצמבר 1941 שינתה את דעת הקהל ואפשרה את כניסת ארצות הברית למלחמה.

מדיניותו של טראמפ, כפי שהובעה במהלך כהונתו בין השנים 2017–2021 ובקמפיינים שלאחר מכן, עוררה השוואות רבות לתקופה זו. כמו אז, גם כעת יש דגש חזק על ריבונות לאומית, על כלכלה מגוננת ועל חוסר אמון כלפי מוסדות בינלאומיים. טראמפ פרש מהסכמים בינלאומיים, כמו הסכם פריז לאקלים והסכם הגרעין עם איראן, והטיל מכסים על סין, אירופה ושותפות מסחר נוספות. הוא גם צמצם נוכחות צבאית בסוריה, באפגניסטן ובגרמניה.

אולם טראמפ אינו בדלן קלאסי. בעוד הבדלנים של שנות ה-30 התנגדו לכל מעורבות צבאית, טראמפ כן הפעיל כוח, כולל תקיפות אוויריות בסוריה, התנקשות בגנרל האיראני קאסם סולימאני, והפגנת קרבה אסטרטגית למנהיגים כמו ולדימיר פוטין, שי ג'ינפינג וקים ג'ונג-און. אה, וגם הפיל מלא פצצות ענקיות על איראן.

הבידוד הגיאוגרפי של ארצות הברית, המוקפת בשני אוקיינוסים, תרם לתחושת ביטחון ולהתנגדות לכל מעורבות גלובלית. סקרים משנות ה-30 ו-40 הראו כי רוב עצום בציבור התנגדו לכניסה למלחמות זרות

פעולות אלו מצביעות על גישה של אונילטרליזם: פעולה חד-צדדית של ארצות הברית למען האינטרסים שלה, גם אם זה כרוך במעורבות צבאית. טראמפ אינו מבקש להתרחק מהעולם, אלא לבטל תלות בו. זהו ההבדל בין לאומנות פעילה לבדלנות פסיבית.

ההקשר הגלובלי שבו טראמפ פועל שונה באופן מהותי מזה של רוזוולט. רוזוולט התמודד עם איום גלובלי ברור וחד-צדדי: ברית מדינות ציר מול דמוקרטיות מערביות. טראמפ פועל בעולם מקוטב ומורכב שבו יריבים ואויבים הם גם שותפים כלכליים, ובו הסדר הבינלאומי עצמו נמצא תחת ערעור.

הסכסוך הנוכחי בין ישראל לאיראן מהווה נקודת מבחן נוספת למדיניותו. לאחר שישראל תקפה אתרים באיראן, כולל מתקנים גרעיניים, ואיראן הגיבה בירי טילים לעבר ישראל, נדרש טראמפ לנקוט עמדה.

בתחילה נטה להימנע ממעורבות והעדיף לקדם מהלך דיפלומטי. בהמשך, לאחר לחץ גובר מצד בעלי בריתו בישראל ובארה"ב, העניק ככל הנראה אישור שבשתיקה לתקיפות הישראליות. הוא דרש כניעה מוחלטת מצד איראן והציב דד-ליין של שבועיים להחלטה על פעולה צבאית, תוך שקילת תקיפה באתר הגרעין בפורדו.  אחרי יומיים נמאס לו ונכנס למלחמה (בלי לבקש את אישורו של הקונגרס).

במקביל, טראמפ ניהל מהלך דיפלומטי מול בריטניה, צרפת, גרמניה והאיחוד האירופי, והביע נכונות לתמוך בהפסקת אש בתנאים מסוימים. הוא דחה כפי הנראה הצעה ישראלית להרוג את המנהיג העליון של איראן, והזהיר שהמדינה קרובה להשגת נשק גרעיני.

פעולות טראמפ מצביעות על אונילטרליזם: פעולה חד-צדדית של ארה"ב למען עצמה, גם אם זה כרוך במעורבות צבאית. הוא לא מבקש להתרחק מהעולם, אלא לבטל תלות בו. זה ההבדל בין לאומנות פעילה לבדלנות פסיבית

טראמפ הבהיר שאינו מעוניין במלחמה, אך מוכן לפעול אם תידרש פעולה שתגן על אינטרסים אמריקאיים ואכן, בהמשך הפגיז את מתקני הגרעין.

כפי שקרה בעבר, גם כעת הרטוריקה המוצהרת של טראמפ סותרת לעיתים את פעולותיו בפועל. הוא משתמש בסיסמאות של בדלנות, אך פועל באופן עצמאי ולעיתים תוקפני.

מבקריו טוענים שגישתו מחלישה את הבריתות המסורתיות של ארה"ב ומבודדת אותה, בעוד שתומכיו רואים בה גישה פרגמטית ומחושבת שמעמידה את אמריקה בראש סדר העדיפויות.

סקרים עדכניים מראים כי מעל 50% מהציבור האמריקאי, וכ-65% מתומכיו של טראמפ, עייפים מעשורים של התערבויות במזרח התיכון, בעיקר בעקבות מלחמות עיראק ואפגניסטן שנתפסות כמיותרות.

השוואת טראמפ לבדלנות ההיסטורית מדגישה את נקודות הדמיון – דגש על אינטרסים פנימיים, הסתייגות ממעורבות וכמובן הסיסמאות. אך היא מדגישה גם את ההבדלים: טראמפ אינו מוותר על שימוש בכוח, אלא מתעקש להשתמש בו רק בתנאים שמשרתים את הגדרת האינטרס הלאומי כפי שהוא רואה אותה.

נכון לעכשיו ארה"ב הפגיזה את מתקני הגרעין באיראן וכך הצטרפה באופן רשמי למלחמה. אבל המעורבות נמשכה רק כל עוד זה התאים לטראמפ.

מבקריו של טראמפ טוענים שגישתו מחלישה את הבריתות המסורתיות של ארה"ב ומבודדת אותה, בעוד שתומכיו רואים בה גישה פרגמטית ומחושבת שמעמידה את אמריקה בראש סדר העדיפויות

אמש נסע בנימין נתניהו לביקור בארצות הברית, כדי לשאת זבחי הוקרה לקיסר טראמפ. יש מצב שברוח האינסטרומנטליזם האמריקאי החדש הוא יידרש לנשק את הטבעת ולעשות דברים בהם אין הוא רוצה. משעמם לא יהיה.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.