ישראל נתונה בקרע פנימי מתמשך ומשתק. המלחמה בעזה, הארוכה בתולדות המדינה, נמשכת בשלב זה ללא יעד אסטרטגי ברור וללא סוף באופק. גורלם של כ-50 חטופים נותר ללא פתרון נראה לעין, העימות המתמשך עם איראן ניצב ברקע, והרפורמה המשפטית שבה והציתה מחדש את המתחים הפנימיים. המשברים החופפים הללו קורעים את המרקם החברתי של ישראל, שגם כך הוא שברירי. הציבור עייף, מאוכזב ואובד עצות.

בתוך המציאות המורכבת הזו, צצה לה תופעה חדשה ומטרידה: מספר הולך וגדל של אזרחים ישראלים הבוגדים במדינתם ונעצרים באשמה של ריגול לטובת איראן. האיומים החיצוניים כבר אינם האויב היחיד. הפגיעה הגדולה ביותר בישראל מגיעה מבפנים, מבגידה של אזרחיה עצמם.

המשברים החופפים קורעים את המרקם החברתי השברירי של ישראל, והציבור עייף, מאוכזב ואובד עצות. בתוך המציאות המורכבת הזו, צצה תופעה חדשה ומטרידה: ישראלים הבוגדים במדינתם ונאשמים בריגול

מאז תחילת 2024, נעצרו לפחות 39 ישראלים בגין סיוע למודיעין האיראני, ומקרים חדשים נחשפים כמעט מדי שבוע. לפי דיווחי התקשורת הישראלית, מפעילים איראנים ניסו לגייס כמעט 1,000 אזרחים ישראלים, תוך מיקוד במגוון רחב של קבוצות, מבני נוער ועולים חדשים ועד חיילים משוחררים וגמלאים.

הרוב המוחלט של החשודים והנאשמים בריגול למען איראן הם יהודים, גברים ונשים, מכל חלקי הארץ ובכל הגילים ולעיתים אף אנשים ללא עבר פלילי או רקע אידיאולוגי קיצוני או בכלל.

העצורים הסכימו ביודעין לבצע את המשימות שיועדו להם ולהעביר סודות צבאיים למפעיליהם האיראנים. המשימות כללו, בין היתר, צילום סוללות כיפת ברזל, מעקב אחר תנועות צה"ל, ותכנון פיגועים נגד פוליטיקאים ומדענים.

ייתכן שההרסניים ביותר מבין התפקידים שיועדו להם היו פעולות של הפרת סדר אזרחית, אשר כוונו לפגוע במרקם החברתי של המדינה, מתוך מטרה אחת ברורה – לערער את החברה הישראלית מבפנים. פעולות אלה בוצעו לעיתים קרובות באמצעות אפליקציות מסרים מוצפנות וזהויות בדויות, כאשר המפעילים האיראנים התחזו לפעילי זכויות אדם.

ריגול נחשב בעולם למעשה הבגידה החמור ביותר כלפי המדינה. בישראל, שמבוססת על זהות משותפת והתלכדות מול איום חיצוני מתמיד, מעשי בגידה מצד אזרחים, שחלקם נולדו וגדלו כאן, היו בעבר כמעט בלתי נתפסים. מדובר לא רק בהפרת ביטחון, אלא בפגיעה בלב הסולידריות הלאומית.

מאז תחילת 2024, נעצרו לפחות 39 ישראלים בגין סיוע למודיעין האיראני, ומקרים חדשים נחשפים כמעט מדי שבוע. לפי דיווחי התקשורת הישראלית, מפעילים איראנים ניסו לגייס כמעט 1,000 אזרחים ישראלים

לא מדובר במקרים בודדים, אלא באינדיקציה להתפוררות חברתית מורכבת. בעוד שבעבר מניעי הריגול בישראל היו אידיאולוגיים, בעיקר לטובת ברית המועצות – כיום נראה שמדובר בפעילות צינית מצד המרגלים למען המשטר האיראני, שמצהיר בגלוי על כוונתו להשמיד את המדינה. אותם מרגלים מונעים ממניעים שונים, כולל מתאוות בצע ומתחושת ניכור חברתי.

האם מעשים אלו חושפים שבר באמון ובתחושת השייכות והלכידות החברתית? או שמא מדובר "רק" בתחושת ניכור פוליטית וכלכלית הדוחפת אזרחים מן השורה לבגוד במדינתם?

התחושה הרווחת היא שבישראל של היום, שאנשים מרשים לעצמם לעשות דברים שבעבר הם לא היו מעלים על הדעת. העובדה שאזרחים מוכנים לשתף פעולה עם משטר, המצהיר בגלוי על כוונתו להשמיד את ישראל, מצביעה על בעיה עמוקה יותר: חוזה אזרחי שבור ואובדן תחושת ייעוד משותפת.

איראן הצליחה, לצערנו, לנצל באופן ציני את הקרעים והסכסוכים הפנימיים של החברה הישראלית. בעוד שמקרים אלה מעידים על תסמינים מדאיגים של פילוג פנימי, חשוב לזכור כי הרוב המוחלט של אזרחי ישראל נותר נאמן באופן עמוק למדינה ולערכיה. ובכל זאת, אסור להתעלם מהתופעה.

החשיפות האחרונות של מרגלים ישראלים שפעלו עבור איראן הן כנראה רק קצה הקרחון. מספר המקרים ההולך וגדל שנחשפו בחודשים האחרונים שבהם מעורבים אזרחים ישראלים, רובם יהודים, מצביע על האפשרות שרשתות ריגול איראניות נוספות פועלות עדיין מתחת לפני השטח.

המאבק בריגול למען איראן אינו רק עניין למערכת הביטחון אלא גם החברה האזרחית חייבת להשתתף במאמץ הלאומי למאבק בתופעה. מערכות החקיקה והמשפט חייבות להחמיר את הענישה על שיתוף פעולה עם מדינת אויב.

אנשים מרשים לעצמם לעשות דברים שבעבר לא היו מעלים על הדעת ולשתף פעולה עם משטר, המצהיר על כוונתו להשמיד את ישראל. זה מצביע על בעיה עמוקה יותר: חוזה אזרחי שבור ואובדן תחושת ייעוד משותפת

ידוע שהשב"כ משקיע מאמצים משמעותיים במעקב מבוקר אחר אזרחים שעלולים לסכן את ביטחון המדינה, תוך שמירה על איזון עם זכויות הפרט, במטרה להביא לגילוי מוקדם ככל האפשר של ניסיונות ריגול. יחד עם זאת, במקרים שבהם ריגול מתגלה לאחר מעשה, יש לטפל בהם ביד קשה ולנקוט ענישה מחמירה, כדי להרתיע ולמנוע הישנות.

במקביל, חובה להגביר את הפיקוח על ניסיונות גיוס ברשתות החברתיות ובאמצעות זהויות בדויות, ולחזק מנגנוני האיתור המוקדם של אזרחים במצוקה כלכלית או חברתית, שהם יעד קל לגיוס. ביטחון לאומי מתחיל בתודעת שייכות.

התעלמות מהבעיה תחמיר את הקרעים בחברה הישראלית; אם לא נטפל בתחושות הניכור, חוסר האמון והשחיקה בלכידות החברתית, גם מערכות ההגנה המתקדמות ביותר כמו כיפת ברזל לא יוכלו למנוע בגידה מבפנים.

השגריר בדימוס אילן מור שרת במיגוון תפקידים במשרד החוץ, כולל בתפקיד של שגריר בהונגריה ובקרואטיה, וכיהן כציר המדיני בשגרירויות ישראל בבייג'ינג ובברלין.