בשולי הידיעות על השיחות בדוחה בנוגע לעסקה חדשה עם חמאס, התחוללו בחברון התפתחויות שיש לתת עליהן את הדעת. אולי הן מצביעות על הדרך בה ישראל ומדינות ערב צריכות ללכת ועל הרפורמות הנדרשות מן הרשות הפלסטינית כדי לשקם את מעמדה הרעוע.

הממשלה הפלסטינית ברמאללה החליטה לפרק את לשכת המסחר של חברון לחלקיה – המסחרית, התעשייתית והחקלאית. הבנק המרכזי הוציא גם הוא כמה הוראות פיסקליות לכל הסוחרים ברשות הפלסטינית בגלל מצוקת המזומנים.

שתי ההחלטות האלה קוממו את סוחרי חברון, עד כדי איום במרד נגד ממשלת רמאללה, מה שחייב את הבנק המרכזי ברמאללה לשלוח משלחת לחברון כדי לכבות את השריפה. שימו לב – לא משלחת של חברון אצה לרמאללה להתחנן על חייה, אלא רמאללה באה לחברון.

שתי ההחלטות של הממשלה הפלסטינית ברמאללה קוממו את סוחרי חברון, עד כדי איום במרד נגד ממשלת רמאללה, מה שחייב את הבנק המרכזי ברמאללה לשלוח משלחת לחברון כדי לכבות את השריפה

מדוע הצעדים האלה, ומדוע עכשיו? אשר לצעדים הפיסקליים, הם אינם נגד חברון באופן מיוחד, אלא כלליים, אבל ההחלטה לפרק את לשכת המסחר של חברון נועדה לנטרל איום מהבהב באופק. זהו איום לא רק על "המשילות" של רמאללה, אלא על כל האידאולוגיה של אש"ף, שעל בסיסו קמה הרשות הפלסטינית. מדובר באידאולוגיה של "המאבק" – הגרסה של פתח ל"מוקאוומה" של חמאס ושל חזבאללה, האידאולוגיה שהרסה את העולם הערבי ואת עזה והיא בדרך להרוס את הגדה.

האידאולוגיה של "המאבק" מעמידה בראש סדר היום של הרשות הפלסטינית את המאבק בישראל, על חשבון הקמת מדינה ממלכתית. הרשות הפלסטינית, כאשר הוקמה בעקבות הסכמי אוסלו, נקטה מייד צעדים לצמצום כוחו של המעמד הבינוני – הסוחרים, והתעשייה שהייתה בחיתוליה בעידודה של ישראל – לטובת השתלטות המדינה על הכלכלה. וזאת כדי לייחד משאבים "למאבק", ולא לאפשר "לרמת החיים" להטות את הפלסטינים מן המאבק בישראל.

חמאס של עזה היה בוטה יותר בהעדפת המלחמה בישראל על פני טובת העזתים, והתוצאות מדברות בעד עצמן.

לשכת המסחר של חברון מייצגת תפיסה אחרת – העדפת היציבות והתרחקות ממהומות. כך למשל אסרה לשכת המסחר על מפלגת השחרור האסלאמית הרדיקלית לקיים תהלוכות ברחובות העיר בכל עת שהיא רוצה בכך, ולקיים עצרות רק בחצרות סגורות.

ההחלטה לפרק את לשכת המסחר של חברון נועדה לנטרל איום מהבהב באופק, לא רק על "המשילות" של רמאללה, אלא על כל אידאולוגיית אש"ף, שעל בסיסו קמה הרשות הפלסטינית – אידאולוגיית "המאבק"

הייתי רוצה להמחיש זאת באפיזודה מאירת עיניים מוועידת מדריד, 1991. לוועידה באה משלחת פלסטינית בראשות פייסל חוסייני כדי למצוא פתרון לבעיה הפלסטינית במסגרת ערבית כוללת.

בשלב כלשהו החלטתי "להבריז" כדי לראות את מדריד, והסתובבתי בעיר העתיקה. ראיתי את המשלחת של חברון בחנות נעליים בוחנת דגמים לתעשיית הנעליים המפורסמת של חברון.

כאשר חזרתי לוועדה, אמרו לי: אל תשאל – יש משבר בין חוסייני לחברונים. הם זימנו דיון של המשלחת והחברונים לא באו. עניתי – לא משבר ולא נעליים. או בעצם, דווקא כן נעליים.

נחזור לימינו – צירוף המקרים של הצעדים נגד הלשכה וההוראות הפיסקליות לכל הסוחרים, הפך את הלשכה של חברון, אולי בעל כורחה ובלי שהתכוונה לכך, למנהיגה של שיח חדש בחברה הפלסטינית, של העדפת הכלכלה והיציבות על פני סיסמאות המאבק וההתנגדות.

ראש הממשלה ברמאללה, מוחמד מוסטפא, החליט לשלוח "נציג קבוע" לחברון. האם זה השגריר הראשון של הרשות הפלסטינית בחברון?

מדוע עכשיו? מן הסתם בגלל היוזמה שפורסמה על הקמת "אמירות" של חמולות. אמירות לא תקום, אבל ברמאללה זיהו דווקא את לשכת המסחר של חברון כמקור הסכנה.

הצעדים נגד הלשכה וההוראות הפיסקליות לסוחרים, הפכו את הלשכה של חברון, אולי בעל כורחה, למנהיגה של שיח חדש בחברה הפלסטינית, של העדפת הכלכלה והיציבות על פני סיסמאות המאבק וההתנגדות

בתקופת הקורונה ביקרתי בלשכת המסחר בחברון והבטתי על הקירות. לצד תמונות אבו מאזן ויאסר ערפאת כמתחייב, כל התמונות היו של ביקורי הלשכה במדינות ערב – ירדן, האמירויות, תוניס מרוקו. לא ראיתי תמונות של פגישות ברמאללה, כלומר: כבר עכשיו הכיוון של חברון הוא לא צפונה לרמאללה אלא מערבה ומזרחה לעולם הערבי.

כאשר ממשלת "המאבק" ברמאללה חייבה את הפלסטינים להחרים את ישראל – חברון צפצפה. הקשרים הכלכליים בין חברון לישראל מצוינים.

חברי הלשכה קיבלו בעל כורחם תפקיד חלוצי סופסוף לשנות את הנרטיב הפלסטיני מ"מאבק" ל"כלכלה", וזה סוד הרפורמה הדרושה לרשות. אבל הרשות הפלסטינית הולכת בדרך אחרת.

ראש הרשות, אבו מאזן, מתיימר להיות בעל הבית היחיד בעזה "ביום שאחרי", אבל כולם אומרים לו שבלי רפורמה עמוקה הוא לא יכול לממש יומרה זאת. הכישלון הצורב של הרשות בגדה לא מכשיר אותה לקבל אחריות על עזה. כל המגעים ליום שאחרי בעזה מדלגים עליה.

אבו מאזן וכל ההנהגה במוקטעה גדלו כל חייהם על האידאולוגיה של "המאבק" והם לא מסוגלים להיגמל ממנה. מה שאבו מאזן התחיל לעשות היה למנות לו סגן, המסומן כיורש, חוסיין א-שיח', אבל זה לא היה מספיק. כאשר אבו מאזן טען כי הוא בעל "הלגיטימיות" הפלסטינית הבלעדית לקבל את עזה, אמרו לו במדינות המערב וסעודיה – אם אתה בעל הלגיטימיות, עליך לחדש את הלגיטימיות,  תעשה בחירות.

חברי לשכת המסחר בחברון קיבלו בעל כורחם תפקיד חלוצי, לשנות סוף סוף את הנרטיב הפלסטיני מ"מאבק" ל"כלכלה", וזה סוד הרפורמה הדרושה לרשות. אבל הרשות הפלסטינית הולכת בדרך אחרת

אבל בחירות אבו מאזן לא יכול לעשות, כי אינו שולט על עזה, ואם יעשה בחירות רק בגדה, בלי ירושלים, ישתמע כאילו ויתר עליה, ואת זה הוא לא יכול לעשות. וגם בגדה – לנוכח המלחמה החמה בין ישראל לאירגוני הטרור בשומרון, יש ספק אם יוכל לקיים בחירות גם שם. שלא לדבר על כך שאם בכל זאת ולמרות הכל הוא איכשהו יצליח לערוך בחירות, איך יוכל למנוע ניצחון של חמאס?

הפתרון – לעשות בחירות רק למוסדות אש"ף, בלי חמאס, כדי להכשיר אותו כצד "הלגיטימי" לקבל את האחריות על עזה.

הבעיה היא שאש"ף פרוס על פני העולם הערבי ומערב אירופה. בואו נניח שהעולם הערבי והמערבי יקבלו זאת – והם לא – בחירות למוסדות אש"ף כרוכים במהלכים במדינות ערב כמו ירדן ולבנון. ירדן לא תסכים, כי היא לא מוכנה למעורבות של אש"ף על שטחה. בזמנו אסרה ירדן על משלחת פלסטינית מירדן לבוא לכנס של אש"ף ברמאללה, ורק אחרי שהם הוגדרו "אורחים" ולא השתתפו בדיונים – ירדן הרשתה להם לצאת.

אשר ללבנון, ממשלת לבנון החדשה נוקטת צעדים נגד "המוקאוומה" כולל נגד "ההתנגדות" של הפלסטינים במחנות הפליטים, והחלה ליזום צעדים של פירוק הנשק מחזבאללה ומן הפלסטינים. עד כה ללא הצלחה – אבל זה הכיוון, ולבנון לא תרשה לחדש את נרטיב "המאבק" בבחירות של רמאללה.

ממשלת לבנון החדשה נוקטת צעדים נגד "המוקאוומה" כולל נגד "ההתנגדות" של הפלסטינים במחנות הפליטים, והחלה ליזום צעדים של פירוק הנשק מחזבאללה ומן הפלסטינים

חברון מצביעה על הדרך. היא לא התכוונה לכך, אבל ככה זה יצא. יש לעקוב בעניין אחרי ההתפתחויות האלה, כי שם טמון המפתח לשינוי המיוחל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.