1

החיים במדינה מוכת סקרת כמו ישראל לימדו אותנו להתייחס לתוצאות סקרים עם יותר מקורטוב של זהירות. אבל אם בסקרי בחירות יש בעיה מובנית – במקרה הטוב הם מעידים על דפוסי ההצבעה ביום שבו הסקר נערך, ולא על מה שבאמת יקרה בקלפי ביום הבחירות – הרי הסקר שעמותת 'צלול' ערכה השבוע (באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה) פטור מהבעיה הזו.

מטרתו הייתה לעמוד על הלך הרוח בקרב הציבור הישראלי כלפי משבר המים כאן ועכשיו, ויש סיבה טובה לחשוב שהתוצאות משקפות במידה סבירה את המציאות.

המציאות היא שלציבור אין מושג. ישראל עברה את שנת הבצורת הקשה בתולדותיה, האוצר (באיחור ניכר) אפילו הכריז על כך באופן רשמי, אך רק 40% מהמשיבים בסקר סבורים שיש משבר מים בישראל

והמציאות היא שלציבור אין מושג. ישראל עברה את שנת הבצורת הקשה בתולדותיה, האוצר (באיחור ניכר) אפילו הכריז על כך באופן רשמי.מקורות המים בגולן ובגליל המזרחי מיובשים, החקלאים בשפיץ הצפון-מזרחי של המדינה נאלצו לייבש אלפי דונמים, מפלס הכנרת התחיל לסגת כבר בפברואר, ים המלח צנח השנה ב-1.3 מטר והגורמים שמנהלים את משק המים מייחלים, שלא לומר מתפללים, שהחורף הבא יהיה טוב יותר, אחרת… אולי מוטב לא להמשיך את המשפט.

ואחרי כל זה, רק 40% מהמשיבים בסקר סבורים שיש משבר מים בישראל. 40% קבעו בפסקנות שאין משבר, ו-20% הודו שאין להם מושג. הנתונים, אגב, חושפים פער מובהק בין המגדרים: 45% מהנשים מודעות לכך שיש משבר מים לעומת רק 35% מהגברים, שמחציתם (49%) משוכנעים שאין משבר כזה. מי אמר ניתוק ולא קיבל.

סקר משבר המים בישראל (צילום: עמותת 'צלול')

כמו כל דבר בישראל בשנתיים האחרונות, גם כאן המלחמה מספקת נסיבות מקלות: כשכל יום מתרגש עלינו משבר חדש עם הרוגים, חטופים ודמוקרטיה מתמוטטת, יותר קשה לפנות קשב לעוד משבר שנדמה שהוא פחות קיומי ומיידי. גם סדר היום התקשורתי קובר סוגיות כאלה בתחתית הליינאפ, הרבה אחרי איראן-איראן-איראן ועזה-עזה-עזה.

הכל נכון, אבל הבה לא נשלה את עצמנו: גם לפני ה-7 באוקטובר, נושאי סביבה ועניינים קיומיים כמו אנרגיה ומים השתרכו בשולי סדר העדיפויות של התקשורת והמערכת הפוליטית.

כמו כל דבר בישראל בשנתיים האחרונות, גם כאן המלחמה מספקת נסיבות מקלות, אבל הבה לא נשלה את עצמנו: גם לפני השבעה באוקטובר נושאי סביבה, אקלים, אנרגיה ומים השתרכו בשולי סדר העדיפויות

סיבה נוספת לכך שלחלק גדול מהציבור אין מושג מה קורה במשק המים היא שמי שמנהלים את המשק הזה הצליחו לגדר את המשבר ולבלום אותו הרחק מהצנרת הביתית.

כל עוד המים זורמים במקלחת ויורדים באסלה, רוב הישראלים שבויים במה שמכונה פרדוקס ההתפלה: אותם מתקני ענק שקמו בשל המחסור במים ומסננים מי ים, מאפשרים למדינה להמשיך לספק לנו מים לשימוש יומיומי ויוצרים אשליה שהכל בסדר על אף שהטבע מתייבש והחקלאים נאנקים. אבל גם ההתפלה אינה בלתי מוגבלת, ואם נחווה עוד שנת בצורת כל הישראלים כבר ירגישו את זה.

חוף הכנרת בקיבוץ גינוסר לאחרת שנת בצורת, 18 באפריל 2025 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

הבעיה העיקרית בכך שהציבור לא מודע למשבר המים היא שזה מקשה מאוד לגייס אותו, ומדובר בתחום שבו לכל אחד מאיתנו יש השפעה ישירה על חשבון המים הלאומי: כל ליטר שאנחנו מבזבזים בברז הביתי היה יכול להתווסף למעיין, לנחל או להקצאה של מגדל התפוחים בגליל.

בתחילת העשור הקודם היה קשה למצוא ישראלי אחד שאינו מודע לרצף שנות הבצורת. את קמפיין הפרצופים הסדוקים בהובלת רננה רז איש לא יכול היה להחמיץ. בשיא המשבר הציבור חסך 100 מיליון קוב בשנה – תפוקה של מתקן התפלה שלם. ב-2025 איש לא קורא לנו לחסוך, אז למה שנחשוב שיש בעיה?

בעשור הקודם היה קשה למצוא ישראלי שאינו מודע לרצף שנות הבצורת. בשיא המשבר הציבור חסך 100 מיליון קוב בשנה – תפוקה של מתקן התפלה שלם. ב-2025 איש לא קורא לנו לחסוך, אז למה שנחשוב שיש בעיה?

ב'צלול' סבורים שרשות המים צריכה לצאת בקמפיין הסברה ולרתום את הציבור לחיסכון. בדיוק כמו בחשבון העובר ושב, כשמאזן המים במינוס, יש כמה דרכים לאזן אותו – אחת מהן היא צמצום ההוצאה. קוב המים (אלף ליטר) הכי זול והכי סביבתי הוא הקוב שלא צרכנו.

עקרונית הדרישה של צלול מוצדקת, אבל קשה לראות את זה קורה בזמן מלחמה ותחת שר (אלי כהן) וממשלה שפופוליזם הוא עבורם דרך חיים. לבקש מהציבור לחסוך זה לא פופולרי, הרבה יותר פופולרי להוזיל את תעריף המים בכמה אגורות על חשבון השקעות חיוניות בתשתיות. את המחיר נשלם אחר כך, כשהשר כבר יהיה מזמן במשרד אחר.

למשק המים הישראלי יש הרבה במה להתגאות. כשמסתכלים ימינה ושמאלה, אל המצב הקשה ברוב המדינות במרחב, אפשר לומר שבתחום הזה ישראל היא אי של יציבות ומקצועיות.  כדי שהחוסן של משק המים הישראלי יישמר לאורך זמן, הציבור צריך להיות מודע ומעורב. כרגע הציבור לא בתמונה, וגם לא נראה שלמישהו דחוף להכניס אותו אליה.

2

זה קרה כבר בתחילת גל החום: בשעות הצהריים של יום ראשון נשבר שיא צריכת החשמל בישראל בכל הזמנים – 15,806 מגה וואט. השיא הקודם – 15,694 מגה וואט – נרשם השבוע לפני שנתיים, ב-13 באוגוסט 2023, חודשיים לפני המלחמה.

כבר בתחילת גל החום, בשעות הצהריים של יום ראשון, נשבר שיא צריכת החשמל בישראל בכל הזמנים – 15,806 מגה וואט, בצהרי שלישי כבר הגיע המשק לצריכה של 16,750 מגה וואט וברביעי כבר חצה בקלילות את ה-17 אלף

כצפוי, השיא החדש לא החזיק מעמד זמן רב. לחום יש אפקט מצטבר על הטמפרטורה במבנים, ובגל חום ממושך כמו הנוכחי השימוש במזגנים עולה באופן אקספוננציאלי. בצהרי יום שלישי כבר הגיע המשק לצריכה של 16,750 מגה וואט. ברביעי כבר חצה בקלילות את ה-17 אלף.

עם ישראל זלל חשמל בטירוף, וכי איך אפשר אחרת מול עומסי חום ("יחידות אי נוחות", בלקסיקון של השירות המטאורולוגי) כאלה. מי שהחמיץ עד עכשיו את הקשר בין אקלים לכלכלה, ייזכר בסוף החודש כשנקבל את חשבונות החשמל.

עובד חברת החשמל ביום חם (צילום: חברת החשמל)

שבירת שיאי הצריכה הייתה צפויה, בעיקר אם לוקחים בחשבון את כ-170 אלף המכוניות החשמליות שהצטרפו בשנים האחרונות למעגל צריכת החשמל. מה שמעניין הוא הפילוח של מקורות האנרגיה שסיפקו למשק את החשמל: בצהרי ראשון, 27.2% (4310 מגה וואט) הגיעו מאנרגיית שמש.

בצהרי שלישי הפאנלים הסולאריים סיפקו 22.5% מהחשמל. בצהרי רביעי – כ-25%. האנרגיות המתחדשות סיפקו השבוע כרבע מצריכת החשמל של הישראלים בשעות החמות, יותר מפי 2 מהפחם.

שבירת שיאי הצריכה הייתה צפויה, אך מה שמעניין הוא שהאנרגיות המתחדשות, כמו אנרגיית שמש, סיפקו השבוע כרבע מצריכת החשמל של הישראלים בשעות החמות, יותר מפי שתיים מהפחם

בעוד אספקת החשמל מהשמש הייתה יציבה (על אף העובדה שבטמפרטורות כאלה הניצולת של הפאנלים הסולאריים אינה אופטימלית), מי שקרסה ברגע האמת היא דווקא אסדת הגז לווייתן, שתקלה השביתה אותה בצהרי רביעי לפחות לכמה שעות.

כדי להשלים את החסר חברת החשמל נדרשה להגדיל את היקף השימוש בפחם ולהתחיל לשרוף סולר – שניהם יקרים ומזהמים מאוד. בפעם השנייה בתוך תקופה קצרה (הראשונה – אחרי הפגיעה האיראנית בבז"ן), שוב התברר שבשעת משבר השמש מספקת משענת ביטחון למשק האנרגיה הישראלי, בעוד מקורות האנרגיה האחרים מועדים להתקפות או לתקלות.

פאנלים סולאריים על גג בית (צילום: חן לאופולד/פלאש90)

בלי הנתח הנדיב של האנרגיות המתחדשות, ספק גדול אם חברת החשמל הייתה יכולה לתת מענה לביקושים, ובלית ברירה הייתה מייצרת הפסקות חשמל יזומות ברחבי הארץ. בהיעדר אנרגיות מתחדשות היינו שורפים הרבה יותר פחם ודלקים מזהמים ויקרים כמו סולר ומזוט.

בזכות ההתקדמות שישראל עשתה בשנים האחרונות בתחום אנרגיית השמש – שעדיין אינה מספקת ורחוקה מלמצות את הפוטנציאל – נהנינו השבוע מאספקת חשמל רציפה ומאוויר נקי יחסית. סיבות טובות להמשיך במגמה הזו בכל הכוח.

בלי הנתח הנדיב של האנרגיות המתחדשות, ספק גדול אם חברת החשמל הייתה יכולה לתת מענה לביקושים, ובלית ברירה הייתה מייצרת הפסקות חשמל יזומות ברחבי הארץ

3

אם כבר מכסים את הטבע בבטון, אז לפחות לנסות להציל את מה שאפשר. ביום ראשון בערב פשטו אנשי החברה להגנת הטבע ועיריית הרצליה על שטחים פתוחים בגליל ים שעתידים להפוך בקרוב לאתר בנייה ("גליל ים ג'"). המטרה: חילוץ ורילוקיישן לחיות הבר בטרם הדחפורים יעלו על הקרקע.

אריות וג'ירפות לא נמצאו שם, אבל שפע זיקיות נתפסו והועברו אחר כבוד לביתן החדש בתל מיכל – גבעת הכורכר הנהדרת בהרצליה, לא רחוק מהמרינה. בתקווה שלא תהפוך גם היא בקרוב לתל נדל"ן.

חילוץ זיקיות משטח פתוח שעתיד להפוך לאתר בנייה (צילום: דוברות עיריית הרצליה)

4

"טבעוני בעולם" היא רשימה מתעדכנת על גבי מפה משותפת שפתחה ישראלית בשם עדן שמש. כל מי שנתקל באוכל טבעוני מוצלח במסעדה או בית קפה אי שם בעולם דוקר את המיקום, מצרף קישור וכמה מילות התרשמות.

יש כבר יותר מ-3000 נקודות טבעוניות על המפה וזה כמובן רק קצה המזלג והכף, אבל הממשק ידידותי והמידע מפתה, ואין לי ספק שבפעם הבאה שאזדמן לחו"ל כלשהו אחפש המלצה ב'טבעוני בעולם'.

"טבעוני בעולם" היא מפה משותפת, שכל כל מי שנתקל באוכל טבעוני מוצלח במסעדה או בית קפה אי שם בעולם יכול לעדכן. יש בה כבר יותר מ-3000 נקודות טבעוניות על גבי הגלובוס, וזה כמובן רק קצה המזלג

גם ישראל על המפה, מהמלבי הטבעוני ב'מלביהו' שבקיבוץ דפנה על גבול לבנון ועד קפה 'אופטימי' שעל הטיילת באילת שמציע מנות טבעוניות טעימות (טעמתי ואני יכול לאשר).

המיקום הכי אקזוטי שייך כנראה למסעדת הנודלס Eibun שבאוקינאווה, אי שם בים סין בין טאיוואן ליפן.

מפת "טבעוני בעולם" (צילום: מפות גוגל)