החלטת נשיא בית משפט השלום בראשון לציון, השופט מנחם מזרחי, לא להאריך את ההגבלה המונעת יצירת קשר בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין יועצו יונתן אוריך, מבוססת בעיקרה על מסקנתו כי לא ניתן לקבוע שאוריך הוא "עובד ציבור" ולכן לא ניתן לייחס לו עבירת שוחד.
זוהי מסקנה משפטית שגויה, הסותרת את פסיקת בית המשפט העליון. מן הראוי שהפרקליטות תערער עליה – אם צריך, כל הדרך עד לעליון – על מנת שלא ייגרם שיבוש בחקירה הנוכחית, ולא ייגרם נזק לגדרי תחולתה של עבירת השוחד.
ביום חמישי האחרון דן השופט מזרחי בבקשת המשטרה להאריך את ההגבלות המוטלות על אוריך, במסגרת חקירת החשדות נגדו בפרשת "קטאר-גייט". ההגבלות כוללות איסור יציאה מהארץ וכן איסור יצירת קשר עם כל המעורבים בפרשה, לרבות נתניהו. השופט מזרחי הביע תמיהה מכך שהמשטרה מבקשת את הארכת ההגבלות רק ביחס לאוריך ולא ביחס לחשוד הנוסף בפרשה, אלי פלדשטיין.
לא קשה להבין את הרגישות הנובעת מחידוש התקשורת בין אוריך לנתניהו, שנמנעה בחודשים האחרונים נוכח ניהול החקירות בפרשת "בילד" ובפרשת "קטאר-גייט".
לא קשה להבין את הרגישות הנובעת מחידוש התקשורת בין אוריך לנתניהו, שנמנעה בחודשים האחרונים נוכח ניהול החקירות בפרשת "בילד" ובפרשת "קטאר-גייט"
אוריך, הרשמית מועסק על ידי הליכוד ולא על ידי לשכת ראש הממשלה, הוא אחד מאנשי אמונו הקרובים והוותיקים של נתניהו. אוריך חשוד שקיבל ביודעין כספים שמקורם בקטאר, על מנת שיעשה שימוש בנגישותו לתקשורת הישראלית ובמעמדו כמקורב לנתניהו, על מנת לקדם את ענייניה של קטאר בציבוריות הישראלית.
החלטתו של השופט מזרחי יוצאת מנקודת מוצא שבשלב החקירתי הנוכחי, על תיק החקירה לכלול ראיות המגבשות חשד סביר לכל אחד מיסודות העבירות שבהן נחשד אוריך, ואפילו עיבוי של הראיות הללו לעומת שלבי החקירה הקודמים. אחת מיסודות עבירת השוחד היא עובדת היותו של לוקח השוחד עובד ציבור.
מזרחי אינו מפקפק בכך שקיים חשד סביר שאוריך קיבל כסף מקטאר במטרה להאדיר את שמה ולשוות לה תפקיד חיובי כמתווכת במו"מ לשחרור החטופים; הוא מסכים גם שאוריך שימש "יועץ מדיני לראש הממשלה, דוברו וחלק ממערך ההסברה"; אך לדבריו הראיות אינן משקפות התגברות של החשד הסביר שהכספים ניתנו לו "כעובד ציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו".
למעשה, לשיטתו של השופט מזרחי, הראיות שהתווספו בחודשים האחרונים רק מחלישות את המסקנה שאוריך הוא אכן עובד ציבור, לצורך עבירת השוחד.
למסקנה רעועה זו הגיע השופט על יסוד עדותם של שניים: דבריו של אוריך עצמו בחקירה, ועדותו של נתניהו בפרשה, עד שיש לו עניין מובהק להרחיק את אוריך ממוקד הסיכון הפלילי.
למסקנה רעועה זו הגיע השופט על יסוד עדותם של שניים: דבריו של אוריך עצמו בחקירה, ועדותו של נתניהו בפרשה, עד שיש לו עניין מובהק להרחיק את אוריך ממוקד הסיכון הפלילי
אוריך מסר בפשטות: "אני לא עובד מדינה", ואילו נתניהו הסביר שאוריך הוא "יועץ מדיני" ואף שימש דובר הליכוד וחלק מ"מערך ההסברה", אך שהוא "לא קיבל שכר מן המדינה" אלא מהמפלגה, ולכן נתניהו לא ראה בו עובד ציבור, ולכן הוא רשאי לעבוד במה שהוא רוצה.
לבקשת המשטרה, הורה השופט מזרחי כי ההגבלות יוסרו החל ממחר (שני) וזאת על מנת שהפרקליטות תוכל לשקול הגשת ערר לבית המשפט המחוזי על הסרת ההגבלות. מאחר שבית משפט השלום שגה במסקנתו באשר להיותו של אוריך "עובד ציבור" לצורך עבירת השוחד, ובדרך שהוא מגיע למסקנה זו, מן הראוי שאכן ערר כזה יוגש.
בניגוד לאינסטינקט הראשוני, השאלה האם אדם הנחשד בלקיחת שוחד הוא עובד ציבור, איננה שאלה פשוטה, והיא מצריכה יישום פרטני של הוראות החוק על נסיבות שונות. הסיבה לכך היא שעבירות השוחד נוסחו בחוק העונשין באופן רחב במכוון, על מנת ללכוד מגוון של מצבים עובדתיים מורכבים שהמחוקק לא יכול היה לצפות מראש.
סעיף 34כד לחוק העונשין כולל 11 חלופות שונות להגדרת "עובד ציבור". החלופה הראשונה היא "עובד המדינה, לרבות חייל כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי". בסעיף 290(ב) לחוק, בפרק העוסק בעבירות השוחד מופיעה הרחבה של ההגדרה הכללית, שלפיה "עובד הציבור – לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור".
אוריך עשוי להיחשב לעובד ציבור לצורך עבירת השוחד, בהתבסס על שתי החלופות האלה – בין אם ניתן יהיה לראות בו "עובד מדינה" לפי החלופה הראשונה, תוך התמקדות בו עצמו, או שניתן יהיה לראות במפלגת הליכוד "תאגיד המספק שירות לציבור", דהיינו תוך התמקדות במהות התאגיד של הפרק.
אוריך עשוי להיחשב לעובד ציבור לצורך עבירת השוחד, בין אם ניתן יהיה לראות בו "עובד מדינה" – או שניתן יהיה לראות במפלגת הליכוד "תאגיד המספק שירות לציבור"
נתניהו אמנם ציין בעדותו – ונראה כי הוא קיים התייעצות משפטית בנושא – כי אוריך אינו מקבל שכר מהמדינה ולכן איננו עובד ציבור, אבל זוהי מסקנה משפטית שגויה.
בפסיקת העליון נקבע במקרים רבים כי המבחן לקביעת יחסי עובד ומעביד לצורך הדין הפלילי, אינו זהה לזה הנהוג בדיני עבודה. עצם העובדה שאדם אינו נחשב לעובד של המדינה מבחינת דיני עבודה, אינה מונעת הכרה בו כעובד מדינה לצורך חוק העונשין.
נוכח הערכים המוגנים בעבירת השוחד, המבחן הקובע הוא אופי התפקיד. האינדיקציות הן: המיקום הגיאוגרפי של העבודה; האם העובד קיבל הוראות והנחיות מעובדי המשרד או נתן הנחיות כאלה; מידת היותו של העובד "נאמן הציבור" הממלא את תפקידיו בשליחות הציבור ולהגשמת אינטרסים ציבוריים; היותו מייצג בעיני הציבור הרחב את הגוף הציבורי שבו הוא עובד.
בהתאם לפסיקה, את הקריטריונים האלה יש לאזן אל מול הערכים המוגנים בעבירת השוחד, שהם שלושה: טוהר המידות בשירות הציבורי, פעולתו התקינה של המנהל הציבורי, ואמון הציבור במערכות השלטוניות.
השופט אשר גרוניס קבע בפסק דין ב-2007 כי "ככל שהתחום בו מועסק העובד קרוב יותר לליבת העבודה הנעשית ביחידה של שירות המדינה אליה הוא קשור, כך יגבר הסיכוי שהוא יוכר כעובד מדינה".
השופט אשר גרוניס קבע בפסק דין ב-2007 כי "ככל שהתחום בו מועסק העובד קרוב יותר לליבת העבודה הנעשית ביחידה של שירות המדינה אליה הוא קשור, כך יגבר הסיכוי שהוא יוכר כעובד מדינה"
המסקנה היא כפולה: ראשית, ניתן לראות באדם עובד מדינה לצורך חוק העונשין, מבלי שמעסיקתו הישירה תהיה המדינה. ושנית, שקלול האינדיקציות שנקבעו בפסיקה, מלמד שרובן מוליכות למסקנה שאוריך אכן תיפקד כעובד ציבור, וטובת ההנאה שקיבל מקטאר ניתנה לו "בעד פעולה הקשורה בתפקידו". שהרי, קשה להניח שקטאר הייתה שוכרת את שירותיו אלמלא היה פועל מול התקשורת הישראלית בשמו של ראש הממשלה.
התקיימות החלופה הראשונה להגדרת "עובד ציבור" בסעיף 34כד, מייתרת את הצורך לבחון האם מפלגה יכולה להיחשב כ"תאגיד המספק שירות לציבור" – שאלה שהתשובה לה פחות מובהקת, אך אינה נדרשת על מנת להכניס את אוריך לגדרה של עבירת השוחד.
עם זאת, במשך עשרות שנים הרחיבו בתי המשפט את הגדרתו של תאגיד המספק שירות לציבור, כך שנכללו בה קופת חולים, בנקים, ההסתדרות הכללית, חברת שמירה פרטית המעניקה שירותי שמירה בקבלנות לרשות ציבורית, התעשייה האווירית ועוד.
השופטת דורית ביניש קבעה שני מבחנים לבחינה האם תאגיד נכנס להגדרה שבסעיף השוחד: מהות התפקיד שממלא התאגיד במסגרת פעילות המנגנון הדמוקרטי; וכן, היקף שיקול הדעת והסמכויות המוקנים לעובדי התאגיד והמופעלים על ידם כלפי הציבור.
נראה כי המבחנים שבפסיקה מאפשרים לשקול ולהכריע כי מפלגה מהווה תאגיד המספק שירות לציבור, נוכח חיוניותן של מפלגות למנגנון הדמוקרטי, שכן לא ניתן להצביע בבחירות לכנסת אלא למפלגות בלבד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולנשיא בית המשפט השלום בראשון לציון, השופט מנחם מזרחי, נמאס להיות שופט שלום. קורה לטובים ביותר. מזרחי רוצה להתקדם לבית המשפט המחוזי, יודע מי ממנה היום שופטים בדיקטטורת ארגון המחבלים של ביבים שקרניהו, הצורר, הבוגד ורוצח החטופים. ולכן השופח מזרחי פוסק כפי שהוא פוסק. זה מצחיק, אבל זאת לא בדיחה.