אין כל הצדקה להתקפה הצפויה של שר המשפטים יריב לוין על שופטי בג"ץ בעקבות פסק הדין שניתן אתמול (ראשון) בעתירה בעניין היקף המזון הניתן לאסירים הביטחוניים.
בהתניה פבלובית, לוין תקף במילים מרושעות וזדוניות את השופטים, שקיבלו את עתירת האגודה לזכויות האזרח וארגון "גישה", והורו לשירות בתי הסוהר לנקוט את האמצעים הנדרשים על מנת להבטיח שהמזון המסופק לגרועים שבאסירים והעצורים שישראל מחזיקה, לרבות מחבלי חמאס ואנשי נוח'בה, יאפשר תנאי קיום בסיסיים.
"כבר הורגלנו ששופטי בג"ץ אינם מסתפקים בתפקידם השיפוטי ומשתלטים על ניהול המדינה", כתב לוין, "מתברר שגם זה לא מספיק, ומעכשיו הם גם הכתירו את עצמם לשופטים במאסטר שף.
"בעוד החטופים מורעבים במנהרות, צמד שופטים בבג"ץ מחייבים להשביח את המזון הניתן לגרועים שבמחבלים. פסק הדין הזה הוא הוכחה אחת יותר מדי לעוצמת הנזק שגורם בית המשפט העליון לביטחון ישראל".
"בעוד החטופים מורעבים במנהרות, צמד שופטים בבג"ץ מחייבים להשביח את המזון הניתן לגרועים שבמחבלים. פסק הדין הזה הוא הוכחה אחת יותר מדי לעוצמת הנזק שגורם בית המשפט העליון לביטחון ישראל"
ואולם כאמור, להתקפה האלימה הזו אין כל הצדקה. בג"ץ אכן קיבל – בדעת רוב – את העתירה והורה למדינה לנקוט צעדים, אך הצעדים המתחייבים הללו אפילו אינם המינימום הנדרש בהתאם לחוק.
העתירה המקורית הוגשה בטענה שבהוראתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שב"ס נוקט מדיניות של הרעבת האסירים הביטחוניים – הכוללים גם מחבלי חמאס ונוח'בה. הדרישה בעתירה הייתה לוודא שהמחבלים מקבלים את אותו תפריט בדיוק כמו כל יתר האסירים, ומאחר שמאז 7 באוקטובר 2023 נשללה מהאסירים הביטחוניים האפשרות לרכוש מזון בקנטינה – אף בכמות גדולה יותר.
כל זה הלך והצטמצם לאורך שנה וחצי שבהן קיים בג"ץ שלושה דיונים בעתירה. בצו על תנאי שהוצא אין כל התייחסות לעובדה שבהנחייתו של בן גביר, נגרע מהתפריט מזון הניתן לאסירים הביטחוניים, תוך יצירת בידול ברור בינם לבין אסירים פליליים רגילים. פירוש הדבר הוא שבית המשפט החליט שהבידול הזה הוא תקין, והמדינה אינה נדרשת להוסיף ולהצדיקו.
בצו על תנאי גם לא נכללה הטענה בדבר הרעבת אסירים, ונראה כי גם ביחס לכך נחה דעתו של בית המשפט כבר במהלך בירור העתירה.
משכך, כל שנדרשה המדינה לשכנע הוא שננקטים צעדים על מנת להבטיח שכל אסיר יקבל, הלכה למעשה, את מנת המזון המינימלית המאפשר תנאי קיום בסיסיים. זהו רף כה נמוך, עד שכלל לא ברור על מה התרעם שר המשפטים.
כל שנדרשה המדינה לשכנע הוא שננקטים צעדים על מנת להבטיח שכל אסיר יקבל, הלכה למעשה, את מנת המזון המינימלית המאפשר תנאי קיום בסיסיים. זהו רף כה נמוך, עד שכלל לא ברור על מה התרעם שר המשפטים
הרף נמוך אפילו מההוראה הקבועה בחוק, שלפיה "אסיר זכאי למי שתייה וכן מזון בכמות ובהרכב המתאימים לשמירה על בריאותו" – כלומר, תנאי קיום ראויים, ולא בהכרח תנאי קיום מינימליים. בריאות, ולא רק הישרדות.
שלושת השופטים שקיבלו לידיהם לבסוף את כתיבת פסק הדין – דפנה ברק-ארז, עופר גרוסקופף ודוד מינץ – הסכימו כי על המדינה חלה חובה לפעול בהתאם לחוק, דהיינו לספק לכלל האסירים, לרבות האסירים הביטחוניים, תנאי כליאה הולמים הכוללים גם הספקת מזון בכמות ובהרכב המתאימים לשמירה על בריאותם.
השלושה גם הסכימו כי סוגיית המזון אינה יכולה לשמש אמצעי ענישה בין כותלי הכלא, ובכל הנוגע למזון, אסור לשב"ס ולשר הממונה עליו לשקול שיקולים זרים – אף שבהינתן הפער בין המזון המסופק לאסירים הביטחוניים לעומת זה הניתן לאסירים הפליליים, קשה לראות כיצד מתמלאת ההנחיה שהפחתת מזון אינה אמצעי ענישה.
אלא שבשאלה האם המדינה אכן עומדת בחובה המוטלת עליה, נחלקו השופטים – מחלוקת נדירה בעליון, המבוססת על שאלה עובדתית ולא על ניתוח משפטי.
ברק-ארז וגרוסקופף קבעו, גם לאחר שמיעת הסברי המדינה בדלתיים סגורות, כי הפעולות שהמדינה נוקטת אינן נותנות מענה לטענות "אף לא בקירוב", בעוד שדעתו של השופט מינץ נחה כי "המשיבים אכן נוקטים בצעדים המבטיחים עמידה בדרישות הדין בכל הנוגע למזון האסירים הביטחוניים".
עמדתו של מינץ קשה לעיכול, ולו מהסיבה שהיא נעדרת לוגיקה פנימית. לגישתו, המדינה הצליחה לעמוד בהוראות הצו המצומצם, אך הוא היה מנוסח במתכונת של "מאה אחוז הצלחה" ולא רק "מאה אחוז מאמץ"
עמדתו של מינץ קשה לעיכול, ולו מהסיבה שהיא נעדרת לוגיקה פנימית. לגישתו, המדינה הצליחה לעמוד בהוראות הצו על תנאי המצומצם שהוצא בעתירה, אך הוא היה מנוסח במתכונת של "מאה אחוז הצלחה" ולא רק "מאה אחוז מאמץ" – דהיינו, המדינה הייתה צריכה להראות כי הצעדים שהיא נוקטת מבטיחים, ולא רק פועלים למען, עמידה בדרישות הדין.
מבין השורות, ניכר כי אפילו מינץ מבין שלא היה די בפעולות המדינה כדי להבטיח הספקת מזון מספיק לכל אסיר ואסיר. ולכן הוא נקט גישה אפולוגטית, שלפיה "אף אם אפשר להעלות על הדעת צעדים אחרים שניתן היה לנקוט בהם, אין בכך כדי להצדיק את התערבותנו".
האמנם? אם ניתן להעלות על הדעת צעדים כאלה, פירוש הדבר שהצעדים שננקטו לא השיגו את מטרתם במלואה. מינץ מכיר בכך, אך הוא פוטר את עצמו מהתמודדות עם עובדה זו באופן מקומם במיוחד:
"ככל שקיימים כשלים מקומיים או מקרים פרטניים שלגביהם מצב הדברים שונה, הרי שאלה חורגים מהסוגיה העקרונית של העתירה ואין מקומם להתברר באכסנייה זו".
על פסק הדין המביש של מינץ מכסה הרטוריקה של ברק-ארז וגרוסקופף, המסייעת להציל משהו מכבודו של בית המשפט העליון.
המסר העולה מדבריהם – על אף המאמץ הכביר שעשו כדי להימנע משימוש במילה "הרעבה" – הוא שזו חובתה המוסרית והערכית של המדינה לא להרעיב את האסירים שהיא מחזיקה, וזה גם הצעד החכם והמועיל
המסר העולה מדבריהם – על אף המאמץ הכביר שעשו כדי להימנע משימוש במילה "הרעבה" – הוא שזו חובתה המוסרית והערכית של המדינה לא להרעיב את האסירים שהיא מחזיקה, ומלבד זאת – זה גם הצעד החכם והמועיל.
"מדינת ישראל היא מדינת חוק", כתבה ברק-ארז, "זהו מקור עוצמה חשוב, שאיננו יכולים להרשות לעצמנו לוותר עליו. בל יהא חלקנו עם הגרועים שבאויבינו. לא נלך בדרכם של ארגוני הטרור.
"לצד זאת, יש לזכור שעדויותיהם הכואבות של פדויי שבי ששוחררו מלמדות כי משטר מזון נוקשה יותר אינו מיטיב את סבלם של אחינו החטופים הנתונים עדיין בצרה ובשביה, ואף להיפך".
"יש לזכור שעדויותיהם הכואבות של פדויי שבי ששוחררו מלמדות כי משטר מזון נוקשה יותר אינו מיטיב את סבלם של אחינו החטופים הנתונים עדיין בצרה ובשביה, ואף להיפך"
והשופט גרוסקופף הוסיף כי חובה "להבטיח כי הסטנדרטים המינימליים בהם המדינה חייבת כלפי כל אדם המוחזק על ידה, יהיה נקלה ובזוי כאשר יהיה, ישמרו גם בימים קשים אלה. לא רק משום שזוהי מצוות המחוקק, אלא גם על מנת לשמר את צלם האדם שבנו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנועם כל הכבוד ליובל, שהוא משפטן מוערך וגם פרשן משפטי מוערך, הוא בוודאי התבלבל כאן. לא יכול להיות שמינץ הוא זה שכתב את הדברים האלה, הרי מינץ הוא שמרן ולא יעלה על הדעת ששופט שמרן יעשה כזאת אקרובטיקה לוגית ומילולית כדי להצדיק מציאות שסוטה מהדין ומהראיות. יובל, תבדוק שוב שלא התבלבלת. תודה. מינץ הוא שמרן.
רק טיפול באויבים בדרך שהם משתמשים ובאכזריות גדולה, נשבור אותם, את האויב הורגים ממגרים עד חורמה,ואם לא עושים זאת אז האחראים הם פושעי מלחמה. כדי לעשות את העולם טוב יותר, צריך להכרית את הרשכ ,לגדוע אותו באופן שהוא מבין, הדרך הנ"ל רק משחיתה את העולם, בנסיון להיות טוב, נותנים כוח לכל רשעי עולם. בתמצית: מוסר נוצרי מזוייף בתוספת פשע הפרוגרס. העולם מתפקח מהרשות והארסיות הפרוגרסיבית