JavaScript is required for our website accessibility to work properly. הקורא בקלפי: מלחמת ששת הימים של ג'ימי קימל | זמן ישראל
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

מלחמת ששת הימים של ג'ימי קימל

בין הפגיעה בתוכנית "60 דקות" לבין ההשעיה הזמנית של מגיש הלייט-נייט ג'ימי קימל עובר קו ישר אחד: זוהי עוד חוליה בשרשרת איטית ומתמשכת של עידן חדש בו מוסכמות כמו חופש ביטוי או יצירה, בארץ ובארה"ב, אינם מובנים מאליהם ● טראמפ אולי מתנהג כמו דוד שיכור, אבל בפועל הוא מפגין יחס של אב אלים ● ותאגידי השידור קולטים היטב את המסר ● פרשנות

גרג דונובן מחזיק בשלט "ברוך השב ג'ימי" מחוץ לאולפן שבו מצולמת התוכנית "ג'ימי קימל בשידור חי" בהוליווד, 23 בספטמבר 2025 (צילום: AP Photo/Chris Pizzello)
AP Photo/Chris Pizzello
גרג דונובן מחזיק בשלט "ברוך השב ג'ימי" מחוץ לאולפן שבו מצולמת התוכנית "ג'ימי קימל בשידור חי" בהוליווד, 23 בספטמבר 2025

לפני כמה חודשים ביקר מנחה הטוק-שואו הפוליטי הותיק של רשת HBO ביל מאהר בבית הלבן, סעד עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, עשה איתו סיבוב בנכס המפורסם באמריקה וחזר עם מערכון עמוס תובנות וקורע מצחוק לפרקים.

כהרגלו, מאהר היה שקוף לגמרי לגבי אופן השגת הגיג ומטרותיו. הוא פנה לחברו הטוב, הרוקר קיד רוק, מעריץ ידוע של טראמפ, וביקש ממנו לארגן מפגש בין השניים והנשיא – שיודע לזהות הזדמנות לפוטו-אופ מוצלח – הסכים כנראה די מהר.

טראמפ – שמאהר מתעלל בו בכשרון רב במונולוגי הפתיחה ובקטעי הסיום בתוכנית כבר שנים (מספר הפעמים ששידר את הריקודים של טראמפ על במות הקמפיין תחת המיתוג "טראמפ עושה ביד לשני גברים במקביל" מגיע לעשרות) – כבר הספיק לכנות בעבר את מאהר בעשרות כינויי גנאי כמו טיפש, מטומטם, ממש-מטומטם, טינופת, חולה, עלוב, משוגע ועוד.

התוצאה של הביקור, שמאהר כינה "מיסטר מאהר הולך לוושינגטון", הייתה לא רק שנונה וכתובה לתלפיות, אלא גם מחמיאה מאוד לנשיא. מאהר עשה כל מאמץ להמחיש את התיאוריה שלו על פתיחות, ליברליזם שפוי, יכולת שיח עם יריבים, ודיאלוג נטול שינאה.

התוצאה של הביקור הייתה לא רק שנונה וכתובה לתלפיות, אלא גם מחמיאה מאוד לנשיא. מאהר עשה כל מאמץ להמחיש את התיאוריה שלו על פתיחות, ליברליזם שפוי, יכולת שיח עם יריבים, ודיאלוג נטול שינאה

במשך למעלה מעשר דקות תיאר לפרטים לא רק את ההומור המשובח של הנשיא (שהסכים לחתום בכתב ידו על מסמך הקללות שהדביק למאהר) אלא גם בנה קייס שעל כל מגרעותיו, הנשיא הזה יודע להקשיב לבן שיחו ואינו בהכרח בנו של השטן. לפחות לא כל הזמן.

"ג'ימי קימל הבא בתור"

הברומנס הזמני הזה בין טראמפ ליריבו מהטלוויזיה התקבל בתעשיית הבידור ברגשות מעורבים. לצד ההכרה במקוריות מחשבתו של מאהר, היו לא מעט שלעגו לו. לארי דיוויד כתב מאמר סאטירי בתגובה, בו תיאר את ארוחת הערב שלו עצמו עם היטלר, ואיך הצליח לראות גם בו צדדים חיוביים.

עברו רק כמה שבועות והמציאות טפחה על פניו של מאהר. יש מצב שהוא מצחיק בארוחות ערב, אבל טראמפ לא באמת מעוניין להקשיב לבני שיחו, ועל עיתונאים וסאטיריקנים להכיר בכך ולהתכונן לעידן אחר לחלוטין.

עברו רק כמה שבועות והמציאות טפחה על פניו של מאהר. יש מצב שהוא מצחיק בארוחות ערב, אבל טראמפ לא באמת מעוניין להקשיב לבני שיחו, ועל עיתונאים וסאטיריקנים להכיר בכך ולהתכונן לעידן אחר לחלוטין

טראמפ, למי שעדיין לא הפנים, אינו מתכוון לדבוק בעמדת הדוד השיכור והמגוחך שבז לרוזי אודונל, מבייש עיתונאים במסיבות עיתונאים ומחלק את עולם התקשורת לטובים ורעים. יש לו תוכנית, גם אם אופן הוצאתה לפועל נראה מקאברי וכאוטי לפרקים.

לפני חודשיים הצליח הנשיא האמריקאי להכניע את תאגיד השידור פראמאונט, בקלות וללא מאבק, והכריח אותו לשלם לו פיצויים בגובה 16 מיליון דולר כדי לסיים תביעת השתקה נגד תוכנית התחקירים "60 דקות", חסרת כל בסיס משפטי.

באמצאות האקט הזה, שכתבנו עליו כאן בהרחבה, טראמפ גם הצליח להשפיל מוסד עיתונאי ליברלי ותיק ומוערך וגם להעביר מסר לעולם התקשורת: כללי המשחק השתנו.

ביל אוונס, המפיק הראשי לשעבר של התוכנית "60 דקות", ב-2013 (צילום: Chris Pizzello/Invision/AP)
ביל אוונס, המפיק הראשי לשעבר של התוכנית "60 דקות", ב-2013 (צילום: Chris Pizzello/Invision/AP)

זמן מה אחר כך בוטלה תוכנית הלייט-נייט של סטיבן קולבר. רשת סי-בי-אס, השייכת לתאגיד פראמאונט, פירסמה הודעה לפיה הסיבות לביטול היו "כלכליות בלבד", אך רבים מאמינים שמדובר במהלך הממשיך את ההתרפסות בפני הממשל.

באותם ימים פירסם טראמפ ברשתות החברתיות אזהרה: "ג'ימי קימל הבא בתור". סביר להניח שמעטים לקחו אותו עד כדי כך ברצינות. הרי הנשיא הזה מסוגל להציע לחסל מדינה במזרח התיכון ולהפוך את עזה לריביירה באותה מסיבת העיתונאים ולמחרת להתכחש שבכלל אמר את הדברים.

אבל אחרי שתאגיד דיסני, הבעלים של רשת איי-בי-סי בה משודרת תוכנית הלייט-נייט של קימל, הוריד בשבוע שעבר באבחה את התוכנית מלוח השידורים "ללא הגבלת זמן", בגלל "הערות חסרות רגישות ובעיתוי לא מתאים" כהגדרתם העמומה, הוליווד התעוררה במלוא העוצמה.

הפגנות, מחאות, גינויים של פוליטיקאים (אפילו רפובליקאים, כמו הסנאטור טד קרוז, הסתייגו) וכמובן שרשרת של מפגני סאטירה מצד עמיתיו של קימל, בהם סת' מאיירס וג'ון אוליבר ובעיקר ג'ון סטיוארט שהקדיש עשרים דקות מתוכניתו כדי להמחיש (כשהוא כביכול "מבוהל" ורועד) לאח הגדול טראמפ שהוא אוהב אותו ויקפיד מעתה להתנהג יפה.

לעת עתה המחאה הצליחה, ודיסני הודיעה שאחרי "סדרת שיחות" עם קימל היא מחזירה את תוכניתו לאוויר. קימל חזר למסך בתשואות אדירות של הקהל והמדיה למונולוג פתיחה שרבים הגדירו, עוד לפני שהתחיל, "היסטורי"

לעת עתה המחאה הצליחה, ודיסני הודיעה שאחרי "סדרת שיחות" עם קימל היא מחזירה את תוכניתו לאוויר. קימל חזר הלילה (שלישי בארה"ב) למסך בתשואות אדירות של הקהל והמדיה למונולוג פתיחה שרבים הגדירו, עוד לפני שהתחיל, "היסטורי".

על אף שקימל היה מרוכך יחסית, ועשה כל מאמץ לשדר פייסנות כלפי יריבים וכלפי הרשת (וגם נמנע מלהיכנס בטראמפ חזק מדי) – סביר להניח שהתוכנית הזאת הייתה בוננזה של רייטינג ורק חיזקה את מעמדו של קימל, לפחות זמנית.

במהלך ששת הימים בהם שהה קימל בגלות בכפייה המסך, טראמפ, כהרגלו, הספיק לחגוג את ההישג ולדרוך על גופתו של קימל, שלדבריו בכלל עף בגלל רייטינג נמוך.

במהלך ששת הימים בהם שהה קימל בגלות בכפייה המסך, טראמפ, כהרגלו, הספיק לחגוג את ההישג ולדרוך על גופתו של קימל, שלדבריו בכלל עף בגלל רייטינג נמוך

טראמפ גם כתב ברשת הסושיאל שלו שלקימל יש "אפס כשרון" ושיבח את רשת איי-בי-סי על "אומץ ליבה" לעשות את המעשה שהייתה צריכה לעשות מזמן ואף סימן אולי את המטרות הבאות: "שני הלוזרים סת' מאייר וג'ימי פאלון" ברשת אן-בי-סי.

האמת היא שגם דיסני התקשתה להצביע בבירור מה היה נורא כל כך בדבריו של קימל, שבסך הכל ציין שאנשי תנועת MAGA השתמשו במניפולציות כדי להסתיר את העובדה שרוצחו של קירק הוא "אחד משלהם". קימל עצמו, אגב, גינה מיד את הרצח בחשבון הטוויטר שלו, עוד לפני שפרצה המחלוקת.

בדומה למקרה של פראמאונט, נראה שראשי תאגיד בידור העדיפו להרכין ראש בפני המולך, אולי כדי לזכות בחיבה ובנקודות רגולטוריות בממשל – והשתמשו בשעיר לעזאזל האולטימטיבי: העיתונאי או הבדרן שבחזית הקרב התקשורתי.

בין חצי הכוס הריקה למלאה

פרשת קימל היא מקרה קלאסי שבו יש לבחור באיזה מחצי הכוס כדאי להתבונן: הריקה, במסגרתה הצליח נשיא אמריקאי, בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלויזיה, להוריד תוכנית למשך שבוע כמעט מהאויר, ולהשפיע על ה-FCC (נציבות התקשורת הפדרלית – רגולטור מרוסן בדרך כלל שמתערב בעיקר בענייני מוסר ופחות במחלוקות פוליטיות) להשתתף במסע מבהיל של צנזורה נגד סאטירה.

העובדה שיו"ר ה-FCC החדש שטראמפ מינה, ברנדן קאר, ראה לנכון להצהיר בפומבי על "ההכרח להתערב" כדי לשמור על הציבור, ואף הצהיר ש"עוד לא סיימנו" לבצע שינויים בלוח השידורים – מעידה שטראמפ מצליח להסיט את הרגישות האמריקאית המסורתית מענייני מוסר וערכי משפחה למחלוקות פוליטיות, שנהנו עד היום מחופש יצירה וביטוי רחבים. וזה כבר פחות "דוד שיכור" ויותר "אבא אלים".

מי שרוצה להתבונן בחצי הכוס הזאת חייב להכיר בדמיון המתבקש בין פגיעה בתוכנית תחקירים בעלת מוניטין היסטורי לבין השתקת סאטיריקנים: אלה שני אגפי מדיה שמתגאים בעצמאות מחשבתם ואשר מלאכתם היא להציף על פני השטח את כל מה שהממסד מנסה להשתיק ולהסתיר.

את כתבי הבית הלבן אפשר להעניש או לתגמל בשקט, על ידי טובות הנאה מקצועיות כמו ראיונות, סקופים ומקום ליד השולחן. אבל עיתונות חוקרת ומגישי לייט-נייט שואבים את עוצמתם מיריקה לבאר של העוצמה מלכתחילה. הם ילדים סוררים בהגדרה, וכדי לרמוס אותם צריך להפעיל מערכת לחצים ואיומים מסוג אחר ומושחת הרבה יותר.

את כתבי הבית הלבן אפשר להעניש או לתגמל בשקט, על ידי טובות הנאה מקצועיות כמו ראיונות וסקופים. אבל עיתונות חוקרת ומגישי לייט-נייט שואבים את עוצמתם מיריקה לבאר של העוצמה מלכתחילה

בשבוע שבו אמריקה קוברת את רוברט רדפורד, אחד מכוכביה הגדולים, קשה שלא להרהר בגיבוי המדהים שקיבלו בתחילת שנות השבעים בוב וודוורד וקארל ברנסטין – שני כתבים צעירים ב"וושינגטון פוסט" – מהעורך הראשי של העיתון בן בראדלי בפרשת "ווטרגייט". כל זאת מול איומים ולחצים ברוטליים של ממשל ניקסון האגרסיבי והברנז'ה.

כתבי ה"וושינגטון פוסט" קרל ברנסטין (שני משמאל) ובוב וודוורד (שלישי משמאל) לצד השחקנים דסטין הופמן ורוברט רדפורד, בהקרנת הבכורה של הסרט "כל אנשי הנשיא" בוושינגטון, 5 באפריל 1976 (צילום: AP Photo)
כתבי ה"וושינגטון פוסט" קרל ברנסטין (שני משמאל) ובוב וודוורד (שלישי משמאל) לצד השחקנים דסטין הופמן ורוברט רדפורד, בהקרנת הבכורה של הסרט "כל אנשי הנשיא" בוושינגטון, 5 באפריל 1976 (צילום: AP Photo)

מותר להרהר ולתהות אם וודוורד וברנסטין היו מצליחים לבצע את אותה המלאכה כיום, בלי התערבות מלמעלה.

צריך לזכור שגם אחרי שדיסני התקפלה והחזירה את קימל לשידור, נותרו השפעות מזיקות בפועל: שתיים מקבוצות המדיה השותפות לאיי-בי-סי, נקסטאר וסינקלייר, הודיעו שידבקו בהחלטתן המקורית שלא לשדר עוד את קימל בסינדיקציה, למרות שרשת האם החזירה אותו.

מדובר בשני שותפים חזקים המהווים 20% מהתחנות המקומיות של איי-בי-סי ובהחלטתן זו טמון תקדים מסוכן: מעבר לפגיעה הכלכלית הגדולה, זאת הפעם הראשונה בעידן המודרני שתחנות סינדיקציה מסרבות לשדר תוכנית דגל במקביל לכל שאר ארה"ב. האם מדובר בסנונית של פיצולים בסינדיקציות בהתאם לרצונותיו של הממשל?

על הכוס המלאה אפשר להתבונן דרך משקפת התוצאה המעשית: קימל חזר לשידור, וכאמור השיג יחסי ציבור מעולים לתוכנית ומעמד של לוחם על חופש הביטוי בעל כורחו. הוליווד והעיתונות האמריקאית הוכיחו שיש גם להם כמה כדורים בקנה, ושביכולתם להשיב אש באמצעות מחאה ושימוש מושכל במדיה ובקול ההמון.

אם הטענות על הפסדים פוטנציאל של מיליארדים שעמדה דיסני להפסיד בגלל הגירזון נכונות, אז קימל וחבריו הוכיחו שאפשר להכריע את גוליית בדיוק במקום שהכי כואב לו: החיבור בין כסף לכוח

אם הטענות על הפסדים פוטנציאל של מיליארדים שעמדה דיסני להפסיד בגלל הגירזון נכונות, אז קימל וחבריו הוכיחו שאפשר להכריע את גוליית בדיוק במקום שהכי כואב לו: החיבור בין כסף לכוח. אגב, במשוואה הזאת גוליית היא גם דיסני וגם טראמפ.

מפגינים מוחים על הסרת תוכניתו של ג'ימי קימל מחוץ לאולפני איי-בי-סי בהוליווד, 22 בספטמבר 2025 (צילום: Frederic J. Brown / AFP)
מפגינים מוחים על הסרת תוכניתו של ג'ימי קימל מחוץ לאולפני איי-בי-סי בהוליווד, 22 בספטמבר 2025 (צילום: Frederic J. Brown / AFP)

איי-בי-סי אמנם קיבלה מכה קטנה בכנף, סאטיריקנים נדרכו ונכנסו לשוחות לקראת מלחמת עולם – אבל בסוף מלחמת העולם שהוליווד איימה להכריז על טראמפ הפכה למלחמת ששת הימים להצלת קימל. קצר וממוקד.

השאלה הגדולה היא מה יקרה בפעם הבאה. האם מערכת החיסון הבידורית נחלשה או התחזקה באמצעות ההשעיה של קימל? ההגיון של העידן המטורף שבו אנו חיים מוכיח שכנראה האופציה הראשונה היא הנכונה.

השאלה הגדולה היא מה יקרה בפעם הבאה. האם מערכת החיסון הבידורית נחלשה או התחזקה באמצעות ההשעיה של קימל? ההגיון של העידן המטורף שבו אנו חיים מוכיח שכנראה האופציה הראשונה היא הנכונה

מנהיגים כמו טראמפ מפעילים את עקרון הנירמול כשהם באים לפגוע בכלי תקשורת ובעצמאותן: כל פעם אתה פוגע עוד קצת במעמדם של אנשי התקשורת והם מתנגדים ונלחמים. בסוף, לפי התיאוריה, הם יתרככו, יחלשו או יאבדו אוויר. כך לפחות מאמינים מנהיגים פופוליסטיים.

במשך שנים טראמפ מטיף בגלוי נגד עיתונאים, מכנה אותם בשמות גנאי, מציג את מלאכתם כעבודת פייק ניוז, מדיר אותם ממסיבות עיתונאים ומייצר אוירה ציבורית הממתגת אותם כאויבי האומה. קשה שלא לחשוב שיש לפעילות הזאת אפקט מצנן מתמשך, לפחות בקרב אנשי העסקים שמממנים אותם.

כאשר אתה תחת מתקפה – גם אם אתה אמיץ ונחוש – אתה נוטה באופן טבעי לבחור את המלחמות שלך. אתה לא מתאבד באותה הצורה על כל עניין ונושא.

מונולוג החזרה של ג'ימי קימל בתוכנית הלייט-נייט שלו, 23 בספטמבר 2025

קימל יודע זאת היטב. במונולוג החזרה-למסך הארוך שלו הודה נרגשות לדיסני והכיר בכך שהוא קטן והם גדולים, והם "ממש לא היו חייבים להחזיר אותי". אולי זה מתבקש, ואולי גם הדבר המנומס לעשותו בנסיבות, ועדיין נצרב כסוג של הודאה בתבוסה קטנה.

אם מגישי לייט-נייט אמורים להיות ילדים רעים עם חוזה שמרשה להם להתפרע, אז הפרשה הזאת הכניסה נספח חדש עם כוכבית להסכם.  

טראמפ כמובן לא לבד בגישה הזאת. בנימין נתניהו כתב ספר (מטאפורי) שלם על השיטה, במיוחד מאז נבחר מחדש ב-2015 ברוב גדול, ובניגוד לתחזיות רוב העיתונאים. מאז, האופן שבו פעל להחליש כלי תקשורת ועיתונאים בישראל, נתן את אותותיו: בגלי צה"ל, בחדשות 12, בחדשות 13, בתאגיד השידור הציבורי ובמקומות נוספים.

עיתונאים השיבו מלחמה, אבל ראשי מערכות הבינו את המסר: לברור מלחמות, להתפשר, למנות מינויים שינסו להפיס את השלטון, להתחנף אליו מעת לעת ועוד. דוגמאות יש אין ספור.

ראשי מערכות הבינו את המסר: לברור מלחמות, להתפשר, למנות מינויים שינסו להפיס את השלטון, להתחנף אליו מעת לעת ועוד. דוגמאות יש אין ספור

קשה להאמין שהשעיה של מגיש לייט-נייט בגלל שטות גמורה תחזק את עמוד השידרה של עיתונאים וסאטיריקנים באמריקה, או בארץ.

יותר הגיוני שהיא עוד חוליה בשרשרת של הפנמה איטית ומתמשכת שמה שהיה לא יהיה, ושאנחנו בפתחו (או באמצעו) של עידן חדש בתכלית, בו מוסכמות כמו חופש ביטוי, עצמאות תקשורתית או הזכות להתנגד לאוחזים בכוח – אינם מובנים עוד מאליהם.

ג'ימי קימל מחבק את גילרמו רודריגז, שותפו לתוכנית הלייט-נייט, עם חזרתה של התוכנית לשידור ב-23 בספטמבר 2025 (צילום: Randy Holmes / ABC / AFP)
ג'ימי קימל מחבק את גילרמו רודריגז, שותפו לתוכנית הלייט-נייט, עם חזרתה של התוכנית לשידור ב-23 בספטמבר 2025 (צילום: Randy Holmes / ABC / AFP)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 1,770 מילים ו-3 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 17 במאי 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
הפסקת אש באיראן ובלבנון

היועמ"שית הגישה לבג"ץ את התצהיר החסוי של תא"ל ג' בעתירה נגד גופמן

טראמפ: כדאי שאיראן תגיש בהקדם הצעה טובה יותר, "אחרת לא יישאר מהם דבר" ● צה"ל שוב מזהיר: חסרים כ-12 אלף חיילים, בהם 7,000 לוחמים ● דיווח: נתניהו פרסם את הביקור באמירויות - מחשש שביקור בנט יתפרסם קודם ● זיני הגיש בקשה לביזיון בית המשפט בדרישה לחשוף את שמות עובדי שב"כ שעתרו נגד מינויו ● הרב לנדו: דגל התורה תצביע בעד פיזור הכנסת ביום רביעי

לכל העדכונים עוד 49 עדכונים

האשליה ההונגרית - לא ניתן לייבא לישראל את מודל תבוסת אורבן

בעקבות הבחירות לפרלמנט בהונגריה, בהן פיטר מדיאר ומפלגת "טיסה" הדיחו את ויקטור אורבן לאחר שש עשרה שנות שלטון, התעורר פיתוי מוכר בשיח הפוליטי הישראלי.

פרשנים ודמויות מהאופוזיציה מצביעים על בודפשט כהוכחה לכך שקואליציה כריזמטית ואנטי-ממסדית יכולה להביס מנהיג פופוליסטי דומיננטי בישראל.

יהודה לוקץ׳ הוא פרופסור-חבר אמריטוס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון, וירג׳יניה. פרסם חמישה ספרים. הוא מחבר הספר שיצא לאור לאחרונה: "Op-Ed: Musings on War & Peace in the Middle East and Beyond"

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,167 מילים ו-1 תגובות

שוק האג"ח מבהיר כי המלחמה כבר חלחלה עמוק לתוך כלכלות העולם

התרסקות שוק האג"ח העולמי בסוף השבוע היא לא עוד "יום אדום" טכני בבורסה – זו כבר אזהרה חמורה שהמשקיעים משגרים אל טראמפ ● בעוד הבורסות שוברות שיאים בזכות כמה חברות AI, משקיעי האג"חים רואים עננים שמתקדרים על הכלכלה העולמית – בהנחה שלא יימצא פתרון עם איראן ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 666 מילים
אמיר בן-דוד

בית הספר כמעבדה לחיים

הקירות בבתי הספר התיכוניים בישראל נראים היום כמעט בדיוק כפי שנראו לפני שלושה, ארבעה עשורים ואף יותר. שורות של שולחנות מול לוח, וקולו של מורה המנסה לדחוס חומר לבחינת הבגרות לתוך תודעה של דור שרואה את העולם דרך מסכים מהירים ודינמיים.

אך מחוץ לחצר בית הספר, המציאות הישראלית של השנים האחרונות, ובשיאה אירועי מלחמת אוקטובר 2023 ותקופות אי-הוודאות הממושכות שבאו בעקבותיה, טלטלה את כל מה שחשבנו שאנו יודעים על יציבות.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,059 מילים

מסיבות, חתונות, חופשות ופגישות עם ראשי הליכוד

יומן ראש עיריית אשקלון תומר גלאם, החשוד בפלילים, עמוס בלו"ז "אישי", חופשות, חצאי ימי עבודה, מפגשים פוליטיים ומאות בריתות וחתונות ● מה חסר בו? עבודה למען תושבי אשקלון, שזקוקים למיגון, נאנקים תחת קשיי המלחמה וקוראים בעיתונות כיצד העירייה והעומד בראשה מסתבכים בפרשיות שחיתות ● עיריית אשקלון: "ראש העיר פועל לילות כימים למען התושבים"

לכתבה המלאה עוד 1,221 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

הפילוג 2026

זה קרה בחברה הישראלית בתחילת שנות ה-50  וזה עלול לקרות שוב.

משפחות נקרעו, התפרקו. קהילות שלמות נחלקו לשניים. היו מכות בין החברים. הורים הפסיקו לדבר עם בניהם. אוכלוסייה שלמה עזבה מסיבות אידאולוגיות. בתוך הקיבוצים המאבק היה כה חריף, עד שמשטרה נקראה להפריד בין הניצים בתל יוסף ועין חרוד.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,207 מילים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

קרב התאריכים

מאחורי "משבר חוק הגיוס" מסתתר תרגיל פוליטי שקוף של המפלגות החרדיות, והוויכוח האמיתי בקואליציה נסוב כעת על מועד הבחירות ● לנתניהו יש שלל סיבות להתעקש על קיום הבחירות בסוף אוקטובר: מאולם בית המשפט, דרך עצרת האו"ם ועד חופשות הקיץ ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 979 מילים ו-2 תגובות

איומי איראן על זינוק בהעשרת האורניום חושפים בעיקר את הלחץ של המשטר ● בעוד מומחים מעריכים כי התקיפות באספהאן ובנתנז הרחיקו את הפצצה, במערכת הביטחון מזהירים מפני שאננות ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 875 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

הזיהום שהתגלה בשדה דב עלול להפוך לצונאמי

איך הפך שדה דב מרובע העתיד של ישראל לתיבת פנדורה ● הממשלה הודיעה שתפצה את העסקים הקטנים שייפגעו מעבודות המטרו. עכשיו באים? ● הספריות השיתופיות הן רעיון מקסים ומתברר שגם פופולרי ● וגם: בחולות קיסריה מסתתרת קתדרלה שעשויה מאצות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 1,771 מילים

הייתי המפקד הרוסי במשחק מלחמה. כך הבסתי את נאט"ו

חולשתה הצבאית של אירופה, היעדר כוחות זמינים בשטח והססנות פוליטית אפשרו לי לנצל את נקודות התורפה של הברית כדי לנתק את המדינות הבלטיות בתוך ימים ספורים ● בעקבות התרגיל, התברר עד כמה אירופה תהיה חשופה ופגיעה ביום שאחרי המלחמה באוקראינה

לכתבה המלאה עוד 1,935 מילים

פרסום ביקור נתניהו באמירויות מעיד על בעיה חמורה בשליטה בסוגרים

נתניהו לא הצליח להתאפק ופרסם את הביקור הסודי, בלי להתחשב בהשלכות על יחסי החוץ ● לא מחכות לטראמפ: פקיסטן ועיראק חתמו על עסקאות אנרגיה עם איראן ● הקשרים בין איחוד האמירויות לסוריה מתחממים, אך הכלכלה הסורית עדיין נאבקת ● והשבוע ב-1971: סאדאת בולם את ניסיון ההפיכה נגדו ומטהר את מפלגתו מתומכי נאצר ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

לכתבה המלאה עוד 1,251 מילים

"היצירות היו אקט של התנגדות"

בסתיו 1940, בתוך מציאות של רעב ותופת, התאגדו אומני הגטו כדי לארגן תערוכה יוצאת דופן שמשכה אליה אלפי מבקרים בתנאים בלתי אפשריים ● היצירות ששרדו נשמרו בחשאי על ידי אומנים שהועבדו ביודנראט, ומהוות עדות מרטיטה לרוח האדם ולכוחה של היצירה

לכתבה המלאה עוד 1,050 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אֵירוֹוִיזְיוֹן 302

ככל שישראל מתרחקת בשנים האחרונות מערכי הליברליות, הסובלנות, הפתיחות והקלילות הפופית שמאפיינים את האירוויזיון, נדמה שחשיבות האירוע רק הלכה וגדלה פה. אבל גם בתוך ההקשר המוגזם הזה, התחקיר שפורסם השבוע ב"ניו יורק טיימס" היה חריג, שלא לומר מגוחך ממש

לכתבה המלאה עוד 1,069 מילים

בג"ץ ניפץ את פנטזיית השליטה של קרעי בשידור הציבורי

פסק הדין שהשיב לתפקידה את יו"ר ועדת האיתור של תאגיד השידור, השופטת בדימוס נחמה מוניץ, הוא לא רק הפסד של שלמה קרעי בבית המשפט, אלא שיעור באזרחות ● שופטי העליון לא הסתפקו בביטול ההדחה, אלא ניצלו את ההזדמנות כדי לשרטט קו אדום מול התנהלותו המופקרת של שר התקשורת, להדגיש את חשיבות השידור הציבורי ולעגן שוב את חובת הציות לייעוץ המשפטי ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 934 מילים ו-1 תגובות

נתניהו צריך אריה שותק

בזמן שיהדות התורה מאיימת לפרק את גוש הימין, דרעי מבין שכל מילה נגד נתניהו תבריח את הבוחרים שלו לבן גביר ● בלי חוק גיוס ועם תדמית של פראייר, יו"ר ש"ס נאלץ להכחיש כל קשר למרכז-שמאל – ובונה על עצרות חגי תשרי כדי להציל את המפלגה בקלפי ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 511 מילים
סקר זמן ישראל
הסקר השבועי
YT
של יוסי טאטיקה

ארבעה חודשים לבחירות, הרוב המכריע כבר יודע למי יצביע

הישראלים כבר בחרו באיזה צד של המפה הפוליטית הם נמצאים, והפכו את הבחירות הקרובות לקרב על תזוזות פנימיות ● סקר חדש של יוסי טאטיקה מגלה שבוחרי גוש הקואליציה יותר שומרים אמונים למפלגות שלהם, בעוד שבמרכז-שמאל עדיין מתלבטים איזה פתק לשים בקלפי ● ובינתיים בסקר המנדטים נמשך התיקו בין בנט לנתניהו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 284 מילים
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.