אם בתחילת כהונתו של דונלד טראמפ הייתם מהמרים שמחיר אונקיית זהב יזנק ל־4,000 דולר עוד לפני שיסיים שנה בבית הלבן – רוב הסיכויים שהיו מסתכלים עליכם כעל משוגעים.

הזהב רשם השנה את העלייה החדה ביותר שלו מאז 1979. אז, הגורמים היו אינפלציה משתוללת ומשבר גיאופוליטי במזרח התיכון. הפעם, הזינוק המטאורי – עלייה של כ־50% בערכו – הוא בעיקר סימפטום לתהליך עמוק ומדאיג שעובר על הכלכלה האמריקאית.

זהו סיפור על אובדן אמון, על פירוק שיטתי של כללי המשחק, ועל נשיא אחד שמצליח, בדרכו הכאוטית, לערער את הסדר הפיננסי העולמי.

הזהב רשם השנה את העלייה החדה ביותר שלו מאז 1979. הזינוק המטאורי – עלייה של כ־50% בערכו – הוא בעיקר סימפטום לתהליך עמוק ומדאיג שעובר על הכלכלה האמריקאית

כדי להבין מדוע משקיעים, בנקים מרכזיים ואזרחים מן השורה נוהרים למתכת הצהובה, צריך לחזור לשנת 1971. באותה שנה ניתק הנשיא ריצ'רד ניקסון באופן חד־צדדי את הדולר מהצמדתו לזהב – מהלך כוחני שנועד לשרת את האינטרס האמריקאי. בכך הפך הדולר ממטבע שמגובה במתכת יקרה ל"כסף פיאט" – כלומר, כסף שערכו נשען על אמון הציבור בממשלה שמנפיקה אותו.

חצי מאה מאוחר יותר, נדמה שהאמון הזה מתחיל להיסדק. המשקיעים, הזקוקים ליציבות ולוודאות כמו אוויר לנשימה, מביטים אל הבית הלבן ורואים מנהיג שאי־אפשר לחזות את מהלכיו – כזה שמוכן להשליך לפח הסכמי סחר בני עשרות שנים בן לילה, ושלא מהסס ללחוץ באגרסיביות על הבנק הפדרלי להוריד ריביות כדי לתדלק את הכלכלה, גם במחיר של אינפלציה גואה.

אנשים חולפים ברובע התכשיטים במנהטן, 29 באפריל 2025 (צילום: Spencer Platt/Getty Images/AFP)

לכך מצטרפים גם החששות שירש טראמפ מתקופת שלטון ג'ו ביידן – חובות וגירעונות תופחים שמטילים ספק ביכולתה של ארה"ב להחזיר את חובותיה בעתיד. אותם חובות כבר הביאו לכך שארה"ב אינה מדורגת עוד בדירוג האשראי הגבוה ביותר אצל סוכנויות הדירוג המובילות.

כל החבילה הזו שחקה באופן עקבי את האמון בדולר – לא רק כנכס השקעה, אלא גם כמטבע הרזרבה העולמי. מדיניותו של טראמפ האיצה את השחיקה הזו עוד יותר.

במדינות שאינן נהנות מיחסים חמים עם וושינגטון מביטים בסנקציות שהוטלו על רוסיה – ובייחוד בהקפאת נכסיה הדולריים – ורואים בכך דגל אדום גדול המתנוסס מעל כלכלותיהן

בעקבות זאת החלו בנקים מרכזיים ברחבי העולם לרכוש זהב בקצב מואץ כתחליף לדולר. המגמה הזו אינה רק עניין של כדאיות כלכלית, אלא אסטרטגיית מילוט ברורה מסיכונים גיאופוליטיים ופיסקליים הקשורים ישירות לארה"ב.

במדינות שאינן נהנות מיחסים חמים עם וושינגטון מביטים בסנקציות שהוטלו על רוסיה – ובייחוד בהקפאת נכסיה הדולריים – ורואים בכך דגל אדום גדול המתנוסס מעל כלכלותיהן. הן מפנימות שהחזקת יתרות מט"ח בדולרים הופכת אותן לפגיעות לגחמות של הממשל האמריקאי.

בעל חנות תכשיטים מציג גוש זהב, הודו, 7 באוגוסט 2025 (צילום: AP Photo/Rajesh Kumar Singh)

הפתרון: לגוון. והגיוון הזה מתבטא בעיקר ברכישות מאסיביות של זהב. המדינות הללו מעדיפות לאחסן במרתפיהן מתכת פיזית – נכס מוחשי שאינו תלוי בהבטחה או בגחמה של אף פוליטיקאי – על פני שטרות ירוקים הנתונים למניפולציות ולסנקציות פוליטיות.

כך למשל, סין, באמצעות הבנק המרכזי שלה, המשיכה השנה לרכוש בין שניים לחמישה טונות זהב מדי חודש, במטרה להפחית את חשיפתה ל־3.2 טריליון הדולרים שהיא מחזיקה ביתרות מט"ח, שרובן נקובות בדולרים. היעד המרכזי: הגנה אסטרטגית מפני האפשרות של הקפאת נכסים אמריקאית.

גם מדינות מתעוררות נוספות – בהן הודו, טורקיה, קזחסטן וקטאר – הצטרפו למגמת הרכישות ההולכת וגוברת בשנה האחרונה, בניסיון לצמצם את תלותן בדולר ולבסס עתודות יציבות יותר

גם מדינות מתעוררות נוספות – בהן הודו, טורקיה, קזחסטן וקטאר – הצטרפו למגמת הרכישות ההולכת וגוברת בשנה האחרונה, בניסיון לצמצם את תלותן בדולר ולבסס עתודות יציבות יותר. ברשימת הרוכשות הבולטות בעולם ניתן למצוא גם מדינות מפותחות כמו פולין וצ'כיה.

דוח של הבנק המרכזי האירופי קבע כי הזהב עלה למקום השני בין נכסי הרזרבה העולמיים, ומהווה כיום 19.6% מסך הרזרבות שמחזיקות מדינות העולם. בכך הדיח הזהב את האירו מהמקום השני, כשזה האחרון מייצג רק 15.9% מהרזרבות. הדולר האמריקאי עדיין שומר על המקום הראשון עם נתח של 46% – אך המגמה ברורה: היא בירידה.

קופסה מזהב לאחסון תחתיות לכוסות מונחת על שולחן הקפה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, 12 במרץ 2025 (צילום: Mandel NGAN / AFP)

מלאי הזהב שמחזיקים בנקים מרכזיים ברחבי העולם מתקרב כעת לשיאי האחזקה שנרשמו בעידן "ברטון־וודס" — התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד תחילת שנות ה־70.

הזינוק החד במחיר הזהב איננו עוד תנודה בשוק הסחורות, אלא ביטוי לאובדן אמון רחב במדיניות הכלכלית של טראמפ ובדולר האמריקאי כעוגן של המערכת הפיננסית העולמית.

הזינוק החד במחיר הזהב איננו עוד תנודה בשוק הסחורות, אלא ביטוי לאובדן אמון רחב במדיניות הכלכלית של טראמפ ובדולר האמריקאי כעוגן של המערכת הפיננסית

כשאמון העולם בדולר מתערער, הוא חוזר לדבר האמיתי – למתכת ששמרה על ערכה במשך אלפי שנים. טראמפ, שביקש "להחזיר את אמריקה לגדולתה", עלול למצוא את עצמו מאיץ דווקא את התהליך שבו העולם מחפש אלטרנטיבות להגמוניה הכלכלית שלה.