בשנתון הגיוס 2023–2024 – השנתון הראשון שגויס לשירות סדיר בזמן המלחמה בעזה – חלה ירידה במספר אזרחי ישראל הערבים המוסלמים והנוצרים המתנדבים להתגייס לצה"ל. זאת, לאחר כעשור שבו מספר המתגייסים המוסלמים עלה, כך עולה מנתונים שדובר צה"ל העביר לזמן ישראל.

לפי אותם הנתונים, במחזור הגיוס 2023–2024 (יולי 2023 עד יוני 2024 – בצה"ל השנתון מכונה "2023") התנדבו להתגייס לצה"ל 257 ערבים מוסלמים – רובם בני העדה הבדואית, אך לא כולם – ו־41 ערבים נוצרים. מדובר בירידה חדה לעומת השנתון הקודם.

עוד עולה מהנתונים כי בשנתון שלפני המלחמה, 2022–2023 (המכונה בצה"ל "2022", אף שהוא כולל את מחצית 2023), גויסו 433 ערבים מוסלמים – רובם בדואים – ו־48 ערבים נוצרים.

מספר הערבים המוסלמים שהתנדבו לצה"ל היה לפני המלחמה במגמת עלייה, והגיע בשנתון 2022–2023 לשיא של שנים רבות – הגבוה מתחילת המאה הנוכחית. בשנתון 2023–2024 חלה ירידה של כ־40%

בשנתון שלפניו – 2021–2022 ("2022") – בשלהי מגפת הקורונה – גויסו 390 ערבים מוסלמים ו־59 ערבים נוצרים. הנתונים אינם כוללים את ההתנדבות של אזרחי ישראל הערבים לשירות לאומי־אזרחי, וכן אינם כוללים את הגיוס של בני הדת הדרוזית והעדה הצ'רקסית, החייבים בגיוס כמו היהודים.

מספר הערבים המוסלמים שהתנדבו לצה"ל היה לפני המלחמה במגמת עלייה, והגיע בשנתון 2022–2023 לשיא של שנים רבות – הגבוה מתחילת המאה הנוכחית. בשנתון 2023–2024 חלה ירידה של כ־40%.

מספר הערבים הנוצרים שהתגייסו עלה בעשור הקודם, והגיע במהלכו לשיא של כל הזמנים – כ־100 מגויסים בשנה – אך בשנים האחרונות הוא נמצא בירידה. בשנתון הראשון למלחמה ירדה התגייסות הערבים הנוצרים בכ־15% לעומת השנתון שלפניו, ובכ־30% לעומת שנתון 2021–2022.

בצה"ל לא מסרו לנו נתונים על שנתון הגיוס 2024–2025 (המכונה בצה"ל "2024"). גורמים בצה"ל הסבירו כי השנתון הסתיים רק לפני כחודשיים, והנתונים אודותיו טרם עובדו. גורם צבאי במילואים שעסק בנושא ומעורה בנתונים העריך כי הירידה החדה במספר המתגייסים הערבים נמשכה ואף התעצמה.

הצניחה בגיוס אזרחי ישראל הערבים סותרת גם דיווחים בתקשורת מהחודשים הראשונים למלחמה, על "זינוק" בהיקף ההתנדבות של ערבים לצה"ל – בעיקר בני העדה הבדואית

הצניחה במספר – הנמוך בלאו הכי – של המתגייסים הערבים בשנה הראשונה למלחמה, התרחשה במגמה הפוכה לזינוק בהתגייסות יהודים, בהם צעירים חרדים וצעירות דתיות־לאומיות, וכן דרוזים, לשירות סדיר ולמילואים. ההערכה היא שהיקף הגיוס הכולל לשירות סדיר עלה ב־2024 ביותר מ־10% לעומת 2023.

הצניחה בגיוס אזרחי ישראל הערבים סותרת גם דיווחים בתקשורת מהחודשים הראשונים למלחמה, על "זינוק" בהיקף ההתנדבות של ערבים לצה"ל – בעיקר בני העדה הבדואית.

אילוסטרציה: חיילים מיחידת הסיור המדברי – הגדס"ר הבדואי 585 (צילום: גיא פטאל)

אותו גורם צבאי במילואים שאיתו שוחחנו מציין כי בתחילת המלחמה – סוף 2023 – אכן התנדבו צעירים בדואים רבים להתגייס או לחזור לשירות, על רקע הטבח ב־7 באוקטובר, שבו עשרות בדואים מישראל נרצחו, נחטפו ולחמו במחבלי חמאס. הטבח עורר זעזוע בחברה הערבית ואווירה ציבורית של אחווה בין יהודים לערבים בישראל – אך זו נעלמה במהרה, ואיתה גם התנדבות הערבים לצה"ל.

"גילינו שההבטחות למתגייסים הערבים היו שקריות"

עאסם (שם בדוי), אזרח ישראלי ערבי מוסלמי מצפון הארץ, שירת בצה"ל בשירות סדיר לפני כעשור, תחילה כלוחם ולאחר מכן כמגייס ("מעודד גיוס") של נערים ערבים להתנדב לצה"ל. לאחר מכן עבד תקופה קצרה בכוחות הביטחון, והוא ממשיך לשרת במילואים עד היום.

"ערכית אמרנו להם: זה המקום שלך, המדינה שלך, והמעשה הנכון הוא לעשות מה שאתה יכול כדי להגן עליה. והמדינה, אמרנו, תיתן את חלקה. המדינה הבטיחה למתנדבים חלקת אדמה ליד הכפר או העיר שבהם הם גרים"

לדברי עאסם: "בתחילת העשור הקודם היו בכל שנה 20–30 מתנדבים ערבים מוסלמים, לא כולל בדואים. באמצע העשור הקפצנו את זה ל־50–60 בשנה. להסברה שלנו היה חלק בזה. פנינו גם לערכים וגם לאינטרס של המתנדבים.

"ערכית אמרנו להם: זה המקום שלך, המדינה שלך, והמעשה הנכון הוא לעשות מה שאתה יכול כדי להגן עליה. והמדינה, אמרנו, תיתן את חלקה. המדינה הבטיחה למתנדבים חלקת אדמה – מגרש – ליד הכפר או העיר שבהם הם גרים, או במקום שבו ירצו לגור.

מבט על אום אל־פחם, 31 באוקטובר 2010 (צילום: AP Photo/Dan Balilty)

"ההבטחה קוימה לכאורה – קרקעות חולקו. אבל רשויות התכנון לא אישרו להרחיב את רוב היישובים הערביים, וזה לא קרה עד היום. אז מי שקיבל קרקע – אין לו מה לעשות בה. גם לי לא. גילינו שהמדינה לקחה מה שרצתה מאיתנו, אבל לא נתנה את התמורה, ולמעשה ההבטחות שלנו למתגייסים היו שקריות.

"אנחנו טיפחנו גם את התקווה שהגיוס, או ההתנדבות לשירות לאומי, יפתחו לערבים דלתות בעבודה. גם זה לא קרה. במקומות אזרחיים מתייחסים אלינו כמו אל ערבים; במקומות ביטחוניים אנחנו לא רצויים. ההבטחות היו בלוף אחד גדול.

" ערבים לא מסוגלים ללבוש את המדים האלה יותר. אני, שפעם התגאיתי בשירות שלי, מגיע למילואים בסתר ובתחושת מיאוס"

"יש לי חבר טוב ששירת בצה"ל כסייען, לצד שב"כניקים, ועשה את אותה עבודה – אבל לא התקבל לשב"כ. קרוב משפחה שלי רצה להתגייס למשטרה אחרי שירות קרבי. אמרו לו: יש לך סוחר נשק במשפחה – תסגיר אותו, ואז נדבר. הוא לא הסכים, ולא התקבל למשטרה. אחר כך רצה להוציא רישיון לאקדח כדי לעבוד באבטחה – וקיבל את אותה תשובה.

"אז מספר הערבים שהתגייסו הפסיק לעלות – גם אצל הנוצרים והבדואים. כיום אנחנו מגרדים את האפס. ערבים לא מסוגלים ללבוש את המדים האלה יותר. אני, שפעם התגאיתי בשירות שלי, מגיע למילואים בסתר ובתחושת מיאוס".

פעילות צה"ל בגדה המערבית, אוקטובר 2025 (צילום: דובר צה"ל)

בתקשורת פורסם דווקא שהיה "זינוק בגיוס ערבים" עם פרוץ המלחמה.
"זה נכון, אבל בוא – זה נמשך חודשיים–שלושה, מקסימום. בוא נהיה כנים: היו מעורבים בזה פטריוטיות והלם מהשבעה באוקטובר, יחד עם אינטרס כספי. הכול היה סגור, לא הייתה עבודה, והערבים ראו איך צעירים יהודים ודרוזים עושים כסף במילואים. בכל מקרה, זה נגמר מהר".

למה, להערכתך, פחות ערבים מתגייסים? בגלל פשעי המלחמה בעזה?
"אני מכיר כמה שחושבים ככה וסירבו בגלל זה להגיע למילואים. יש גם חיילים עם קרובי משפחה שם, ואפשר להבין אותם. הגישה שלי היא שכל מלחמה היא נוראית, אבל הפלסטינים בעזה הביאו את המלחמה על עצמם ב־7 באוקטובר. וזאת הגישה אצל רוב אלה שבכלל חשבו פעם להתגייס".

"הייתי בעזה, אמרו לנו שאנחנו שם בשביל החטופים, אבל אף חייל לא חיפש חטופים, ומה שעשינו שם לא היה קשור אליהם. משטחים את עזה, טרפדו כל עסקה כדי שהמלחמה תימשך לנצח"

השיחה עם עאסם התקיימה לפני הפסקת האש וההסכם לסיום המלחמה. לדבריו: "מה שכן נורא בעיניי הוא שהמלחמה נמשכת בלי סוף לצרכים פוליטיים. הייתי בעזה, אמרו לנו שאנחנו שם בשביל החטופים, אבל אף חייל לא חיפש חטופים, ומה שעשינו שם לא היה קשור אליהם. משטחים את עזה, טרפדו כל עסקה כדי שהמלחמה תימשך לנצח – בגלל האינטרסים.

"אבל הירידה בגיוס הערבים התחילה עוד לפני המלחמה ובלי קשר אליה. כשיש לך הנהגה קיצונית כמו בן גביר וסמוטריץ' – למה שנתגייס? החזון שלהם הוא לא לחיות יחד, יהודים וערבים, אלא מדינה ליהודים בלבד. וזה בא לידי ביטוי במדיניות המטורפת של משטרת בן גביר.

חיילי צה"ל בבית לאהיא<span dir="rtl">,</span> 28 בנובמבר 2024 (צילום: אורן כהן/פלאש90)

"כשערבי־ישראלי כותב משהו ברשתות החברתיות – שולפים אותו מהמיטה וזורקים אותו למעצר מנהלי. אבל יהודים יכולים לחגוג על טילים שעפים על כפר ערבי, וגם לרקוד משמחה על זה שיש מלחמה – ולא יקרה להם כלום.

"הדור של היום הוא חכם, משכיל ומפוקח. הוא לא מאמין להבטחות שווא, ומעדיף ללמוד, להתפתח ולרכוש מקצוע – ולא להיות תלוי בממשלה בשום צורה".

"הדור של היום הוא חכם, משכיל ומפוקח. הוא לא מאמין להבטחות שווא, ומעדיף ללמוד, להתפתח ולרכוש מקצוע – ולא להיות תלוי בממשלה בשום צורה"

לא כל הערבים המשרתים בצה"ל רואים כך את הדברים. יוסף (שם בדוי), ערבי נוצרי מהצפון, מספר: "אני במילואים מתשעה באוקטובר ועד היום ברציפות. קצינת הקישור התקשרה אליי בשמיני, ובאתי בלי לשאול שאלות. הטבח זעזע הרבה אנשים – הם הבינו עם מי יש לנו עסק בצד השני, ורצו להתגייס".

דעתך נשארה זהה מ־2023 עד היום? 
"כן".

חיילי צה"ל במחסום בין שכם לקלקיליה בגדה המערבית, 25 ביולי 2024 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

אבל חיילים רבים, ערבים ויהודים, התגייסו בתחילת המלחמה עם מוטיבציה גבוהה, וכיום כבר לא רוצים לשרת.
"זה נכון, מכיר כאלה – יהודים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים. יש ערבים שנהרגו להם קרובי משפחה בגדה ובעזה. אני מבין ללבם – אבל לא מסכים איתם, כי חמאס אשם בסבל של הפלסטינים בעזה, לא אנחנו – אבל כן מבין. זה לא פשוט. ויש כאלה שלא מוכנים להתגייס יותר מסיבות אישיות. חוששים שיפטרו אותם, מתגעגעים למשפחה. אפשר להבין, במלחמה כל כך ארוכה".

ערבים רבים מתנדבים לשירות אזרחי. הגיוס נותר בשוליים 

הפטור מגיוס לערבים אינו מעוגן בחוק, אלא נובע מהחלטת צה"ל. ב־1954 פרסם משרד הביטחון צו גיוס כללי לגברים ערבים והחל לשלוח להם צווים, ואלפים מהם התגייסו. אולם ב־1956 הוחלט לפתע לגייס רק דרוזים ובדואים.

שיעור המתגייסים הבדואים ירד בשנות ה־70 וה־80, עקב סירוב המדינה להכיר בבעלות הבדואים על האדמות שבהן הם חיים ולספק שירותים בסיסיים לכפריהם בנגב

השוואה בינלאומית מראה כי פטור משירות על בסיס אתני אינו קיים באף אחת מ־92 המדינות בעולם שבהן נהוג גיוס חובה. במדינות מעטות, כמו למשל נורווגיה, יש מיעוטים אתניים קטנים הפטורים מגיוס החובה הצבאי, אך חייבים בשירות לאומי־אזרחי. רק לשחורים בדרום אפריקה היה פטור כמו לאזרחי ישראל הערבים.

בעבר התגייסו חלק ניכר מהגברים בני העדה הבדואית – חלקם ליחידות ייעודיות כמו גדוד הסיור המדברי, וחלקם לכלל יחידות צה"ל. שיעור המתגייסים הבדואים ירד בשנות ה־70 וה־80, עקב סירוב המדינה להכיר בבעלות הבדואים על האדמות שבהן הם חיים ולספק שירותים בסיסיים לכפריהם בנגב.

חיילים מיחידת הסיור המדברי – הגדס"ר הבדואי 585 (צילום: גיא פטאל)

בשנות ה־90 חלה עלייה בגיוס הבדואים, ויותר מאלף בדואים התגייסו מדי שנה. אך עם פרוץ האינתיפאדה השנייה הפסיקו רבים מהם להתגייס. לפי מחקר של צה"ל מ־2004, בשנת 2000 חלה ירידה של 37% בגיוס הבדואים, וב־2001 ירידה של 62% לעומת 1999. שיעור הגיוס החל לעלות מחדש ב־2002.

הדרג המקצועי – אגף כוח אדם בצה"ל וועדה ממשלתית בראשות האלוף במילואים רפאל ורדי – המליצו באותם ימים "להקנות חינוך והשכלה לבדואים המתגייסים לצה"ל […] להעלות את המורל והגאווה שלהם […] לשפר את אפשרויות התעסוקה […] לקיים הכנה למלש"בים בדואים […] ולפתור את בעיית הקרקעות".

ב־2020 דווח על "זינוק בגיוס הבדואים לצה"ל", עם גיוסם של כ־70 נערים בדואים לגדס"ר – פחות מעשירית ממספר המתגייסים הבדואים בשנות ה־90

ממשלות ישראל לא יישמו אף אחת מההמלצות הללו, ושיעור הגיוס בקרב הבדואים צנח מאז. מחישוב שערכנו בעזרת בינה מלאכותית עולה כי מספר הערבים המוסלמים שהתגייסו בשנתון 2022–2023 – שרובם, אך לא כולם, היו בדואים – היה כ־11% בלבד ממספר הצעירים הבדואים בגיל הגיוס, ובשנתון 2023–2024 כ־8% בלבד.

לפי אותו חישוב, שיעור המתגייסים מקרב הבדואים בני ה־18 בשנים האחרונות היה פחות מרבע משיעורם בשלהי שנות ה־90.

הריסות הכפר הלא מוכר ואדי חליל בנגב, ינואר 2025 (צילום: תני גולדשטיין)

ב־2020 דווח על "זינוק בגיוס הבדואים לצה"ל", עם גיוסם של כ־70 נערים בדואים לגדס"ר – פחות מעשירית ממספר המתגייסים הבדואים בשנות ה־90.

מנגד, ערבים נוצרים וערביות נוצריות, שבעבר כמעט לא התגייסו, החלו להתגייס בעשור הקודם. זאת, על רקע רדיפות והתנכלויות לנוצרים במדינות ערב וברשות הפלסטינית, ובזכות פעילות נמרצת – בתמיכה ממשלתית – של מנהיגים חברתיים מהעדה הערבית־נוצרית, ובהם ח"כ שאדי חלול והכומר גבריאל נדאף, שעודדו בעדה ציונות, זהות "ישראלית" או "ארמית" במקום "פלסטינית", וגיוס.

ערבים נוצרים וערביות נוצריות, שבעבר כמעט לא התגייסו, החלו להתגייס בעשור הקודם. זאת, על רקע רדיפות והתנכלויות לנוצרים במדינות ערב וברשות הפלסטינית

ב־2015 פורסם כי נשבר שיא היסטורי, והתנדבו לצה"ל יותר מ־15% מהצעירים הערבים־הנוצרים בגיל הגיוס, וכן עשרות צעירות נוצריות – ובסך הכול כ־200 נערים ונערות ממשפחות נוצריות. גם אז עורר הגיוס מחלוקות פנימיות עזות בתוך העדה, שרבים בה התנגדו לו תמיד בחריפות.

אך בהנחה שהפרסומים מאותה תקופה היו מדויקים, הרי שמספר המתגייסים הנוצרים ירד בשנים הבאות – עוד לפני המלחמה – ביותר ממחצית, והמשיך לרדת במהלכה.

נוסף על המתגייסים המעטים לצה"ל, אלפי ערבים וערביות – מוסלמים ונוצרים – משרתים בשירות לאומי־אזרחי.

לפי נתוני הרשות לשירות לאומי־אזרחי, בשנת 2021 התנדבו לשירות 3,601 צעירים וצעירות ערבים – נוצרים ומוסלמים – וכן 1,191 בני ובנות העדה הדרוזית (בעיקר נשים דרוזיות). לפי נתוני הרשות, בשנת 2023 התנדבו לשירות אזרחי 3,319 ערבים וערביות, מוסלמים ונוצרים. מהנתונים עולה כי חלה, אפוא, ירידה קלה גם במספר המתנדבים הערבים לשירות הלאומי בשנה שבה פרצה המלחמה.

לפני המלחמה היו שיעורי ההתנדבות של הערבים לשירות לאומי־אזרחי גבוהים בהרבה מאלה של החרדים. בשנת 2022 התנדבו רק 355 חרדים לשירות הלאומי, נוסף על 1,266 חרדים שהתגייסו בשנתון 2022–2023 לצה"ל

ב־2024 התנדבו לשירות לאומי־אזרחי 5,782 בני מיעוטים – בהם צעירים ערבים וצעירות ערביות ודרוזיות גם יחד. כיוון שנתוני הרשות לשנה זו כוללים גם את הנשים הדרוזיות, קשה לדעת אם שיעור ההתנדבות של ערבים נוצרים ומוסלמים לשירות עלה, ירד או נותר ללא שינוי במהלך המלחמה.

לפני המלחמה היו שיעורי ההתנדבות של הערבים לשירות לאומי־אזרחי גבוהים בהרבה מאלה של החרדים. בשנת 2022 התנדבו רק 355 חרדים לשירות הלאומי, נוסף על 1,266 חרדים שהתגייסו בשנתון 2022–2023 לצה"ל. עם זאת, מספר המתנדבים החרדים לשירות האזרחי עלה ב־2023 ל־813, ואשתקד זינק ל־1,535.

אילוסטרציה: נשים חרדיות בשירות לאומי מסייעות במחלקת היולדות בבית חולים בירושלים, 28 באוקטובר 2010 (צילום: אביר סולטן/פלאש90)

שיעור ההתנדבות של הצעירות היהודיות מהחברה הדתית־לאומית היה ונשאר גבוה בהרבה מזה של הערבים. השנה התנדבו 12,984 יהודים ויהודיות לשירות, מתוכם יותר מ־11 אלף נשים דתיות־לאומיות, המהוות את רוב הנשים הדתיות בגיל הגיוס.

השירות הלאומי־אזרחי שרוי בחברה הערבית במחלוקת פנימית. חלק מאנשי הציבור הערבים תומכים בהתנדבות לשירות, אחרים היו תומכים בה בתנאים תיאורטיים של שוויון זכויות מלא, ואילו פעילי תנועת בל"ד מתנגדים לשירות בחריפות ומכנים אותו "זרוע של הכיבוש".

השירות הלאומי־אזרחי שרוי בחברה הערבית במחלוקת פנימית. חלק מאנשי הציבור הערבים תומכים בו, אחרים היו תומכים בתנאים תיאורטיים של שוויון זכויות מלא. פעילי בל"ד מתנגדים לשירות בחריפות

הנימוק הענייני נגד ההתנדבות הוא שהרשות לשירות לאומי־אזרחי כפופה למשרד המשימות הלאומיות, ומזה שנים נמצאת תחת אחריותם של משרדי ממשלה "ציוניים" המקדמים התיישבות יהודית בישראל ובהתנחלויות בגדה המערבית. בנות שירות רבות מתנדבות בהתנחלויות ובארגוני ימין, בעוד שארגוני שמאל מוגבלים בקבלת מתנדבים.

רק סקרים מעטים ניסו לבדוק את עמדת כלל הציבור הערבי בנושא, ואלה שנעשו אינם מציגים תמונה חד־משמעית. סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מדצמבר 2023 מצא כי כ־86% מהערבים אזרחי ישראל "תומכים בהתנדבות אזרחית לסיוע במלחמה". מדובר בזינוק עצום לעומת סקר מ־2012, שמצא שכ־40% מהצעירים הערבים הביעו רצון להתגייס לשירות לאומי, וכ־27% בלבד בסקר דומה מ־2009.

מתנדבי השירות הלאומי משחקים עם ילדים מפונים אחרי טבח 7 באוקטובר (צילום: יערה אנקרי)

אבל בדצמבר 2023, לפי סקרים, כ־50% מהערבים בישראל תמכו במלחמה. רובם הזדהו עם קרבנות הטבח ב־7 באוקטובר, ואלפים מהם התנדבו לסייע לנפגעים לצד יהודים. מאז השתנתה האווירה מאוד. כך או כך, כל סקר בנושא מצא כי רוב מוחלט של הערבים מתנגדים לגיוסם לצה"ל. סוציולוגים מעריכים כי גם רבים מהיהודים לא היו רואים גיוס ערבים בעין יפה – אף שלא נמצאו סקרים בנושא.

הנימוק של יהודים וערבים נגד גיוס ערבים דומה: אזרחי ישראל הערבים, שרובם (אם כי לא כולם) מגדירים את עצמם פלסטינים, מנהלים קשרים משפחתיים, תרבותיים, חברתיים והיסטוריים עם הפלסטינים בגדה המערבית, בעזה ובלבנון – שגורשו, נכבשו, תקפו את ישראל ונמצאים עימה בסכסוך מזוין מאז הקמתה.

הנימוק של יהודים וערבים נגד גיוס ערבים דומה: אזרחי ישראל הערבים, שרובם מגדירים את עצמם פלסטינים, מנהלים קשרים משפחתיים, תרבותיים, חברתיים והיסטוריים עם הפלסטינים בגדה המערבית, בעזה ובלבנון

אחד המעוזים המרכזיים של התמיכה בגיוס ערבים לצה"ל ולשירות הלאומי הוא חלק ממשפחת זועבי, משפחה מוסלמית מיוחסת מנצרת. בת המשפחה, שרה זועבי, היא פעילת ליכוד ותומכת נלהבת בגיוס, ובנה מוחמד התגייס לצה"ל. נאיל זועבי, איש חינוך ערבי, הוביל את יוזמות ההתנדבות של ערבים לשירות הלאומי.

במשפחה יש גם אנשי ציבור הפעילים בשמאל הציוני, בהם סגן השר לשעבר עבד אל־עזיז זועבי ממפ"ם וח"כ לשעבר ג'ידא רינאוי־זועבי, התומכים אף הם בהתנדבות לשירות לאומי. מנגד, יש במשפחה גם פעילים בבל"ד – ביניהם ח"כ לשעבר חנין זועבי – המתנגדים לגיוס.

שרה זועבי, פעילת רשת ערבית ימנית מנוף הגליל (צילום: באדיבות המצולמת)

שרה זועבי התלוננה בעבר כי היא ובנה הותקפו באלימות וקיבלו איומים על חייהם. לטענתה, בין ענפי המשפחה השונים שוררת יריבות, והיא "לא מדברת עם חנין".

כיום אומרת שרה זועבי: "הבן שלי לא מתחרט שהתגייס – הוא גאה בכך, וגם אני. למרות האיומים והקללות. אנחנו חלק מהמדינה, וצריכים לחיות עם היהודים – בשילוב, בשוויון – ולא עם חיות האדם האלה בעזה. והגיוס הוא חלק מזה".

בעבר רווחה בחברה הישראלית הטענה כי בכפר הערבי אבו גוש, ליד ירושלים, נהוג שגברים צעירים מתנדבים לשירות בצה"ל – בשל יחסי האמון שהכפר פיתח עם הממסד הממשלתי. אך למעשה, לא נמצא לטענה זו בסיס או מקור כתוב.

פעיל חברתי מאבו גוש מספר: "אני וחברים בדקנו פעם, בצורה שיטתית, כמה מהתושבים בכפר באמת התגייסו לצבא. מצאנו פחות מ־30 מאז הקמת המדינה – חצי מהם מהשנים 2015–2023, שבהן חלה עלייה במספר הקטנטן של הערבים שהתנדבו לצבא בכל הארץ".

"אני וחברים בדקנו פעם, בצורה שיטתית, כמה מהתושבים בכפר באמת התגייסו לצבא. מצאנו פחות מ־30 מאז הקמת המדינה – חצי מהם מהשנים 2015–2023"

אני הכרתי בעבר באופן אישי שני חיילים מאבו גוש. אולי הבדיקה שלכם לא הייתה מקיפה מספיק? ובהנחה שאתם צודקים והשיח על התגייסות תושבי הכפר אכן היה שגוי, או מנופח, מי הפיץ אותו ומה היה המניע לכך, לדעתך?
"נכון, אין מידע ודאי. אבל לממסד הממשלתי היהודי, ולהנהגה המקומית שלנו, היה אינטרס להציג אותנו ככפר של 'ערבים טובים' שמשרתים בצבא. היו סיורים מאורגנים מטעם הנהגת הכפר ורשויות המדינה שטיפחו את המיתוס הזה. אנחנו מוקפים ביישובים יהודיים, הכפר מתפרנס מתיירות ועבודה של תושבים בירושלים – ואנחנו תלויים ביחסים עם היהודים יותר מהערבים בצפון ובמשולש.

"מה שאני כן יכול לומר כמעט בוודאות, זה שאף אחד לא התגייס בזמן המלחמה בעזה. אנחנו חלק מהעם הפלסטיני והרבה מאיתנו מכירים אנשים בעזה. אני לא רואה איך פלסטיני ישרת בצבא שמשמיד את ערי עזה וטובח בתושבים שלה".

מבט על אבו גוש, 11 בנובמבר 2018 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

היו דיווחים על זעזוע של ערבים מהטבח בשבעה באוקטובר ועלייה בהתנדבות ערבים לשירות לאומי־אזרחי ולצה"ל בעקבות זאת. זה לא קרה באבו גוש?
"זעזוע מהשבעה באוקטובר – בוודאי! יותר התנדבות לשירות אזרחי – אולי, לאו דווקא באבו גוש. לצבא – פיקציה. אולי קצת, אצל בדואים בנגב. אבל המחשבה שהתשובה המוסרית, או הביטחונית, לטבח נורא אחד זה טבח אחר, עוד יותר נורא, היא עיוות לאומני אצל יהודים. לא מכיר ערבים שרואים את זה ככה".  

"יש מחלוקות, יש זעם, אבל הדרוזים ימשיכו להתגייס"

לפי נתוני צה"ל, השירות הלאומי־אזרחי והרשויות המקומיות הדרוזיות, נרשמה בחברה הדרוזית בתחילת המלחמה בעזה התייצבות המונית למילואים, ועלייה בשיעורי הגיוס – הגבוהים בלאו הכי – של נערים ליחידות קרביות, וכן בשיעורי ההתנדבות (הנמוכים) של נערות דרוזיות לשירות הלאומי, כמו בחברה היהודית.

לצה"ל אין נתוני גיוס מהשנה האחרונה, אך פעילים חברתיים ועיתונאים דרוזים מציינים כי רובם המכריע של הצעירים הדרוזים ממשיכים לשרת, וכי לא ניכרה עלייה בסרבנות

לצה"ל אין נתוני גיוס מהשנה האחרונה, אך פעילים חברתיים ועיתונאים דרוזים מציינים כי רובם המכריע של הצעירים הדרוזים ממשיכים לשרת, וכי לא ניכרה עלייה בסרבנות – הגלויה או הסמויה – שחלה במהלך המלחמה בחברה היהודית.

רוב הדרוזים חיים ביישובים שבהם גרים גם ערבים מוסלמים ונוצרים, ונמצאים איתם בקשרי שכנות. רבים מהם זועמים על האפליה נגדם, על חוק הלאום ועל הגזענות של הממשלה הנוכחית; חלקם השתתפו בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית. אף על פי כן, הגיוס היה ונשאר בחברה הדרוזית נורמה מקודשת.

ניסים אבו שאח, פעיל חברתי משפרעם, בעל החנות "ניסקום תקשורת" (צילום: באדיבות המצולם)

ניסים אבו שאח, פעיל חברתי דרוזי משפרעם ובעל החנות הזכיינית המקומית של הוט בעיר ("ניסקום תקשורת"), מספר: "ה־7 באוקטובר המחיש כמה השירות חיוני והביא לעלייה בהתגייסות – עד היום. יש גם עלייה בהתנדבות של בנות דרוזיות לשירות הלאומי, אף שלא כולם בעדה אוהבים את זה.

"אני בן 42, והתנדבתי לחזור לשרת במילואים. המשפחה שלי מלאה לוחמים וקצינים – אנחנו גאים בכך. נפלו לנו גם אנשים במשפחה. דוד שלי, אח של אבי, זכרו לברכה, שירת בעזה בשנות ה־90 ונפל שם. אנחנו מתגייסים ונמשיך להתגייס – כדי להגן על עצמנו, לא בשביל אף אחד אחר."

אתה חי בעיר שרוב תושביה ערבים־מוסלמים. יש לך קשרים איתם? ואם כן, אתם משוחחים על נושא הגיוס, על הביקורת של חלקם על צביונה של המדינה, ועל הזעם של רובם על כיבוש הגדה המערבית והמלחמה בעזה?
"יש קשרים חזקים, בהחלט. למדתי בבית ספר מעורב (של מוסלמים, נוצרים ודרוזים, ת"ג) ושלושת החברים הכי טובים שלי בתיכון היו מוסלמי, נוצרי ודרוזי. אנחנו עדיין חברים ונפגשים לפעמים. בחנות שלי יש עובדים מוסלמים ולקוחות מוסלמים רבים, וגם יהודים, ויש לי שכנים מוסלמים והיחסים חמים וטובים.

"אבל על פוליטיקה וצבא לא מדברים. לכל אחד יש את ראיית העולם, הדעות והתרבות שלו. החינוך שקיבלנו בבית שונה מאוד, היחס שלנו למדינה שונה לגמרי, מילדות. בעבודה בוודאי שלא ארשה לאיש לדבר על פוליטיקה ולהלהיט את הרוחות. בשיחות בין חברים זה פשוט לא עולה". 

"יש דרוזים שמשתתפים בהפגנות. אני לא מפגין בעצמי כי לא נראה לי שזה משפיע, אבל הייתי משתתף בהפגנות למען החטופים אם הייתי חושב שזה יעזור"

אירועי השנים האחרונות – משפט נתניהו, ההפיכה המשטרית, המלחמה, החטופים, הפטור לחרדים – עוררו מחאות וויכוחים סוערים בתוך החברה היהודית, לפעמים בתוך משפחות ובין חברים. הם זה קיים גם בחברה הדרוזית?
"מציאות החיים שלנו מורכבת, ויש בקרב הדרוזים דעות שונות בנושאים שאמרת, וגם ביחס למצב בסוריה. יש דרוזים שמשתתפים בהפגנות. אני לא מפגין בעצמי כי לא נראה לי שזה משפיע, אבל הייתי משתתף בהפגנות למען החטופים אם הייתי חושב שזה יעזור.

"אבל במפגשים בינינו אנחנו כמעט לא מדברים על נושאים פוליטיים שנויים במחלוקת. מה זה יעזור שנדבר? זה רק יעכיר את האווירה – וזה פשוט לא מקובל". 

אזרחי ישראל הערבים מפגינים ליד שפרעם עם דגלי פלסטין, 14 במאי 2024 (צילום: AHMAD GHARABLI / AFP)

בחברה היהודית יש רבים שהעייפות והזעם על המדיניות גורמים להם להפסיק להתייצב למילואים, ומעטים המסרבים אפילו להתגייס לסדיר. אצל מוסלמים ונוצרים מדובר בחלק גדול מאלה שהתגייסו. יש תופעה כזאת בחברה הדרוזית? 
"אני לא מכיר, ואני לא מכיר מי שמכיר, ואני מעורה בחיים בעדה וחושב שזה לא קיים. יש לנו סיבות להתנגד למדיניות, יש זעם. חוק הלאום אומר לנו, כביכול, שהמדינה לא שלנו, רק של היהודים. זה פוגע ולא קל. אבל אנחנו לא מקבלים את הגישה הזאת, נקודה. אנחנו ממשיכים ונמשיך להתגייס, כי בראייה שלנו, המדינה היא גם שלנו – ותמיד תהיה".