מאז סוף חגי תשרי, מרפאות בריאות הנפש מוצפות בבקשות לטיפול. פסיכולוגים מדווחים כי עומס הפניות והלחץ הנפשי של הפונים בשבועיים האחרונים הוא מהחמורים שידעו אי פעם. וזאת – לאחר עשור שבו מספר הפונים לטיפול נפשי גדל בהתמדה ובהיקפים עצומים.
לרשויות אין בשלב זה נתונים עדכניים על מצב בריאות הנפש, וייחלף זמן עד שייאסף מידע וינותח. הפסיכולוגים עימם שוחחנו אינם יודעים בוודאות מדוע מספר הפניות זינק דווקא כעת, אך משערים כי מדובר במצוקה שהצטברה במהלך המלחמה, בפניות שנדחו לאחר החגים, וכן בהפסקת האש ושחרור החטופים – שהתקבלו אצל מטופלים רבים בשמחה ובהקלה, אך גם בסערה ובהצפה רגשית.
"המצוקה הגיעה לשיאה במלחמה עם איראן"
הפסיכולוגית הקלינית ענת סאלד־אביגדול, שהתראיינה בזמן ישראל לאחר הטבח באוקטובר 2023 ולאורך המלחמה, וסיפרה על מצב מטופלי בריאות הנפש, אומרת כיום: "יש אצל המטופלים קצת תחושת הקלה מאז הפסקת האש, והיו רגעים של שמחה גדולה על החטופים. אבל בעיקר, יש הרבה הצפה רגשית.
פסיכולוג קליני: "את מה שראיתי בבארי, אני מתחיל היום לראות במרכז הארץ. אנחנו נמצאים בתוך צונאמי של קשיים נפשיים"
"במשך שנתיים אנשים אמרו לעצמם: אנחנו במלחמה, צריך להיות חזקים, לתפקד. עכשיו זה מתערער. אנשים מרגישים צורך לעשות רפלקציה, להתבונן פנימה, לטפל בעצמם. הם מותשים וחלקם בתחושת התפרקות. זאת דינמיקה נפוצה ומוכרת בסוף מלחמות ומשברים. במקרה הזה, הבעיה היא שגם שהזוועה לא לגמרי נגמרה וממש לא ברור מה יקרה, וזה מקשה עליהם עוד יותר".
עמרי לויתן, פסיכולוג קליני, הקים באוקטובר 2023 את המערך הטיפולי במלון בים המלח שבו שהו המפונים מקיבוץ בארי, וניהל אותו במשך כשנה. לויתן, העובד כיום בקליניקה בתל אביב, אומר: "המצב בבארי היה קשה מאוד. רוב תושבי הקיבוץ היו בטיפול נפשי. ואת מה שראיתי בבארי, אני מתחיל היום לראות במרכז הארץ. אנחנו נמצאים בתוך צונאמי של קשיים נפשיים".
חלק מעמיתיו של לויתן בקליניקה מטפלים בנפגעי נפש המופנים מהביטוח הלאומי וממשרד הביטחון. לדבריו: "אין לנו אף מקום למטופלים חדשים. אחרי החגים יש תמיד הרבה פניות, אבל לא ראיתי גל כמו עכשיו. יש הורים שמתקשרים לבקש טיפול לילד, מקבלים תשובה שלילית, פורצים בבכי ואומרים: 'הוא סובל. פניתי לכל כך הרבה מקומות. אולי אתה יודע על מקום פנוי?'"
מהן המצוקות שמהן סובלים רוב המטופלים, ומה מהן החמיר במהלך המלחמה?
"הבעיות הכי נפוצות היו ונשארו חרדה ודיכאון, בעיות תפקוד וקשיים בהורות ובזוגיות. במלחמה הן פשוט החמירו והתרבו. יש גם בעיות שאנחנו נתקלים בהן הרבה יותר במהלך המלחמה לעומת קודם – PTSD (תסמונת דחק פוסט־טראומטית), עומס רגשי ותחושת שחיקה.
"יש הרבה יותר פניות של גברים מאשר בעבר. זה חלק מתהליך היסטורי חיובי שמתרחש בכל 15 השנים שאני מטפל – גברים מכירים במצוקות שלהם ומוכנים לדבר ולקבל טיפול"
"יש הרבה יותר פניות של גברים מאשר בעבר. זה חלק מתהליך היסטורי חיובי שמתרחש בכל 15 השנים שאני מטפל – גברים מכירים במצוקות שלהם ומוכנים לדבר עליהן ולקבל טיפול. המלחמה האיצה את זה מאוד, בעיקר סביב בעיות שצצו בעקבות שירות המילואים.
"אצל המטופלים הקיימים, המצוקה הגיעה לשיאה בזמן ואחרי מלחמת 12 הימים עם איראן – אפילו יותר מבשבעה באוקטובר. האיום הקיומי הופנה הפעם ישירות למרכז הארץ, הפגיעות היו ממש כאן. חוץ מזה, בשבעה באוקטובר הייתה אווירת התגייסות וסולידריות שחיזקה את הנפש. אנשים התגייסו מול האיום הקיומי וגייסו משאבים. התחושה הייתה שזה המאני טיים ואחר כך יהיה יותר טוב.
"במלחמה עם איראן כל אחד היה לעצמו, האנשים שחוקים ורובם חושבים ומרגישים שזה לא הולך להיגמר, אז אין תחושת התגייסות".
האם מטופלים ביטאו הקלה בעקבות הפסקת האש ושחרור החטופים החיים?
"אנשים שמחו והתרגשו. גם מטופלים שבדרך כלל לא מזכירים אקטואליה בשיחות דיברו על כך וסיפרו על תחושת הקלה. אבל יחד עם זה, באים סימני שאלה על מה שהולך לקרות. ובעיקר – אחרי מלחמות מגיע הזמן להתנתק מהמציאות, להסתכל פנימה ולטפל בפצעים. אנשים מודעים לכך, וזה שלב קשה".
בזמן המלחמה נרשמה עלייה עצומה במצוקה הנפשית בישראל. עמותת ער"ן דיווחה ביוני על עלייה של 170% במספר הפניות לקבלת סיוע חירום נפשי מאז פרוץ המלחמה בעזה, וזינוק נוסף של כ־200% במלחמה עם איראן.
לפי סקרים של קופות החולים, כ־40% מהישראלים דיווחו על הרעה במצבם הנפשי, וכמחציתם על שינוי לרעה באיכות השינה שלהם. מספר הנרשמים לטיפול נפשי קליני עלה בכ־900%
דוח של צה"ל ומשרד הכלכלה, שפורסם בסוף 2024 בזמן ישראל, קבע: "המלחמה הביאה למצב חסר תקדים שבו למעשה רוב אזרחי ישראל חשים רמה מסוימת של מצוקה נפשית, ושיעור גדול ביותר סובל מפוסט־טראומה, חרדה, דיכאון והתמכרויות".
לפי סקרים של קופות החולים, כ־40% מהישראלים דיווחו על הרעה במצבם הנפשי, וכמחציתם על שינוי לרעה באיכות השינה שלהם. מספר הנרשמים לטיפול נפשי קליני עלה בכ־900%, כולל רבבות שביקשו טיפול וטרם קיבלו.
מספר המטופלים החדשים במרכזי החוסן עלה פי שישה – מ־1,500 מטופלים חדשים מדי חצי שנה לפני המלחמה לכ־9,000 ב־2024. לפי סקר של מרכז מטיב, המרכז האקדמי רופין ואוניברסיטת חיפה, 75% מהישראלים סובלים מעייפות רגשית. סקר נוסף מצא כי 55% מהישראלים סובלים מחרדה, לעומת 11% בלבד לפני המלחמה.
במהלך המלחמה נרשמה עלייה קלה במספר מקרי ההתאבדות של חיילים, ולפי פרסומים המבוססים על תחקירי צה"ל, רובם קשורים לטראומות שחוו בעזה. עם זאת, לא ידוע על עלייה במספר מקרי ההתאבדות בקרב אזרחים.
בסקר של מכון ברוקדייל מסוף 2024, שליש מהנשאלים דיווחו על מצוקה נפשית, אך רק 19% מהם קיבלו עזרה כלשהי מגוף ציבורי. זמן ההמתנה הממוצע לטיפול פסיכולוגי הגיע ב־2024 לשישה וחצי חודשים
במרפאות הציבוריות חסרו פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים עוד לפני המלחמה. כתוצאה מכך, רק חלק מהנפגעים שביקשו עזרה זכו לקבל אותה. בסקר של מכון ברוקדייל מסוף 2024, שליש מהנשאלים דיווחו על מצוקה נפשית, אך רק 19% מהם קיבלו עזרה נפשית כלשהי מגוף ציבורי. זמן ההמתנה הממוצע לטיפול פסיכולוגי הגיע ב־2024 לשישה וחצי חודשים.
המשבר החריף ביותר נרשם מייד אחרי הטבח. בסוף אוקטובר דווח בזמן ישראל על צניחה בתפוקות בעבודה בשל הלם שבו היו נתונים העובדים. התופעה הזאת נעלמה במהרה, והעובדים הישראלים זכו לשבחים בעולם על יכולתם לתפקד בצל אסון – אך תופעות אחרות של מצוקה נפשית המונית נמשכו.
לדברי יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, הפסיכיאטר ד"ר צבי פישל: "גם במבצעים, מלחמות וסבבי אלימות קודמים חלה עלייה במצוקה הנפשית, אבל אחרי השבעה באוקטובר זה היה בשיעור עצום – פי עשרה מהרגיל. הייתה חרדה קיומית, אנשים חשבו שתהיה שואה שנייה – ובמקביל, רבבות פונו מבתיהם.
"מערכת בריאות הנפש לא הייתה ערוכה למשבר בהיקף כזה והייתה על סף קריסה. מפונים הגיעו למקומות שאין בהם בכלל שירותים רפואיים. אבל די מהר – תוך כמה שבועות – הייתה התייצבות. ארגוני המחאה נרתמו והקימו יש מאין מערך יעיל שטיפל במפונים ובנפגעים, והממשלה נרתמה בעקבותיהם.
"תוך כמה חודשים, רמת המצוקה הנפשית ירדה לרמה שדומה לזו שהייתה בזמן מבצע 'צוק איתן' או 'שומר החומות'".
"רוב האנשים לא מפתחים תסמיני פוסט־טראומה גם אחרי אירוע קשה ביותר – כמו פיגוע, תאונה, ואפילו טבח. אבל כשמתרחש עוד אירוע ועוד אירוע, מספר הנפגעים מצטבר"
אבל המבצעים הללו נגמרו מהר; המלחמה הנוכחית לא.
"נכון. וככל שהסבל מתמשך יותר, אנשים נוספים נקלעים למצוקה. אנשים הם תמיד יותר חסינים ממה שנדמה לנו. רוב האנשים לא מפתחים תסמיני פוסט־טראומה גם אחרי אירוע קשה ביותר – כמו פיגוע, תאונה, ואפילו טבח. אבל כשמתרחש עוד אירוע ועוד אירוע, מספר הנפגעים מצטבר".
זה המצב גם בקרב הישראלים וגם בקרב הפלסטינים.
"נכון. אצל הפלסטינים בעזה המצב עוד יותר קשה, הרבה יותר".
פסיכולוגים רואים באורכה של המלחמה גורם לפגיעה נפשית, מעבר לריבוי האירועים הנקודתיים שעליהם דיבר פישל. לדברי סאלד־אביגדול: "השפעת המלחמה מחלחלת עמוק. שנתיים של חדשות רעות, היעדר ביטחון בסיסי, נוכחות של המוות מכל עבר, דברים מפחידים ומזעזעים לא פחות ממוות – כמו החטופים במנהרות, אזעקות שהזכירו מדי יום שזה מצב חירום.
"יש מטופלים שעל פניו נראה שהמצוקה שלהם לא קשורה למלחמה בכלל. במיוחד ילדים, שעסוקים בה במודע פחות מהמבוגרים. מגיעים ילדים בלי הורה במילואים, בלי שכול במשפחה, הם לא מפונים וביתם לא נפגע – אבל המלחמה פוגעת בהם".
"עם קצת 'חפירה' בנבכי הנפש של הילדים מוצאים סימנים לפוסט־טראומה ולמצוקות הקשורות למלחמה. יש חלחול של הפגיעה בתחושת הביטחון של ההורים"
מאילו מצוקות סובלים הילדים הללו?
"קשיי ויסות רגשי, התפרצויות זעם ואלימות, חרדה, קושי בהסתגלות למסגרות חדשות, קשיים חברתיים".
איך המטפלים יודעים שהמצוקות קשורות למלחמה?
"קודם כול, מספר הילדים עם הבעיות האלה זינק. שנית, עם קצת 'חפירה' בנבכי הנפש של הילדים – שזה המקצוע שלנו – מוצאים סימנים לפוסט־טראומה ולמצוקות הקשורות למלחמה. יש חלחול של הפגיעה בתחושת הביטחון של ההורים, חשיפה לחדשות קשות, תגובות חרדתיות לאזעקות, ודיבורים מאיימים בבית.
"ההורים במצוקה מתמשכת, וגם אם הם מתאמצים להגן על הילדים – הם לא יכולים. רק שים לב שאני לא מדברת על כל הילדים שהגיעו לטיפול במלחמה. חלק מהילדים סובלים מבעיות שקיימות בכל תקופה ואינן קשורות למלחמה בכלל".
בעולם החלו להתאושש מהקורונה, בישראל לא הספיקו
הגידול המבהיל בהיקף המצוקה הנפשית בישראל במהלך המלחמה מצטרף למגמה שהחלה עוד קודם – בישראל וברוב מדינות העולם.
מספר האנשים המדווחים על מצוקה נפשית ומבקשים סיוע – תרופתי, שיחתי או פסיכותרפויטי – נמצא בעלייה עולמית מתמדת כבר עשרות שנים. זאת בשל העלייה במודעות לקשיים נפשיים, בשיעורי האבחון, ובנכונות של פגועי נפש לפנות לטיפול. נוסף על כך, מגפת הקורונה והסגרים יצרו משבר נפשי המוני ברחבי העולם והעצימו את הביקוש לטיפולים.
מספר האנשים המדווחים על מצוקה נפשית ומבקשים סיוע – תרופתי, שיחתי או פסיכותרפויטי – נמצא בעלייה עולמית מתמדת כבר עשרות שנים
לדברי פישל: "בעבר, עד אמצע המאה ה־20, המטופלים הפסיכיאטריים היו מודרים מהחברה ונזרקים לבתי מחסה במקומות נידחים. זה היה המצב גם בארץ. בשנות ה־50 החל השימוש בתרופות פסיכיאטריות אפקטיביות. במקביל, בהדרגה, החברה התחילה להתייחס למטופלים באופן פחות סטיגמטי.
"משנות ה־70 והלאה החלו להוציא חלק מהמטופלים מבתי החולים ולשלב אותם בקהילה – בהוסטלים, בבתיהם, ובמקומות עבודה. התהליכים הללו, לצד המודעות הגוברת למחלות נפש, הגדילו את הצורך בפסיכיאטרים ובפסיכולוגים – אבל הממשלות לא נתנו לכך מענה מספק, אם בכלל".
במקביל להתפתחויות בפסיכיאטריה שעליהן מדבר פישל, חלו במהלך המאה ה־20 התפתחויות משמעותיות בפסיכולוגיה – עם הופעת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד, ולאחריה שיטות נוספות של פסיכותרפיה: טיפול אישי ומתמשך בשיחות עם פסיכולוגים, פסיכיאטרים או עובדים סוציאליים.
מאות מיליוני בני אדם נעזרים כיום בפסיכותרפיה. חלקם משלמים למטפלים מכיסם הפרטי, אך במדינות רבות – ביניהן בריטניה, גרמניה, צרפת ורוב מדינות אירופה, טורקיה, חלק מהמדינות בארה"ב, וישראל – הממשלה והרשויות מממנות באופן מלא או חלקי את הטיפול למי שזקוקים לו ומתקשים לשלם.
ב־2015, לאחר מאבק ארוך, חתם שר הבריאות דאז יעקב ליצמן על תקנות למימון ציבורי לבריאות הנפש. מאותה שנה, הממשלה וקופות החולים החלו לממן טיפולים נפשיים
המימון הציבורי לטיפולים נפשיים בישראל מוגבל ואינו מספיק לכל הנזקקים לו. חוק ביטוח הבריאות ממלכתי מ־1994 לא כלל בתחילה מימון לטיפולים נפשיים בקהילה; טיפולים אלה ניתנו בעיקר בבתי חולים פסיכיאטריים או באופן פרטי.
ב־2015, לאחר מאבק ארוך, חתם שר הבריאות דאז יעקב ליצמן על תקנות למימון ציבורי לבריאות הנפש ("הרפורמה בבריאות הנפש"). מאותה שנה, הממשלה וקופות החולים החלו לממן טיפולים נפשיים בהיקף של שני מיליארד שקל, ובהמשך גדל הסכום במאות מיליונים מדי שנה. השנה הסתכם התקציב בכ־2.7 מיליארד שקל.
הרפורמה יצאה לפועל במהירות. הוקמו עשרות מרפאות ציבוריות, שב־2016 כבר טיפלו בכ־280 אלף ישראלים. אך אנשי המקצוע מדגישים כי זה לא הספיק. פישל מסביר: "התקנות מ־2015 מבוססות על הערכה ששירותי בריאות הנפש הציבוריים – בתי חולים, הוסטלים וטיפול בקהילה – מיועדים ל־4% מהאוכלוסייה. במציאות, מספר המטופלים היה גדול יותר עוד לפני הקורונה והמלחמה, ומאז גדל פי כמה וכמה.
"במרפאות היו חסרים עוד לפני הקורונה פסיכיאטרים ופסיכולוגים. פסיכיאטרים, כי זה ענף קשה, פחות מתגמל מענפי רפואה אחרים ונגוע בסטיגמות, ולכן סטודנטים לרפואה לא רוצים להתמחות בו. פסיכולוגים, כי הם מקבלים בשירות הציבורי שכר זעום, ורובם מעדיפים לעבוד בקליניקות פרטיות ולהרוויח".
"התקנות מ־2015 מבוססות על הערכה ששירותי בריאות הנפש הציבוריים מיועדים ל־4% מהאוכלוסייה. במציאות, מספר המטופלים היה גדול יותר עוד לפני הקורונה והמלחמה, ומאז גדל פי כמה וכמה"
לפי כתבה מ־2016, זמן ההמתנה למרפאות הציבוריות לבריאות הנפש שזה עתה הוקמו נע בין ארבעה חודשים לשנה וחצי. מאז נפתחו מרפאות נוספות, השירות התייעל וזמן ההמתנה ירד. לפי דוח מבקר המדינה, בשנת 2019 עמד זמן ההמתנה הממוצע לטיפול נפשי במרפאה ציבורית על כשלושה חודשים.
לפי נתוני משרד הבריאות, קופות החולים ומוקדי חירום כמו ער"ן ונט"ל, במהלך מגפת הקורונה – אביב 2020–אביב 2022 – חל זינוק של כ־50% במספר הישראלים שביקשו עזרה נפשית, ושל כ־17% במספר הישראלים שאובחנו אצלם קשיים נפשיים. זמן ההמתנה הממוצע לטיפול זינק לכחצי שנה, ובשיא המגפה אף לשמונה חודשים, ורבים מהם שהתכוונו להתחיל טיפול פשוט התייאשו וויתרו.
מדובר היה בתופעה עולמית. בגרמניה, למשל, מספר האנשים שהתלוננו על חרדה ותחושת דיכאון גדל מכ־11% מהאוכלוסייה ב־2019 לכ־16% ב־2022. מספר הבקשות לטיפול זינק בכ־40%, ובקרב ילדים – בכ־60%. השימוש בתרופות פסיכיאטריות עלה בגרמניה בשנת 2021 בכ־3%.
בבריטניה, מספר התושבים שאובחנו בתחילת 2020 עם הפרעות נפשיות קשות עמד על כ־5.7% מהאוכלוסייה, ואילו ב־2022 הגיע לכ־8.3% (עלייה של 45%). בארה"ב, מספר המטופלים בתרופות פסיכיאטריות או בפסיכותרפיה עלה מ־19% מהאמריקאים ב־2019 לכ־22% ב־2021 (עלייה של 16%). כשני שלישים מהאמריקאים דיווחו על קשיים בשינה שהתעוררו בזמן המגפה.
בתקופת הקורונה, נרשמה החמרה עולמית המונית בהפרעות אכילה, קשב וריכוז, שימוש בסמים ואלכוהול, אלימות בבתי הספר ובמשפחה, הסתגרות, בדידות, חרדה ותסמינים רבים נוספים
שליש מתושבי סין דיווחו על קשיים נפשיים – וייתכן שרבים נוספים סבלו מהם אך לא דיווחו. הקושי הנפשי התגלה גם במדינות שהצליחו לשלוט במגפה ולמנוע תמותה המונית: בניו זילנד, למשל, חלה עלייה של כ־71% במספר האנשים שדיווחו על מצוקה נפשית.
נרשמה החמרה עולמית המונית בהפרעות אכילה, קשב וריכוז, שימוש בסמים ואלכוהול, אלימות בבתי הספר ובמשפחה, הסתגרות, בדידות, חרדה ותסמינים רבים נוספים. עם זאת, בניגוד לאזהרות, בחלק מהמדינות – כולל ישראל – מספר ההתאבדויות לא עלה.
פסיכולוגים מסבירים כי הגורם העיקרי למצוקה הנפשית היה הסגרים ומגבלות הקורונה, ששיתקו את החיים החברתיים ומפגשי האנשים, ופגעו בשגרה, בחופש התנועה ובביטחון הכלכלי. לכך נוספו החרדה, האבל של אלה שאיבדו קרובים במגפה, ואולי גם פגיעה עצבית שנגרמה מהמחלה עצמה.
הקבוצות שנפגעו נפשית באופן החמור ביותר – כמעט בכל העולם – היו ילדים בגיל בית הספר, בני נוער וקשישים.
מאז שוך המגפה דווח במדינות רבות על התאוששות והיחלשות הדרגתית של הבעיות הנפשיות, אף כי ברובן הן עדיין לא חזרו לרמה שלפני 2020. ארגון המדינות המפותחות (OECD) דיווח אשתקד על "שיפור ניכר במצב בריאות הנפש בעולם ב־2023". אך בישראל, הנפגעים לא הספיקו להתאושש.
מאז שוך המגפה דווח במדינות רבות על התאוששות והיחלשות הדרגתית של הבעיות הנפשיות, אף כי ברובן הן עדיין לא חזרו לרמה שלפני 2020
לויתן התראיין לזמן ישראל באוקטובר 2020 – בזמן הסגר השני של הקורונה בישראל – ואמר: "לסגר ולהגבלת המפגשים החברתיים השפעה פסיכולוגית עצומה. כולם נפגעים, כי מדובר בצורך מרכזי וחיוני. הסגר פוגע קודם כול במתבגרים ובילדים, כי היעדר מפגשים משפיע על התפתחותם".
כיום לויתן מספר: "הייתה הקלה אחרי הסגרים. מוסדות החינוך נפתחו, פעילות הספורט והתרבות חזרו ואנשים חזרו להסתובב ולהיפגש, וזה בהחלט שיפר את המצב הנפשי של חלק מהמטופלים".
לדברי סאלד־אביגדול: "אצל חלק מהילדים והנערים, הבעיות שפגשו בקורונה השפיעו על ההתפתחות שלהם והפכו לחלק מהם. אצל אחרים, ואצל מבוגרים, יש שיקום, אבל הוא לוקח זמן – ולא עבר מספיק זמן בין הקורונה למלחמה. טראומות מעוררות טראומות, ויש כאלה שהמלחמה מעוררת אצלם טראומות מהקורונה".
הזינוק בביקוש לטיפולים נפשיים נבלם עם שוך המגפה ב־2022, ובחלק מהמדינות אף ירד. בישראל, זמן ההמתנה הממוצע לטיפול חזר לכשלושה חודשים – אך הוכפל שוב עם פרוץ המלחמה. העומס כיום כה גדול, שגם בקליניקות הפרטיות נפגעי נפש ממתינים לטיפול חודשים ארוכים.
"אצל חלק מהילדים והנערים, הבעיות שפגשו בקורונה השפיעו על ההתפתחות שלהם והפכו לחלק מהם. אצל אחרים, ואצל מבוגרים, יש שיקום, אבל הוא לוקח זמן – ולא עבר מספיק זמן בין הקורונה למלחמה"
"הלכידות נפגעה, וזה החמיר את המצוקה הנפשית"
איגודי המטפלים – הסתדרות הפסיכולוגים, ההסתדרות הרפואית, איגוד הפסיכיאטריה ואיגוד העובדים הסוציאליים בהסתדרות – נאבקו במשך שנים על תוספות תקנים ועל שיפור תנאי עבודתם. האיגודים טענו כי שיפור התנאים ימשוך מטפלים לשירות הציבורי ובכך יסייע גם למטופלים. למאבקים הללו היו תוצאות.
בשנים 2022 ו־2025 נחתמו שני הסכמים במסגרת רפורמת "הישג" לשיפור שכר העובדים הסוציאליים. שכרו של עובד סוציאלי מתחיל עלה מ־7,900 ל־9,400 שקל בחודש; התוספות על ותק, ניסיון ואחריות ניהולית הוגדלו; מסלולי הקידום המקצועי שופרו, ותוגברה ההגנה מפני אלימות מצד מטופלים.
במרץ השנה נחתם הסכם הפסיכולוגים, שהבטיח לפסיכולוגים בשירות הציבורי העלאה ממוצעת של כ־40% בשכרם, שתחול בשלבים עד 2027; תוספות שכר שונות לפסיכולוגים ותיקים ובתפקידי ניהול והדרכה, בהיקף של 0.6% עד 25%; ומענק חד־פעמי לכל הפסיכולוגים, בגובה שנע בין 5,000 ל־29 אלף שקל.
בהסכם הקיבוצי לרופאים, שנחתם בספטמבר אשתקד, ניתנו תוספות מיוחדות לכמה ענפי רפואה, כולל לפסיכיאטרים. הפסיכיאטרים קיבלו תוספת שכר של 10%-15%; ופסיכיאטרים שעבודתם הוגדרה כ"משימה לאומית" קיבלו מענק נוסף של 3,000–6,000 שקל בחודש. במקביל, הוגדל מספר התקנים למטפלים ואוישו תקנים שלא היו מאוישים לפני הקורונה והמלחמה.
אך תוספות כוח האדם הללו אינן מתקרבות לכיסוי הצרכים. בדוח מבקר המדינה מ־2019 נכתב, בהתבסס על הערכה של הסתדרות הפסיכולוגים, כי חסרים בשירות הציבורי כ־2,200 פסיכולוגים
לפי הערכה המבוססת על ניתוח מסמכים ציבוריים שביצענו בעזרת בינה מלאכותית, מספר תקני הפסיכולוגים בשירות הציבורי בישראל ב־2019 עמד על קרוב ל־4,500, וכ־1,000 מהם לא היו מאוישים בפועל – כלומר, מספר הפסיכולוגים הפעילים בפועל עמד בין 3,000 ל־3,500. כיום מספר התקנים מתקרב ל־6,000, אך פחות מ־5,000 מאוישים.
לפי אותה הערכה, ב־2019 היו קיימים קצת יותר מ־500 תקנים לפסיכיאטרים, וכ־100 מהם לא היו מאוישים – כלומר, בין 400 ל־450 פסיכיאטרים שימשו בפועל בתפקיד. כיום יש יותר מ־600 תקנים, ויותר מ־500 מהם מאוישים.
אך תוספות כוח האדם הללו אינן מתקרבות לכיסוי הצרכים. בדוח מבקר המדינה מ־2019 נכתב, בהתבסס על הערכה של הסתדרות הפסיכולוגים, כי חסרים בשירות הציבורי כ־2,200 פסיכולוגים.
גיוס הפסיכולוגים בשש השנים האחרונות מכסה, אפוא, רק כמחצית מן המחסור שכבר היה קיים אז – וזאת עוד לפני שלוקחים בחשבון את גידול האוכלוסייה, העלייה במודעות לבעיות נפשיות ונזקי הקורונה והמלחמה.
"בוא נגיד באופן כללי, גם ביחס לכוח אדם וגם ביחס למדיניות, שהיה ראוי שהמנהיגים שלנו ייקחו בחשבון את החוסן הנפשי שלנו כבני אדם. זה לא המצב"
לדברי פישל: "מספר הפסיכיאטרים שנכנסו לתפקיד בשנים האחרונות – התקנים החדשים ואיוש התקנים הקיימים ביחד – מכסה פחות ממחצית מהמחסור בפסיכיאטרים שהיה עוד לפני הקורונה והמלחמה".
לדברי סאלד־אביגדול: "בוא נגיד באופן כללי, גם ביחס לכוח אדם וגם ביחס למדיניות, שהיה ראוי שהמנהיגים שלנו ייקחו בחשבון את החוסן הנפשי שלנו כבני אדם. זה לא המצב".
![מוחים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בנתב"ג לקראת יציאתו לעצרת האו"ם בניו יורק. 24 בספטמבר 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/09/F250924AVS02.jpg "מוחים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בנתב"ג לקראת יציאתו לעצרת האו"ם בניו יורק. 24 בספטמבר 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)")
לויתן מוסיף: "הממשלה לא משקיעה משאבים בבריאות הנפש. לא ברמת המדינה ולא ברמה הקהילתית. כשהגענו לטפל בנפגעי בארי היינו חברה פרטית שמומנה מתרומות. המדינה הגיעה רק בדצמבר. גם בין נפגעי הנובה יש מלא־מלא מטופלים שהמדינה לא לקחה עליהם אחריות. וזה עוד לפני ההשפעה הישירה של מדיניות הממשלה על המצוקה הנפשית".
לויתן סבור כי גם ההפיכה המשטרית תרמה – ועדיין תורמת – למצוקה הנפשית. לדבריו: "הקיטוב סביב מהלכי הממשלה היה מאוד מאוד נוכח בתקופה שלפני המלחמה אצל מטופלים, ויצר מצוקה. בוודאי אצל מי שמתנגדים לה, אבל גם אצל התומכים".
"הקיטוב סביב מהלכי הממשלה היה מאוד מאוד נוכח בתקופה שלפני המלחמה אצל מטופלים, ויצר מצוקה. בוודאי אצל מי שמתנגדים לה, אבל גם אצל התומכים"
"אחד הדברים שחיזקו מאוד את המפונים והניצולים בבארי זה הלכידות שלהם, התמיכה של כולם בכולם. זה דבר שמחזק את החברה הישראלית כולה, אבל גם הוא התערער במאבקים הפנימיים שהממשלה יצרה ועדיין יוצרת".
ועם כל זאת, לויתן אינו מוכן לאבד את האופטימיות. "אנשים, באופן כללי, רוצים לחיות, מחפשים ומוצאים דרכים לחיות ולהיות מאושרים, בכל מצב", הוא אומר. "כוחות החיים גדולים לא פחות מכל איום, עוול, אסון ומצוקה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו