מרחב ציבורי פתוח ראוי לשמו כבר מזמן הפך למצרך נדיר בקו החוף של תל אביב. מי שהולך או רוכב לאורכו של קו החוף רואה בעיקר מגדלים, ועוד מגדלים ועוד מגדלים. לשמחתנו, בין כל המגדלים האלה, יש עוד כמה פינות שבהן השטח הפתוח לא נעלם עדיין.
גבעת הילטון היא אחת הפינות הנדירות הללו. בשעת השקיעה היא מתמלאת חיים: ילדים משחקים בדשא, זוג בדייט יושב על שמיכה עם בקבוק יין, כלבים מתרוצצים, חברות בפיקניק יום הולדת, רוכב אופניים שעצר כדי להביט בים, מבוגרים שמפטפטים על ספסל, צעירה עם ספר ואוזניות.
גבעת הילטון היא אחת הפינות הנדירות. בשקיעה היא מתמלאת חיים: ילדים משחקים בדשא, זוג בדייט יושב על שמיכה עם בקבוק יין, כלבים מתרוצצים, חברות בפיקניק יום הולדת, רוכב אופניים שעצר כדי להביט בים
כולם מתכנסים יחד כדי לצפות בשמש שוקעת על הים שנפרש מולם במופע מרהיב. ככה זה כשמשאירים שטח פתוח ומזמין ליד הים – הוא הופך לנקודת מפגש, למקום לנשימה.
לכיכר אתרים, הצמודה לגבעת הילטון, פוטנציאל זהה. היא בקו ראשון לים, ממש מול הטיילת והמרינה, והיא המקום היחיד שמחבר בין העיר לחוף בלי חציית כביש. כיום היא מוזנחת ומלוכלכת – ויש שיאמרו שזה לא באופן מקרי – אבל דמיינו למה היא יכולה להפוך אם רק היו בוחרים להשקיע בה: תוספת פינות ישיבה מזמינות, עצים והצללה למנוחה לאחר ביקור בחוף ובטיילת נטולת הצל. אולי איזה דוכן קטן של קפה או יין. כל אלו בקלות יהפכו אותה למקום מזמין ושוקק חיים בין העיר לים – מקום שימשוך אליו מבקרים, תיירים, ואולי אפילו כמה נגני רחוב.
אך במקום להפוך את הכיכר למרחב ציבורי איכותי ונגיש לכולם, העירייה בחרה לתת אותה ליזמים. לפי התכנית שאושרה, הכיכר תיהרס ובמקומה ייבנו שני מגדלי ענק של 25 קומות למגורי יוקרה ומלונאות. השטח הציבורי יצטמצם בעשרות אחוזים והמעבר לים ידרוש חצייה של כביש. מה שיישאר לציבור יהיה רק מעבר של שבילים ומדרגות לחוף – במקום מרחב פתוח שמתאים לכל פעילות, נקבל חצר אחורית בין מגדלים.
כל זה עומד בניגוד ברור לעקרונות תכנון החופים בארץ: העדפת שימושים ציבוריים במקומות הסמוכים לחוף, שמירה על מבטים פתוחים לים, חיבור בין העיר לים ומניעת חומות בטון בקו הבנוי הראשון לים.
לא בכדי הוגשו התנגדויות רבות לתכנית – מצד אנשי מקצוע, חברי מועצה ומצד ארגוני החברה האזרחית כגון אדם טבע ודין. כולם מזהירים: הפיכת הכיכר משטח ציבורי לשטח פרטי תצמצם את המרחב הפתוח ותנתק את הציבור מן הים. בימים אלו מתקיימים דיונים בהתנגדויות שהוגשו.
בניית מגדלי ענק בכיכר אתרים מנוגדת לעקרונות תכנון החופים בארץ: העדפת שימושים ציבוריים סמוך לחוף, שמירת מבטים פתוחים לים, חיבור בין העיר לים ומניעת חומות בטון בקו הבנוי הראשון לים
אוהדי התכנית מסבירים שהתכנית טובה כי היא מורידה את הכיכר למפלס הרחוב – מה שיאפשר חיבוריות טובה יותר בין הטיילת לכיכר. קודם כל, זו טענה מטעה, כי מה שיישאר לאחר התכנית זו לא כיכר, אלא מעבר משופע.
וחוץ מזה – למה לקשור בין הדברים? אפשר להוריד את מפלס הכיכר ולשפר את הנגישות, מבלי להפוך את המקום לשטח פרטי עם מגדלים שחוסמים את הנוף. אפשר פשוט להשקיע בכיכר ציבורית איכותית ולא להרוס אותה. לוותר על שטח פתוח כל כך נדיר במרכז העיר, בצמוד לחוף – דווקא בשעה שהאוכלוסייה גדלה והביקוש לים רק הולך וגובר – למען עוד מגדלים שיחסמו את הנוף והבריזה, זו בכייה לדורות.
אילת בנהר היא מנהלת דוברות והסברה בארגון הסביבה ״אדם טבע ודין״ , וסטודנטית לפילוסופיה בתואר שני.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנובעיניי הבעיה העיקרית היא המגדל ליד מלון קרלטון שחוסם יותר את הנוף לים מהשדרה ושהמלון עצמו לא כלול יותר בפרויקט. אם היו מבטלים את המגדל היה אפשר לאשר מגדלים של מעל 30 קומות האחד על מלון קרלטון עצמו והשני המגדל ליד מלון הרודס והכיכר עדיין היתה רחבה ופתוחה לשדרה. חוץ מזה שאפשר לשקול רעיונות חדשים כמו ביטול בריכת גורדון הגדולה שתוספת שטח משמעותי.