אף אחד לא ממהר לשום מקום בעזה, מלבד טראמפ
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הוא, ככל הנראה, הגורם היחיד המעוניין כיום במעבר לשלב השני של הפסקת האש בעזה. ישראל מתעקשת, ובצדק, על החזרת הגופות של שני החטופים הנותרים בעזה, בעוד שהנהגת חמאס אינה ממהרת לשום מקום ובינתיים בוחנת את האופציות שלה מול הבוסים הגדולים בדוחה ומול מצרים והרשות הפלסטינית בשיחות בקהיר.
המצב הנוכחי נוח לכאורה לשני הצדדים, בעוד שהעתיד צופן הרבה אי-ודאות ושינויים. בשלב הזה עדיין אין מפת דרכים סופית, וישנה אין בהירות לגבי הרכב הכוח הבינלאומי שיהיה אמון על סידורי הביטחון באותו חלק של עזה שכיום נמצא בידי חמאס. גם לא ברור מי יצטרף לממשלת הטכנוקרטים הפלסטינית ומאיזה מנדט היא תיהנה.
יחד עם זאת, אנשי טראמפ בבירור רוצים כבר לעבור לשלב הבא. השבוע פורסם בארצות הברית שהעבודה על הבתים הזמניים באזור רפיח תתחיל כבר בשבוע הבא, אף שהמנגנון של ניוד העזתים בין שני חלקיה של עזה עדיין לא נקבע.
אנשי טראמפ בבירור רוצים כבר לעבור לשלב הבא. השבוע פורסם בארצות הברית שהעבודה על הבתים הזמניים באזור רפיח תתחיל כבר בשבוע הבא, אף שהמנגנון של ניוד העזתים בין שני חלקיה של עזה עדיין לא נקבע
בינתיים, מצב התושבים ברצועה עגום: גשמי זעף פגעו קשה באוכלוסייה שמתגוררת באוהלים מרופטים שהוצפו במים, נפגעו או נהרסו כליל.
ייתכן מאוד שהפרספקטיבה של דיור משודרג יותר, בתי ספר ושירותי הרפואה תהיה מפתה מספיק על מנת למשוך את העזתים הנואשים ל"עזה החדשה", כפי שנוהגים לכנות אותה אנשי ממשל טראמפ. אך אין ספק שזמן רב יעבור עד שיהיה מספיק דיור זמין על מנת לספק את הצרכים של כשני מיליון עזתים וכל התהליך עדיין נראה כמו גישוש באפלה.
גם לאחר שנתיים של מלחמה, פרסום של תוכנית השלום של טראמפ והחלטה שאומצה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, תמונת "היום שאחרי" עדיין לא ברורה
גם לאחר שנתיים של מלחמה, פרסום של תוכנית השלום של טראמפ והחלטה שאומצה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, תמונת "היום שאחרי" עדיין לא ברורה. ועידת התורמים לשיקום הרצועה הייתה אמורה להתקיים כבר השבוע במצרי אך נדחתה למועד מאוחר יותר, מכיוון שקשה לדבר על שיקום כלשהו של עזה כל עוד לא ברור מי ימשול בה ומי ינהל אותה.
מה רוצים המפגינים העלווים באזור החוף הסורי?
אלפי מפגינים יצאו לרחובות חומס, לטקיה וג'בלה – עיירה עלווית באזור טרטוס ברצועת החוף הסורית – במחאה נגד אירועי האלימות שממשיכים לזעזע את סוריה בשנה האחרונה. מרבית המפגינים היו בני העדה העלווית, נוצרים וגם קבוצות קטנות יחסית של מוסלמים סונים.
הם מחו נגד אוזלת היד של המדינה שלדבריהם אינה מסוגלת להתמודד עם תופעת האלימות המכוונת נגד העדה העלווית ופעולות הנקם נגד חבריה.
המקרה האחרון של אלימות כזאת אירע בחומס, לאחר רצח של זוג קשישים בדואים. לאחר הרצח, נפוצה שמועה בעיר על כך שהם נרצחו על ידי גורמים עלווים, ותוך זמן קצר צעירים חמושים התנפלו על חנויות השייכות לעלווים והרסו אותם, חטפו מספר בני אדם מקרב העדה, הרגו ופצעו כמה עשרות.
הממשלה התערבה לאחר מספר שעות, הכריזה על שעת עוצר בעיר והכניסה לשם את כוחותיה. אך מבחינת המיעוטים, כל הצעדים היו מעטים מדי ומאוחרים מדי. החשדנות שאפיינה את היחס של המיעוטים הסוריים הרבים כלפי משטרו של הנשיא אחמד א-שרע רק הלכה והשתרשה בחודשים האחרונים, כאשר ברקע אירועי הדמים בחוף הסורי ובסווידה.
הממשלה התערבה לאחר מספר שעות, הכריזה על שעת עוצר בעיר והכניסה לשם את כוחותיה. אך מבחינת המיעוטים, כל הצעדים היו מעטים מדי ומאוחרים מדי
בדמשק מבטיחים ביטחון וצדק, אך בינתיים המשטר הסתפק בהקמה של שתי ועדות שאמורות לחקור את גלי האלימות שהותירו הרוגים רבים, אך טרם העניש את מי שהכווין אותם והשתתף במעשי הטבח.
אך הדרישה העיקרית של המפגינים שיצאו השבוע לרחובות וכיכרות עריהם הייתה פדרליזם – כלומר, עצמאות מהמשטר בדמשק, בדומה למה שמתקיים היום בעיראק, שם הכורדים העיראקיים נהנים מאוטונומיה שיותר מזכירה מדינה.
בדמשק מאשימים את נאמני הנשיא לשעבר בשאר אל-אסד בכך שהם מנסים לפגוע במדינה הסורית ובשלמות הטריטוריאלית שלה. כמו כן, להבדיל מעיראק, המיעוטים מתגוררים כמעט בכל מקום בסוריה ולא בריכוזים קומפקטיים, כמו בעיראק.
אין ספק שהמתח בין המיעוטים – דרוזים, כורדים, עלווים ונוצרים – לבין השלטון המרכזי בדמשק, יימשך גם במהלך 2026. לאחר שכבש את בירות אירופה ואת וושינגטון, א-שרע יצטרך להתמודד עם שאלת הלגיטימציה של משטרו בבית.
עם זאת, כדאי לזכור שבימי אסד לא ניתן היה לדמיין הפגנות המוניות נגד המשטר, כשכוחות הביטחון הסוריים שומרים על המפגינים. כל יוזמה כזאת הייתה מסתיימת במעצרים, עינויים ומוות.
המשטר הסורי החדש מודע היטב לנראות ולתשומת הלב הרבה שהמצב הזה זוכה להן במערב, ולכן מנסה למתן את התגובות ולדאוג לכך שההפגנות יעברו בשלום, ללא התנגשויות. לא בטוח שהוא יצליח לעמוד בכך לאורך זמן
המשטר הסורי החדש מודע היטב לנראות ולתשומת הלב הרבה שהמצב הזה זוכה להן במערב, ולכן מנסה למתן את התגובות ולדאוג לכך שההפגנות יעברו בשלום, ללא התנגשויות. לא בטוח שהוא יצליח לעמוד בכך לאורך זמן.
כשהתותחים שקטים, ספינות חוזרות לתעלת סואץ
השבוע דווח כי ענקית הספנות "מאיירסק" מתכננת לחדש את הפעילות דרך תעלת סואץ ומצר באב אל-מנדב "ברגע שהתנאים יאפשרו זאת".
מהלך זה מהווה איתות משמעותי לסיום החסימה האזורית שיצרו החות'ים בתימן. ההתקפות על כלי שיט בים סוף גרמו להסטת תנועת הספינות, והחזרה לנתיב המים הקריטי הזה חיונית לשני גורמים מרכזיים: כלכלת מצרים והסחר העולמי.
עבור מצרים, חשיבותה של חזרת המסחר הגלובלי דרך התעלה היא קיומית. התעלה מהווה אחד ממקורות מטבע חוץ המרכזיים עבור המדינה.
בשל המתקפות, ההכנסות מתעלת סואץ צנחו באופן דרסטי, ואובדן ההכנסות מוערך בכ-7 מיליארד דולר. רשות תעלת סואץ (SCA) נקטה בצעדים כמו הצעת הנחות של עד 15% על אגרות למכליות גדולות במטרה לעודד חברות לחזור לנתיב המקוצר. חידוש מלא של התנועה חיוני.
למרות שהכיוון המסתמן הוא חיובי מאוד עבור מצרים והסחר הגלובלי, הספינות עדיין לא שבו בהמוניהן. חברות ספנות גדולות כגון MSC הביעו ספקות לגבי המצב הביטחוני, ועדיין מעדיפות את המסלול הארוך, תוך שהן מדגישות שהמצב עדיין "רגיש".
עליית התנועה בתקופה האחרונה, לאחר שהפסקת האש בעזה נכנסה לתוקף, מעידה על מגמת שיפור. עם זאת, חברות גדולות ממתינות ל"יציבות מוחלטת וקבועה" לפני שיחליטו על חזרה גורפת
עליית התנועה בתקופה האחרונה (כולל חזרתן של 229 ספינות באוקטובר), לאחר שהפסקת האש בעזה נכנסה לתוקף, מעידה על מגמת שיפור. עם זאת, חברות גדולות ממתינות ל"יציבות מוחלטת וקבועה" לפני שיחליטו על חזרה גורפת, שכן פרמיות הביטוח נותרו גבוהות והסיכון הביטחוני לא נעלם לחלוטין.
מומחים מעריכים כי צפויה עלייה הדרגתית בתנועה, אך לא חזרה מיידית לרמות השיא של לפני אוקטובר 2023.
השבוע במזרח התיכון: לבנון מכריזה על עצמאותה
ב-22 בנובמבר 1943 נכנעו השלטונות הצרפתיים ללחץ הבינלאומי והפנים-לבנוני ושחררו את המנהיגים הפוליטיים העצורים של לבנון ממצודת ראשיא. אירוע זה סימל את קבלת העצמאות בפועל של לבנון, ולכן יום העצמאות הלבנוני נחגג מדי שנה בתאריך זה.
עוד ב-8 בנובמבר 1943 הפרלמנט הלבנוני תיקן באופן חד-צדדי את החוקה וביטל את הסעיפים הנוגעים למנדט הצרפתי. בתגובה לכך, צרפת עצרה את הנשיא בשׂארה אל-ח'ורי, ראש הממשלה ריאד א-סולח ושרים נוספים, והגלתה אותם לראשיא.
בביירות ובערים אחרות פרצו הפגנות רחוב המוניות, ומעצר המנהיגים הוביל לאיחוד של כל הכוחות – הנוצרים, המוסלמים והדרוזים – נגד המנדט.
ב-8 בנובמבר 1943 הפרלמנט הלבנוני תיקן באופן חד-צדדי את החוקה וביטל את הסעיפים הנוגעים למנדט הצרפתי. בתגובה לכך, צרפת עצרה את הנשיא בשׂארה אל-ח'ורי, ראש הממשלה ריאד א-סולח ושרים נוספים
שרים בממשלה שלא נעצרו, כולל האמיר מג'יד ארסלאן, הקימו "ממשלת בשאמון" זמנית, אשר סירבה לנהל משא ומתן עם רשויות המנדט הצרפתיות. הממשלה הזאת גם הקימה כוח התנגדות צבאי שנקרא "המשמר הלאומי".
תקרית ראשיא גרמה ללחץ בינלאומי בדרישה לשחרור מיידי של הבכירים הלבנונים. נוכח ההתנגדות הפנימית הגוברת והלחץ החיצוני, צרפת נאלצה לשחרר את האסירים. הכוחות הצרפתיים נסוגו לחלוטין מאדמת לבנון בשנת 1946.
במהלך השנים לבנון הפכה ליותר ויותר תלויה בסוריה ובתחילת מלחמת האזרחים כוחות סוריים נכנסו ללבנון ונשארו שם עד 2005. במשך שלושת העשורים האחרונים, לבנון הפכה לזירה בה איראן הגשימה את המדיניות שלה באמצעות חזבאללה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו