חותמים על עסקת גז במועד שנוח לנתניהו

בעוד כשבוע ימריא בנימין נתניהו, ראש הממשלה המואשם בפלילים, לארה"ב כדי לפגוש שוב את הנשיא דונלד טראמפ. בסמוך לביקור זה תיחתם עסקת גז ענקית בהיקף של 35 מיליארד דולר, עד שנת 2040.

העסקה הייתה אמורה להיחתם כבר בקיץ, אך אז הודיע נתניהו בדרמטיות ובפאתוס כי אין אפשרות לחתום עליה בשל "ההפרות המצריות של הסכמי קמפ דייוויד". השופרות בישראל קפצו מייד על המציאה, ומצעד ההאשמות וההתרעות מפני "הסכנה המצרית" יצא לדרך, תוך הקרנת סרטוני תדמית ישנים של הצבא המצרי וקטעים ערוכים מנאומיו של עבד אל־פתאח א־סיסי.

מאז לא חזרו נתניהו והשרים ישראל כ"ץ ואלי כהן לנושא, ולאחרונה אף יצא האחרון בהצהרה שלפיה העסקה נדחתה מסיבה אחרת – מחירי הגז הגבוהים של השוק הישראלי. לפני כשבועיים רמזו מקורות מצריים כי הם לא ימתינו זמן רב, וכי גם לדוחה יש גז. בעוד שבישראל רואים במשחקים פוליטיים תחליף למדיניות, במצרים טיפלו במשבר בתחום האנרגיה. גז אינו צחוק.

האם פירוש הדבר ש"הסכנה המצרית" חלפה? שמצרים אינה מתכוננת למלחמת השמדה נגד מדינת ישראל? האם מישהו – רה"מ או שר הביטחון – ייתן דין וחשבון על מסכת ההפחדות? מדובר, כמובן, בשאלה רטורית

והינה, לבסוף, ימים אחדים לפני ביקורו של נתניהו בארה"ב, ההסכם סוף סוף יצא לדרך. האם פירוש הדבר ש"הסכנה המצרית" חלפה? שמצרים, בניגוד לניתוחי השופרות, אינה מתכוננת למלחמת השמדה נגד מדינת ישראל? האם מישהו – ראש הממשלה, שר הביטחון או גורם אחר – ייתן דין וחשבון על מסכת ההפחדות הזו? מדובר, כמובן, בשאלה רטורית.

ההסכם עם מצרים ייחתם במועד שנוח לנתניהו, סמוך לביקורו בבית הלבן, בתקווה להביא לשם גם את א־סיסי. בעבר לא הייתה לנשיא מצרים בעיה להיפגש עם ראש ממשלת ישראל. הפגישה האחרונה התקיימה ב־2018, בשולי עצרת האו"ם.

נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בניו יורק, 27 בספטמבר 2018 (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

אלא שכל זה היה לפני שקמה ממשלת הסיקריקים, שהובילה מדיניות אנטי־מצרית מובהקת. א־סיסי הסכים להיפגש עם נתניהו ביום החתימה על עסקת השלום של טראמפ, אך אז נתניהו סירב ובחר בבייס שלו. הפסגה עם א־סיסי במיאמי, אם אכן תצא לפועל, תהיה ריקה מתוכן, וגם במצרים יודעים זאת היטב.

השאלה היא עד כמה טראמפ ילחץ על ההנהגה המצרית ועד כמה הוא מעוניין באירוע הזה, שמצטלם היטב אך אינו משנה דבר בפוליטיקה הפנימית בארה"ב, ואינו משפיע על שיעורי התמיכה הנמוכים בו.

השאלה היא עד כמה טראמפ ילחץ על ההנהגה המצרית ועד כמה הוא מעוניין באירוע הזה, שמצטלם היטב אך אינו משנה דבר בפוליטיקה הפנימית בארה"ב

ארדואן עשה "אחורה פנה" כדי לזכות מחדש במטוסי F-35

לפני כעשור, כאשר נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן החליט לרכוש את מערכות ההגנה האווירית S-400 מתוצרת רוסיה, הוא האמין כי הימר על הסוס המנצח. באותם ימים החליטה רוסיה להתערב צבאית בסוריה, לאחר שנשיא ארה"ב ברק אובמה רחץ בניקיון כפיו וביטל את "הקו האדום" שהוא עצמו הציב, לפני שבשאר אל־אסד השתמש לראשונה בנשק כימי נגד אזרחיו.

רוסיה הקימה בסיסים צבאיים בסוריה וחכרה את נמל טרטוס למשך 49 שנים, מתוך כוונה לתקוע יתדות בקרקע הסורית ולהתבסס בים התיכון. כל זה התרחש זמן קצר לאחר שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין סיפח את חצי האי קרים ופתח במלחמת פרוקסי במזרח אוקראינה.

משאית הנושאת חלקים של מערכת ההגנה האווירית S-400 יוצאת ממטוס תובלה רוסי לאחר נחיתתו בשדה התעופה הצבאי מורטד ליד אנקרה, טורקיה, 27 באוגוסט 2019 (צילום: משרד ההגנה הטורקי באמצעות AP, מאגר)

בתמורה הוא ספג סנקציות, אך לא כאלה שחנקו לחלוטין את כלכלת רוסיה. טורקיה הפכה לנתיב מרכזי לעקיפת הסנקציות הללו, והיחסים בין שתי המדינות הלכו והתהדקו.

גם כיום היחסים בין אנקרה למוסקבה קרובים. עם זאת, אין אלה יחסי אמון: שני הצדדים מודעים היטב לכך שכל אחד מהם יעדיף תמיד את האינטרסים של עצמו, ויבחר בשותפים אחרים אם העסקה הבאה תיראה לו משתלמת יותר. כעת הרגע הזה הגיע. בעידן טראמפ, ארדואן שוב הפך לאורח רצוי בבית הלבן, והוא מעוניין לשוב לתוכנית מטוסי ה־F-35, שממנה הודח לאחר שרכש את המערכות הרוסיות.

גם כיום היחסים בין אנקרה למוסקבה קרובים. עם זאת, אין אלה יחסי אמון: שני הצדדים מודעים היטב לכך שכל אחד מהם יעדיף תמיד את האינטרסים של עצמו

על פי ידיעה שפורסמה ב"בלומברג", לשם כך ארדואן אף מוכן להחזיר לרוסיה את מערכות ה־S-400, ולקזז את הכספים ששילם עבורן מעסקאות הנפט שטורקיה ייצאה מרוסיה בשנים האחרונות.

קשה לדמיין סטירת לחי מצלצלת יותר לפוטין. לפני עשור הוא עמד למכור למצרים את מטוסי הקרב הרוסיים החדישים SU-35, וחתם על עסקת ה־S-400 עם טורקיה. מצרים ביטלה את עסקת המטוסים כבר לפני כמה שנים, בתמורה לאספקת מטוסי F-15 אמריקאיים.

מטוס קרב F-35 בתרגיל צבאי בווירג'יניה, ארה"ב, אוקטובר 2025 (צילום: SAUL LOEB / AFP)

כעת ארדואן מתעתד להחזיר את הסחורה הרוסית לבעליה, בניסיון לרצות את טראמפ, לזכות מחדש במטוסי ה־F-35 ולבטל את הסנקציות האמריקאיות על התעשייה הביטחונית הטורקית.

רוסיה, שפתחה במלחמה אובדנית נגד אוקראינה, נחלשה משמעותית והרחיבה עוד יותר את הפער בינה לבין המעצמות האחרות. בתוצאה הזו, היא יכולה להאשים רק את עצמה.

כעת ארדואן מתעתד להחזיר את הסחורה הרוסית לבעליה, בניסיון לרצות את טראמפ, לזכות מחדש במטוסי ה־F-35 ולבטל את הסנקציות האמריקאיות על התעשייה הביטחונית הטורקית

דאעש כבר לא ישות מדינית, אך עדיין איום גדול

שבע שנים חלפו מאז שנשיא ארה"ב טראמפ הכריז בחגיגיות על ניצחון ארצו על דאעש, אך אירועי הימים האחרונים המחישו כי הארגון עדיין חי, קיים וממשיך בפעילותו הרצחנית. בסוריה, פעיל דאעש שהיה חלק מכוחות הביטחון הסוריים, תקף כוחות אמריקאים באזור פלמירה והרג שני חיילים אמריקאים ומתרגם.

בסידני, אב ובנו ממוצא פקיסטני, שהיו מזוהים עם הארגון, ביצעו טבח מזעזע נגד הקהילה היהודית בחוף בונדיי והרגו 15 בני אדם.

בגרמניה סיכלו כוחות הביטחון המקומיים פיגועי טרור המזוהים עם הארגון, ובמקומות כמו אפגניסטן ופקיסטן מבצע הארגון הרצחני מספר רב של פיגועים מדי שנה, שרבים מהם כלל אינם מדווחים.

חייל של צבא עיראק חולף על פני הלוגו של דאעש במנהרה שהארגון השתמש בה לאימון ג'יהאדיסטים בפאתי העיר מוסול, מרץ 2017 (צילום: AHMAD AL-RUBAYE / AFP)

מה שנותר לאחר שרוסקה המדינה שבנו אנשי דאעש בחלקים של סוריה ועיראק הוא אידאולוגיה, פעילים ורצון מתמשך לטבוח ולהפיץ פחד ואימה. דאעש וארגונים דומים פורחים בתנאים של כאוס; הם ניזונים מחולשתן של מדינות במישורים הביטחוני, החברתי והחינוכי.

כמו ארגוני האסלאם הקיצוני האחרים, דאעש מציע פתרונות פשוטים למי שנואש ומחפש מוצא. הוא פועל בוואקום שנוצר בעקבות אוזלת ידה של המדינה – בין אם זו מאלי הנחשלת ובין אם אוסטרליה החזקה והאיתנה. הח'ליפות הדאעשית חלפה מן העולם, אך דאעש עצמו עדיין קיים, והוא עדיין מסוכן.

המערב יידרש להתנהל באופן שונה כדי לצמצם את השפעת הארגון וללכוד את אנשיו בטרם יספיקו לבצע את זממם. אי אפשר להותיר את קיני הקיצוניות פועלים מתוך מסגדים, אגודות צדקה ובתי ספר בשם חופש הביטוי

המערב יידרש להתנהל באופן שונה כדי לצמצם את השפעת הארגון וללכוד את אנשיו בטרם יספיקו לבצע את זממם. אי אפשר להותיר את קיני הקיצוניות לפעול מתוך מסגדים, אגודות צדקה ובתי ספר בשם חופש הביטוי. אסור לאפשר לגורמים המזוהים עם דאעש או עם איראן – שלעתים אף משתפות פעולה – גישה חופשית למוחותיהם של צעירים ומבוגרים. זהו מאבק שיימשך עוד שנים רבות.

השבוע בתולדות מזה"ת: מוחמד בועזיזי מצית את עצמו

ב־17 בדצמבר 2010 מוחמד בועזיזי, תושב העיר סידי בוזיד, המרוחקת כ־100 קילומטרים מהבירה תוניס, יצא לשוק כדי למכור ירקות בעגלתו. מפקחת מטעם העירייה, פאידה חמדי, דרשה ממנו להציג רישיונות, אך אלה לא היו ברשותו. על פי עדויות, חמדי החרימה את המשקל האלקטרוני של בועזיזי ואף סטרה על פניו.

הפגנות בתוניסיה. המפגינים נושאים שלט ובו תמונה של מוחמד בועזיזי, בן 26 בעל תואר אוניברסיטאי, שהצית את עצמו כשהמשטרה החרימה את הפירות והירקות שמכר ללא היתר (צילום: AP Photo/Salah Habibi)

בועזיזי פנה לתחנת המשטרה ודרש להשיב לו את המשקל שהוחרם, אך ללא הועיל. בשעה 11:30, מול בית המושל, שפך על עצמו דלק והצית את עצמו, בניסיון לשים קץ לחייו. הפרסומים על המקרה התפשטו ברחבי המדינה באמצעות הרשת החברתית פייסבוק, ותוניסיה געשה מזעם.

בועזיזי, שספג כוויות קשות, הועבר תחילה לבית החולים בעיר ספקס, ולאחר מכן לבית חולים בתוניס, שם מת מפצעיו.

זמן קצר לאחר מכן פרצו במדינה מחאות ראשונות, שהתפשטו במהירות לכל רחביה. הנשיא זין אל־עאבדין בן עלי ניסה לדכא את המחאות והפעיל נגד המפגינים את שירותי הביטחון והמשטרה החשאית – ללא הצלחה. המפגינים מילאו את כיכרות הערים, ובועזיזי הפך לסמל של אי־צדק, השפלה ואטימות משטרו של בן עלי.

ימים אחדים לאחר מכן פרצו מחאות דומות במצרים, ובהמשך גם בבחריין, בלוב, בסוריה, בתימן ובמדינות נוספות. גל המחאות הזה זכה לכינוי "האביב הערבי", בעוד שהאירועים בתוניסיה נודעו בשם "מהפכת היסמין"

ב־13 בינואר, פחות מחודש לאחר שמוחמד בועזיזי הצית את עצמו למוות, נמלט בן עלי מתוניסיה יחד עם אשתו, מקורביו ומזוודות עמוסות בתכשיטים ובמטבע זר.

ימים אחדים לאחר מכן פרצו מחאות דומות במצרים, ובהמשך גם בבחריין, בלוב, בסוריה, בתימן ובמדינות נוספות. גל המחאות הזה זכה לכינוי "האביב הערבי", בעוד שהאירועים בתוניסיה נודעו בשם "מהפכת היסמין".