השבתו של החלל החטוף האחרון ופתיחת מעבר רפיח עשויים לסמל את תחילתו של עידן חדש בעזה. האמריקאים מבקשים להתחיל בשלב ב' של תוכנית שתיצור מציאות פוליטית וביטחונית אחרת ברצועה, הכוללת פירוק הדרגתי של חמאס לפחות מחלק מנשקו, ואולי גם התחלה של שיקום ובנייה מחדש בחלק המזרחי, הנמצא בשליטה ישראלית, עד הקו הצהוב.

עד שזה יקרה, ואם וכאשר ממשלת הטכנוקרטים הפלסטינית תתחיל לפעול, ההרג נמשך בצד העזתי, והמאמץ ההומניטרי עדיין אינו נותן מענה לאסון ההישרדותי ברצועה. מאז תחילת הפסקת האש באוקטובר נהרגו 492 תושבים ברצועה, ובסוף השבוע האחרון נוספו להם עוד כמה עשרות וסוס אחד לפחות. ההרוגים כוללים נשים וילדים ובלתי מעורבים, חלקם על "הקו הצהוב" ואחרים בעומק השטח.

מאות אלפי העקורים במחנות הצפופים חשופים למחלות ולמוות ממי שיטפונות והצפות באוהלים שלא עמדו במזג האוויר. השילוב הקטלני של חורף, מים מזוהמים וחוסר בסניטציה ובהיגיינה מצד אחד, ומחסור בכלי חפירה ומריצות לפינוי מים ופסולת ממחנות העקורים מצד שני, מגביר את התפשטותן של מחלות וזיהומים נשימתיים, ותועדו גם כמה מקרי מוות מהיפותרמיה בקרב ילדים.

"אסור להכניס חומרים של בתים יבילים שיכולים לעמוד בתנאי מזג האוויר, אז גם אם תכניס מיליון אוהלים – והם לא עומדים בפני הגשם והקור – אנשים ממשיכים למות מהיפותרמיה ומחלות נגיפיות"

בישראל מתגאים בכך שאלפי משאיות נכנסות לרצועה מדי שבוע וכי היקף הסיוע גדול בהרבה מהנדרש. מנגד, בארגונים בינלאומיים אומרים כי יכולתם להרחיב את הסיוע אינה נבלמת בשל מחסור בציוד או באספקה, אלא בגלל מגבלות ישראליות במעברים. לדבריהם, ההגבלות אינן נוגעות רק למספר המשאיות.

"אין [דבר כזה] זכויות אדם למשאיות, יש זכות לאוכל, למים נקיים, למחסה, לרפואה, לחינוך, לבטיחות ולחיים בכבוד", אומרת מאבי אלשיך, דוברת משרד האו"ם לזכויות אדם בשטחים.

"המדידה הנכונה היא האם הזכויות האלה ממומשות ונכון להיום הן מופרות. למשל, אסור להכניס חומרים של בתים יבילים שיכולים לעמוד בתנאי מזג האוויר, אז גם אם תכניס כמויות גדולות של אוהלים והם לא עומדים בפני הגשם והקור – אנשים ימשיכו למות מהיפותרמיה ומחלות נגיפיות. כלומר, אתה לא עומד בזכות למחסה.

משאיות אספקה לעזה בצד המצרי של מעבר רפיח. 1 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Mohamed Arafat)

"המחויבות של ישראל במסגרת החוק הבינלאומי חלה מעבר לספירת המשאיות. בתור כוח כובש, לישראל יש מחויבות להבטיח שהפלסטינים יכולים לממש את מלוא המנעד של זכויות האדם שלהם", הוסיפה אלשיך בשיחה טלפונית מירדן.

לדבריה, משרדה פנה כמה פעמים לרשויות בישראל בנוגע לירי על חפים מפשע בקו הצהוב וסוגיות אחרות בעזה "אך לא תמיד קיבלנו מענה מישראל" וכך גם לגבי הבקשה לאמת מידע על פשעים שנעשו בשביעי באוקטובר בישראל.

משרד האו"ם לעניינים הומניטריים נמצא בקשר עם המפקדה האזרחית-צבאית לתיאום של האמריקאים בקרית גת כדי להחליף מידע, לוודא שנעשים צעדים לצמצום הסיכון לאזרחים ברצועה ולהסיר מגבלות מינהליות שמופעלות על ידי ישראל בנוגע לסיוע ההומניטרי.

בנוגע לשלב ב' של תוכנית השיקום, אלשיך אמרה כך: "כל התקדמות תהיה מבורכת ומקור לתקווה והקלה מצדנו. אלא שהשלב הראשון של הפסקת האש לא הפסיק את ההרג של פלסטינים בעזה, כך שנותרו חששות משמעותיים. החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2803 צריכה להיות בהתאם לחוק הבינלאומי, כולל איסור על החזקת שטחים בכוח, הזכות להגדרה עצמית וזכויות נוספות.

"החוק הבינלאומי לא מחייב את ישראל להכניס משאיות, אלא להבטיח שהזכויות האלה מתקיימות, בהיותה הכוח הכובש. וזה לא קורה גם אם ייכנסו אלפיים משאיות כל יום"

"בשים לב לכך שאי אפשר להתעלם מהתמונה הגדולה: בית המשפט הבינלאומי קבע בקיץ 2024 שהחזקת השטחים אינה חוקית וצריכה להסתיים. לכן, דיונים על התאוששות ושיקום, צריכים להיות מעוגנים במסגרת המשפטית הזו, כולל הדרישה מישראל לסגת, לא רק מעזה אלא מכל השטחים הפלסטינים".

אין סימן לכך שנסיגה כזו עומדת לקרות בעזה, שבה ישראל תופסת את מה שמוגדר כאזור חיץ, ובוודאי שלא בגדה המערבית. עשרות ארגונים בינלאומיים חסומים בפעילותם בהוראת הממשלה ומשרד התפוצות. בינתיים פועלים כמה ארגונים ואנשים באופן עצמאי למתן סיוע לרצועה, ואחד מהם הוא פרופסור דן טרנר, המסייע ל"אקדמיות התקווה", שעליהן נכתב כאן בעבר.

סוס שנהרג בהתקפת צה"ל בחאן יונס. 31 בינואר 2026 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)

"יש הרבה לחץ על הארגונים הקיימים"

טרנר מתאר את הכנסת הציוד והאספקה כמציאות של חוסר ודאות מתמשך, ואת הלחץ הגובר על הארגונים שעדיין מאושרים לפעול על ידי הרשויות בישראל:

"יש לנו חמש אקדמיות עם אלפי ילדים שלומדים ומקבלים אוכל וטיפול בחמישה אתרים במרכז ובדרום הרצועה: נוסייראת, דיר אל־בלח וחאן יונס. לשם נכנס הציוד, והארגון אושר לאחרונה על ידי המנהל האזרחי כאחד מתריסר או יותר שמותר להם לפעול, בזמן שדחו עשרות אחרים שהיו מכניסים ציוד בעבר. ככה שהיום הלחץ על אלה שכן מאושרים גדל משמעותית".

"לגבי תרופות, יש לנו שתי קליניקות שמכניסים אליהן ציוד, אבל הרבה תרופות עדיין במלאי אפסי. כל פעם שרוצים להכניס תרופות, ומביאים אותן, לוקח חודשיים–שלושה עד שזה באמת נכנס לשטח"

"לא חסר אוכל בעזה, אבל כן חסר מגוון ודברים מזינים יותר, כמו בשר שמגיע רק למי שידו משגת. אין להם הרבה דברים בריאים לאכול. ישראל גובה מע"מ ועוד תשלומים מהספקים שמכניסים אספקה, אז הכול מאוד יקר, ולמרות שאמורים להתקזז על המע"מ, סמוטריץ' לא מעביר אותו ועדיין ממשיכים לגבות.

מיקומם של "אקדמיות התקווה" ברצועת עזה (צילום: כפר הילדים של עזה)

"לגבי תרופות, יש לנו שתי קליניקות שמכניסים אליהן ציוד, אבל הרבה תרופות עדיין במלאי אפסי. כל פעם שרוצים להכניס תרופות, ומביאים אותן, לוקח חודשיים–שלושה עד שזה באמת נכנס לשטח ומגיע ליעדו.

"העיכובים האלה קטסטרופליים ולא פשוטים, והם לאורך כל השרשרת. לפעמים, אחרי שמגיעים כל האישורים של המִנהל, פתאום עוצרים אותנו במעבר, וזה 'ארטי' (בלתי צפוי, ע"ש) לחלוטין.

"מחזירים משאיות, ויש הרבה לחץ על הארגונים הקיימים מצד אלה שלא יכולים להכניס. מה שבעיקר חסר הם אוהלים ומחסות עמידים בפני מזג האוויר, ודברים תשתיתיים כדי להתחיל להתקדם, כמו פאנלים סולאריים – ששום דבר מהם לא נכנס".

"יכולתי להתפנות אבל בחרתי להמשיך"

המצב הנוכחי הוא, כאמור, קרקע פורייה להתפרצות מחלות, ויש כמה דברים שניתן להכניס לרצועה כתשתית התחלתית. "קודם כל אנחנו צריכים שירותים ניידים ומתקני סניטציה. שנית, אנחנו צריכים מכלי מים, כדי שהאנשים שמסתמכים עלינו יוכלו להשתמש במים נקיים ובטוחים", אומר מוסלאם אבו חליל בשיחה טלפונית מבית החולים נאסר בחאן יונס.

"קודם כל אנחנו צריכים שירותים ניידים ומתקני סניטציה. שנית, אנחנו צריכים מכלי מים, כדי שהאנשים שמסתמכים עלינו יוכלו להשתמש במים נקיים ובטוחים"

אבו חליל הוא רופא בן 32, שמנהל את ארגון "Dignity for Palestinians", שתחת חסותו אלפי בני אדם בשישה מחנות בנוסייראת ובשבעה מחנות במוואסי שבחאן יונס. מתחילת המלחמה הוא נמצא בעזה, ובשיחה איתו הוא מנסה לשתף בצרכים הדחופים ביותר כרגע: "מאוד נעריך את זה אם נוכל להשיג גם פאנלים סולאריים, כדי שנוכל להזרים חשמל למתקנים שלנו".

"יש מספר גדול של מחנות עקורים תחת טיפולנו, ואנחנו צריכים גם ערכות היגיינה כמו סבון, משחת שיניים וצרכים בסיסיים אחרים, וכן חבילות מזון מכל מי שיכול לספק. יש מתקני התפלה בעזה, ולפעמים מקבלים חלק מהמים מישראל.

מוסלאם אבו חליל, בית החולים נאסר בדרום רצועת עזה. 1 בפברואר 2026 (צילום: באדיבות המצולם)

"רוב האנשים במחנות העקורים מסתמכים על משאיות מים, ומחכים כמעט בכל יום בתור כדי למלא ג'ריקנים, וזה לא עקבי. תשתיות המים והסניטציה נחרבו במהלך המלחמה, והצרכים אדירים.

"אלה הדברים העיקריים, ואנחנו יודעים שמצב החירום נמשך למרות שהמלחמה הסתיימה. הציוד הזה מאושר לכניסה, ואנחנו בקשר עם ארגונים כמו אקופיס הישראלי־פלסטיני. הם אמורים לסייע לנו בנושא של מכלי מים, אבל שום דבר עוד לא התקדם בפועל, ואנחנו מבינים שיכולות להיות מורכבויות לוגיסטיות".

"רוב האנשים במחנות העקורים מסתמכים על משאיות מים, ומחכים כמעט בכל יום בתור כדי למלא ג'ריקנים, וזה לא עקבי. תשתיות המים והסניטציה נחרבו במהלך המלחמה"

"הדברים האלה כן נכנסים לעזה, ואנחנו עדיין מחפשים עזרה ממי שיוכל לסייע לנו להקצות את המשאבים האלה לקהילות שלנו. בנוסף לדברים שציינתי, צריך גם סיוע בחומרים של בתים יבילים שעמידים בפני מזג האוויר. יש כל כך הרבה דברים שנדרשים במחנות העקורים בכל הרצועה".

האם זה נכון שיש מספיק אוכל?
"הגדלנו את יכולת ההפצה במחנות, אבל זה עדיין לא מספיק. כלומר, אנחנו מבצעים הפצה של אספקה אחת לשלושה שבועות, אבל המשפחות שם צריכות יותר מזה כדי שיוכלו להתקיים. רובן איבדו את הבתים ואת מקור ההכנסה העיקרי, ולכן הן מסתמכות על אספקת מזון כדי שיוכלו להזין את עצמן ואת ילדיהן".

אוהל שנפגע בהפצצה ישראלית בחאן יונס. 31 בינואר 2026 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)

יש סימנים לאופטימיות עם הכניסה לשלב ב' בשיקום הרצועה?
"אנחנו באופטימיות זהירה שעכשיו, עם ההכרזה על פתיחת מעבר רפיח, הדברים ילכו לכיוון הנכון, במובן הזה שהוועדה הטכנוקרטית הפלסטינית תוכל להיכנס לעזה ולפקח על מאמצי הבנייה מחדש והשיקום. עם זאת, לא ברור אם ואיזו תמיכה פוליטית ומשאבים יינתנו להנהגה החדשה.

"נדרשים אמצעים מאסיביים לשיקום מערכות, והסיוע עדיין אינו בהיקף שצריך להיות. לכן אני חושב שלארגונים הלא ממשלתיים ולממשלה החדשה תהיה משימה אדירה. אני חושש מאוד שההנהגה החדשה לא תקבל מספיק תמיכה מהישראלים כדי לבצע את עבודתה בעזה, לצערי".

"אני חושש מאוד שההנהגה החדשה לא תקבל מספיק תמיכה מהישראלים כדי לבצע את עבודתה בעזה, לצערי"

בישראל חוששים מכך שחלק מהסיוע נגנב על ידי ארגונים כאלה ואחרים.
"זו הייתה בעיה כאשר היה מחסור בכניסה מספקת של סיוע לעזה. במחסור, אנשים נלחמים על משאבים. אבל עכשיו, עם השיפור בתנועה מהגבול, הדברים נורמלו ויש משלוחים בטוחים ומאובטחים. למשל, קיבלנו לאחרונה אורז פרימיום ממכון ערבה ישירות למחסנים שלנו בעזה, וזה עבד טוב".

האם חשבת לעזוב את הרצועה?
"אני בעזה כל חיי, ונמצא באקוסיסטם ההומניטרי מתחילת המלחמה. הייתה לי הזדמנות להתפנות, אבל רציתי להיות כאן כדי להמשיך בעבודה. אנחנו מקווים שהשותפים שלנו בישראל ובמקומות אחרים יוכלו לסייע לנו בהגדלת התמיכה בארגון".