שנתיים וחצי אחרי האסון הגדול ביותר של העם היהודי בעשרות השנים האחרונות, המציאות הפוליטית הישראלית מלמדת שמי שאחראי לא ישלם את המחיר וימשיך הלאה כאילו לא קרה דבר.

הסקרים האחרונים בזמן ישראל ובכלי תקשורת אחרים מצביעים על קושי משמעותי של מפלגות האופוזיציה להחליף את הממשלה האחראית לטבח. אתמול (שני), בישיבת הסיעה של יש עתיד, הודיע יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד כי גם במחקרי העומק המובאים בפניו הוא מזהה עתיד קודר.

"הסקרים שמתפרסמים, וגם מחקרי עומק מאוד מדאיגים שלא פורסמו, אומרים שכבר ממש לא בטוח שהגוש הליברלי ינצח. אם לא נתעשת – נפסיד. אם נמשיך לעבוד אחד נגד השני – נפסיד", הוא הזהיר. קמפיין הגעוואלד התחיל, והשנה הוא מגיע מוקדם.

הגוש הליברלי מפוזר על פני מספר רב מדי של מפלגות, וגם אם היה מגובש ומאוחד, הוא ככל הנראה בנחיתות מספרית ואינו מצליח לשנות את המפה הפוליטית ואת העתיד האנטי־ליברלי בישראל

ייתכן שלפיד אינו רוצה להשאיר לבנימין נתניהו את במת קמפייני הגעוואלד לבדה. ייתכן שהוא אכן בפניקה. הגוש הליברלי מפוזר על פני מספר רב מדי של מפלגות, וגם אם היה מגובש ומאוחד, הוא ככל הנראה בנחיתות מספרית ואינו מצליח לשנות את המפה הפוליטית ואת העתיד האנטי־ליברלי בישראל.

קמפייני ה"אחי" שמארגנים מובילי דעה בקרב מעריצי נתניהו הם רמז לעתיד לבוא. המתקפות המגוונות על נשים ישראליות במרחב הציבורי – השבוע נגד חיילות בבני ברק ונגד שירות קרבי של נשים – מתחילות להיראות כמו קמפיין אנטי־ליברלי מתוזמן.

בעקבות הלחץ הציבורי אני מבקש לחזור בי ולהבהיר:
אני כן בעד גיוס נשים בצהל,
אבל רק בתנאי שהן בלארוסיות גבוהות

— ינון מגל (@YinonMagal) February 9, 2026

לכאורה אין קשר ישיר בין ההטפה נגד שירות נשים בצה"ל לבין מערכת הבחירות, אך קשה להתעלם מהמודל הקיים בתרבות הפוליטית האמריקאית. הנשיא דונלד טראמפ ניצח ב־2024, בין היתר באמצעות טיפוח תרבות ה"אחי" – העצמת גברים צעירים ומשיכתם לקלפיות כדי להשיב עטרה שמרנית ליושנה.

טראמפ התרוצץ בין פודקאסטים שמרניים המיועדים לגברים צעירים. זה היה הקהל המטורגט, והמסרים הותאמו לשלהובו. המטה שלו האמין כי נשים צעירות נוטות יותר לליברליזם, ולכן יש לנגן על רגשות זכר האלפא השמרן ולהוסיף בוחרים צעירים חדשים לשורותיו.

בישראל מתחיל לבצבץ מודל דומה: דיבור בוטה נגד נשים וגיבוש זהות דתית־לאומית־גברית־צעירה, כפי שניכר בטקסטים שמשמיע השדרן ינון מגל, שמנסה לסחוף אחריו טרנד של גברים המתנגדים לשוויון לנשים.

המטה של טראמפ האמין כי נשים צעירות נוטות יותר לליברליזם, ולכן יש לנגן על רגשות זכר האלפא השמרן ולהוסיף בוחרים צעירים חדשים לשורותיו. בישראל מתחיל לבצבץ מודל דומה: גיבוש זהות דתית־לאומית־גברית

מסרים דומים עלו גם בהתבטאויות של חברי הכנסת מסיעת הציונות הדתית, שהופיעו בוועדת חוץ וביטחון, ח"כ אחר ח"כ, כדי להטיף נגד שירות קרבי של נשים בשל "רמיסת" זכויות החיילים הדתיים.

המחנה הפוליטי הימני מתגבש סביב מסרים דתיים, ימניים וכוחניים, ואילו במחנה הליברלי נמשכת ההתפזרות – ועל כך נשמעה אתמול זעקתו של לפיד. הסקרים מראים כי ריבוי מפלגות האופוזיציה מחזק את מחנה הימין. אף על פי כן, ראשי האופוזיציה – אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, לפיד, יאיר גולן, גדי איזנקוט ובני גנץ – אינם נעים לעבר מערך פוליטי מגובש.

ח"כ יאיר לפיד ונפתלי בנט בהפגנת תמיכה בגיוס חרדים, 15 בינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לפיד אמר בישיבת הסיעה: "זה לא הזמן להימורים. צריך ללכת על בטוח. כשאתם מצביעים יש עתיד אתם בטוחים ב־100% שלא נתכופף ולא נכנס לעוד ממשלה של נתניהו. לא נתכופף ולא נקים ממשלה עם החרדים שתמשיך עם הסחטנות וההשתמטות. דווקא בגלל שהמחנה כל כך מפוצל, המפתח לניצחון היא יש עתיד".

לפיד הציע זה מכבר לאיזנקוט להצטרף, ואף רמז כי יסכים להציבו במקום הראשון במפלגה. במקביל, ראשי מפלגות שונים אומרים לגנץ שעליו לפרוש לנוכח הדשדוש מתחת לאחוז החסימה. אך גנץ בשלו: המסר שהוא מעביר לציבור הוא שממילא הגוש צפוי להפסיד, ולכן עדיף לו לשבת תחת נתניהו. גם למסר זה אין קונים, ולכן עליו להסיק את המסקנות בהקדם.

נותרו ח"כ ליברמן והמועמד בנט. שניהם ממקמים עצמם ימינה לליכוד, ואם כך – מה ההבדל ביניהם? ליברמן אמר אתמול בישיבה בכנסת כי הוא מבקש מראשי המפלגות תשובות ברורות לגבי ישיבה עם נתניהו; לגבי חוק גיוס ללא פטורים לחרדים; לגבי עמדתם בנושא חוקה לישראל; שינוי מעמד הרב הראשי כך שימונה רק מי ששירת בצה"ל; והחלטה בעניין תחבורה ציבורית בשבת.

הסקרים מראים כי ריבוי מפלגות האופוזיציה מחזק את מחנה הימין. אף על פי כן, ראשי האופוזיציה אינם נעים לעבר מערך פוליטי מגובש

אולם ליברמן אינו דורש מחבריו להכריז על שלילת זכות ההצבעה ממי שלא שירת בצה"ל – עמדה הנתפסת קיצונית מאוד. למעט סוגיית התחבורה הציבורית בשבת, יתר דרישותיו כמעט מובנות מאליהן. אם כך, מדוע ראשי המפלגות אינם מתכנסים ומכריזים על איחודים? משיכת הרגליים פוגעת בגוש כולו.

הינה מה שעליהם לעשות: על איזנקוט לחבור מיידית ללפיד ולהישען על המערך הארגוני שלו, כפי שלפיד מציע. על ליברמן ובנט לאחד שורות ולהגיע להסכמות. גם הצהרות בדבר אי־ישיבה עם נתניהו, כפי שליברמן דורש, ייבלעו ברעש הקמפיין, וממילא לאחר הבחירות ניתן יהיה לפצל את הרשימה.

ראשי האופוזיציה יאיר לפיד, בני גנץ, אביגדור ליברמן ויאיר גולן במסיבת עיתונאים בכנסת, 6 בנובמבר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

באשר לגנץ וליועז הנדל: מאחר ששניהם מציינים כי ישבו עם נתניהו אחרי הבחירות, אם וכאשר לא תתגבש אופציה להחלפת הממשלה, מפלגות האופוזיציה אינן יכולות לשלבם ברשימותיהן, שכן לאחר הבחירות הם עשויים להעביר את הקולות לליכוד. לפיכך, הדרך היחידה היא להפעיל עליהם לחץ ציבורי לפרוש, ככל שאינם עוברים את אחוז החסימה בסקרים.

לאחר צמצום הרשימות כמוצע, הגוש יישאר מפוזר – אך פחות. בפני הציבור המתנגד לממשלה יעמדו האפשרויות הבאות: מפלגה ערבית משותפת; מפלגת שמאל מובהקת – הדמוקרטים (העבודה ומרצ); מפלגת מרכז – יש עתיד ואיזנקוט; ומפלגת ימין – בנט וישראל ביתנו.

למהלכים פוליטיים יהיו תמיד מחירים. בוחרים יזלגו מכאן ומשם בשל אי שביעות רצון מהרכב הרשימה. אך סיטואציה מושלמת קיימת רק במדינות קרות וזרות. בישראל הפוליטיקה חמה ובועטת

הזמן לחיבוטי נפש הסתיים. כל המפלגות הללו צריכות לשתף פעולה בקמפיין נגד הימין הלא ליברלי ולא לנגוס במנדטים זו מזו.

למהלכים פוליטיים יהיו תמיד מחירים. בוחרים יזלגו מכאן ומשם בשל אי שביעות רצון מהרכב הרשימה. אך סיטואציה מושלמת קיימת רק במדינות קרות וזרות. בישראל הפוליטיקה חמה ובועטת. הצימודים הללו אינם חתונה קתולית, וכפי שאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' התגרשו יום לאחר הבחירות, כך גם הם יוכלו לעשות זאת – בין אם בתוך הממשלה ובין אם באופוזיציה.