ההפצצות המסיביות של חיל האויר בעזה הקהו ללא ספק את חומרת הפשע הנתעב של חמאס, גררו את ישראל בפני בית המשפט הבינלאומי בהאג, והגדירו את הישראלים כחשודים ב"ג'נוסייד".

בעיני האינטליגנציה העולמית – הרג המוני, וללא אבחנה, הפך את הפלסטינים לאומללים נרדפים, חלכאים מוכי גורל, שראויים לחמלה, ואת ישראל למעצמה קולוניאליסטית שחובה לגנותה. העולם האקדמי והאינטלקטואלי כמרקחה.

בשבעה באוקטובר קרסו בבת אחת כל מערכות הכוח של צה"ל. נחשף לעיני כל חוסר יכולתו להגן על המדינה ולספק לה ביטחון. ארגון טרור הצליח לתעתע בעוצמת צה"ל וביצע טבח מחריד באזרחים ישראלים.

בשבעה באוקטובר קרסו בבת אחת כל מערכות הכוח של צה"ל. נחשף לעיני כל חוסר יכולתו להגן על המדינה ולספק לה ביטחון. ארגון טרור הצליח לתעתע בעוצמת צה"ל וביצע טבח מחריד באזרחים ישראלים

בתחכום ובעורמה הצליח חמאס להציב את המותג "פלסטין" במרכז השיח העולמי, ולטלטל מערכות פוליטיות במדינות רחוקות מאזורנו. לא זו בלבד, למרות שצה"ל ידע שהוא אינו מוכן למלחמה שנכפתה עליו, הוא הגיב בפזיזות ובעוצמה של חיה פצועה והרג בהפצצות עשרות אלפי אזרחים בעזה ללא כל תועלת. עקב כך ישראל אבדה את האמון במנהיגיה ומשלמת על שגיאה זו מחיר כבד שערער את ביטחונו האישי של האזרח. אירועי אוקטובר 2023 מהווים להערכתי תפנית בהיסטוריה העולמית ובישראל בפרט.

איש אינו מערער על כך שצה"ל וממשלת בנימין נתניהו חיסלו את כוחו הצבאי של חמאס, מוטטו את המנגנון הצבאי והפוליטי של חזבאללה וגרמו לכך שהשלטון באיראן נתפס כאיום על היציבות העולמית. ההתקפה הישראלית על שלטון האייתוללות לא הרגה חיילים ולא התכוונה לפגוע באזרחים. לכן, היא המחישה את המעבר לעידן חדש של מלחמות טכנולוגיות ממוקדות, שמהוות חלופה להרג מסיבי של חיילים ואזרחים. במלחמות העבר חיילים הרגו חיילים, חיילים גם הרגו אזרחים. המלחמה הטכנולוגית שונה מכל מלחמות העבר.

אחרי מלחמת העולם השנייה ארה"ב הרגה מיליוני אזרחים, ללא תועלת, במלחמותיה בקוריאה, וייטנאם, עיראק ואפגניסטן. מלחמת ישראל באיראן יצרה מודל מלחמה חדש, מדויק מדעית, מדוד פוליטית ומתוכנן בקפידה. במלחמה זו לא הורגים חיילים ולא הורגים אזרחים ללא אבחנה. אופי המלחמה השתנה והיא מתנהלת בעיקר בשדה הטכנולוגי, הדיפלומטי והאידאולוגי. כך התנהלה בשנות השישים המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות. לא נורו בה יריות ולא נהרגו בה חיילים. ההכרעה התנהלה בתחומים לא צבאיים. כך גם היום מתנהלת "מלחמה" בין ארה"ב לסין, בלי שנשפך בה דם.

בתחכום ובעורמה הצליח חמאס להציב את המותג "פלסטין" במרכז השיח העולמי, ולטלטל מערכות פוליטיות בעולם. צה"ל הגיב בפזיזות ובעוצמה של חיה פצועה והרג בהפצצות עשרות אלפי אזרחים בעזה ללא תועלת

בעיצומה של התפנית נכנס לזירה שחקן מסוג חדש, שהפוליטיקה העולמית מתקשה לעכל את שיטותיו. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לא משחק לפי הכללים. הוא בז לשפה הדיפלומטית ולרטוריקה של קלישאות. עקרונות אחרים מנחים אותו. הוא מנהיג מעצמה ראשון שהכריז מראש על עצם התנגדותו למלחמות. הכרזה אנטי מלחמתית שראויה לזכותו בפרס.

מייד עם היבחרו בעט בשני הצדדים הנלחמים באוקראינה, נזף ללא גינונים בממשלת ישראל והציע הצעות לא-שגרתיות כמו הפיכת עזה לריוויירה – הצעה שאין לראותה כתוכנית אופרטיבית, אלא כאמירה חתרנית, גאונית במגמתה החיובית. עצם העלאתה מטלטלת עדיין את כל השחקנים בזירה: מדינות ערב, האיחוד האירופי, ארגוני הטרור והקהילה הבינלאומית. כולם נאלצו לבחון מחדש את סיסמאות העבר ולחפש פתרונות חדשים. 

אם לא די בכך, נשיא ארה"ב בעט בחוק הבינלאומי, ערער על עצם קיומם של מוסדות דוגמת האומות המאוחדות וארגוני הסיוע הבינלאומיים, שפשטו את הרגל מוסרית ותפקודית. אין ודאות שיצליח במלאכתו, אך עצם הופעתו משנה את כללי המשחק: הוא דוחף את העולם לחשיבה רדיקלית שאינה כפופה לרטוריקה המיושנת. 

היום, אחרי קריסת המערכות בצה"ל, אחרי מותם של אלפי אזרחים חפים מפשע בעזה ואחרי הכתם המוסרי שדבק על מצחה של ישראל, ולאחר שחרור החטופים וסיום הלחימה בעזה, אנחנו עומדים בפני הכרעה היסטורית. ניצחון צבאי לבדו אינו מענה לתכנון ביטחונה של ישראל. אם ננהג בתבונה אנחנו יכולים למנף את התפנית הגלובלית הנוכחית כדי לבחון מחדש את נרטיב קיומנו.

טראמפ לא משחק לפי הכללים. הוא הכריז מראש על התנגדותו למלחמות – הכרזה אנטי מלחמתית שראויה לזכותו בפרס. הפיכת עזה לריוויירה אינה תוכנית אופרטיבית אלא אמירה חתרנית גאונית במגמתה החיובית

בשלב זה ישראל ניצבת בפני הזדמנות נדירה: לא רק לשם שיקום תדמיתה הבינלאומית, אלא אף כדי להוביל יוזמה שתעצב מחדש את פני האזור. לא עוד התנהלות מתוך קיבעון של לוחמה נצחית באויב, אלא זניחת האקסיומה הנפוצה שנגזר עלינו להילחם לעולמי עד באויב הערבי.

עלינו לזנוח את התפיסה האירופוצנטרית ולעכל שאנחנו חיים בקדמת אסיה, באזור בו צמחו התרבויות המפוארות של העולם העתיק, מצרים, אכד, אשור, בבל ופרס. עתידנו תלוי ביכולתנו להשתלב בסביבתנו הגאוגרפית ולחיות עמה בהרמוניה.

לא עוד השקעות עתק בתעשיות ביטחוניות שלא הצליחו להבטיח את ביטחוננו, אלא הפניית משאבים אלה לפרויקטים שיבטיחו פריחה כלכלית אזורית וטיפוח יוזמות תרבותיות ומדעיות, שיאפשרו חיים הרמוניים ממשיים עם סביבתנו.

להערכתי, המשטר הנוכחי באיראן לא רחוק מקריסה. משטרו של בשאר אסד בסוריה התמוטט וסוריה עדיין מתמודדת עם פלגיה ומחפשת את זהותה במרחב. לבנון, שנחלצה מתלותה הצבאית בחזבאללה, מצויה בוואקום שלטוני.

בתוך מציאות תזזיתית זו ישראל יכולה לגלות תעוזה רעיונית. זה הזמן, להערכתי, לבחון הצהרה פרוגרמתית לכיוון שכנותיה, סוריה, לבנון וירדן, ולהציע להם ברית פדרטיבית בין ארבע המדינות, דוגמת ההסכמים הכלכליים והתרבותיים שבאיחוד האירופי, לטובת הקדמה באזור, ולמען היציבות בתוכן.

היוזמה הישראלית תציב אתגר בפני המדינות השכנות ותאלץ מוקדים פוליטיים ואינטלקטואלים בעולם להגיב להצעה פוזיטיבית זו. להערכתי ברית פדרטיבית צפויה לזכות לתמיכת ארה"ב ומדינות ערב. ברית כזו תערער את אחיזתה של איראן באזור, ותשמיט את הקרקע מתחת לאיום הקיומי של ישראל.

בעיני העולם האקדמי, המדעי והאמנותי – עצם הצעתה של ישראל ליזום איחוד פדרטיבי אזורי בצורת "ברית ארצות הקדם" תחולל מהפך תודעתי: ישראל תחדל להיתפס כנטע זר קולוניאליסטי, ותעמיק את תחושת קיומה במרחב. אין זה דמיוני להעלות על הדעת אפשרות שישראל תצורף בעתיד לליגה הערבית, כפי שהציע בזמנו חסן השני, מלך מרוקו.

עצם יוזמת ישראל לברית פדרטיבית בין ארבע מדינות "ברית ארצות הקדם", דוגמת ההסכמים הכלכליים והתרבותיים שבאיחוד האירופי, תחולל מהפך תודעתי: ישראל תחדל להיתפס כנטע זר קולוניאליסטי

יוזמה זו אינה פוגעת כלל בזהותה התרבותית, העברית והליברלית של ישראל. היא לא תפגע בהישגיה המדעיים ולא בערכי אוכלוסייתה. היא אף עשויה לחזק ערכים אלה באמצעות יצירת דגם חדש של שיתוף פעולה בין מדינתי בעולם הצפוי לנו בזכות הבינה המלאכותית. ברית בין ישראל, סוריה, לבנון וירדן תוכל לשמש אבטיפוס לעידן חדש ביחסים בין עמים, עידן של שיתוף להשגת שגשוג וצמיחה.

מלחמת ההישרדות שמנהל שלטון הדיכוי של האייתוללות נגד העם האיראני, נגד מדינות ערב ונגד העולם הנאור תביא לחיסולו הצבאי-פוליטי. במוקדם או במאוחר המשטר האפל ששלט כמעט חמישים שנה באיראן יגיע לסיומו. זאת תהיה גם פשיטת רגל אידאולוגית ומוסרית של כל משטר דיכוי אוטוריטרי ברחבי העולם.

מה עלינו להפיק משינוי כלל עולמי זה? להערכתי, זו הזדמנות נאותה להנהגה התרבותית-רעיונית בישראל ללמוד לקח מן השינויים ההיסטוריים המתחוללים לנגד עינינו.

ישראל חייבת לבחון מחדש את מהות קיומה באזור. עלינו, אם כך, לזנוח נרטיבים לאומיים שפשטו את הרגל ולאמץ עקרונות שיגנו וילחמו נגד כל תופעה של גזענות ושל עליונות אתנית שהתעצמו בחברה הישראלית. לא די בעצמה צבאית ובמבצעים חשאיים מרשימים. ישראל זקוקה להצלחות מוסריות דחופות ביותר. 

ד״ר יגאל בן-נון הוא בעל שני תארי דוקטור בהצטיינות בסורבון ובמכון ללימודם גבוהים EPHE בפריס. מתמחה ביחסים החשאיים בין ישראל למרוקו ובתחום ההיסטוריוגרפיה של ספרי המקרא. לימד באוניברסיטת פריס 8. עוסק באמנות כאמן, אוצר ומנהל אמנותי בתחום האמנות הפלסטית והאינטר ארט. ספרו ״קיצור תולדות יהוה״ יצא לאור בהוצאת רסלינג בשנת 2017. ספרו ״מתי הפכנו ליהודים״ יצא בהוצאת דביר ב-2023