מאז ה-7 באוקטובר ישראל מפעילה כוח צבאי עצום בעזה, בלבנון ובאיראן. הכוח הצבאי הוא רכיב חיוני והכרחי בכל אחת מהזירות, אבל אין אדם אחד המבין משהו בביטחון, שלא יודע אמת מקצועית אחראית בסיסית: כוח לבדו לא משיג הכרעה אסטרטגית, כל עוד במקביל לא פועלים לעצב מציאות מדינית חלופית.

הממשלה העתיקה את מודל עזה לכל הזירות – מלחמת סבבי לחימה בלא תכנית יציאה. בכל הזירות פועלת הממשלה באותו דפוס: שימוש בכוח בלבד, בלי אסטרטגיה, בלי תכנון של היום שאחרי, ובלי רגל מדינית שמייצרת מציאות אחרת.

מי שמעלה את השאלה האסטרטגית – מה המטרה? איך המלחמה מסתיימת ומי יחליף את האויב המוכה – מואשם בחוסר פטריוטיות.

הממשלה העתיקה את מודל עזה לכל הזירות – מלחמת סבבי לחימה בלא תכנית יציאה. בכל הזירות פועלת הממשלה באותו דפוס: שימוש בכוח בלבד, בלי אסטרטגיה, בלי תכנון של היום שאחרי, ובלי רגל מדינית שתייצר מציאות שונה

במקרה הטוב הדבר נובע מפחדנות וחוסר יכולת מנהיגותית, ובמקרה הרע משאיפה למלחמה אינסופית לצרכים פוליטיים לקראת בחירות. 

ההיסטוריה הביטחונית מלמדת דבר פשוט: מלחמות לא מסתיימות בכוח בלבד. כוח יכול להחליש אויב, לדחות איום, לקנות זמן, אבל בלי מהלך מדיני מקביל נוכל רק לייצר סבבים חוזרים. זה בדיוק מה שקרה בעזה לאורך שנים, וזה הדפוס שמעתיקה הממשלה עכשיו גם ללבנון ולאיראן.

במקביל לחוסר הרצון והיכולת של הממשלה לסיים את המלחמה, מוצגת לציבור תמונה מופרכת של הכרעת האויב בכל הזירות בכוח בלבד – אמרו לנו שחזבאללה כמעט התאדה, שהאיום הקיומי האיראני הוסר, שאנחנו בדרך לניצחון מוחלט על חמאס, ושהעולם הערבי כפסע מכריתת בריתות אסטרטגיות עם ישראל.

אלא שבמציאות אנו מגלים שוב ושוב עד כמה ההצהרות הללו היו חסרות בסיס. שנתיים וחצי אל תוך המלחמה – חמאס עדיין שולט בעזה, חזבאללה התאושש מהר יותר מקריית שמונה, ואנחנו כבר בסבב שלישי מול איראן, וספק רב אם האחרון.

עזה

ממשלת ישראל סירבה לאורך כל הדרך לקדם חלופה שלטונית לחמאס, ועודנה מסרבת. כל הפתרונות שהועלו בדבר הכנסת הרשות הפלסטינית וגורמים פלסטינים מתונים במקום ארגון הטרור נדחו על הסף בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.

לצד אי סיום המלחמה, מוצגת לנו תמונה מופרכת של הכרעת האויב בכל הזירות בכוח בלבד: חזבאללה כמעט התאדה, האיום האיראני הוסר, ניצחון מוחלט על חמאס בדרך, והעולם הערבי כפסע מבריתות עמנו

במקביל, מפתיחת המלחמה נשמעו הבטחות על ניצחון מוחלט וחיסול חמאס בלחץ צבאי. גם תוכנית הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ שנכפתה על ישראל, וכוללת שילוב של אנשי הרשות הפלסטינית בניהול הרצועה, תקועה בגלל חוסר שיתוף פעולה של ישראל.

התוצאה: כאשר לא מייצרים שלטון חלופי, חמאס חוזר וממלא את הוואקום. לכן, למרות הפגיעה הקשה בחמאס, הוא ממשיך לשלוט בעזה. לא משנה כמה כוח נפעיל, כמה חיילות וחיילים עוד ישלמו בחייהם, כל עוד ישראל לא תוביל אסטרטגיה מדינית שמעצבת מציאות אחרת ברצועה – לא יושג בטחון והמלחמה בעזה לא תסתיים.

לבנון

גם בזירה הלבנונית נשמעו שוב ושוב הצהרות על הכרעת חזבאללה. אך גם כאן, השתמשה ישראל בכוח צבאי בלבד בלא פתרון מדיני. התוצאה לפנינו כעת – ישראל נגררת למציאות חדשה וקבועה של סבבים גם מול חזבאללה.

הסוגייה הלבנונית קשורה באדיקות למערכת אזורית רחבה. הדרך לשנות את המציאות לאורך זמן היא באמצעות שילוב של מדינות ערב המתונות והקהילה הבינלאומית ביצירת הסדר חדש בלבנון. אבל מעורבות כזו בלתי אפשרית כל עוד ישראל מסרבת לקדם מהלך מדיני בזירה הפלסטינית.

גם בזירה הלבנונית נשמעו שוב ושוב הצהרות על הכרעת חזבאללה. אך גם כאן השתמשה ישראל בכוח צבאי בלבד בלא פתרון מדיני. התוצאה לפנינו כעת – ישראל נגררת למציאות חדשה וקבועה של סבבים גם מול חזבאללה

בניגוד לטענות נתניהו ואנשיו – מדינות ערב אינן יכולות להרשות לעצמן להיכנס להסדר אזורי רחב תוך התעלמות מהסוגיה הפלסטינית, בעזה ובגדה המערבית. ישראל עושה את ההפך, מקדמת את המשך העימות האלים, את הבערת הגדה המערבית ואת הסיפוח של מיליוני הפלסטינים בגדה.  

איראן

לישראל עומדת צדקת הדרך כאשר היא פועלת נגד ראש הנחש, ובפעולותיה הצבאיות גובה מחיר ממשטר הטרור האיראני. אך גם כאן עולה אותה שאלה אסטרטגית שהממשלה מסרבת לדון  בה – איך יראה היום שאחרי. מהי אסטרטגיית היציאה.

אם חמאס וחזבאללה יכולים להמשיך לעמוד על הרגליים אחרי המכות הקשות שהנחיתה עליהם ישראל – לאיראן, כמדינה, יכולה התאוששות גבוהה עוד יותר. גם אחרי פגיעה קשה, היא יכולה להשתקם ולבנות מחדש מערכים התקפיים.

גם במקרה האיראני שמענו הצהרות חסרות אחריות של ראש הממשלה על "הסרת האיום הקיומי מעל ישראל" בסבב הקודם. בסבב הנוכחי, הצהרות על השמדת היכולות הצבאיות והחלפת המשטר כבר התחלפו בפגיעה, ו"יצירת תנאים" להחלפת המשטר.

אם חמאס וחזבאללה יכולים להישאר על הרגליים אחרי המכות הקשות שהנחיתה ישראל – לאיראן, כמדינה, יכולה התאוששות גבוהה אף יותר. גם אחרי פגיעה קשה, היא יכולה לבנות מחדש מערכים התקפיים

והנה אנחנו מוצאים את עצמנו בלי אסטרטגיית יציאה דיפלומטית, אזורית ובינלאומית, ואם לא תהיה כזו – ישראל תיגרר לדינמיקה מתמשכת של סבבי לחימה, לא רק מול חמאס וחזבאללה, אלא גם מול איראן.

ד"ר (סא"ל במיל.) עומר צנעני, ראש היחידה המדינית-ביטחונית של מכון מיתווים וקרן ברל כצנלסון ומנהל התוכנית לקידום שלום ישראלי-פלסטיני במכון מיתווים. שירת בצה"ל כחוקר מודיעין וכאסטרטג. כתב שני ספרים ומגוון מאמרים בנושא מדיניות ישראל והתהליך המדיני. ייעץ למשרד החוץ ולמשרד רה"מ בנושאי עיצוב מדיניות וביטחון לאומי.