האם מאחורי ההסלמה בחזית איראן ובחזית לבנון מתרקמת הפתעה של הסכמה להפסקת אש, ותחילת שיחות בין לבנון לישראל להסכם שלום? זה נשמע טוב מכדי להיות נכון, ובטווח הקרוב נראה שאין לצפות לבשורות בעניין התקרבות סוף המלחמה.

יש הבדל בין המלחמה באיראן למלחמה בלבנון – אך החוט המקשר ביניהן הוא העובדה שההחלטה על סיומן היא בידיו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, והוא זה שיחליט מתי שתי החזיתות יירגעו.

ואולי יש להתחיל בהסבר מה קורה בלבנון. בעניין זה יש לשים לדברים שאמר מקורבו של ראש הממשלה, רון דרמר, בארצות הברית. לטענתו, אפשר לסכם את המשא ומתן עם לבנון ללא קושי רב, כי נקודות המחלוקת על סימון הגבול פשוטות יחסית. במילים אחרות: האיש הממונה על המשא ומתן עם לבנון מדבר על סוגיית סימון הגבול הבינלאומי, ולא מהדהד את כל האמירות המתלהמות של הקואליציה בדבר הפיכת הליטני לגבול החדש.

יש הבדל בין המלחמה באיראן למלחמה בלבנון – אך החוט המקשר ביניהן הוא העובדה שההחלטה על סיומן היא בידיו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, והוא זה שיחליט מתי שתי החזיתות יירגעו

השאלה עד כמה ראש הממשלה בנימין נתניהו מעניק למקורבו את הגיבוי הדרוש לו כדי להתקדם עם לבנון על פי הקווים ששרטט בארצות הברית. אני נוטה יותר להאמין שדרמר חזר לפעילות דיפלומטית בלחץ אמריקאי, ואכן את מהלכיו הוא מתאם עם ג'ארד קושנר וסטיב ויטקוף.

האם נתניהו יכול ללכת עכשיו לשיחות עם לבנון המבוססות על הסכם שלום התלוי בנסיגה ישראלית אל הגבול הישן? הוא לא יכול, ודרמר בדבריו העמיד את הדברים על דיוקם כאשר דיבר על הצורך בממשלה רחבה, ובכלל זה לצורכי ההסכם עם לבנון. הוא אמר כי יש לשמור על אורך רוח, ולא לצפות לקיצורי דרך.

האם ביחסי הכוחות בתוך לבנון יש סיכוי לדברים האלה להתממש? כרגע לא, אבל עקרונית הסיכויים היום טובים יותר כאופציה לעתיד.

כרגע, ארגון חזבאללה, המנהל בשם איראן את המלחמה נגד ישראל, נמצא בבידוד לא רק בלבנון, אלא בעולם הערבי בכלל.

המנהיג השיעי הבולט של לבנון, נביה ברי, יושב ראש הפרלמנט, מתנגד למלחמה שחזבאללה פתח בה, ודורש מארגון הטרור להתפרק מנשקו. אבל באשר לשיחות עם ישראל, הוא לא מוכן לצרף נציגים מסיעתו למשלחת המשא הלבנונית, כל עוד ישראל נמצאת על אדמת לבנון. המבחן יהיה כאשר תרכיב לבנון את משלחת המשא ומתן – ויתברר אם הוא מתנגד בפועל למהלך, או יישאר ניטרלי וימתין לתוצאות השיחות. 

היום נמסר שישראל דורשת להטיל עיצומים על נביה ברי. האם הממשלה מנסה להכשיל את המהלך של דרמר? 

צרפת, שהייתה בין המתווכות במהלך, אומרת כי ישראל לא יכולה לדרוש לנהל משא ומתן תחת אש. כלומר: האם אנו צפויים להפסקת אש, כאשר ייפתח משא ומתן, כנראה בקפריסין? וזאת כאשר ישראל שומרת על נכסיה בדרום לבנון עד להסכם, וחזבאללה נוצר את נשקו?

המנהיג השיעי בלבנון, ברי, מתנגד למלחמה שחזבאללה פתח בה, ודורש מארגון הטרור להתפרק מנשקו. אך באשר לשיחות עם ישראל, הוא לא מוכן לצרף נציגים מסיעתו למשלחת המו"מ הלבנונית, כל עוד ישראל על אדמת לבנון

יש לשים לב, כי הלחץ שישראל מפעילה בלבנון הוא על השיעים, והם אלה הנושאים בעול המלחמה. הם בורחים צפונה, כדי לגלות שהלבנונים לא מארחים אותם, ומאשימים אותם באסון שנפל על לבנון.

ישראל הורסת את הגשרים על הליטני כדי לרמוז להם שהם עלולים שלא לחזור אם חזבאללה לא ינצור את האש וייכנס למסלול של שיחות על פירוקו מנשקו – עניין שהוא המפתח לכל הסדר בלבנון.

לגבי איראן, גם שם יש מגעים מאחורי הקלעים שעשויים להביא להפתעות, ושם יש לשים לב לשני צירים – ציר אחד סביב עומאן, המרכזת תיווך מול איראן יחד עם מצרים, ירדן וטורקיה, וציר מקביל סביב סעודיה, שהוא יותר מיליטנטי, ורומז על אפשרות של ריכוז כוח ערבי למלחמה באיראן של מדינות ערביות ומוסלמיות.

אפגניסטן ופקיסטן הודיעו על הפסקת המלחמה ביניהן, ומכיוון שלסעודיה יש מהלכים בשתי המדינות – אין להוציא מכלל אפשרות שהדברים קשורים באיחוד כוחות מול איראן.

ההעדפה המצרית של הציר סביב עומאן גרמה לכעס בסעודיה ובמדינות המפרץ, והדבר בא לידי ביטוי בהטחת האשמות בעיתונות הסעודית כלפי מצרים על שלא תמכה ב"אחיות הערביות" מול התוקפנות האיראנית.

ההעדפה המצרית של הציר סביב ניסיון תיווך של עומאן גרמה לכעס בסעודיה ובמדינות המפרץ, שמתבטא בהטחת האשמות בעיתונות הסעודית כלפי מצרים על שלא תמכה ב"אחיות הערביות" מול התוקפנות האיראנית

סעודיה כינסה בריאד התייעצות של מדינות ערביות ומוסלמיות, ומוזר שרק אחרי שהכינוס הסתיים פורסם מי השתתף בו, ורק בהודעת הסיכום התברר שמצרים ועומאן הוזמנו. האם סעודיה דרשה ממצרים ומעומאן לחדול מ"ציר הפיוס" המקביל לציר המיליטנטי שסעודיה מרכזת?

מדוע שמצרים תנקוט צעד כזה, של היעדר תמיכה "באחיותיה הערביות" בשעת מבחנן? התשובה נעוצה אולי מן החשש של מצרים שבסופו של דבר, במקום מעבר האנרגיה דרך מצרי הורמוז, מדינות הנפט יעדיפו את המעבר מנמלי ים סוף לאילת, ומשם לאירופה, ופירוש הדבר אובדן חשיבותה של תעלת סואץ. אפשר להרגיע את מצרים, שממשלת ישראל הנוכחית תחמיץ זאת, כשם שדרמר הביע חשש דומה לגבי ההסדר בלבנון.

יש לשים לב בכנס בריאד שגם הפלסטינים לא הוזמנו. האם סעודיה לוקחת צעד אחורה מן הדרישה שלה לקשור את ברית המזרח התיכון עם ישראל? מצד שני, באשר להסדר עם לבנון, הכנס דרש שישראל תיסוג מכל שטח ערבי שכבשה, עם דגש על לבנון. האם זה הד לשיחות שקיים דרמר בסעודיה?

בגדול, ישראל למעשה סיימה את המלחמה בכל מה שקשור לטילים ולגרעין. לגבי הגרעין, כבר ידוע שהחומר המועשר קבור עמוק בהריסות המתקן באספהאן. ולגבי הטילים, עם כל הכאב והצער על האבדות שהם ממיטים על ישראל, הרי שלשמחתנו זה רחוק מאיום אסטרטגי.

ישראל ממשיכה במלחמה כי עמידה לצד ארצות הברית בשעה הקשה לפני ההכרעה בהורמוז היא נכונה.

המלחמה תסתיים בהסכם או הכרעה על מצרי הורמוז, ובסופו של דבר הדברים יסוכמו בין וושינגטון לבייג'ין. הבעיה של נתניהו היא שזאת תהיה תמונת ניצחון של טראמפ, ולא שלו.

יש לשים לב כי נתניהו מאיץ את הפצרותיו בעם האיראני לצאת לרחובות. זאת תהיה תמונת הניצחון שלו, אבל במידה רבה זה עומד בסתירה למטרותיה של ארצות הברית, שכן אם היא רוצה הסכם, היא רוצה שהמשטר – כך או אחרת – יישאר. היא רוצה לשמור על כתובת להסכם.

נתניהו מאיץ את הפצרותיו בעם האיראני לצאת לרחובות – תמונת הניצחון שלו. אך זה עומד בסתירה למטרות ארה"ב אם היא רוצה הסכם. היא צריכה שהמשטר יישאר, כך או אחרת, כדי שתישמר כתובת להסכם

במילים אחרות: נתניהו רוצה בהפלת משטר האייתוללות עכשיו, בשביל הבחירות, אבל טראמפ רוצה שהמשטר ייפול רק אחר כך, אולי, כי כעת הוא צריך כתובת לסיים את משבר הורמוז – ואת המלחמה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.