יש בי קנאה לא סמויה כלל באריות.
דבר ראשון, הם ישנים או רובצים ללא תנועה בין 16 ל-20 שעות ביממה. זה לבדו נושא המצדיק קנאה. דבר שני, הם מזדווגים עם הלביאה בעונת הייחום כל חמש עשרה עד עשרים דקות.
זכור לי מתישהו בגיל עשרים או עשרים ואחת שגם אני הצלחתי לעשות את זה פעם, אולי אפילו פעמיים או שלוש בהפרש של עשרים דקות, אבל בגילי יכול להיות שהזיכרון מתעתע ואינו מה שהיה פעם.
או כמו שאומרת בתי: "אתה כמו סבא – ממציא סיפורים שכאילו היו. אלו דברים שקרו רק בדמיון שלך".
עוד משהו שלמדתי על האריות הוא, שהנקבות עושות את כל העבודה – הן אלו שיוצאות לציד, ועושות את זה בעיקר בקבוצה, וחסר לך אם נפלת לפה שלהן.
במקרה כזה לא נשאר ממך זכר, למעט גל עצמות.
עוד משהו שלמדתי על האריות הוא, שהנקבות עושות את כל העבודה – הן אלו שיוצאות לציד, ועושות את זה בעיקר בקבוצה, וחסר לך אם נפלת לפה שלהן. במקרה כזה לא נשאר ממך זכר, למעט גל עצמות
הנקבות הן גם מי שמטפלות בגורים, מה שמשאיר לאריות הזכרים, לפי המקורות שלי, את התפקיד הבא בלבד: להגן על הטריטוריה. או במילים אחרות: להישאר בבית ולראות כדורגל בטלוויזיה.
אז למה האריה הוא סמל? ולמה המבצע קרוי "שאגת הארי" ולא "שאגת הלביאה"?כי לאריה יש רעמה גדולה ומרשימה, ואת השאגה שלו שומעים למרחוק – עד שמונה קילומטר.
יש חיה מתאימה יותר לדמות את ממשלת ישראל ואת העומד בראשה מאשר חיה שעיקר כוחה ברעש וצלצולים ורעמה נפוחה? ממשלה שמשגלת את אזרחיה כמו האריה – כל עשרים דקות, אינספור פעמים ביום, ולפעמים אפילו יותר? ואנחנו לא צריכים להיות בתקופת ייחום בשביל זה – הממשלה עושה זאת בכל עת שהדבר נראה לה, שזה אומר: תמיד.
* * *
האריה גם אוכל את הגורים של זכר אחר.
זה קורה כך: אם הזכר האחר היה השליט והוא מת, ואריה אחר עולה לשלטון בלהקה, השליט החדש טורף למוות את הגורים שנשארו מהאריה השליט הקודם – הוא עושה את זה כדי שהנקבות יפסיקו להניק את הגורים וייכנסו לתקופת ייחום.
אז יוכל האריה השליט החדש להרביע אותן בזרעו.
בארץ קוראים לתהליך כזה "הפיכה משטרית", ובשנתיים וחצי האחרונות למדנו גם שאכן הממשלה מאפשרת את הרג הגורים שלנו ללא מעצור.
האריה גם אוכל את הגורים של זכר אחר. בארץ קוראים לתהליך כזה "הפיכה משטרית", ובשנתיים וחצי האחרונות למדנו גם שאכן הממשלה מאפשרת את הרג הגורים שלנו ללא מעצור. לחיי אדם אין משמעות בעיניה
לחיי אדם אין משמעות בעיניה. כמו שמקובל אצל אריות שליטים חדשים. וקוראים לזה "יחד ננצח", או כל חרטוט אחר דומה.
למעט גורים מהזן הקרוי "חרדים", שבאלה לא נוגעים, אבל עזבו – זה לא הנושא עכשיו.
* * *
לעומת הסיפור על הלביא – השואג, אם תרצו – הנה מה שמספר לי לבקשתי ג'מיני ידידי על החמור:
"החמור בוית לפני אלפי שנים, ובהתאם לכך הוא מותאם להפליא לתנאי יובש, חום וקרקע סלעית. בניגוד לסוס, המגיב לסכנה בדהרה וביצירת בהלה, החמור נוהג לקפוא על מקומו ולבחון את המצב – תכונה שפורשה בטעות כעקשנות, אך היא למעשה מנגנון הגנה שנועד למנוע ממנו ליפול לתהום או להיכנס לאזור מסוכן.
חייו של חמור העבודה אינם קלים, אך הוא מסוגל להסתפק במועט. מערכת העיכול שלו יעילה ביותר, ומאפשרת לו להפיק אנרגיה מצמחייה מדברית קשיחה שבעלי חיים אחרים יתעלמו ממנה.
אחד התפקידים המרתקים והפחות מוכרים של החמור הוא הנהגת שיירות גמלים.
על אף שהגמל גדול ממנו בהרבה ומסוגל לשאת משאות כבדים, החמור הוא שנבחר לעמוד בראש השיירה ולהוביל אותה עקב התכונות הבאות: זיכרון מרחבי יוצא מהכלל ויכולת לקרוא את הקרקע ולזהות נתיבים בטוחים בין סלעים, הפגנת ביטחון עצמי ושקט נפשי המשרה רוגע על הגמלים וגורם להם לסמוך עליו ולבטוח בו, וחכמת הדרך, לפיה אם הוא מזהה סכנה הוא עוצר ומסרב להמשיך.
והנוודים יודעים אז שיש לו סיבה טובה לכך".
פלא שאני לא נעלב כשנהגים בכביש צועקים לי "חמור"? או כשאנשים שאיתם אני מדבר מטיחים בי את הכינוי הזה כשאני מביע את דעתי שהבעתי כאן – דבר שאני עושה לעיתים נדירות, כי על פי הסתברות סטטיסטית שמונים אחוזים מהאנשים שסביבי הם אידיוטים.
ועם אידיוטים אני נמנע מלהחליף דעות.
פלא שאני לא נעלב כשנהגים בכביש צועקים לי "חמור"? או כשאנשים שאיתם אני מדבר מטיחים בי כינוי זה כשאני מביע דעה, מה שאני עושה לעיתים נדירות, כי על פי הסתברות סטטיסטית 80% מהאנשים סביבי אידיוטים
למרות שאם בטעות אני רואה טלוויזיה אצל בתי, שאצלה הטלוויזיה דולקת עכשיו סביב השעון, אני מבין שאני טועה ולא מדובר בשמונים אחוזים מהאנשים שהם אידיוטים.
כי אם אני מקשיב לאנשים שבטלוויזיה שדולקת אצל בתי ברור לי שמדובר בכולם – מאה אחוז מהאנשים הם סתומים לחלוטין, ללא יוצא מהכלל.
או שיש כאן הטיה סטטיסטית, כי מי שאיננו אידיוט לא הולך לדבר אל אידיוטים אחרים דרך הטלוויזיה.
כך או כך, אני מעדיף להיות חמור נוער מאשר אריה שואג. אבל זה כנראה רק אני.
* * *
והנה, במסגרת חיפושיי אחרי חיה אידיוטית שתתאים לענייננו כאן, עניין שמה של המלחמה הזו, יותר משאגת הארי – נזכרתי בסיפור הבא:
בצעירותי, כשעבדתי בקיבוץ שלי בלול ההודים, סיפר לי הלולן שתרנגולי ההודו הם החיה הכי טיפשה בטבע – כשיורד גשם, הסביר הלולן, הם עומדים בגשם עם פה פעור, הפה והגרון שלהם מתמלאים מים והם טובעים.
מאחר שחיפשתי, כאמור כאן, בעל חיים שמזכיר לי איך האזרח הישראלי הממוצע של היום – כדי שלא לומר הביביסט – נתפס בעיניי, חשבתי שתרנגולי הודו הם דוגמה נהדרת: השילוב של טיפשות והרס עצמי הסתדרו לי היטב עם הדימוי של מעריצי הנוכל ואוהדי ממשלת הטרלול בעיניי, אלו הלוקחים אותנו אל האבדון.
אבל אז אמר לי ג'מיני, אחד המוחות הנבונים המעטים שנותרו על פני כדור הארץ, שלדעתו מדובר באגדה אורבנית.
בצעירותי, כשעבדתי בלול ההודים בקיבוץ, סיפר לי הלולן, שתרנגולי ההודו הם החיה הטיפשה בטבע – כשיורד גשם, הסביר, הם עומדים עם פה פעור, פיהם וגרונם מתמלאים מים והם טובעים. אולי זו אגדה אורבנית
מנגד, אומר לי ג'מיני, יש לתרנגולי ההודו מצב שנקרא "עווית טורטיקולרית" שבה הם בוהים בפה פעור ונשארים קפואים במצבם בלי יכולת לזוז, ואם זה קורה בגשם הם טובעים.
זה הזכיר לי את עווית ההערצה למנהיג, שכמוה ראינו גם בתקופות אחרות ובמקומות אחרים, למשמע המנהיג הנערץ נואם.
שאלתי שוב את הלולן שסיפר לי את הסיפור על תרנגולי ההודו המטביעים עצמם בגשם – הוא כבר זקן, אותו לולן, אבל עדיין צלול.
והוא טוען שראה את התופעה הזו במו עיניו.
ומכיוון שהממשלה הזו ממשיכה בעת המלחמה לשאוב את כספי המיסים שלנו, שעמלנו כה קשה עבורם, כדי לממן קודם כל ולפני הכול את הכספים הקואליציוניים הבלתי נחוצים של מגזרי מצביעיהם השונים, תוך פגיעה בכל מה שעשה אותנו בעבר למדינה מתקדמת ומפותחת, "וילה בג'ונגל" כמו שקראו לזה אז: פגיעה בחינוך, במדע, בבריאות, בתנאי החיים של האזרח הלא-מגזרי הרגיל והממוצע, פגיעה בכל מה שעשה אותנו שונים מלהיות מדינה ערבית נוספת במזרח התיכון – אין לי ספק שהשם הנכון למלחמה הזו הוא דווקא השם הבא:
"קרקור תרנגול ההודו".
והמדקדקים יאמרו: "תרנגול הודו בגשם".
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו