בחסות המלחמה שהולכת ומתארכת, הטילים, היירוטים, הרסיסים, הפגיעות, ההתרעות, האזעקות, הריצות, החרדות, הנפגעים – מתחוללים כעת אירועים דרמטיים שבקושי מעוררים עניין ציבורי.
האלימות הישראלית בגדה המערבית, מחטפי ההפיכה המשטרית בכנסת, המשך ביזת התקציבים בממשלה, הפיכת המשטרה לפוליטית – מי שלא מתאמץ להתעדכן בנושאים האלה בצורה אקטיבית, יכול לא לשמוע עליהם כלל בחסות המהומה.
"דוקטרינת ההלם" המפורסמת משתוללת כעת בישראל על אמפטמינים. וחלק מהשינויים הם שינויים כה מהותיים ודרמטיים, שהשפעותיהם ילוו אותנו שנים קדימה. אולי אפילו עשורים ודורות.
"דוקטרינת ההלם" המפורסמת משתוללת כעת בישראל על אמפטמינים. וחלק מהשינויים הם שינויים כה מהותיים ודרמטיים, שהשפעותיהם ילוו אותנו שנים קדימה. אולי אפילו לדורות
כך לדוגמה פורסם ביום שלישי השבוע שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ שינו את הדירקטיבה לצה"ל ולמוסד: מעתה והלאה, בכל פעם שיגיע מה שנקרא בצה"לית "מידע מתפרץ" על אפשרות לחסל בכיר בהנהגה האיראנית או בכיר בחזבאללה בלבנון – לא יהיה יותר צורך יותר להמתין לאישור מהדרג המדיני. האישורים ניתנים למפרע, בלי לדעת מי יהיו המחוסלים.
באווירה הציבורית הנוכחית בישראל זה נתפס כעניין כמעט מובן מאליו, שלא שווה להתעכב עליו יותר מדי. חיסולים של בכירים התקבלו ומתקבלים כאן תמיד בצהלות שמחה, מלווים בגרפיקה באווירת המערב הפרוע, עם איקסים על ראשיהם של המחוסלים.
בול במטרות pic.twitter.com/IgNL8rHiMh
— Topaz Luk – טופז לוק (@TopazLuk) March 9, 2026
כל חיסול הוא תמיד "אירוע שובר שוויון" שבו סוכל "ראש נחש" או נכרת "ראש תמנון" ונאכלים ראשי האזרחים עם מצעד מביני העניין שמבטיחים שהפעם מדובר בפגיעה משמעותית באויב, שתחזיר אותו שנים אחורה כי למחוסל הזה באמת-באמת אין תחליף, עד שדי מהר מתברר שדווקא יש תחליף, והוא אפילו קיצוני יותר, אז הוא מדלג מייד לראש צמרת המטרות החדשה, וחוזר חלילה.
מהשבוע כבר אין צורך לחזור חלילה ולערוך דיון, לבחון משמעויות ולקבל אישור. אפשר פשוט לחסל. יאללה, בלגאן.
אנחנו כותבים כעת פרק חדש בתולדות מלחמות העמים, שבו מדינה במלחמה מחסלת בסיטונות ובשיטתיות את כל צמרת המשטר של מדינת האויב. לא היה כדבר הזה.
בעבר זה היה פשוט בלתי אפשרי, בגלל מגבלות של יכולת, לא בגלל עניינים מופשטים של מוסר לחימה או כללי משחק בינלאומיים. אם היטלר היה יכול לחסל את צ'רצ'יל ואת כל הצמרת הבריטית במלחמת העולם השנייה, הוא היה מורה על כך בלי שתזוז לו שערה בשפמפם.
סביר להניח שגם צ'רצ'יל ורוזוולט לא היו מהססים להורות על חיסול של היטלר וכל הצמרת הנאצית לו חשבו שזה יצליח ויביא לסיום מלחמת העולם השנייה. אבל הם לא יכלו לעשות את זה. אנחנו יכולים. ואנחנו גם עושים
סביר להניח שגם צ'רצ'יל ורוזוולט לא היו מהססים להורות על חיסול של היטלר וכל הצמרת הנאצית לו חשבו שזה יצליח ויביא לסיום מלחמת העולם השנייה. אבל הם לא יכלו לעשות את זה. אנחנו יכולים. ואנחנו גם עושים.
![נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט, כשמימינו ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל ומשמאלו ראש ממשלת ברית המועצות יוסף סטלין, יושבים מחוץ לשגרירות הרוסית במהלך ועידתם בטהרן, בין 28 בנובמבר ל־1 בדצמבר 1943 (צילום: AP Photo)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/07/AP_805007033673-1024x640.jpg "נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט, כשמימינו ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל ומשמאלו ראש ממשלת ברית המועצות יוסף סטלין, יושבים מחוץ לשגרירות הרוסית במהלך ועידתם בטהרן, בין 28 בנובמבר ל־1 בדצמבר 1943 (צילום: AP Photo)")
השינוי הדרמטי הזה ביחס של ישראל למה שכונה פעם "מדיניות הסיכולים" – נושא שעורר פה פעם דיון ציבורי ארוך ורציני – נתפס כעת כחלק מ"ההתפכחות" שהחברה הישראלית עברה בעקבות שבעה באוקטובר. חלק מ"הסרת הכפפות" שבמסגרתה בוטל הנהי השמאלני יפה הנפש על "נזק אגבי". חלק מההתנערות מ"ההגבלות של המשפטנים" והדיונים שנתפסים כעת כתמימים במקרה הטוב וכהרסניים במקרה הרע על מוסר הלחימה של ישראל.
מה שלא מונע להמשיך ולהחזיק בעמדה הפופולרית תמיד, שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. ישראלים רבים מאמינים עכשיו שאין שום בעיה לבוז לדיונים מוסריים "פרוגרסיביים", ואז לתבוע שיתייחסו אלינו כאל מייצגי המוסר עלי אדמות.
זה לא אומר, אגב, שאי אפשר לטעון טיעונים מוסריים בעלי משקל להצדקת החיסולים. כולל לעריפה הנרחבת של כל צמרת השלטון בטהרן. ולכן, כנראה, החיסולים באיראן – מעלי חמינאי והמעגל הקרוב שלו במכת הפתיחה, דרך עלי לאריג'אני השבוע, ועד מי שחוסל בשעות שעברו בין כתיבת הטור הזה לפרסומו – כל החיסולים הללו שמתקבלים בישראל בגרגורי עונג, מתקבלים בעולם באדישות יחסית.
זה לא אומר, אגב, שאי אפשר לטעון טיעונים מוסריים בעלי משקל להצדקת החיסולים. לכן, כנראה, החיסולים באיראן שמתקבלים בישראל בגרגורי עונג, מתקבלים בעולם באדישות
אפילו במדינות האנינות של אירופה תתקשו למצוא ביקורת שאינה מהזן היוצא-ידי חובה של "צריך לפעול למען דה-אסקלציה של הסכסוך" או משהו כזה. וזה לא שישראל פופולרית במיוחד לאחרונה, כן? רק שהצמרת האיראנית פופולרית אפילו פחות. כולל בארצה שלה.
ברור ששרשרת החיסולים יוצאת הדופן שישראל מוציאה לפועל במהלך מלחמה, במרחק אלפי קילומטר מהבית, כשהבכירים האיראנים יודעים שהם על הכוונת ובכל זאת לא מצליחים להגן על עצמם, זורעת אימה ומהומה בצד השני, מקשה עליו לנהל מולנו את המלחמה, מערערת את האויב וגם מדגימה יכולות יוצאות דופן של המודיעין הישראלי ושל חיל האוויר הישראלי.
אבל ברור גם, שההיסטוריה העקובה מדם של חיסולים, מצידנו ומצד אחרים, לא בהכרח מבטיחה גדולות ונצורות.
תולדות ישראל זרועים בחיסולים, שהפכו במרוצת הזמן לסיכולים ממוקדים, ושודרגו כעת ל"מבצעי עריפה". תקיפה של חיל האוויר חיסלה ב-1992 את מנהיג חזבאללה עבאס מוסאווי, כדי להמליך את חסן נסראללה ששרד בקושי רב את מלחמת לבנון השנייה ב-2006 כדי להיות מסוכל בשיבה טובה ב-2024. וחזבאללה עדיין יורה עלינו טילים.
חמאס איבד מנהיג אחרי מנהיג. מייסד הארגון שייח' אחמד יאסין חוסל ב-2004, יורשיו הובילו את מתקפת השבעה באוקטובר 2023 ואז חוסלו בזה אחר זה. אבל ככל שניתן לשפוט על פי העדויות שמגיעות מרצועת עזה, חמאס עדיין על הרגליים ומשתקם במהירות.
ההיסטוריה של ארה"ב עם חיסול ראשי ארגוני טרור מעט מבטיחה יותר. מנהיג אל קאעדה אוסמה בן-לאדן חוסל בפשיטה בפקיסטן ב-2011 ומייסד דאעש, אבו בכר אל בגדדי, חוסל ו"מת כמו כלב" – כדברי טראמפ אז – ב-2019
ההיסטוריה של ארה"ב עם חיסול ראשי ארגוני טרור מעט מבטיחה יותר. מנהיג אל קאעדה אוסמה בן-לאדן חוסל בפשיטה בפקיסטן ב-2011 ומייסד דאעש, אבו בכר אל בגדדי, חוסל ו"מת כמו כלב" – כדברי טראמפ אז – ב-2019.
שני הארגונים באמת נחלשו מאוד, אבל זה קרה גם אחרי מלחמות ממושכות שנוהלו איתם על הקרקע. ואפילו שני הארגונים הללו חזרו בשנים האחרונות בכוחות מחודשים ותחת הנהגה חדשה.
כך או אחרת, אלה היו חיסולים של ראשי ארגוני טרור. והגם שישראל מקפידה להזכיר שאיראן היא "מדינת טרור", ברור שהעריפה הסיטונית של ראשי הממשל שם, היא כבר מזן ומסדר גודל שונה לגמרי.
ההיסטוריה של חיסול ראשי מדינות מצומצמת מכדי ללמד אותנו משהו בעל ערך. ראש ממשלת קונגו פטריס לומומבה הודח ונרצח ב-1961 במזימה שנתמכה על ידי ה-CIA ובלגיה. המדינה האפריקאית המשיכה לעשורים רבים של שלטון סמכותני, מלחמות אזרחים ואי-יציבות.
ההתערבות של נאט"ו בלוב ב-2011 סללה את הדרך לכך שמורדים יתפסו ויהרגו את הרודן הוותיק מועמר קדאפי. 15 שנה אחרי, בלוב אין עדיין שלטון יציב, המדינה מפולגת ומסוכסכת. גם עיראק הידרדרה לכאוס אחרי שהפלישה האמריקאית ב-2003 פירקה את משטרו של סדאם חוסיין והובילה לבסוף למעצרו ולתלייתו.
מאחר שמה שראינו בשבועות האחרונים באיראן הוא בסדרי גודל אחרים לחלוטין, צריך להיות אידיוט מוחלט או אחד מיושבי הפאנלים בטלוויזיה, כדי לנסות לנבא כעת לאן אירועים חסרי תקדים כאלה ייקחו אותנו ואת האזור
מאחר שמה שראינו בשבועות האחרונים באיראן הוא בסדרי גודל אחרים לחלוטין, צריך להיות אידיוט מוחלט או אחד מיושבי הפאנלים בטלוויזיה, כדי לנסות לנבא כעת לאן אירועים חסרי תקדים כאלה ייקחו אותנו ואת האזור שבו נמשיך לחיות הרבה אחרי שהאמריקאים יאבדו עניין, יסגרו דיל שמשרת אותם ויתקפלו.
דבר אחד בכל זאת אפשר לומר, בכל הזהירות המתבקשת: כששרים בממשלה שלך מסתובבים עם סיכה של חבל תלייה על החליפה; כשבחדשות הערב מדברים בטון סמכותי על "עוד אירוע עריפה דרמטי"; כשמסתערבים מחסלים בלי למצמץ אבא, אמא ושני ילדים, והדבר מתקבל בצהלות שמחה על ידי אלפים ברשתות החברתיות; וכשראש הממשלה ושר הביטחון מורים לצה"ל ולמוסד לחסל את כל מי שנראה להם בלי לבקש אישור – אלה לא בהכרח חדשות מעוררות תקווה.
כמו שהזהיר ממש מזמן, עוד בשחר ימי הציונות, הדוקטור הכסוף מזרקי, בבוקר לח ובלתי נשכח בשנת תרל"ח:
איני שומע ציפורים
וזה סימן נורא.אם ציפורים אינן נראות
המוות פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה אני הולך.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו