סקר גאלופ שפורסם ימים ספורים טרם פרוץ המלחמה עם איראן, מצא לראשונה שיותר אמריקאים חשים אמפתיה כלפי הפלסטינים מאשר כלפי מדינת ישראל.

בקרב בוחרי המפלגה הדמוקרטית מדובר ברוב גדול: כשני שלישים הביעו אמפתיה רבה יותר לפלסטינים, לעומת כחמישית בלבד שהביעו אמפתיה רבה יותר לישראלים.

הכותרות בארץ היו כמובן על כך שמשמעות התמיכה בפלסטינים משקפת עוינות כלפי ישראל והציונות בעיקר במפלגה הדמוקרטית. אבל כשמתעמקים בנתונים המציאות הרבה יותר מורכבת ומובילה למסקנות שונות.

הכותרות בארץ היו כמובן על כך שמשמעות התמיכה בפלסטינים בקרב האמריקאים, משקפת עוינות כלפי ישראל והציונות, בעיקר במפלגה הדמוקרטית. אבל כשמתעמקים בנתונים המציאות הרבה יותר מורכבת

השאלה המקובלת ברוב הסקרים היא: את מי אתה מעדיף בסכסוך, את ישראל או הפלסטינים. שאלה זאת מובילה למסקנה של משחק סכום אפס, המחמיצה את עמדתם של רוב היהודים וגם של רוב תומכי המפלגה הדמוקרטית, שלא מסכימים לגישה הבינארית המוצעת בשאלה.

רובם חושבים שאפשר לתמוך גם בזכותה של ישראל להיות מדינת הלאום הבטוחה והדמוקרטית של העם היהודי וגם בזכותם של הפלסטינים למדינה משלהם, וסבורים שהסתירה שמונחת ביסוד השאלה היא מגמתית ומלאכותית.

שאלה מרכזית נוספת, שלרוב אינה נשאלת וצריך וחיוני לשאול, היא על איזו ישראל מדובר. נראה שהתשובות לסקר גאלופ מתייחסות לישראל כפי שהיא משתקפת בממשלות הימין שלנו.

רוב היהודים האמריקאים וגם רוב תומכי המפלגה הדמוקרטית תומכים בישראל במאפייני הכרזת העצמאות, היינו ישראל דמוקרטית ורודפת שלום, שיש בה שוויון מוחלט לכל האזרחים כולם, כולל כמובן גם ללא יהודים.

הם אינם תומכים בדיוקנה של ישראל הנשקף אליהם מממשלות ישראל בעשרות השנים האחרונות – ממשלות שהאג'נדה שהן מקדמות היא של עליונות יהודית, של פירוק האדנים של הדמוקרטיה ושל סרבנות מדינית. ממשלות שחבריהן לא היו חותמים על מגילת העצמאות, שערכיה נתפסים בעיני חלק גדול משרי הממשלה בישראל כליברלים מדי.

הרוב חושבים שאפשר לתמוך גם בזכותה של ישראל להיות מדינת הלאום הבטוחה והדמוקרטית של העם היהודי, וגם בזכותם של הפלסטינים למדינה משלהם, וסבורים שהסתירה בשאלה היא מגמתית ומלאכותית

לישראל של ממשלות הימין יש בהחלט תמיכה של אוונגליסטים נוצרים ששותפים לחזון המשיחי, גם אם חלוקים על זהות המשיח. הם מאמינים שהצלחת העליונות היהודית בארץ הקודש תוביל למלחמת גוג ומגוג שבעקבותיה יחזור ישוע הנוצרי כמשיח ואז כולנו נתנצר.

לישראל של ממשלות הימין יש גם תמיכה בקרב חלקים אחרים במפלגה הרפובליקאית, שרואים בישראל של הימין דוגמה מוצלחת איך לייצר אתנוקרטיה דתית, בדיוק כפי שהם היו רוצים לראות את ארצות הברית בדמות מדינה עם עליונות של לבנים נוצרים. תמיכה גם קיימת בקרב ניאו-שמרנים ששותפים לתפיסה של ממשלות הימין בישראל, לפיה אפשר לפתור כל אתגר בכוח צבאי, בעוד השימוש בדיפלומטיה נועד לרכרוכים בדמות אירופאים ופרוגרסיביים.

ישנו גם זרם במפלגה הרפובליקאית של Make America Great Again שאין לו עניין בהובלת העולם החופשי ושמתקומם ממה שנתפס כהשפעה חסרת פרופורציות של ישראל על ארה"ב לקדם אינטרסים שאינם אמריקאים. הם ההסבר לירידה בפופולריות הישראלית גם במפלגה הרפובליקאית, בנוסף להשפעה של זוועות עזה על צעירים אמריקאים מכל הספקטרום הפוליטי.

ימים ספורים לאחר פרסום הנתונים, ביום הראשון למלחמה עם איראן, נפתחה בוושינגטון הוועידה השנתית של ג'יי סטריט. בצילה של המלחמה הגיעו לאולם הכנסים אלפי תומכי ישראל מכל רחבי ארצות הברית. זהו ציבור ציוני במהותו: אנשים שגדלו על אהבת ישראל ועל תמיכה בביטחונה ואולם חשים זה תקופה ארוכה כי המדינה שהם כה אוהבים פונה למקומות מדאיגים, הן ביחס לדמוקרטיה בישראל פנימה והן ביחס לתוקפנות כלפי חוץ.

אם משתתפי הוועידה היו נשאלים את השאלה שבפתיח, היינו למי האמפתיה שלכם נתונה, הם היו משיבים שהאמפתיה שלהם היא לא רק לישראלים המצויים תחת איומי טרור, אלא גם לצד הפלסטיני הסובל מהכיבוש המתמשך.

אם משתתפי וועידת ג'יי סטריט היו נשאלים למי האמפתיה שלהם נתונה, הם היו משיבים שהאמפתיה שלהם היא לא רק לישראלים המצויים תחת איומי טרור, אלא גם לצד הפלסטיני הסובל מהכיבוש המתמשך

משתתפי הוועידה הם יהודים שלא שכחו את השבעה באוקטובר ופעלו ללא לאות לשחרור החטופים, אבל בניגוד לרבים בישראל, הם לא עצמו את עיניהם אל מול ההרג הנרחב ברצועת עזה ואינם מתעלמים מהאלימות הגוברת של מתנחלים בגדה המערבית. בעיניהם הפלסטינים נתפסים כצד החלש והמאוים יותר, אבל הם גם חושבים שלישראלים לא יהיה לעולם ביטחון אם לפלסטינים לא תהיה זכות לחיות במדינה משלהם ולא תחת כיבוש.

הציבור הגדול הזה, יהודי ולא יהודי, הוא ציבור שמדינת ישראל חשובה לו. ציבור שרוצה בתיקונה של המדינה שהוא אוהב, תוך שמירה על ביטחונה. זהו ציבור שמביע תסכול מהתנהלות ישראלית שמקדשת את הכוח בלבד וזונחת את הדיפלומטיה.

זהו ציבור שמתנגד למדיניות המבקשת להכניע במקום להגיע להסכמות. למדיניות שמאפשרת למתנחלים אלימים, במקרים רבים אף לבושים במדי צה"ל, לפרוע, לפגוע ולעיתים קרובות מדי גם לרצוח פלסטינים, מבלי להידרש לדין וחשבון על מעשיהם.

גם ביחס לפלסטינים, וגם ביחס לאיראן הם מאמינים בכוחה של הדיפלומטיה כמרכיב חיוני לא פחות מהעוצמה הצבאית שהם מכירים גם בחשיבותה. כך, הסכמי השלום עם מצרים וירדן הם אבן יסוד בביטחון הלאומי של ישראל שהשגתם הייתה פרי הישגים של הדיפלומטיה האמריקאית.

הציבור הגדול, יהודי ולא יהודי, הוא ציבור שישראל חשובה לו, שרוצה בתיקון המדינה שהוא אוהב, תוך שמירה על ביטחונה. זהו ציבור שמביע תסכול מהתנהלות ישראלית שמקדשת רק כוח וזונחת את הדיפלומטיה

באותו אופן, ממשל אובמה הראה בעבר כי הדרך היעילה ביותר לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית היא באמצעות דיפלומטיה וכשזו ננטשה, גבר הסיכון לביטחונה הלאומי של ישראל.  הציבור האמריקאי, גם זה שתומך בישראל, חש שנתניהו הוביל וממשיך להוביל את טראמפ למלחמת ברירה מיותרת ולא מועילה, במקום לחזור לנתיב הדיפלומטי שכבר הוכיח כי ביכולתו לייצר שינוי חיובי.

למרבה הצער והתסכול, רבים מארגוני הממסד היהודי ממשיכים לדברר את מדיניות ממשלת ישראל באשר היא, גישה המנותקת מרוב הציבור אותם הם מתיימרים לייצג. רוב הקהילה היהודית וגם המיינסטרים הדמוקרטי הליברלי בארצות הברית היו חותמים ללא היסוס על כל מילות מגילת העצמאות הישראלית, אבל לא מבינים לאן נעלמה אותה ישראל. התמיכה האוטומטית במדיניות ממשלת ישראל איבדה את האחיזה במפלגה הדמוקרטית ועוברת תהליך דומה גם במפלגה הרפובליקאית.

ג'יי סטריט הפכה במידה רבה למייצגת המיינסטרים הדמוקרטי: תמיכה בישראל לצד התנגדות למדיניות ממשלת נתניהו. וזו היא המציאות שמאחורי המספרים. ישנם בקהילה היהודית גורמים משמאל לג'יי סטריט, ביניהם אנטי ציוניים כמו Jewish Voice for Peace או חסידות סאטמר, שערכיהם היהודיים מובילים אותם להתנגדות לציונות.

גם במפלגה הדמוקרטית ישנם גורמים אנטי ציוניים 'בעיקר בין חברות הסקוואד, אבל הרוב הגדול במפלגה הדמוקרטית תומכים בזכותה של ישראל לביטחון וגם ביחסים חזקים בין ארה"ב לישראל, יחסים שהושתתו בעבר על ערכים דמוקרטיים משותפים. זאת לעומת גורמים מרכזיים בימין האמריקאי שתמיכתם בישראל אינה מבוססת על ערכים, אלא נובעת מתפיסתם שיחסים עם מדינות זרות צריכות לשרת את האינטרס הכלכלי והביטחוני האמריקאי בלבד.

רוב הקהילה היהודית וגם המיינסטרים הדמוקרטי הליברלי בארצות הברית היו חותמים ללא היסוס על כל מילות מגילת העצמאות הישראלית, אבל לא מבינים לאן נעלמה אותה ישראל

המספרים מראים שעתיד יחסי ישראל ארה"ב מותנה וכרוך בכך ששתי המדינות תהיינה דמוקרטיות ליברליות, שזאת המטרה של ג'יי סטריט. המספרים גם מראים שג'יי סטריט יכולה וצריכה להיות גשר: גשר בין ישראלים שמייחלים לדמוקרטיה ושלום לבין לתומכי ישראל הליברלים בארצות הברית. בין האופוזיציה הישראלית לבין המפלגה הדמוקרטית. הפתרון אינו בהסברת ישראל, אלא בתיקון ישראל, הבעיה אינה בשיווק, אלא במוצר שבהחלט ניתן לשיפור דרמטי.

אין לי כל ציפיות מהקואליציה, אך ככל שראשי האופוזיציה יבינו זאת מוקדם יותר מי השותפים האמיתיים שלהם, כך יהיה קל יותר לחזק את מעמדה המידרדר של ישראל, בקרב מי שבעוד חודשים ספורים עשויים להוביל את הקונגרס, ובעוד פחות משלוש שנים יש סיכוי לא קטן שישובו גם לבית הלבן.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.