בזמן שמבצע "שאגת הארי" נמשך והקשב הציבורי והבינלאומי מתמקד בהיבטים הביטחוניים, מתחת לפני השטח מתפתחת חזית נוספת, שקטה אך בעלת השלכות רחבות: מצבה הנפשי של האוכלוסייה בישראל, והמחיר הכלכלי הנלווה לכך.

עבור רבים מהישראלים, התקופה האחרונה אינה מתאפיינת באירוע טראומטי נקודתי, אלא במציאות מתמשכת של חוסר ודאות, מתח ולחץ.

אזעקות תכופות, שיבוש שגרה ותחושת איום מתמשכת אינם רק אתגר אישי אלא גורם בעל השפעה מצטברת על תפקוד המשק.

לישראלים רבים, תקופה זו אינה אירוע טראומטי נקודתי, אלא מציאות מתמשכת של חוסר ודאות, מתח ולחץ. אזעקות תכופות, שיבוש שגרה ותחושת איום מתמשכת הם גם בעלי השפעה מצטברת על תפקוד המשק

ההשפעה הפסיכולוגית אינה עוד עניין תחושתי בלבד. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז תחילת הלחימה, נרשמת עלייה עקבית בצריכת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה. נתון זה משקף לא רק עלייה בפניות לטיפול, אלא גם שינוי רחב יותר: יותר עובדים מתקשים לשמור על רמת תפקוד יציבה לאורך זמן.

המשמעות הכלכלית ברורה: ירידה בפריון העבודה, עלייה בהיעדרויות, שחיקה מוגברת ועלויות ישירות ועקיפות למעסיקים ולמשק כולו.

עם זאת, טיפול תרופתי – חשוב ככל שיהיה – אינו נותן מענה מלא. כאשר מקור המצוקה הוא חשיפה ממושכת ללחץ, חוסר יציבות וטראומה קולקטיבית, נדרש טיפול רחב יותר. היעדר מענה כזה אינו רק בעיה רפואית, אלא גם סיכון כלכלי.

מערכת בריאות הנפש בישראל, שנמצאת זה שנים תחת עומס, מתמודדת כיום עם ביקוש גובר. זמני המתנה ארוכים, מחסור באנשי מקצוע ופערי נגישות יוצרים מצב שבו רבים אינם מקבלים טיפול בזמן. התוצאה היא החרפה של מצבים נפשיים והעמקת הפגיעה בתפקוד האישי והמקצועי.

במונחים מאקרו-כלכליים, מדובר באתגר משמעותי. בריאות הנפש משפיעה ישירות על פריון העבודה, על השתתפות בכוח העבודה, על מערכת החינוך ועל יציבות המשפחה, כולם מרכיבים מרכזיים בכלכלה מתפקדת. אוכלוסייה הנתונה ללחץ נפשי מתמשך אינה יכולה לממש את הפוטנציאל הכלכלי שלה, גם אם שאר המערכות פועלות כרגיל.

טיפול תרופתי – חשוב ככל שיהיה – לא נותן מענה מלא. כשמקור המצוקה הוא חשיפה ממושכת ללחץ, אי יציבות וטראומה קולקטיבית, נדרש טיפול רחב. היעדר מענה אינו רק בעיה רפואית, אלא גם סיכון כלכלי

יש להוסיף לכך את העלויות ארוכות הטווח: טיפול מתמשך, אובדן ימי עבודה, ירידה בפריון, ולעיתים גם יציאה ממעגל התעסוקה. מדובר בנטל מצטבר, אשר אם לא יטופל, עלול להשפיע על קצב הצמיחה של המשק גם שנים קדימה.

חשוב להדגיש: התגובות הנפשיות שאנו רואים אינן חריגות. הן תגובות אנושיות טבעיות למציאות מתמשכת של לחץ. אך דווקא משום כך, האחריות לטיפול בהן אינה יכולה להיות רק על הפרט, אלא מחייבת מענה מערכתי.

ככל שישראל ממשיכה להתמודד עם איומים חיצוניים, עליה להשקיע במקביל גם בחזית הפנימית, לא רק מטעמים חברתיים, אלא גם מטעמים כלכליים מובהקים.

השקעה בבריאות הנפש אינה הוצאה, אלא מנוע לשימור חוסן כלכלי. הרחבת שירותים, קיצור זמני המתנה, השקעה במניעה מוקדמת וחיזוק מערכות תמיכה קהילתיות הם צעדים שיכולים לצמצם נזקים עתידיים ולהבטיח תפקוד יציב יותר של המשק.

גם כאשר הלחימה תסתיים, ההשלכות הנפשיות לא ייעלמו בן לילה. המשק הישראלי יידרש להתמודד עם השפעותיהן לאורך זמן.

החוסן הלאומי של ישראל לא יימדד רק ביכולתה להתמודד עם איומים ביטחוניים, אלא גם ביכולתה לשמר חברה מתפקדת, נפשית וכלכלית כאחד.

יש להוסיף לכך את העלויות ארוכות הטווח: טיפול מתמשך, אובדן ימי עבודה, ירידה בפריון, ולעיתים גם יציאה ממעגל התעסוקה. מדובר בנטל מצטבר, אשר אם לא יטופל, עלול להשפיע על קצב הצמיחה של המשק גם שנים קדימה

החזית השקטה כבר כאן. והשאלה אינה רק כיצד נטפל בה אלא כמה יעלה לנו אם לא נעשה זאת.

פרופ’ איתמר גרוטו הוא רופא מומחה לבריאות הציבור ואפידמיולוגיה, לשעבר המשנה למנכ״ל משרד הבריאות ומנהל שירותי בריאות הציבור. כיהן כחבר הוועד המנהל של ארגון הבריאות העולמי והוביל מהלכים אסטרטגיים מרכזיים במערכת הבריאות בישראל. משמש פרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון וחתום על יותר מ-220 פרסומים מדעיים. יו״ר חברת הביוטק PsyRx אשר מפתחת תרופה מבוססת איבוגאין לטיפול בדיכאון קשה.