הרבנות הראשית לישראל שכחה ממחלוקות לשם שמיים. מבחינתה, כל מחלוקת היא לשם שררה והשגת כוח פוליטי. הרי כל מחלוקת שבאה לפתחה נזרקת מהחלון ומוקעת מיד.

לא ניתן להתעלם מהעובדה שההיסטוריה- חוזרת על עצמה. אם נסתכל על הרבנות הראשית לישראל אשר משמשת כמרכז הלכתי בתקופתנו ליהדות ישראל וליהדות אשר נמצאת בתפוצות, לא נוכל להמנע מההשוואה לתקופת יבנה.

לאחר החורבן וביטול הסנהדרין היה חשש שתהיה התורה כשתי תורות, ולא תהיה אחידות בשמירת המצוות. כדי למנוע מצב כזה החלו חכמי יבנה ורבן גמליאל בראשם, לפסוק הלכות במחלוקות, ולהכריח את הכול לציית להלכות שקבעו. להשלטת מרות זו של ההלכות הייתה מטרה ברורה, להביא לאחידות בשמירת המצוות. אך מתברר שכמו היום, לא כל האמצעים מקדשים את המטרה. מרותם של חכמי יבנה בראשותו של רבן גמליאל דומה למרותה של הרבנות הראשית לישראל וסופם- אותו סוף.

מועצת הרבנות הוקמה לפני הקמתה של מדינת ישראל, בתקופת השלטון המנדטורי. המועצה הייתה בת ששה חברים, שלושה אשכנזים ושלושה ספרדים. ולצדה נבחרו שלושה יועצים חילוניים, שסמכותם הייתה לא מוגדרת, אך ביטאה את דרישות הציבור להתאמת ההלכה לתנאי הזמן.

מאה שנה לאחר מכן, גלגולה של מועצת הרבנות הינה הרבנות הראשית בישראל המשמשת כהנהגה הדתית וההלכתית וכקובעת מדיניות באשר לשירותי דת במדינה הכוללים גיור, נישואין וגירושין, כשרות קבורה ועוד. אך במקום להוות גורם מאחד ולשמר את היהדות במדינת ישראל, היא מפלגת את העם, מקרבת את חורבננו ומרחיקה יהודים מהיהדות.

כך, דינה של הרבנות הראשית תהיה כדין רבן גמליאל. הרבנות מונעת מכוח, שררה שחיתות ושאיפה להשגת כוח פוליטי ומדיני. רבנות שמפלגת, מרחיקה יהודים, מושחתת ולא רלוונטית- סופה להיכחד. אותה רבנות שלא מאשרת נישואים ליושבי ארצה אשר צריכים להגלות ממנה על מנת למממש את נישואיהם ולחזור אליה בסטטוס "נשואים", אותה רבנות אשר מחלקת ונוטלת כשרויות כראות עיניה, ואותה רבנות אשר גורמת למדינה היחידה בעולם לא להכיר ביהדותם של יהודים, איננה הרבנות שלי ואינה המוסד ההלכתי העליון מבחינתי.

רבנות זו, סופה כסופו של רבן גמליאל, להיות מוקעת מהעם. לא רחוק הוא היום בו לא נוכל לסבול את הצער שהרבנות גורמת לנו ולאנשים סביבנו, ונעשה מעשה. כמו העם אשר חדל את חוצפית המתורגמן מדברו, גם אנחנו נחדול את הרבנות ונעביר אותם מתפקידם. במעשיה ובמדיניותה, הרבנות הפכה את עצמה ללא רלוונטית וזרזה את הפרטת שירותי הדת והגברת האיבה כלפיה. היהודים בישראל, לא מאסו ביהדות. הם מאסו ברבנות הראשית לישראל, אשר משמשת כעריץ ומנכסת את היהדות והחלטותיה למען השגת כוח לעצמה בלבד.

אם ישנו מסר אחד שאנחנו יכולים ללמוד מהמחלוקות של רבן גמליאל ורבי יהושוע, הרי הוא הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם מחלוקת. ה'איך', הרבה יותר חשוב מה'מה'. וברגע שהרבנות תשכיל להבין זאת, ייתכן שכבר יהיה מאוחר מידי.

סטודנטית לתואר שני בחינוך יהודי פלורליסטי מטעם האוניברסיטה העברית והיברו יוניון קולג'