אז... למה את באמת מטפלת בחרדים?

אילוסטרציה (צילום: iStock-Anastasia-Moscaliuc)
iStock-Anastasia-Moscaliuc
אילוסטרציה

את חושבת שזה קרה במקרה? היא שואלת אותי.
לא, אני עונה לה, אולי ההתחלה כן, אבל לא ההמשך.
אז… למה באמת את מטפלת בחרדים?
זו שאלה ששואלים אותי הרבה.
היא מביטה בי בעיניים הכחולות והסקרניות שלה, נו… ומה את עונה?

את יודעת, אני אומרת לה, בזמן האחרון אני נזכרת הרבה במטופל הראשון שלי.
ראשון ראשון? היא שואלת.
ראשון לגמרי, אני עונה. חזרתי לארץ אחרי הלימודים באוסטרליה, שכרתי חדר קטן ברחוב המסגר בתל אביב. אני זוכרת שהייתי מתלבשת בחולצות מכופתרות ובמכנסיים שחורים לעבודה, כמו שמתלבשים שם, מה שמזכיר לי…
למה השתתקת?
אני לא יודעת, אני אומרת, פתאום נזכרתי שאבא שלי תמיד לבש לעבודה חולצות מכופתרות, ולא משנה שהיינו צוחקים, במשפחה, ואומרים לו שכאן (בארץ ישרואל) אין צורך בזה, ולא משנה שממילא החלוק הלבן שלו הסתיר את רוב החולצה, בכל זאת, לא היה עולה בדעתו ללבוש חולצת טריקו לעבודה, אני אפילו לא יכולה לדמיין אותו ככה.

פתאום נזכרתי שאבא שלי תמיד לבש לעבודה חולצות מכופתרות, ולא משנה שהיינו צוחקים, במשפחה, ואומרים לו שכאן (בארץ ישרואל) אין צורך בזה, ולא משנה שממילא החלוק הלבן שלו הסתיר את רוב החולצה

את מתגעגעת אליו?
אני מרימה אליה את העיניים, איך היא תמיד מרגישה, זה מעצבן אותי. אני מתגעגעת כל הזמן, אני אומרת לה, זה מצב קיומי, כמו לחיות עם כאב בטן, לפעמים אני בכלל לא שמה לב שזה שם.
מה שם?
הגעגועים.
אבל לא על זה רציתי לדבר, משהו מכעיס אותי פתאום, אולי הגעגועים שנכנסו באמצע, אולי שימת הלב לכאב, אולי זה שאין מה לעשות עם הכאב הזה, אני רוצה לדבר על משהו אחר.
התחלת לדבר על המטופל הראשון…
כן, אני נאחזת במילים שלה כמו בחבל ומושכת את עצמי מפי התהום (שוב כמעט נפלתי) המטופל הראשון. אני זוכרת את ההפתעה שלי כשנכנס לחדר, כי בטלפון לא אמר לי שהוא חרדי, ובטלפון גם לא אמר לי שהוא כל כך זקן. הוא היה בן שמונים וארבע, ואני זוכרת שבעצם היינו לבושים אותו דבר, באותה פגישה ראשונה, רק שלי לי לא היה כובע וזקן.
תודה לאל, היא מחייכת אלי, החיוך שלה ממש חם ומתחשק לי להתכרבל בתוכו, כמו בשמיכה.

אני מרימה אליה עיניים, איך היא תמיד מרגישה, זה מעצבן אותי. אני מתגעגעת כל הזמן, אני אומרת לה, זה מצב קיומי, כמו לחיות עם כאב בטן, לפעמים אני בכלל לא שמה לב שזה שם

הרבה פעמים הוא אמר לי, אותו מטופל, שהוא לא מאמין באלוהים. הוא כעס על אלוהים מאוד, הוא היה מקלל אותו בהונגרית, ואומר דברים איומים, ויום אחד אמרתי לו שהוא כן מאמין באלוהים.
איך הוא הגיב?
הוא התרגז, אבל אני אמרתי לו שאם מישהו או משהו לא קיימים אז לא יתכן שנכעס עליהם כל כך. אנחנו כועסים ומקללים את מי שקיים.
הוא קיבל את זה?
אני לא יודעת, הוא השפיל את העיניים ולא ענה לי. הרבה פעמים הוא היה עושה את זה.
עושה את זה?
לא עונֶה, ופתאום עכשיו הבנתי שזה כמו אבא שלי.
גם אבא שלך לא היה עונה לך?
לא, אני מתעצבנת שוב, לא התכוונתי לזה.
למה את כועסת?
אני לא יודעת, אני אומרת לה. פתאום מתחשק לי לבכות, בכי צרוד, בכי כמו נביחה, אני משתעלת במקום זה.

הרבה פעמים הוא אמר לי, אותו מטופל, שהוא לא מאמין באלוהים. הוא כעס על אלוהים מאוד, הוא היה מקלל אותו בהונגרית, ואומר דברים איומים, ויום אחד אמרתי לו שהוא כן מאמין באלוהים

אנחנו שותקות קצת לפני שאני ממשיכה. כל הזמן שואלים אותי את זה, למה אני מטפלת בחרדים. הרי גדלת בבית חילוני, אומרים לי, מה לך ולזה? בדרך כלל אני מתחילה את התשובה שלי ב: "למרות שגדלתי בבית חילוני", אבל עכשיו אני מבינה שגם האמירה הזו לא מדויקת לגמרי.
תסבירי.
זה הרבה יותר מורכב.
את מבינה, אצלנו בבית שנאו את אלוהים, אבא שלי שנא את אלוהים ממש בלהט, ביום כיפור למשל, האיש הקטן והרזה הזה היה נעשה רעב כמו…
כמו מה?
כמו מפלצת, כמו נערה בולמית, אני לא יודעת כמו מה. אבל ביום כיפור אבא שלי היה אוכל נון סטופ, מהבוקר עד הערב, אוכל ואוכל ואוכל. פעם הוא אפילו הדליק מנגל בחצר שלנו וכל החצר התמלאה בריח של בשר שרוף. אמא שלי כעסה עליו, כי בכל זאת השכנים. והוא, כתגובה, כיבה את המנגל בכעס והלך והסתגר בחדר שלו עד הערב.
מה הוא עשה שם?
כרגיל, למד, עילעל בספרי הרפואה הקדושים. את יודעת, אני מספרת לה עוד, מרד הנעורים שלי התחיל בעצם בכיתה ו', העזתי לצום ביום כיפור.
היא צוחקת.
אני נשבעת לך, אני אומרת לה, זה היה המרד שלי, צמתי ביום כיפור! הלכתי עם החברה שלי, שלומית, לבית הכנסת, ואחר כך, כשחזרתי הביתה, אבא שלי ואחי צחקו עלי נורא. הם ניסו לפתות אותי עם כל מיני מאכלים שאני אוהבת, אחי הגדול קירב בייגלה חם עם גבינה לאף שלי, עד היום אני זוכרת את הריח.
נו, ונשברת?
מה פתאום, אני אומרת, ככה את מכירה אותי?
אנחנו מסתכלות אחת על השניה.

"אצלנו בבית שנאו את אלוהים, אבא שלי שנא את אלוהים ממש בלהט. ביום כיפור למשל, האיש הקטן והרזה הזה היה נעשה רעב כמו…". כמו מה? "כמו מפלצת, כמו נערה בולמית, אני לא יודעת כמו מה. היה אוכל נון סטופ"

הזרועות של המטפלת שלי כל כך רכות, מתחשק לי לשתות שיקוי פלאים, לקטון מאוד ולהתערסל בתוכן. אני לא רוצה שהיא תראה את המחשבה הזו, אז אני משפילה את העיניים.
אחרי הרבה זמן אני ממשיכה לדבר, היום אני מבינה שגם לאבא שלי היה אלוהים, עובדה, הוא כעס עליו מאוד, הוא שנא אותו, היו לו את הסיבות שלו, כבר סיפרתי לך.
כן.
פתאום אני נזכרת שפעם קראתי שאנשים שהיו ילדים קטנים בזמן השואה, כמעט תמיד, סובלים מפחד גבהים.
מעניין, אומרת המטפלת שלי.
גם לי יש פחד גבהים, אני מספרת לה.
אני מספרת לה עוד איך ביום השואה אבא שלי היה מסתגר בחדר שלו ולא יוצא. הוא לא ישב איתנו לראות את "אנה פרנק" בטלוויזיה, הוא לא היה מזועזע, יחד איתנו, מהתמונות של ערימות הגופות. לא ראינו אותו בכלל ביום הזה, למרות שלא היה הולך לבית החולים באותו יום, אלא נשאר בבית, שזה כבר מוזר.
למה מוזר?
כי אבא שלי התייחס לעבודה בבית החולים כמו אל עבודת קודש. הוא לא הפסיד אפילו יום אחד שם, מרצונו, הוא היה הולך גם כשהיה לו חום גבוה, בעצם עד שהתחיל לחלות.
מה הוא עשה שם, בחדר, כל הזמן הזה? היא שואלת.
אין לי מושג, אני אומרת לה, ידענו שאסור להפריע לו ביום הזה, לא היה צריך אפילו להסביר לנו.

"פתאום אני נזכרת שפעם קראתי שאנשים שהיו ילדים קטנים בזמן השואה, כמעט תמיד, סובלים מפחד גבהים". מעניין, אומרת המטפלת שלי. "גם לי יש פחד גבהים", אני מספרת לה

המטפלת שלי מסתכלת עלי ואומרת, אז… אני מבינה מהדברים שלך שהבית שגדלת בו לא היה לגמרי חילוני, אלוהים כן היה קיים בו.
קיים, אני עונה, אלוהים מוקצה ובזוי, אבל קיים.

אז מה התשובה, שואלת המטפלת שלי.
התשובה למה?
לשאלה – למה את מטפלת בחרדים?
אני חושבת על זה, אני אומרת לה, בעצם מדובר ב… בפירוק והרכבה.
אני מרגישה איך המטפלת שלי מתאפקת לא לשאול למה אני מתכוונת, אני שומעת את שתינו נושמות.

המטפלת שלי מסתכלת עלי ואומרת, אז… אני מבינה שהבית שגדלת בו לא היה לגמרי חילוני, אלוהים כן היה קיים בו. "קיים", אני עונה, "אלוהים מוקצה ובזוי, אבל קיים"

את יודעת במה עוד נזכרתי?
במה?
במטופל אחר, הרבה שנים אחר כך, גבר צעיר, צעיר מאוד, כמעט אפשר להגיד נער, שישב על הרצפה בקליניקה שלי ושאל אותי למה בעצם אני לא הורגת את מי שאני שונאת.
מה?
כן. הוא שאל מה מונע ממני להרוג אדם.
הגבות של המטפלת שלי מתרוממות.
גם אני הגבתי כמוך בהתחלה, אני אומרת לה, אחר כך חשבתי שלמרות שהתשובה נדמית כל כך מובנת מאליה, היא מעניינת וגם, קשה להגדיר אותה במילים.
אבל למה הוא שאל את זה? היא מסתכלת עלי בסקרנות.
מפני… מפני שבחברה החרדית, בדרך כלל, כללי המוסר מוכתבים מראש, בלי אפשרות של שאלות, חקירה ובטח שלא ערעור.
בכפייה? היא שואלת.
כן. אפשר לומר אפילו יותר מזה, הרבה פעמים 'כפייה' זו מילה עדינה מדי, כי החינוך שם יכול להיות מאוד מאוד אלים. אז אתה לא בוחר באמת בטוב וברע, הכל מונחת עלייך מלמעלה, אתה אפילו לא יכול לדרג את הכללים האלה בעצמך, למשל, להחליט מה חשוב יותר ומה חשוב פחות…
היא מסתכלת עלי.
אני מסתכלת עליה בחזרה ושואלת, תגידי, מה יותר חמור, חילול שבת או רצח
היא נאנחת.
גם אני נאנחת לפני שאני ממשיכה: ובגלל שאתה לא יכול לבחור, או להחליט כלום, ובגלל שזה לא משנה בכלל מה אתה חושב על זה, הרבה פעמים כל הכללים האלה נשארים חיצוניים לך, הם לא נטמעים בנפש, ואז, כשאתה יוצא מהעולם הזה, יחד עם הבגדים, נושרים גם כל החוקים האלה, שהכריחו אותך לציית להם ואתה צריך להתחיל מהתחלה.
באיזה אופן?
אתה נדרש לשאול את עצמך שאלות מאוד בסיסיות.

את יודעת במה עוד נזכרתי? במטופל אחר, הרבה שנים אחר כך, גבר צעיר, צעיר מאוד, כמעט אפשר להגיד נער, שישב על הרצפה בקליניקה שלי ושאל אותי למה בעצם אני לא הורגת את מי שאני שונאת

כן, אני זוכרת את המטופל הזה, אומרת המטפלת שלי, אני זוכרת שאת אוהבת אותו מאוד.
את צודקת.
מה ענית לו?
אני לא זוכרת בדיוק, זה היה מזמן, אבל אני זוכרת ששאלתי את עצמי את השאלה הזו גם אחרי שהוא הלך, והתשובה, לפני שהיתה במילים, היתה בגוף.
בגוף?
בגוף אני מרגישה מה טוב ומה רע, אני אומרת לה, כמו הבן הקטן שלי, שרואה חתול רעב ורוצה להאכיל אותו. אני רואה את התנועה הרכה שלו לעבר החתול, איך שהוא מתכופף אליו בעדינות, אני רואה איך הוא מרגיש, בגוף, את הרעב של החתול עוד לפני שהוא אומר, אמא, בואי ניתן לו אוכל.
פתאום אני מתגעגעת לבני הקטן, לריח שלו, לעיניו השחורות והמבריקות, לחיוך שלו…
אני מלאה געגועים היום, אני אומרת לה.
אני רואה.

בגוף אני מרגישה מה טוב ומה רע, אני אומרת לה, כמו הבן הקטן שלי, שרואה חתול רעב ורוצה להאכיל אותו. אני רואה את התנועה הרכה שלו לעבר החתול, איך שהוא מתכופף אליו בעדינות, אני רואה איך הוא מרגיש, בגוף, את הרעב של החתול

השעה שלנו עומדת להסתיים. כוס התה שלי עומדת קרה, וכמעט מלאה, כמו תמיד (תודה תודה שאף פעם לא הערת לי על זה ולא אמרת לי, "בשביל מה להכין לך תה אם את ממילא לא שותה"). אני אומרת למטפלת שלי שאני עובדת עם חרדים כי העיסוק שלהם בשאלות בסיס מתאים לי.
מתאים לך?
כן, כמו סוקרטס שהתאים לי כי הוא שואל שאלות בסיסיות, את יודעת, מה זו אהבה, מה זו חברות, מהי אמת. גם הם נדרשים לשאלות בסיסיות ובעצם גם אני נדרשתי לכך. ביחוד אחרי…
אחרי האונס, היא אומרת.
אני אוהבת שהיא קוראת לדברים בשם.
אחרי האונס, אני אומרת גם, אבל זה התחיל עוד לפני.

"אני אומרת למטפלת שלי שאני עובדת עם חרדים כי העיסוק שלהם בשאלות בסיס מתאים לי". מתאים לך? "כן, כמו סוקרטס שהתאים לי כי הוא שואל שאלות בסיסיות, את יודעת, מה זו אהבה, מה זו חברות, מהי אמת"

אני שמחה שאנחנו מדברות על זה, אני אומרת לה, יש משמעות לזה שאנחנו נותנות לזה מילים. זה נעשה יותר ברור, אני מבינה יותר. בעזרת המילים זה הופך מ'זה' לדבר. למשהו. לתובנה.
ומה את מבינה?
אני מבינה שכשאדם ניצל מדברים כל כך קשים, כמו אונס, או טרור, או אלימות – הוא מרגיש מפורק לגמרי.
זה מפחיד, אומרת המטפלת שלי.
מפחיד… כן… אתה מרגיש ששום דבר לא נשאר לך, לפחות בהתחלה, אבל משהו אחד כן נשאר.
מהו? היא שואלת.
האמת, אני עונה, היא נשארת.
אני שותה קצת מהתה הקר והיא מחכה שאמשיך.

בהתחלה כל מה שנשאר לך הוא הסיפור שלך, אני אומרת לה, מה שבאמת קרה לך. אותו סיפור שבזמן שהיית שם אי אפשר היה לספר אותו, הוא היה מוכחש ומודחק, ועכשיו מותר לו לצאת החוצה.
כדאי לו שיצא החוצה, אומרת המטפלת שלי.
כדאי לו, אני מסכימה איתה.
אני מספרת לה שהמטופלים החרדים, יחסית לאלה החילוניים, תמיד מודים לי בצורה ממש מרגשת. הם יודעים להודות, אני אומרת לה, הם עושים את זה בצורה טבעית מאוד, אני לומדת את זה מהם. אני מרגישה איך הלחיים שלי בוערות כשאני אומרת לה תודה על זה שהיא נתנה לי, ועדיין נותנת, תמיד, לספר את הסיפור שלי, על זה שהיא מאמינה בי ועומדת לצידי.
גם היא מסמיקה.
שתינו מתאפקות לא להוריד את המבט, נדמה לי שעובר הרבה זמן עד שאני מוצאת שוב את המילים. חם לי.

אני מספרת לה שהמטופלים החרדים, יחסית לחילוניים, תמיד מודים לי בצורה ממש מרגשת. הם יודעים להודות, אני אומרת לה, הם עושים את זה בצורה טבעית מאוד, אני לומדת את זה מהם. אני מרגישה איך הלחיים שלי בוערות כשאני אומרת לה תודה

כשאדם מספר את האמת, אני אומרת לה, הוא מקבל את עצמו בחזרה. אני זוכרת את זה, אני זוכרת כמה זה מחזק, ואז אחרי שהתחזקת אתה יכול להמשיך
להמשיך במה?
הכל מתפרק אחרי טראומה, אני אומרת לה (אני מתאפקת לא לבכות), נדמה לי שאני צועקת – הכל מתפרק ואתה נשאר עם כל העבודה הזו שעליך לעשות.
עבודה?
כן, לבנות את החיים שלך מחדש, לבחור את הכל, את היסודות, את צבעי הבסיס, אנחנו נדרשים לברוא הכל מחדש. זה מה שקורה למטופלים שלי, שיצאו החוצה, וזה מה שקרה לי, אחרי שאבא שלי מת.
היא לא אומרת כלום
אני צועקת? אני שואלת אותה.
לא, היא עונה לי, למעשה, את מדברת מאוד בלחש, את לא רואה איך אני רוכנת לעברך כדי לשמוע?

הכל מתפרק אחרי טראומה, אני אומרת לה (אני מתאפקת לא לבכות), נדמה לי שאני צועקת – הכל מתפרק ואתה נשאר עם כל העבודה הזו שעליך לעשות. עבודה? כן, לבנות את החיים שלך מחדש

אני מסתכלת על המחוגים של השעון הקטן, נגמר הזמן.
אני קמה.

ליד הדלת אני אומרת לה, זה מרגש להבין שמתחת לכל הסממנים החיצוניים אנחנו בעצם דומים, אני והמטופלים החרדים שלי בעצם דומים, כמו שאבא שלי והמטופל הזקן שלי היו דומים, ואני לא ידעתי.
העיניים שלנו נפגשות, עיניים זוהרות יש למטפלת שלי, אנחנו עומדות קרוב ואני מרגישה שחום בוקע ממנה.
את כמו רדיאטור, אני אומרת לה.
היא צוחקת.
אפשר לחבק אותך?
אפשר, היא אומרת ופותחת זרועות רכות
לרגע אני עוצמת עיניים בתוכן.

*סיפורי הקליניקה אינם חושפים מטופלים אמיתיים. אלה קטעים שחיברתי כאילוסטרציה למקרים ושיחות טיפוליות.

נטלי פיק היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, בוגרת תיאטרון תנועה בפריז, ולימודי פילוסופיה והיסטוריה של ימי הבינים. את הרומן הראשון שלה "מלכת הממטרות" פירסמה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עבדה כמספרת סיפורים ומטפלת בתנועה בילדים אוטיסטים. ב2018 הוסמכה כמורה להאתה יוגה קלאסית. למדה באקדמיה להיפנוזה קלינית באוסטרליה. בעלת קליניקה לטיפול רגשי בעזרת דמיון מודרך ויוגה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,082 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 27 בפברואר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

יועצו האסטרטגי של גנץ: "הוא סכנה לעם ישראל, אין לו אומץ לתקוף באיראן"

המשנה לראש המל"ל לשעבר ומקורבו יועמדו לדין בכפוף לשימוע ● לפיד פסל ישיבה עם רפי פרץ: "כמו שלא נקים ממשלה כשהיבא יזבק תביא אותנו ל-61" ● בימינה גינו את דבריו של מס' 2 בכחול לבן: משווה לוחם בצה"ל לתומכת מחבלים ● יזבק: "הגזען מכחול לבן משווה אותי לגזען מימינה"

עוד 45 עדכונים

חדר חושך אור לגויים ועמוד האש לממשיכי דרכם, ש"ס 1984

1984. כרגיל, בחירות.

והפעם, הפתעה. ארבעת המופלאים של ש"ס, הלא היא: "התאחדות הספרדים העולמית שומרי התורה", שמשתתפת לראשונה בבחירות לכנסת.

ארבעת חברי הכנסת החדשים של תנועה, שאנשיה אנונימיים לרוב אזרחי המדינה, שלוחי הרב עובדיה יוסף בגיבוי הרב שך – בעירוב עניינים שבין מזרחיים לאשכנזים ובין ליטאים וחסידים, מרק פוליטי שנרקח בחצרות בני ברק וירושלים.

הארבעה, כאן בשעת ערב בחצר משכן הכנסת, ל"כותרת ראשית".

ומי בכנסת? יעקב יוסף בנו המורה והממרה של הרב עובדיה, אשר הופרש לאחר קדנציה, הרב יאיר פרץ שבמהלך השנים פרש מהרשימה והקים רשימה אחרת, כמוהו שמעון בן שלמה שפרש לפני סיום הקדנציה והקים סיעת יחיד, ורפאל פנחסי שהורשע כארבע שנים לאחר תחילת מאבקו בהסרת החסינות שלו.

כולם נהיו אור לגויים ועמוד אש לממשיכי דרכם: אריה דרעי, שלמה בניזרי, יאיר פרץ, יאיר לוי, עופר חוגי, שלמה דיין.

איל יצהר הוא צלם שמלווה ומתעד מזה שנים את צדדיה ומרכיביה השונים של ההוייה הישראלית. במהלך השנים עבודותיו התפרסמו ב עיתונים שונים בינהם " מוניטין ", " כותרת ראשית ", רשת שוקן, מוספי "ידיעות אחרונות", עיתונות חוץ, "גלובס" ובתערוכות. והוא אינו אופטימי כלל

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 124 מילים

הקיפאון הפוליטי והסקרים מצביעים על סיכוי גבוה לבחירות רביעיות ● לפי החוק, אם הנשיא והכנסת ימצו את כל האפשרויות להרכבת ממשלה, הבחירות אמורות להתקיים ב-22 בספטמבר - אם כי גם ה-15 בספטמבר וה-12 באוקטובר באים בחשבון ● במקרה שהח"כים יוותרו על חלק מהזמן שהחוק מקציב להם, הבחירות יתקיימו כנראה בשבוע הראשון של יולי ● זמן ישראל עושה חשבון

עוד 719 מילים

רה"מ האיטלקי מזועזע מתגובת ישראל לקורונה

בלעדי באיטליה קיבלו בהפתעה את ההודעה על עצירת הטיסות, ומתקשים להבין את חוסר האמון של ישראל כלפיהם ● ד"ר אהרן מאירוף, יועץ בכיר למערכת הבריאות האיטלקית, לזמן ישראל: "רה"מ קונטה אמר לאנשיו כי התנהלות ישראל במשבר הקורונה תמוהה ביותר - בעיקר הפסקת הטיסות"

ממשלת איטליה והעומד בראשה המומים מהתנהלות ממשלת ישראל ואף נפגעו ממנה. כך מספר לזמן ישראל ד"ר אהרן מאירוף, שכיהן עד לאחרונה כמנהל מערך החירום של ממשלת איטליה במחוז לומברדיה, ומשמש כיום כיועץ בכיר למערכת הבריאות האיטלקית.

לדברי מאירוף, הוא נמצא בקשר רציף ויומיומי עם מקורבי ראש ממשלת איטליה, ג'וזפה קונטה. "קונטה שוחח היום עם שר הבריאות ובכירי מערכת הבריאות באיטליה ואמר, ההתנהלות של הישראלים במשבר הקורונה, בעיקר ההחלטה להפסיק את הטיסות בין המדינות, תמוהה ביותר.

״קונטה השתמש במילה 'גוועלד', ביידיש, שאותה למד ממני, ואמר, הישראלים פשוט עושים גוועלד. קונטה ונתניהו שוחחו בטלפון כמה פעמים, וקונטה אמר כי השיחות הללו לא גרמו לו להבין את התנהלות ישראל טוב יותר".

מאירוף אמר כי הוא מבין את החרדה בישראל מפני הידבקות. "אני מבין היטב את הצד של הישראלים, כי מצבים של מחלה חדשה ולא מוכרת עם הדבקה מהירה מעוררים חרדה מובנת. מצד שני, אני מבין היטב גם את התגובה של קונטה והאיטלקים, שמרגישים וחושבים שהתגובה הישראלית מוגזמת לחלוטין והיסטרית, ואני חושש שהם צודקים.

הם מרגישים שזה חוסר אמון מצד ישראל כלפי ממשלת איטליה על התפקוד שלה, שאינו במקום ואינו מגיע לה".

ג'וזפה קונטה (צילום: (Chris J Ratcliffe/Pool via AP))
ג'וזפה קונטה (צילום: (Chris J Ratcliffe/Pool via AP))

האם הפסקת הטיסות זה לא מה שאיטליה ומדינות אחרות עשו לא מזמן לסין? מדוע אסור לישראל לעשות זאת לאיטליה?

"בהחלט צריך לנהוג בזהירות, אבל כדאי לזכור שאיטליה איננה סין. צפון איטליה במיוחד היא אזור מתועש ועשיר, והרשויות כאן התגברו על המחלה במהירות רבה, גם בבידוד האזור הנגוע וגם בטיפול".

ובכל זאת יש שם אחוזי תמותה גבוהים מאוד יחסית לקורונה.

"החולים שנפטרו היו קשישים עם מחלות רקע. כדאי לזכור שזה אזור קר עם אוכלוסייה מבוגרת. אני לא ממליץ לישראלים לנסוע כרגע לאזור הנגוע, אבל עצירת טיסות לאיטליה היא מוגזמת לדעתי, וכנראה שגם בממשלת איטליה מרגישים ככה".

עוד 265 מילים

לנתניהו עדיף שהליכוד ינצח - אבל שהגוש יפסיד

עם 61 מנדטים, נתניהו יעמוד מול האפשרות שהיועמ״ש ובג״ץ יכריעו כי נאשם בפלילים אינו יכול להרכיב ממשלה ● לעומת זאת, עם הליכוד כמפלגה הגדולה אבל ללא אפשרות להקים ממשלה, נתניהו יישאר ראש ממשלת המעבר עוד חצי שנה לפחות ● בזמן הזה, הוא ירגיל את הציבור לאפשרות שראש ממשלה מכהן יכול במקביל לנהל משפט פלילי, עד שהמציאות תהפוך בעיני רבים לנורמה ● פרשנות

עוד 853 מילים

למקרה שפיספסת

עלייתם ונפילתם של מלכי הרייטינג

לפני שנים צפיתי בסרט הטלוויזיה של דורון צברי 'מלך הרייטינג' שעסק בדודו טופז וצולם בשיא תהילתו, אמן אהוב עם תכנית מצליחה בפריים טיים, רייטינג מטורף ואגו שנגע בשמיים ולא ידע שובע. נפילת הכוכב כבר נרמזה שם.

זכורה לי סצנה שצולמה בהילולה במירון. היה ברור מה חלף בראשו, הקהל היה שלו ועטף אותו בהערצה מוגזמת משל היה קדוש בעצמו. בתכניותיו חילק כסף לנזקקים נבחרים ומצולמים בעוניים והפתיע צופים בביתם. טופז הרגיש רובין-הוד וזרח מאושר. ה'עם' אהב אותו. מי יכול עליו?

אני זוכרת משפט תמוה שאמר ביום בו נהרגו ארבעה חיילים בלבנון. בערב שודרה תכניתו 'הראשון בבידור' בה עשה ככל העולה על רוחו, גם לחלק כסף לנזקקים או לחכות לנחיתת חייזרים. טופז התלבט אם לשדר את תכניתו ואמר בלי למצמץ: "חשבתי לעצמי שכל אחד מהנופלים האלה בטח הכיר אותי ושמע עלי ואני לא הכרתי אותם". חשבתי אז בבוז כמה מגלומן אדם צריך להיות כדי לומר משפט מנותק כזה.

ביום בו נהרגו 4 חיילים בלבנון, שודרה תכניתו 'הראשון בבידור'. טופז התלבט בקול אם לשדר את תכניתו ואמר: "חשבתי לעצמי שכל אחד מהנופלים האלה בטח הכיר אותי ושמע עלי ואני לא הכרתי אותם"

שנים אחר כך יאמר נתניהו למפוני עמונה שהוא מבין את כאבם כי גם הוא ומשפחתו נאלצו לפנות את הבית בבלפור ולעבור למלון פלאז'ה אחרי ההפסד לברק, ונזכרתי במשפט המנותק ההוא של תאומו הרוחני דודו טופז.

נתניהו הוא דודו טופז של הבחירות.
אותו טירוף מסוכן, אותה התקרבנות, אותו חרון אין אונים והכוח להשחית.
אלא שטופז שלח בריונים ליריביו כשאיבד את כתרו המדומה אחרי שהשחית את ערוץ 2 וצופיו, והתאבד כשנחשפה חרפתו. נתניהו מגייס לקרב הפרטי שלו את אותו ערוץ עצמו לחיסול יריביו בפוליטיקה ובכל שדרות השלטון. הוא מוליך מדינה לבחירות אחר בחירות מסיבות אישיות וקובע סדר יום תקשורתי כאילו ערך את החדשות במו שליחיו במדיה.

פעולותיו המטורפות של טופז נבעו מעומק עלבונו. הוא לא הבין איך הודח בבושת פנים מהסלון הישראלי. הוא, שאמנים שיחרו לפתחו ראה צל הרים כהרים ותכנן נקמה. כמותו גם נתניהו רואה בכל מתחרה בוגד ונמנע מטיפוח יורש שמא 'יבגוד' ויברח עם המדינה. כטופז לפניו הוא מסרב לפנות את הבמה. את הקמפיין הוא מנהל כאחוז דיבוק.

העבריין אבנר הררי שישב עם דודו טופז במעצר מתאר אליל מנופץ שלא יודע את נפשו. זה תיאור שמתאים לנתניהו כמו כפפה ליד:
"אני מנותק מהגוף שלי,.. אני חי בחרדות, אני הולך ומתמוטט.. הייתי כוכב ונשארתי לבד.. תראה בעולם הטלביזיה בני 70 מגישים תכניות טלביזיה חשובות."
או מנהיגים מדינות לא קלות. ולא מרפים.

פעולותיו המטורפות של טופז נבעו מעומק עלבונו. הוא לא הבין איך הודח בבושת פנים מהסלון הישראלי, ותיכנן נקמה. כמותו גם נתניהו רואה בכל מתחרה בוגד ומסרב לפנות את הבמה

נתניהו, כמו טופז, היה הראשון בשלטון שנים ארוכות מדי. העם אכל מכף ידם והם עשו בו כרצונם, שוב ושוב ניצחו רייטינג\בחירות גם כשלא עשו דבר חוץ מלמחזר שטיקים ולנוע הלאה מכוח האינרציה.

בעיני רוחם היו עדיין מלכי הרייטינג\המדינה גם כשהקהל נטש ועברו לנפילה חופשית ללא מצנח, בשיכרון חושים ששיבש את שיקול דעתם. חקירות משטרה לא סדקו את שריונם:
'אין כלום כי לא היה כלום', אמר נתניהו.
טופז אמר 'שיוכיחו'.
נגד שניהם הוגשו כתבי אישום.

את שניהם האדירה התקשורת שניפחה את החללית גם אחרי שהתרחקה מבסיס האם. ככל שנטרפו גבר חרונם והתקשורת העצימה הכל. שניהם חשו לא מנוצחים. ה'עם' היה לצדם. אותו עם שהקפידו להתנשא עליו, טופז עם ה'צ'חצ'חים' ונתניהו עם 'את משעממת אותי' ומצעד המשרתות שהרעיה רודפת הכבוד התעמרה בהן.

גם טופז גם נתניהו היו ההצגה הכי טובה בעיר. אבל טופז היה לבד בטירופו, לנתניהו יש סייענים וכלבי שמירה שמוליכים אותו בנאמנות מקדנציה לקדנציה על אפו ועל חמתו של חצי עם לפחות, וחרף כתבי אישום חמורים שתקשורת חסרת עמוד שדרה מתייחסת אליהם כאל הערת שוליים.

גם טופז גם נתניהו היו ההצגה הכי טובה בעיר. אבל טופז היה לבד בטירופו, לנתניהו יש סייענים וכלבי שמירה שמוליכים אותו בנאמנות מקדנציה לקדנציה, חרף כתבי אישום חמורים שהתקשורת מתייחסת אליהם כהערת שוליים

התקשורת מקורנפת עד העצם. כוחה עצום להשחית.
במקום למלא את תפקידה היא נוברת ברפש ואוכלת נבלות. הערוצים עברו למתכונת 'פנאי פלוס'. במקום לעסוק בחומר נפץ כמו פרשת הצוללות המוחרשת, למשל, היא נטפלת לגמגום של גנץ. ביבי מתבלבל זה לא קטע גם כשהוא דורש לקרוא אליו את שר הבריאות (הוא שר הבריאות). תקשורת נושכת. מחדשות – N12 (ה-N זה נתניהו) עד חדשות 13 אין צדיק בסדום.

גם שומרי הסף חוששים. אחרי שנתניהו ישוב למולדתו אמריקה, לדירת השרד של המדינה הרשומה על שמו, גם הדירה, אגב, הם יספרו לאומה בזעזוע מה ראו עיניהם. כרגע הם עמוק בתרדמת. אחרי מות שלטון נתניהו יתראיינו ל'שומרי הסף 2' על התועבות שראו ולא האמינו אבל החרישו. שומרי הסף גיבורים רק כשהם יוצאים מאזור האסון של ראש הממשלה המסוכן הזה.

לנתניהו יש קרובי משפחה שלפי כתב אישום חמור גוזרים עבורו קופונים שמנים, וקואליציית דחלילים תאבי ממון וכוח, נפתלי בנט שר הרסיס בתחת ושמשון ויובב של הפוליטיקה, אוחנה ומיקי זהר, איילת שקד שמסניפה בושם פאשיזם, שרון השכל אנטואנט 'אם אין לחם- ישטפו כלים', ומקהלה יוונית אילמת מפחד. כולם עמוק בחלחולת של הנוכל שעושה מה שאשתו והילד דורשים. והם דורשים קיסרות.

התקשורת נוברת ברפש ועוברת למתכונת 'פנאי פלוס'. במקום לעסוק בחומר נפץ כמו פרשת הצוללות, היא נטפלת לגמגום של גנץ. ביבי מבולבל זה לא סיפור. גם כשהוא דורש לזמן את שר הבריאות (הוא שר הבריאות)

טופז נזקק לבריונים שירביצו למי שצריך, נתניהו לא חייב להרביץ, רק למצמץ כדי להשיג את מבוקשו. כל החוטים בידיו.

כל מי שסר חינו אצל שרה נשלח ללחך עשב באחו. יש להם קואליציה יראת שמיים וחסרת אחריות שאוכלת מכף ידה של משפחת בתחת, לפעמים נתניהו מחליף שרים כמו גרביים ומעניק לנבלים ברשות התורה אתנן מהכיס שלנו. הוא יודע, לחצי עם לא אכפת ואם אכפת, זריקה קטנה באנגלית וזה עובר.

נתניהו מסוכן יותר מהקורונה. הוא מחריב מדינה, זו לא תכנית טלוויזיה, אלה הם חיינו. ישראל תחת שלטון הנוכל הציני והחמדן היא מדינת שנאת חינם כוחנית וגזענית. אין לו בעיה לשסות איש באחיו ולהטיל דופי באנשים שהוא עצמו מינה לתפקידם. הרשימה השחורה מתארכת. מי שלא אתו הוא שמאל. השמאל בוגד.
בארץ ישראל יסד נתניהו את טראמפיאדה של המזרח התיכון.

המשפט שמחכה בחודש הבא למלך הישראבלוף לא מפחיד אותו. יש עוד הרבה מה לרסק והוא יוליך אותנו לבחירות אחר בחירות עד שניכנע, הבחירות הן כן ביבי – לא ביבי כי אין מדינה, יש אני ואפסי עוד. בוחריו מרוצים, המושחת יכול לגנוב אותם כאחרון הדיקטטורים במדינת עולם שלישי שפעם לעגנו להם על בחירה חוזרת במושחתים.

עכשיו הבדיחה היא עלינו. זה מה יש כנראה. נתראה בבחירות הבאות ובאלה שאחריהן. עגל הזהב של עם העגלים מאמין באמת ובתמים שאין לו תחליף. גם משה רבנו, הנביא המגמגם שהנהיג עם, היה מובס תחת מפלצת התהילה הנכלולית בטעם מקדונלד'ס שלא עוצרת באדום.

טופז נזקק לבריונים שירביצו למי שצריך, נתניהו לא חייב להרביץ, רק למצמץ כדי להשיג את מבוקשו. כל החוטים בידיו. מי שסר חינו אצל שרה נשלח ללחך עשב באחו. נתניהו מסוכן יותר מהקורונה. הוא מחריב מדינה, זו לא תכנית טלוויזיה

העגלה נוסעת, אין עצור, אבל לא נתייאש. בצוק העתים סבתא שלי דיליסיה היתה אומרת: "אפילו משה רבנו מת בסוף."

ובינתיים נתניהו יכנס עוד מסיבת עיתונאים דרמטית, הראשון בשידור ישיר בכל הערוצים בשמונה בערב בדיוק, ואז יכריז לא חשוב מה, זה יעשה כותרות. אפילו 'גנץ שיקר בעניין הגובה שלו. הוא לא מטר תשעים.'
ואחד, אם לדייק.

הנאשם בפלילים דודו טופז התאבד אחרי שנתפס. הנאשם בפלילים נתניהו לא צריך לטרוח. המדינה כבר תתאבד בשבילו. בשבוע הבא היא תקשור לצווארה חבל בפעם השלישית תוך שנה.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,139 מילים

תגובות אחרונות

עודכן לפני שעה
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הורים בתלמה ילין דורשים: להדיח את הנהלת ביה"ס

בעקבות חשיפת זמן ישראל מאות הורים של תלמידים מ"תלמה ילין" ובוגרים של בית הספר שיגרו למשרד החינוך עצומה הקוראת להחליף את הנהלת המוסד, "שכשלה בכל מובן", לאחר חשיפת אי-הסדרים הכספיים במקום ● הם מפנים אצבע מאשימה גם כלפי ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק: "אנו דוחים מכל וכל את ניסיונות הנואלים של ראש העיר להתנער מאחריותו למצב בית הספר המוזנח ולהפקרתו בידי ניהול כושל"

עוד 572 מילים

הכו אותי, ריססו אותי בגז, אבל לא ישברו אותי

המשפחה שלו נמלטה מאוקראינה, אבל האקטיביסט אולכסנדר למנוב מאמין שההיסטוריה עומדת לצד מחוללי הרפורמות ● "לפני 10 שנים הייתה אצלנו הרבה הומופוביה, עכשיו זה שונה" ● "בעבר אנשים אמרו 'אין בעיה של שחיתות'. עכשיו יש לנו עיתונות חוקרת טובה. אנחנו אוהבים לראות תחקירים שחושפים שחיתות, וזה מפעיל לחץ על מערכת המשפט" ● "אנשים יודעים שאני יהודי עם משפחה בארץ, זה לא עניין" ● ויש מה ללמוד מישראל ● ראיון אופטימי

עוד 2,277 מילים

בין התפילות, קמפיין ימינה השתלט על בתי הכנסת ברחבי הארץ

מועמדי ימינה הסתערו בחודש האחרון על בתי כנסת ברחבי הארץ בערבי שישי, כדי לפגוש בוחרים פוטנציאליים ● לא כל המתפללים אהבו את זה ● ואף מפלגה אחרת לא נקטה באסטרטגיה דומה

עוד 725 מילים

היועצת המשפטית שנלחמה בשחיתות תפוטר

הנהלת פארק אריאל שרון פועלת לפטר את היועצת המשפטית מיכל זילכה, שחשפה שחיתויות במקום וניסתה לעצור מכרזים תפורים ● ב"אדם, טבע ודין" קוראים לרשויות החוק לפתוח בחקירה, ומכנים את המהלך שערורייתי ● חבר דירקטוריון לשעבר: "הרדיפה אחרי שומרי-הסף לא מפתיעה אותי" ● מעקב

עוד 869 מילים

הנאום שנשא השבוע מנדלבליט מספק הצצה נדירה להלך רוחו, וחושף כשלים וסתירות פנימיות בהתנהלותו ● מצד אחד, הוא מצמצם את תפקידו - ומצד שני נתלה באילן גבוה כמאיר שמגר ● מצד אחד הוא נחוש להפריד את עבודתו מסדר היום הפוליטי - מצד שני הוא לא באמת מצליח לעשות זאת ● פרשנות

עוד 1,132 מילים ו-1 תגובות

בהלת הקורונה פוגעת במניעת מגפות אחרות

בדיקת זמן ישראל "התקשורת שכחה את כל המחלות האחרות ומתנהלת כאילו שהקורונה היא היחידה", אומר המיקרוביולוג ד"ר אורי לרנר ● בשנה שעברה מתו 14 ישראלים משפעת - ומאות נוספים מסיבוכים של המחלה ● גם השעלת, החצבת, השחפת, הצהבת הנגיפית והאיידס מהוות סכנה גדולה יותר לבריאות הציבור ● כעת ד"ר לרנר ועמיתיו חוששים כי ההתמקדות בקורונה תביא לפגיעה בטיפול ובמניעת מגפות אחרות ● "הקריסה של מוקד משרד הבריאות השבוע הייתה סימן מדאיג לדינמיקה כזאת"

עוד 2,217 מילים ו-1 תגובות

גנץ לנתניהו: אתה משקר, מפלג ומסית; הליכוד: ממליצים לגנץ להירגע ולא להתבכיין

הפרקליט יוסי כהן, המקורב לנתניהו, שכר שירותי ריגול בניסיון להשיג מידע מביך על גנץ ● בן גביר הודיע שיפרוש מהתמודדותו אם ימולאו תנאיו, בהם פינוי מיידי של חאן אל אחמר וביטול הסכמי אוסלו ● ימים ספורים אחרי שליצמן שלל ישיבה בממשלה עם ליברמן, אמר גפני, שאין לפסול אפשרות זו ● לוועדת הבחירות חסרים כאלף מפקחים ● כחול לבן קוראת שלא להצביע לעבודה-גשר-מרצ

עוד 44 עדכונים

נתניהו: ליגה אחרת - גם במכות מתחת לחגורה

חמישה ימים לבחירות, ראש הממשלה משחרר את הרסן ועובר למתקפות מסוכנות, חסרות תקדים, על יריביו משמאל ומימין ● למען מנדט נוסף, כל האמצעים כשרים: הפצת שקרים והמצאת סיפורים על גנץ ואשכנזי, סרטונים מגכחים, וסיפור גבורה שמבוסס על מסד שקרי לכאורה ● לכחול-לבן אין מענה הולם - ובמקום להילחם בנתניהו, הם פוגעים בשותפיהם הטבעיים ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
יש להוסיף, לנתניהו שריו ו האנשים הסובבים אותו אין רף מוסרי ומכאן הכל אפשרי . על כל אזרח ואזרחית להבין שהאקדח יכוון גם אליו ברגע שידמה למנגנון הליכוד שאתה לא איתם בלב, בנפש וברשף
עוד 782 מילים ו-3 תגובות

המאבק הפלסטיני חטף מכה ציבורית קשה בהאג

הטיעון של הפלסטינים בהאג ספג פגיעה משמעותית בשבוע שעבר ● שבע מדינות פנו לבית הדין הבינלאומי, ואמרו כי פלסטין אינה מדינה שרשאית להעביר לו סמכות שיפוטית לחקירת פשעי מלחמה בשטחה ● אף מדינה לא טענה את ההפך ● עדיין לא ברור האם וכיצד תושפע מכך חקירת הנעשה בעזה ● פרשנות

עוד 1,907 מילים

חוקרים זועמים: אוניברסיטת תל אביב ביטלה כנס על נזקי קרינה

בהתראה של פחות משבוע, הורתה אוניברסיטת ת״א לבטל כנס על השפעות הקרינה הבלתי מייננת בהשתתפות מרצים מהארץ ומהעולם ● במקביל, נעשה ניסיון לבטל כנס נוסף למומחים, בהם נציגי הממשלה והכנסת ● ד"ר דניאל מישורי: "בריונות אקדמית לשמה" ● פרופ׳ אלון טל: "אם חתן פרס נובל פרופ' דן שכטמן חושב שזה מספיק רציני כדי להשתתף - אז רק בשביל האוניברסיטה זה לא טוב?" ● האוניברסיטה: הסיבה לביטול היא "היעדר בסיס מדעי מספק"

עוד 1,497 מילים ו-10 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה