אז... למה את באמת מטפלת בחרדים?

אילוסטרציה (צילום: iStock-Anastasia-Moscaliuc)
iStock-Anastasia-Moscaliuc
אילוסטרציה

את חושבת שזה קרה במקרה? היא שואלת אותי.
לא, אני עונה לה, אולי ההתחלה כן, אבל לא ההמשך.
אז… למה באמת את מטפלת בחרדים?
זו שאלה ששואלים אותי הרבה.
היא מביטה בי בעיניים הכחולות והסקרניות שלה, נו… ומה את עונה?

את יודעת, אני אומרת לה, בזמן האחרון אני נזכרת הרבה במטופל הראשון שלי.
ראשון ראשון? היא שואלת.
ראשון לגמרי, אני עונה. חזרתי לארץ אחרי הלימודים באוסטרליה, שכרתי חדר קטן ברחוב המסגר בתל אביב. אני זוכרת שהייתי מתלבשת בחולצות מכופתרות ובמכנסיים שחורים לעבודה, כמו שמתלבשים שם, מה שמזכיר לי…
למה השתתקת?
אני לא יודעת, אני אומרת, פתאום נזכרתי שאבא שלי תמיד לבש לעבודה חולצות מכופתרות, ולא משנה שהיינו צוחקים, במשפחה, ואומרים לו שכאן (בארץ ישרואל) אין צורך בזה, ולא משנה שממילא החלוק הלבן שלו הסתיר את רוב החולצה, בכל זאת, לא היה עולה בדעתו ללבוש חולצת טריקו לעבודה, אני אפילו לא יכולה לדמיין אותו ככה.

פתאום נזכרתי שאבא שלי תמיד לבש לעבודה חולצות מכופתרות, ולא משנה שהיינו צוחקים, במשפחה, ואומרים לו שכאן (בארץ ישרואל) אין צורך בזה, ולא משנה שממילא החלוק הלבן שלו הסתיר את רוב החולצה

את מתגעגעת אליו?
אני מרימה אליה את העיניים, איך היא תמיד מרגישה, זה מעצבן אותי. אני מתגעגעת כל הזמן, אני אומרת לה, זה מצב קיומי, כמו לחיות עם כאב בטן, לפעמים אני בכלל לא שמה לב שזה שם.
מה שם?
הגעגועים.
אבל לא על זה רציתי לדבר, משהו מכעיס אותי פתאום, אולי הגעגועים שנכנסו באמצע, אולי שימת הלב לכאב, אולי זה שאין מה לעשות עם הכאב הזה, אני רוצה לדבר על משהו אחר.
התחלת לדבר על המטופל הראשון…
כן, אני נאחזת במילים שלה כמו בחבל ומושכת את עצמי מפי התהום (שוב כמעט נפלתי) המטופל הראשון. אני זוכרת את ההפתעה שלי כשנכנס לחדר, כי בטלפון לא אמר לי שהוא חרדי, ובטלפון גם לא אמר לי שהוא כל כך זקן. הוא היה בן שמונים וארבע, ואני זוכרת שבעצם היינו לבושים אותו דבר, באותה פגישה ראשונה, רק שלי לי לא היה כובע וזקן.
תודה לאל, היא מחייכת אלי, החיוך שלה ממש חם ומתחשק לי להתכרבל בתוכו, כמו בשמיכה.

אני מרימה אליה עיניים, איך היא תמיד מרגישה, זה מעצבן אותי. אני מתגעגעת כל הזמן, אני אומרת לה, זה מצב קיומי, כמו לחיות עם כאב בטן, לפעמים אני בכלל לא שמה לב שזה שם

הרבה פעמים הוא אמר לי, אותו מטופל, שהוא לא מאמין באלוהים. הוא כעס על אלוהים מאוד, הוא היה מקלל אותו בהונגרית, ואומר דברים איומים, ויום אחד אמרתי לו שהוא כן מאמין באלוהים.
איך הוא הגיב?
הוא התרגז, אבל אני אמרתי לו שאם מישהו או משהו לא קיימים אז לא יתכן שנכעס עליהם כל כך. אנחנו כועסים ומקללים את מי שקיים.
הוא קיבל את זה?
אני לא יודעת, הוא השפיל את העיניים ולא ענה לי. הרבה פעמים הוא היה עושה את זה.
עושה את זה?
לא עונֶה, ופתאום עכשיו הבנתי שזה כמו אבא שלי.
גם אבא שלך לא היה עונה לך?
לא, אני מתעצבנת שוב, לא התכוונתי לזה.
למה את כועסת?
אני לא יודעת, אני אומרת לה. פתאום מתחשק לי לבכות, בכי צרוד, בכי כמו נביחה, אני משתעלת במקום זה.

הרבה פעמים הוא אמר לי, אותו מטופל, שהוא לא מאמין באלוהים. הוא כעס על אלוהים מאוד, הוא היה מקלל אותו בהונגרית, ואומר דברים איומים, ויום אחד אמרתי לו שהוא כן מאמין באלוהים

אנחנו שותקות קצת לפני שאני ממשיכה. כל הזמן שואלים אותי את זה, למה אני מטפלת בחרדים. הרי גדלת בבית חילוני, אומרים לי, מה לך ולזה? בדרך כלל אני מתחילה את התשובה שלי ב: "למרות שגדלתי בבית חילוני", אבל עכשיו אני מבינה שגם האמירה הזו לא מדויקת לגמרי.
תסבירי.
זה הרבה יותר מורכב.
את מבינה, אצלנו בבית שנאו את אלוהים, אבא שלי שנא את אלוהים ממש בלהט, ביום כיפור למשל, האיש הקטן והרזה הזה היה נעשה רעב כמו…
כמו מה?
כמו מפלצת, כמו נערה בולמית, אני לא יודעת כמו מה. אבל ביום כיפור אבא שלי היה אוכל נון סטופ, מהבוקר עד הערב, אוכל ואוכל ואוכל. פעם הוא אפילו הדליק מנגל בחצר שלנו וכל החצר התמלאה בריח של בשר שרוף. אמא שלי כעסה עליו, כי בכל זאת השכנים. והוא, כתגובה, כיבה את המנגל בכעס והלך והסתגר בחדר שלו עד הערב.
מה הוא עשה שם?
כרגיל, למד, עילעל בספרי הרפואה הקדושים. את יודעת, אני מספרת לה עוד, מרד הנעורים שלי התחיל בעצם בכיתה ו', העזתי לצום ביום כיפור.
היא צוחקת.
אני נשבעת לך, אני אומרת לה, זה היה המרד שלי, צמתי ביום כיפור! הלכתי עם החברה שלי, שלומית, לבית הכנסת, ואחר כך, כשחזרתי הביתה, אבא שלי ואחי צחקו עלי נורא. הם ניסו לפתות אותי עם כל מיני מאכלים שאני אוהבת, אחי הגדול קירב בייגלה חם עם גבינה לאף שלי, עד היום אני זוכרת את הריח.
נו, ונשברת?
מה פתאום, אני אומרת, ככה את מכירה אותי?
אנחנו מסתכלות אחת על השניה.

"אצלנו בבית שנאו את אלוהים, אבא שלי שנא את אלוהים ממש בלהט. ביום כיפור למשל, האיש הקטן והרזה הזה היה נעשה רעב כמו…". כמו מה? "כמו מפלצת, כמו נערה בולמית, אני לא יודעת כמו מה. היה אוכל נון סטופ"

הזרועות של המטפלת שלי כל כך רכות, מתחשק לי לשתות שיקוי פלאים, לקטון מאוד ולהתערסל בתוכן. אני לא רוצה שהיא תראה את המחשבה הזו, אז אני משפילה את העיניים.
אחרי הרבה זמן אני ממשיכה לדבר, היום אני מבינה שגם לאבא שלי היה אלוהים, עובדה, הוא כעס עליו מאוד, הוא שנא אותו, היו לו את הסיבות שלו, כבר סיפרתי לך.
כן.
פתאום אני נזכרת שפעם קראתי שאנשים שהיו ילדים קטנים בזמן השואה, כמעט תמיד, סובלים מפחד גבהים.
מעניין, אומרת המטפלת שלי.
גם לי יש פחד גבהים, אני מספרת לה.
אני מספרת לה עוד איך ביום השואה אבא שלי היה מסתגר בחדר שלו ולא יוצא. הוא לא ישב איתנו לראות את "אנה פרנק" בטלוויזיה, הוא לא היה מזועזע, יחד איתנו, מהתמונות של ערימות הגופות. לא ראינו אותו בכלל ביום הזה, למרות שלא היה הולך לבית החולים באותו יום, אלא נשאר בבית, שזה כבר מוזר.
למה מוזר?
כי אבא שלי התייחס לעבודה בבית החולים כמו אל עבודת קודש. הוא לא הפסיד אפילו יום אחד שם, מרצונו, הוא היה הולך גם כשהיה לו חום גבוה, בעצם עד שהתחיל לחלות.
מה הוא עשה שם, בחדר, כל הזמן הזה? היא שואלת.
אין לי מושג, אני אומרת לה, ידענו שאסור להפריע לו ביום הזה, לא היה צריך אפילו להסביר לנו.

"פתאום אני נזכרת שפעם קראתי שאנשים שהיו ילדים קטנים בזמן השואה, כמעט תמיד, סובלים מפחד גבהים". מעניין, אומרת המטפלת שלי. "גם לי יש פחד גבהים", אני מספרת לה

המטפלת שלי מסתכלת עלי ואומרת, אז… אני מבינה מהדברים שלך שהבית שגדלת בו לא היה לגמרי חילוני, אלוהים כן היה קיים בו.
קיים, אני עונה, אלוהים מוקצה ובזוי, אבל קיים.

אז מה התשובה, שואלת המטפלת שלי.
התשובה למה?
לשאלה – למה את מטפלת בחרדים?
אני חושבת על זה, אני אומרת לה, בעצם מדובר ב… בפירוק והרכבה.
אני מרגישה איך המטפלת שלי מתאפקת לא לשאול למה אני מתכוונת, אני שומעת את שתינו נושמות.

המטפלת שלי מסתכלת עלי ואומרת, אז… אני מבינה שהבית שגדלת בו לא היה לגמרי חילוני, אלוהים כן היה קיים בו. "קיים", אני עונה, "אלוהים מוקצה ובזוי, אבל קיים"

את יודעת במה עוד נזכרתי?
במה?
במטופל אחר, הרבה שנים אחר כך, גבר צעיר, צעיר מאוד, כמעט אפשר להגיד נער, שישב על הרצפה בקליניקה שלי ושאל אותי למה בעצם אני לא הורגת את מי שאני שונאת.
מה?
כן. הוא שאל מה מונע ממני להרוג אדם.
הגבות של המטפלת שלי מתרוממות.
גם אני הגבתי כמוך בהתחלה, אני אומרת לה, אחר כך חשבתי שלמרות שהתשובה נדמית כל כך מובנת מאליה, היא מעניינת וגם, קשה להגדיר אותה במילים.
אבל למה הוא שאל את זה? היא מסתכלת עלי בסקרנות.
מפני… מפני שבחברה החרדית, בדרך כלל, כללי המוסר מוכתבים מראש, בלי אפשרות של שאלות, חקירה ובטח שלא ערעור.
בכפייה? היא שואלת.
כן. אפשר לומר אפילו יותר מזה, הרבה פעמים 'כפייה' זו מילה עדינה מדי, כי החינוך שם יכול להיות מאוד מאוד אלים. אז אתה לא בוחר באמת בטוב וברע, הכל מונחת עלייך מלמעלה, אתה אפילו לא יכול לדרג את הכללים האלה בעצמך, למשל, להחליט מה חשוב יותר ומה חשוב פחות…
היא מסתכלת עלי.
אני מסתכלת עליה בחזרה ושואלת, תגידי, מה יותר חמור, חילול שבת או רצח
היא נאנחת.
גם אני נאנחת לפני שאני ממשיכה: ובגלל שאתה לא יכול לבחור, או להחליט כלום, ובגלל שזה לא משנה בכלל מה אתה חושב על זה, הרבה פעמים כל הכללים האלה נשארים חיצוניים לך, הם לא נטמעים בנפש, ואז, כשאתה יוצא מהעולם הזה, יחד עם הבגדים, נושרים גם כל החוקים האלה, שהכריחו אותך לציית להם ואתה צריך להתחיל מהתחלה.
באיזה אופן?
אתה נדרש לשאול את עצמך שאלות מאוד בסיסיות.

את יודעת במה עוד נזכרתי? במטופל אחר, הרבה שנים אחר כך, גבר צעיר, צעיר מאוד, כמעט אפשר להגיד נער, שישב על הרצפה בקליניקה שלי ושאל אותי למה בעצם אני לא הורגת את מי שאני שונאת

כן, אני זוכרת את המטופל הזה, אומרת המטפלת שלי, אני זוכרת שאת אוהבת אותו מאוד.
את צודקת.
מה ענית לו?
אני לא זוכרת בדיוק, זה היה מזמן, אבל אני זוכרת ששאלתי את עצמי את השאלה הזו גם אחרי שהוא הלך, והתשובה, לפני שהיתה במילים, היתה בגוף.
בגוף?
בגוף אני מרגישה מה טוב ומה רע, אני אומרת לה, כמו הבן הקטן שלי, שרואה חתול רעב ורוצה להאכיל אותו. אני רואה את התנועה הרכה שלו לעבר החתול, איך שהוא מתכופף אליו בעדינות, אני רואה איך הוא מרגיש, בגוף, את הרעב של החתול עוד לפני שהוא אומר, אמא, בואי ניתן לו אוכל.
פתאום אני מתגעגעת לבני הקטן, לריח שלו, לעיניו השחורות והמבריקות, לחיוך שלו…
אני מלאה געגועים היום, אני אומרת לה.
אני רואה.

בגוף אני מרגישה מה טוב ומה רע, אני אומרת לה, כמו הבן הקטן שלי, שרואה חתול רעב ורוצה להאכיל אותו. אני רואה את התנועה הרכה שלו לעבר החתול, איך שהוא מתכופף אליו בעדינות, אני רואה איך הוא מרגיש, בגוף, את הרעב של החתול

השעה שלנו עומדת להסתיים. כוס התה שלי עומדת קרה, וכמעט מלאה, כמו תמיד (תודה תודה שאף פעם לא הערת לי על זה ולא אמרת לי, "בשביל מה להכין לך תה אם את ממילא לא שותה"). אני אומרת למטפלת שלי שאני עובדת עם חרדים כי העיסוק שלהם בשאלות בסיס מתאים לי.
מתאים לך?
כן, כמו סוקרטס שהתאים לי כי הוא שואל שאלות בסיסיות, את יודעת, מה זו אהבה, מה זו חברות, מהי אמת. גם הם נדרשים לשאלות בסיסיות ובעצם גם אני נדרשתי לכך. ביחוד אחרי…
אחרי האונס, היא אומרת.
אני אוהבת שהיא קוראת לדברים בשם.
אחרי האונס, אני אומרת גם, אבל זה התחיל עוד לפני.

"אני אומרת למטפלת שלי שאני עובדת עם חרדים כי העיסוק שלהם בשאלות בסיס מתאים לי". מתאים לך? "כן, כמו סוקרטס שהתאים לי כי הוא שואל שאלות בסיסיות, את יודעת, מה זו אהבה, מה זו חברות, מהי אמת"

אני שמחה שאנחנו מדברות על זה, אני אומרת לה, יש משמעות לזה שאנחנו נותנות לזה מילים. זה נעשה יותר ברור, אני מבינה יותר. בעזרת המילים זה הופך מ'זה' לדבר. למשהו. לתובנה.
ומה את מבינה?
אני מבינה שכשאדם ניצל מדברים כל כך קשים, כמו אונס, או טרור, או אלימות – הוא מרגיש מפורק לגמרי.
זה מפחיד, אומרת המטפלת שלי.
מפחיד… כן… אתה מרגיש ששום דבר לא נשאר לך, לפחות בהתחלה, אבל משהו אחד כן נשאר.
מהו? היא שואלת.
האמת, אני עונה, היא נשארת.
אני שותה קצת מהתה הקר והיא מחכה שאמשיך.

בהתחלה כל מה שנשאר לך הוא הסיפור שלך, אני אומרת לה, מה שבאמת קרה לך. אותו סיפור שבזמן שהיית שם אי אפשר היה לספר אותו, הוא היה מוכחש ומודחק, ועכשיו מותר לו לצאת החוצה.
כדאי לו שיצא החוצה, אומרת המטפלת שלי.
כדאי לו, אני מסכימה איתה.
אני מספרת לה שהמטופלים החרדים, יחסית לאלה החילוניים, תמיד מודים לי בצורה ממש מרגשת. הם יודעים להודות, אני אומרת לה, הם עושים את זה בצורה טבעית מאוד, אני לומדת את זה מהם. אני מרגישה איך הלחיים שלי בוערות כשאני אומרת לה תודה על זה שהיא נתנה לי, ועדיין נותנת, תמיד, לספר את הסיפור שלי, על זה שהיא מאמינה בי ועומדת לצידי.
גם היא מסמיקה.
שתינו מתאפקות לא להוריד את המבט, נדמה לי שעובר הרבה זמן עד שאני מוצאת שוב את המילים. חם לי.

אני מספרת לה שהמטופלים החרדים, יחסית לחילוניים, תמיד מודים לי בצורה ממש מרגשת. הם יודעים להודות, אני אומרת לה, הם עושים את זה בצורה טבעית מאוד, אני לומדת את זה מהם. אני מרגישה איך הלחיים שלי בוערות כשאני אומרת לה תודה

כשאדם מספר את האמת, אני אומרת לה, הוא מקבל את עצמו בחזרה. אני זוכרת את זה, אני זוכרת כמה זה מחזק, ואז אחרי שהתחזקת אתה יכול להמשיך
להמשיך במה?
הכל מתפרק אחרי טראומה, אני אומרת לה (אני מתאפקת לא לבכות), נדמה לי שאני צועקת – הכל מתפרק ואתה נשאר עם כל העבודה הזו שעליך לעשות.
עבודה?
כן, לבנות את החיים שלך מחדש, לבחור את הכל, את היסודות, את צבעי הבסיס, אנחנו נדרשים לברוא הכל מחדש. זה מה שקורה למטופלים שלי, שיצאו החוצה, וזה מה שקרה לי, אחרי שאבא שלי מת.
היא לא אומרת כלום
אני צועקת? אני שואלת אותה.
לא, היא עונה לי, למעשה, את מדברת מאוד בלחש, את לא רואה איך אני רוכנת לעברך כדי לשמוע?

הכל מתפרק אחרי טראומה, אני אומרת לה (אני מתאפקת לא לבכות), נדמה לי שאני צועקת – הכל מתפרק ואתה נשאר עם כל העבודה הזו שעליך לעשות. עבודה? כן, לבנות את החיים שלך מחדש

אני מסתכלת על המחוגים של השעון הקטן, נגמר הזמן.
אני קמה.

ליד הדלת אני אומרת לה, זה מרגש להבין שמתחת לכל הסממנים החיצוניים אנחנו בעצם דומים, אני והמטופלים החרדים שלי בעצם דומים, כמו שאבא שלי והמטופל הזקן שלי היו דומים, ואני לא ידעתי.
העיניים שלנו נפגשות, עיניים זוהרות יש למטפלת שלי, אנחנו עומדות קרוב ואני מרגישה שחום בוקע ממנה.
את כמו רדיאטור, אני אומרת לה.
היא צוחקת.
אפשר לחבק אותך?
אפשר, היא אומרת ופותחת זרועות רכות
לרגע אני עוצמת עיניים בתוכן.

*סיפורי הקליניקה אינם חושפים מטופלים אמיתיים. אלה קטעים שחיברתי כאילוסטרציה למקרים ושיחות טיפוליות.

נטלי פיק היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, בוגרת תיאטרון תנועה בפריז, ולימודי פילוסופיה והיסטוריה של ימי הבינים. את הרומן הראשון שלה "מלכת הממטרות" פירסמה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עבדה כמספרת סיפורים ומטפלת בתנועה בילדים אוטיסטים. ב2018 הוסמכה כמורה להאתה יוגה קלאסית. למדה באקדמיה להיפנוזה קלינית באוסטרליה. בעלת קליניקה לטיפול רגשי בעזרת דמיון מודרך ויוגה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,082 מילים ו-3 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 26 ביוני 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הלימודים מחר יתקיימו כסדרם; בן דויד: "עדיין יש פערים, אך האוצר הניח הצעה קונקרטית"

הוחלט להותיר על כנה את אזהרת המסע לטורקיה ● אמסלם: נתניהו מנסה לפגוע בי, ולא בפעם הראשונה; חבר הכנסת אמר זאת לאחר שיושב ראש הליכוד התנער מדבריו, שלפיהם, לא יתנגד לצירוף רע"ם לקואליציה, אם יהיו בה כבר 61 חברים ● ועדת השרים לחקיקה החליטה לאפשר חופש הצבעה בהצעה להורדת אחוז החסימה ● סקר בחן את האפשרות שליברמן יתמודד לראשות הממשלה

עוד 45 עדכונים

לנוכח עדות צור, פוליטיקאי הגון בדמוקרטיה סבירה היה מתפטר

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 233 מילים ו-1 תגובות

סעודיה מנסה לשנות תדמית על חשבון ליגת הגולף האמריקאית

תמורת מענקי חתימה שמנים ופרסים בסכומים דמיוניים, גם שחקני הגולף הטובים בעולם מוכנים להתעלם מרצח מתנגדי משטר, דיכוי להט"בק והוצאות המוניות להורג בסעודיה ● ליגת הגולף הסעודית מאיימת להרוס את הסבב העולמי ולהפוך לאירוע ה"ספורטווש" הגדול של התקופה האחרונה

עוד 3,169 מילים

בעקבות הכסף הגדול

כולם מכירים אותו בתור מייסד אפליקציית המסרים המיידים, אבל יאן קום הוא גם נדבן שתורם עשרות מיליונים לארגונים יהודיים ● היקף התרומות העצום מאפשר לו להשפיע ישירות על הקהילות היהודיות ולהמשיך במסורת הפילנתרופית של יוצאי בריה"מ לשעבר ● "לציבור היהודי צריך להיות אכפת משום שהוא יכול לעצב ולקבוע סדרי עדיפות בקהילה"

עוד 1,990 מילים

למקרה שפיספסת

בישראל עלולים לאמץ את השיטה הרפובליקאית לחיסול הליברליות

ההשלכות בעקבות ביטול פסק הדין רו נגד וייד יהיו עצומות ● בישראל, המאבק למינוי שופטים שמרנים עלול להחריף ולהשפיע על אזרחים רבים ● במקביל, שיח הזכויות חייב להשתנות ולעסוק גם בשימור הישגים ● הפערים האידאולוגיים מפצלים את ארה"ב באופן חסר תקדים לשתי "אמריקות" שונות ● פרשנות

עוד 1,119 מילים

אדרבא, שעניין ההפלות יהיה פוליטי

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 865 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ביטול רו נגד וייד: השונה והדומה בין העליון בארה"ב ובישראל

עוד מוקדם לסכם את שלל ההיבטים וההשלכות של פסק דין בית המשפט העליון, שביטל ביום שישי ברוב של שישה נגד שלושה את הזכות החוקתית להפלות ● עם זאת, ניתן להצביע כבר עכשיו על שתי מסקנות: להבדיל מישראל, הפסיקה בארה"ב היא סוף פסוק - אך ניצנים של אותו חוסר הגינות אינטלקטואלית שנחשף בהחלטת העליון האמריקאי, ניתן למצוא גם בפסקי דין של העליון בישראל ● פרשנות

עוד 1,288 מילים

בנט: נשכבתי על הגדר עבור עם ישראל, פוחד שנאבד את המדינה

בנט אמר כי טרם החליט אם לרוץ בבחירות הבאות ● ליברמן אמר כי לא יתמוך בנתניהו בשום מצב וכי הוא ״ממליץ לימינה להפסיק עם תסמונת האישה המוכה״ ● ח״כ אלי כהן: מעריך שנשיג יותר מ-61 מנדטים ● האיחוד האירופי: שיחות הגרעין בין איראן למערב יתחדשו בימים הקרובים ● גורם בארה״ב: מוכנים לחזור ליישום מלא של ההסכם מ-2015 ● מחר תושבת התחבורה הציבורית לשלוש שעות

עוד 10 עדכונים

לראשונה מאז הרצח של העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י, יורש העצר מוחמד בן סלמאן התקבל השבוע באנקרה בכבוד מלכים ● לבנון: אחרי הבחירות, לפני הסערה ● ראש הממשלה המצרי במסר לבני עמו: אם אין לחם, "תתנהלו בחוכמה" ● והשבוע לפני 19 שנים, ארה"ב בנתה בעיראק צבא חדש ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 985 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

עוד עיוות קטן שיימשך בחסות הטרלול הפוליטי הגדול

הכאוס הפוליטי תוקע את הצעת החוק שנועדה להקטין את הקנס השערורייתי שניתן למי שלא מתקף את הרב-קו ● המשרד להגנת הסביבה חסר אונים מול כי"ל והפגיעה בצאלים ● תושבי הקטמונים הצילו עץ ארז עתיק ● "הווה" של דרור בורשטיין עושה חשק ללכת קצת לאיבוד בטבע ● והאכיפה כלפי רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים חייבת להתחיל מסימון ברור של כיווני הנסיעה

עוד 1,541 מילים

הקצין השנוא באמריקה

איש לא רצה לשרת לצד האדמירל היהודי היימן ריקובר ● אופיו הקשוח והלא מתפשר הפך אותו לדמות שנויה במחלוקת אך גם לאדם שהנשיא קרטר כינה "המהנדס הגדול ביותר אי פעם" ● הסופר מארק וורטמן מגולל את הסיפור הלא ייאמן של אבי הצוללת הגרעינית ומספר בריאיון לזמן ישראל: "היו אנשים שהוא פשוט התעלל בהם, אין לזה מילה אחרת"

עוד 1,333 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַחֲמִישִׁית 137

האזנה מודרכת לסימפוניה החמישית לקמפיין ותזמורת מאת לודוויג ואן נתניהו

עוד 1,073 מילים

קריב הצהיר כי יקיים דיון בראשון על הצעות החוק לפיזור הכנסת וחוק הנאשם - אך לוועדה שלו אין כל סמכות לעשות זאת, ומדובר בניסיון פוליטי להפעיל לחץ על ניר אורבך, יו"ר ועדת הכנסת האמונה על הטיפול בהצעות החוק הללו ● אין למעשה מניעה משפטית למנות רמטכ"ל, וגם בג"ץ יאשר מינוי כזה ● וגם: פסק הדין נגד סנ"צ גואטה הוא סנונית ראשונה וחשובה במאבק באלימות המשטרתית

עוד 1,204 מילים

הדילמה של יולי אדלשטיין

אדלשטיין הודיע לפני שנה שיתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד - אולם התקופה הייתה אחרת וכיום נתניהו בשיא כוחו ● בקרבתו של אדלשטיין חלוקים מה יגרום לו פחות נזק - להפסיד בגדול או לא להתמודד בכלל ● גורמים בפלג הירושלמי החרדי מקימים מפלגה חדשה שתרוץ בבחירות ● וגם: משלחת לפיד באנקרה המשיכה את הדיונים עם הטורקים על החזרת כתובת השילוח ● פרשנות

עוד 609 מילים

דיווח: גנץ וסער בוחנים את האפשרות לרוץ ביחד בבחירות

דרמה בארה"ב: ביהמ"ש העליון ביטל את הזכות להפלות; מיכאלי: שלטון חשוך ושונא נשים ● האו"ם: שירין אבו עאקלה נהרגה מירי צה"ל; גנץ: תחקיר חסר אחיזה במציאות; צה"ל: מציעים לפלסטינים להעביר את הקליע ● בנט: "עוד לא החלטתי אם אני רץ בבחירות" ● שקד: אפסו הסיכויים לממשלה חליפית – הולכים לבחירות ● המלחמה באוקראינה: רוסיה השלימה את כיבוש לוהנסק

עוד 37 עדכונים

האפיפיור שוחח עם היטלר, סייע למוסוליני וידע על השואה

פיוס ה־12 נמנע לצאת באופן פומבי נגד הנאצים ונגד ההשמדה השיטתית ● ההיסטוריון דיוויד קרצר חושף בספרו החדש חומרי ארכיון שמוכיחים את "אדישות" הוותיקן ביחס לרצח העם היהודי ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר: "ההיסטוריה האנטישמית של הכנסייה – וחוסר הגינוי של האפיפיור – תרמו להצדקת הקמפיינים האנטי־יהודיים"

עוד 847 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה