מישהו עדיין כותב מכתבים?

פעם הייתי עושה את זה, במקום יומן. כשהיה לי משהו לומר, הייתי בוחר באחד מתריסר החברים הטובים ומחבר מכתב בשקדנות, משל היה זה פוסט בזמן ישראל.

הייתי מדפיס שני עותקים, ללא מורא אקולוגי. אחד הייתי מקפל ושם בתוך "מעטפה" שעליה הדבקתי "בולים" ואותה הייתי שולח באמצעות "דואר אוויר" ליעדה. השני יועד לקלסר מיוחד.

באמצע שנות התשעים, דואר האוויר הומר בדואר אלקטרוני – כך שנדרש תדפיס אחד בלבד.

בגלל אופי המיילים התחלתי לשלוח מכתבים בו-זמנית ליותר מאדם אחד. במבט לאחור, אני יודע עכשיו ששם, בפעולה תמימה זו, החל ההרס הגדול.

שמתי לב שריבוי המכותבים עיצבן אנשים. הם רצו מכתבים משלהם! זה נראה די מוזר להיזכר בזה היום, כשאנשים מתקשים לקרוא יותר מציוץ.

הקלסרים עדיין קיימים, אף שהדיו קצת מטושטש. הם מהווים תיעוד של זכרונותיי: המקומות השונים שהתגוררתי בהם ככתב זר, הולדת בתי הראשונה והתובנות והרגשות המדהימים שהציפו אותי, פילוסופיות קטנות ותכניות מפוארות. לפעמים אני קורא בהם; בשעת לילה מאוחרת, כשאף אחד אינו רואה.

זה נגמר, כמובן, ביבבה. יש משהו עצוב באחרון המכתבים. אני יודע בדיוק איזהו – אבל אני לא יכול לשאת את המחשבה.

זה נגמר בערך בתקופה שבתי השנייה נולדה, לפני כמעט שני עשורים. זה לא אשמתה, המסכנה. התובנות והרגשות נותרו – אבל הקהל נעלם.

אהבתי את המכתבים הללו. אהבתי לכתוב אותם ועוד יותר מכך אהבתי לקבל מכתבים בחזרה, ממי שטרח, כאשר הייתה עוד הדדיות.

בשנת 2020, העולם הוא פרדוקס. לראשונה בהיסטוריה, מדובר אולי באמת בטוב שבזמנים וברע שבזמנים. יש להתמקד בחצי הכוס המלאה – ובכל זאת, אני מוטרד מכל העניין. אז ניסיתי להבין מה קרה, ולהלן התוצאות:

• האנשים שעשויים לכתוב מכתב עסוקים כל הזמן, או בעבודה התובענית מתמיד, או שיש להם משפחות תובעניות לא פחות (תופעה שגברה באופן מוזר), או שהם איבדו את שפיותם לחלוטין. עלינו להיות יעילים. קהל של אחד אינו יעיל.
• במילים אחרות, אנו חיים בתקופה רב-צדדית. מכתב הוא מבנה דו-צדדי.
• העידן הדיגיטלי דורש SCALE. קחו את הרעיון הנהדר שלכם לקרן הון סיכון ומייד תשמעו את השאלה: הם יבררו מייד אם זה מביא SCALE. מכתב לא עושה זאת בכלל.
• קהל של אחד הוא גם פרטי. זה לא משרת את המותג האישי שלנו, לפחות לא ביעילות, בשום קנה מידה. זהו העידן של המותג האישי. עלינו לבנות אותו, לטפח אותו, לשמר אותו. יש כאלה שעושים זאת עם אמוג'ים ותמונות של ארוחת הערב (וזה די עצוב, אבל לפחות יש להם מותג).
• אז כאשר יש לנו מחשבות, כין אם זוטות או הברקות, אנו מעלים אותן חיש קל למדיה החברתית. אפשר אחרי זה גם לשלוח לחברים – אבל הם בטח גם בבמדיה החברתית.
• אבל האם החבר יראה את זה בפיד? לא ברור, אבל אפשר לקוות. אנו מחפשים רמזים לכך בלייקים, אוי לאותה בושה. אנו מתחילים להבחין בנמנע הקבוע, וזה אולי מפחית משהו קטן אך מטריד מאותה החברות.
• במיוחד מעצבנים הפורשים הצדקנים; יש להם סיבה מצויינת לברוח מפייסבוק – אבל זה מרגיש קצת כמו עלבון. עד כדי כך נהיינו תלויים ותלותיים.

אם למרות כל זאת מישהו עדיין מעיז לשלוח מכתב (גם אם במייל), הנמען יחשב את הזמן הדרוש לקריאתו (מעל 900 מילים? קריאה של ארבע דקות!) ויקלל את חובת התשובה. האם לנמען יש מחשבות כדי לצקת תוכן לתשובה? זמן בוודאי שאין.

הכי גרוע, כמובן, זה שיחת הטלפון הלא מתוכננת. זו, בימינו, מהווה אגרסיה אמיתית.

האם כתיבת פוסט זה רק ממחיש את כל התופעה? אני חושב שאולי כן; למעשה אני בהחלט בטוח שכן.

האם כל העניין עשוי להיות חיובי? האם זה עוד דבר נורא שדרוש כדי לזכות בדבר טוב ונחוץ, כמו הסמארטפון או מס הכנסה? אני לא פוסל את האפשרות שכך הדבר.

היכן זה משאיר את מכתב האהבה? באמת אין לי מושג. אולי יוסיפו שדה לטינדר.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

נגיף הקורונה, בדרכו האכזרית והחכמה, מלמד אותנו כמה עובדות חיים חשובות. אחרי שפגע במערכת הנשימה של העולם כולו, הנגיף הקטן והשתקן מלמד אותנו על עצמנו. התובנות שלו ישארו איתנו גם כאשר הוא ייעלם או נחוסן מפניו.

1

אין לנו דבר חשוב יותר מקרבה חברתית. חיבוק. נשיקה. לחיצת יד. בילוי משותף. הם כל כך חיוניים לחיינו, עד שרק כשהם נמנעים מאיתנו אנחנו לומדים להעריך את ערכם.

2

המשמעת החברתית והשיתוף מגינים על חיינו. אנחנו תלויים במשמעת הזאת כמו באוויר לנשימה. לא רק בקבוצה הקטנה הסובבת אותנו, אלא במדינה כולה וברחבי העולם. התנהגות ממושמעת, מצילה חיים. תרבות של משמעת חיונית לקיום החיים. אבל משמעת כיתתית צרה, עלולה להיות מסוכנת. והיבדלות קהילתית וניסיון להפר משמעת ציבורית רחבה עלולה לגרום נזק בלתי הפיך גם לקהילה המתבדלת וגם למדינה שלמה סביבה.

3

המדע שהאדם פיתח במשך אלפי שנות ציוויליזציה, עדין אינו מפותח מספיק כדי להגן על הקיום האנושי. האדם המציא גלגל ומחשב, דלק ותרופות, הגיע לירח, אבל פה על כדור הארץ מסתובב יצור חכם ממנו.

4

משרד הבריאות חשוב יותר ממשרד הביטחון. מערכת הבריאות חשובה לאין ערוך מכמות הטנקים, הצוללות והמטוסים, הפצצות הגרעיניות ואיגודי הכוחות העצומים שבנו המעצמות.

משרד הבריאות חשוב יותר ממשרד הביטחון. מערכת הבריאות חשובה לאין ערוך מכמות הטנקים, הצוללות והמטוסים, הפצצות הגרעיניות ואיגודי הכוחות העצומים שבנו המעצמות

נגיף אחד בלתי נראה שיתק את כל ארסנל הנשק בעולם ואת המוטיבציה להפעיל אותו עבור סיבות הנתפסות כיום כאיזוטריות, מטופשות, קטנוניות מול עוצמתו של הנגיף.

5

הפוליטיקה שלנו כל כך מושחתת, עד שרק נגיף זעיר אך מאיים ומסוכן, יכול להבהיר לנו עד כמה הפוליטיקאים שלנו ציניים ומוכנים למכור את כל עקרונותיהם כדי לקבל תפקיד מינסטריאלי ותקציב. שום ספין בחירות לא שיכנע אותנו שהם כאלה. רק כאשר הם זרקו את כל הבטחות הבחירות שלהם בחסות הנגיף, הבנו את עוצמת הבגידה והשקר המנחים את חייהם.

6

מזון. רק הנגיף הזה מבהיר לנו עד כמה המדינה תלויה במזון שהיא עצמה מייצרת ומספקת. בחקלאות, במים בתעשייה כחול לבן. כשכל הטיסות נעצרות והעולם כולו בהסגר, התורות הכלכליות על ייבוא שיוריד עלויות ייצור, נמסות מתחת למסיכות ולכפפות.

7

הנגיף מחזק את הדמוקרטיה. לפתע הדמוקרטיה כל כך בהירה ומובנת. דרושה ובלתי מושגת. לפתע לקיחתה מאיתנו בחסות הנגיף, מזעזעת אותנו כמו ששום צעד ציני מרושע לא גרם קודם לכן.

8

הקורונה מבהיר למקבלי ההחלטות שלנו, גם אם יתמהמהו, שאת מערכות חיינו צריכים לנהל אנשים מקצועיים, משכילים, ישרים. אי אפשר להפקיד מערכת חיונית כמו בתי החולים בידי שותף פוליטי, רק משיקול פוליטי צר. הקריסה ברורה. כיום היא מסתובבת בחוצות הרחובות הריקים ובמחלקות הטיפול נמרץ המשוועות לכוח אדם ומכשירי הנשמה.

9

מלחמה ושלום. נגיף הקורונה כל כך חכם, עד שמדינות שונות הדוברות שפות שונות, בעלות ידע ותרבות שונה, נאלצות להיעזר זו בזו כדי להתגבר עליו. בדרך כלל כל מדינה הייתה מנהלת את מלחמותיה בעצמה, לבדה, מול אויביה. לפתע כשיש אויב משותף לכולם, האויבים של אתמול מחויבים לשתף פעולה ביניהם מול האויב המשותף המאיים על כולם. אחריו אולי גם יידעו להגיע להבנות לגבי הסכסוך העתיק ביניהם.

10

הקורונה, בחכמתו, התפזר בכל העולם. הוא נמצא ברקמת החיים בכל ריאה וריר ועל כל משטח. הוא יכול לעבור מאדם לאדם בלי הבדל דת גזע או מין. בלי להבחין בין גזען לדמוקרט, בין הומופוב לאנטישמי, בין מזרחי לאשכנזי, בין שחור ללבן.
בדרכו הפתלתלה מסביר לנו הנגיף שכולנו שווים וכולנו בשר ודם.

הקורונה, בחכמתו, התפזר בכל העולם. הוא נמצא ברקמת החיים בכל ריאה וריר ועל כל משטח. הוא יכול לעבור מאדם לאדם בלי הבדל דת גזע או מין. בלי להבחין בין גזען לדמוקרט, בין הומופוב לאנטישמי, בין מזרחי לאשכנזי, בין שחור ללבן

בקלות רבה אנו עלולים לאבד במהירות את היקר לנו ביותר, אם לא נהיה ערבים זה לזה. אם לא נשים מאחורינו שנאות ויריבויות, דעות קדומות ומיתוסים שקריים, אם לא נפעל ונחיה יומיום כבני אדם אכפתיים ודואגים זה לזה, אין לנו, לכולנו, קיום בכלל. לא נוכל להפריד בין היריבים, בין השונאים למושאי שנאתם. הנגיף מאיים על כולם.

11

להסתגר ולחשוב. נגיף חכם החליט לעצור את העולם ולגרום לו לחשוב. תיכנסו לבתים, תשתקו, תקשיבו לתקופת מה לחבריכם, להוריכם, לעצמכם ותעשו חשבון נפש. כפרטים וכחברה.

מי שיחזור אחרי הסגר והבידוד לנהוג כמו שנהג לפני התפרצות הקורונה, עלול לשלם מחיר יקר. בלתי אפשרי.

אולי האיום והחכמה הטמונה בו, תשנה במשהו את דרכם של בני האדם להתייחס אל סביבתם ואל שכניהם.

אחרי הכל אין לנו ברירה אלא להביט על כל צעד שאנו עושים כיום דרך הפרספקטיבה שהציב לנו נגיף הקורונה החכם.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

בממשלה המתגבשת, כך מדווחים לנו, צפויים להיות 30-34 שרים בזמן ש-900 אלף ישראלים מובטלים ולצדם 280 אלף עצמאים מבועתים בלי שום תמיכה.

מדובר כנראה ב-15 תיקים לחוסן לישראל. סיעה בת 15-16 חברי כנסת חסרי ניסיון פוליטי ברובם (בתוספת הנדל והאוזר, כנראה).

ייתכן מאד גם שיולי אדלשטיין יחזור לכהן כיושב ראש הכנסת אחרי שסירב לכבד את רצון הרוב הפרלמנטרי ולאחר מכן הפר צו בג"צ.

בממשלה המתגבשת, מדווחים לנו, צפויים להיות 30-34 שרים, כש-900 אלף ישראלים מובטלים ולצדם 280 אלף עצמאים מבועתים ללא תמיכה.ייתכן גם שיולי אדלשטיין יחזור לכהן כיו"ר הכנסת אחרי שהפר צו בג"צ

לפי הפרשן רביב דרוקר, גנץ יסכים לחקיקת ביטול הלכת דרעי-פנחסי, כלומר לאפשרות כהונת שר שנאשם במשפט פלילי. זאת כדי לאפשר לנתניהו לכהן כממלא מקומו לאחר מימוש הרוטציה (שלעולם לא תתממש, אבל החוק הפרסונלי והמביש הזה כבר יהיה עובדה מוגמרת).

ליצמן יישאר שר הבריאות. דרעי יישאר שר הפנים.

לא מדובר בממשלת "אחדות" אלא בממשלת גוש פולחן האישיות של נתניהו שמכיל 58 מנדטים לצד 14-15 חברי חוסן לישראל שערקו מגוש ה-61. ועכשיו מתברר שגם עמיר פרץ שוקל להיכנס לממשלה ביחד עם שמולי. אני מתפלל שהדבר לא יתרחש.

סיעת היחיד של אורלי לוי-אבוקסיס תקבל את תיק השוויון החברתי (או: תיק אי השוויון החברתי, אם לדבר בכנות).

אני מבין שהחשש מהתפשטות נגיף הקורונה הוא עמוק ורציני. ואני מבין את החשש להיות במצב הקריסה של איטליה וספרד. במיוחד אחרי הזנחת מערכת הרפואה הישראלית לאורך עשור.

אבל זו בדיוק הייתה הסיבה למנות יושב ראש פרלמנט מכחול-לבן, לאייש ועדות פרלמנטריות לפיקוח פרלמנטרי על הממשלה, לתמוך בכל צעד חיובי של הממשלה במאבקה בקורונה ולהתנגד לכל שיקול פוליטי מצד נתניהו או לצעדים פסולים או שגויים שמטרתם הסתרת מחדל הפקרת מערכת הבריאות לאורך עשור.

לא מדובר בממשלת "אחדות" אלא בממשלת גוש פולחן האישיות של נתניהו שמכיל 58 מנדטים לצד 14-15 חברי חוסן לישראל שערקו מגוש ה-61. ועכשיו מתברר שגם עמיר פרץ שוקל להיכנס לממשלה ביחד עם שמולי

בואו נתמקד רגע בתסריט הדמיוני והמופרך שלא יתתמש: נניח שהרוטציה תתקיים (כאמור: אין מצב). ואז מה? גנץ יעמוד בראש ממשלה שנתמכת בידי 58 חברי כנסת מגוש פולחן האישיות. לצדו רק 15-16 חברי כנסת מטעם חוסן לישראל. ואולי עמיר פרץ ושמולי.

בממשלתו יכהנו יריב לוין, ישראל כץ, ניר ברקת, מירי רגב, דוד אמסלם, נפתלי בנט, יעקב ליצמן, אריה דרעי ובצלאל סמוטריץ'. ונתניהו.

אז נסכם: עכשיו, כך מדווחים בתקשורת, מתקיים מו"מ בלתי נתפס על עיגון בחוק יסוד של הלכת דרעי-פנחסי. כלומר: לא רק ראש ממשלה מכהן תחת כתב אישום. גם שר יוכל לכהן גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. הפוך ב-180 מעלות מכל הבטחותיו של גנץ. מתשתיתה הרעיונית של כניסתו לפוליטיקה.

וכל זה מתרחש מיד לאחר שנתניהו ואדלשטיין ניסו לנטרל את בחירת הרוב הפרלמנטרי שמבטא את בחירת רוב האזרחים, לאחר שהם ביזו את פסק דינו של בג"צ תוך ששרי נתניהו משתלחים בבג"צ, לאחר שנתניהו לא הפסיק לרגע ליצור דלגיטימציה לכל ממשלה אפשרית בתמיכת הרשימה המשותפת (כלומר: דלגיטימציה הן לשוויון הפוליטי והאזרחי של 20 אחוז מאזרחי המדינה והן לכל אפשרות להקמת ממשלת שמאל), ובתום עשור שבמהלכו כל מי שנכנס משמאל או ממרכז לממשלות נתניהו, התאדה והפך לגוויה פוליטית.

ומעל הכל: ההתנהלות המדהימה של גנץ ואשכנזי, העצימה את חוסר האמון של האזרחים בנבחרי הציבור ובכך פגעה אנושות בתשתית החברתית החיונית לקיום מדינה דמוקרטית.

וכל זה גם קרה דקה לפני הפקעת השליטה בפרלמנט מידי נתניהו לראשונה לאחר עשור ו-2 דקות לפני חקיקת חוקי טוהר מידות שימנעו מכל נאשם לכהן בעתיד כראש ממשלה, להתמודד על ראשות הממשלה ולכהן יותר מ-2 קדנציות.

וכל זה גם קרה דקה לפני הפקעת השליטה בפרלמנט מידי נתניהו לראשונה לאחר עשור ו-2 דקות לפני חקיקת חוקי טוהר מידות שימנעו מכל נאשם לכהן בעתיד כראש ממשלה, להתמודד על ראשות הממשלה ולכהן יותר מ-2 קדנציות

קשה לחשוב על הפרת אמונים פוליטית חמורה מזו של גנץ ואשכנזי. קשה לחשוב על שבירת אמון יותר חזקה. קשה גם להפריז בעוצמת הנזק שחוללו גנץ-אשכנזי לתשתית שעליה בנויה חברה שמתיימרת להיות דמוקרטית: עמידה בעקרונות הכי יסודיים שלך ובהתחייבויות הכי יסודיות שלך. והם גם הנציחו את מעמדו ההרסני של נתניהו בעיני תומכיו כקוסם בלתי מנוצח שלא ניתן להעמיד מולו שום אלטרנטיבה.

זוהי תרומה עצומה לתהליך הארדואניזציה שעוברת מדינת ישראל. נזק עצום ומקיף לדמוקרטיה. והפרת אמון איומה של מיליוני אזרחים.

חבל.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.