הבאת ילדים לעולם עדיין לא מוכרת כמעשה פלילי, ואולי חבל שכך

פירמידה אנושית, אילוסטרציה (צילום: STILLFX/iStockphoto)
STILLFX/iStockphoto
פירמידה אנושית, אילוסטרציה

את שלושת ילדיי עשיתי כי הורי מאוד רצו נכדים.

על הרצון הזה הם החלו לרמוז לי מאז שהגעתי לגיל חמש, פחות או יותר.

הרמיזות הללו, שאחר כך נעשו לחץ מאסיבי כמו-סמוי, נמשכו עד שהבאתי ילדים לעולם, לשביעות רצונם המלאה כנראה. כיום, שישים שנה מאוחר יותר, כשאני יודע מה עבר עליהם בחייהם טרם לידתי, אני נוטה לקבל זאת בהבנה ואף בסלחנות.

כך או כך – נכנעתי לרצונם זה.

כשפגשתי את חניה, היא היתה בהליכי גירושין וכבר הייתה אם לשני ילדים, בני שנתיים ושבע, וכשנישאנו זה לזו חשבתי לתומי שבזה עמדתי בדרישותיהם וציפיותיהם של הוריי – הנה הבאתי להם שני נכדים מן המוכן. בשלב הזה של הדברים הסתבר לי שהעניין קצת יותר מסובך ומורכב – הסתבר לי שהורי רוצים נכדים מזרעם ומדמם.

כלומר – מזרעי.

אז חניה הוציאה מתוכה את ההתקן התוך רחמי, ואני ידעתי אותה במובן התנכ"י, ואף הפריתי אותה כדבעי, כך שבתוך זמן לא רב הייתה לנו בת משותפת ושנה אחריה גם זוג תאומים, בן ובת, והרגשתי שמילאתי את חובי להוריי ולחברה כולה ונרגעתי.

מאז עשינו סקס, חניה ואני, רק לשם הנאה.

או כדי להשלים אחרי ריב.

לא ראיתי אז כל בעיה בעובדה שעשיתי ילדים כדי לרצות את הוריי – ברור היה לי כבר אז, כמו שברור לי היום, שילדים הם אך ורק אמצעי למלא צרכים וחללים בלתי מסופקים אצל האנשים שעושים אותם, ושעל כן השאלה היחידה שנשארת פתוחה תמיד ושיש לענות עליה היא זו: איזה חללים וצרכים באים הילדים הללו למלא.

זה ותו לא.

צרכיהם של הילדים עצמם, מטבע הדברים, אינם נכללים במשוואה ואינם חלק מהשיקולים, מיותר לציין.

כי ככה זה כשלא סופרים אותך.

שמעתי לאחרונה על גבר צעיר, בשנות העשרים לחייו, שהגיש תביעה לבית המשפט נגד הוריו, על כך שהביאו אותו לעולם בלי לשאול לדעתו בעניין, סתם כך כי בא להם, ומבלי לתת דעתם על התוצאות והמשמעויות שיהיו להחלטה זו לגביו – כמו שעושים כולם, נו.

"צודק לחלוטין", הייתה המחשבה הראשונה שחלפה במוחי כשקראתי את הידיעה הזו. עם זאת, אין לעובדה שטענתו צודקת כל משמעות משפטית או אחרת. אני מנחש שברור לו לתובע כמו שברור גם לי שיש בהגשת תביעה כזו אלמנט הצהרתי בלבד. מדובר, אגב, בתביעה אזרחית לכל דבר, משום שלצערי כי רב – הבאת ילדים לעולם עדיין לא מוכרת כמעשה פלילי.

ואולי חבל שכך.

בשנות התשעים צצה בארה"ב – מדינה שהיא מקור ידוע של טרנדים עולמיים – התופעה המוכרת בשם DINKS – double income no kids . מדובר בזוגות שהחליטו שאין להם כל רצון וצורך בילדים והם מסתפקים במה שיש לחיים להציע גם מבלי שיכפו את הורותם על ילדים כאלה ואחרים, או לחלופין – את נוכחותם של הילדים הללו על ההורים.

נראה לי בסדר, העניין.

כי אם חניה ואני היינו זוג צעיר כיום, כשאני יודע איך העולם נראה ולאן הוא מתפתח, לא הייתי מביא ילדים לעולם. אני מביט בכאב-לב וצער על העולם שבו גדלים נכדיי, וצר לי עליהם. אני שמח שהוריהם זכו עדיין לגדול בעולם אחר, פשוט יותר.

אני רואה ילדים הגדלים בעולם מוטרף מעודף מידע, מידע שרובו מיותר לחלוטין על אף הרושם הנוצר שאי-אפשר להסתדר בלעדיו, עולם של תחרות קשה שבו על הילד מופעלים לחצים להצטיינות בלימודים ובחמישה חוגים ואם אינו רשום לחמישה חוגים כי אין זה באפשרותם של הוריו, דומה שהלכו ופחתו סיכוייו לתפוס מקום טוב בעולם, ואני רואה ילדים שילדותם נגזלה, לא מתוך רוע או זדון אלא מתוך מה שהוריהם מבינים כטובתם של הילדים, הגם שלפעמים הם מבלבלים אותה עם טובתם, ואני חושב – ג'יזוס, איזה מזל שאני לא צריך להביא ילדים לעולם עכשיו.

אבל שלושה כבר הבאתי, ואני נושא באחריות.

ב-9.9.2001, יומיים לפני קריסת מגדלי התאומים, קרתה לנינה בתי, אז חיילת בטירונות, תאונת דרכים קשה ביציאתה לחופשה. היא נפגעה בפגיעת-ראש וחייה נעשו גיהינום עלי אדמות. על חיינו שמאז אני לא מדבר. אחת-עשרה שנה מאוחר יותר, בתקופה של משבר קשה בתוך כל הגיהינום הזה, היא הטיחה בי: "אתם האשמים בכל הסבל שעובר עלי! אתה ואמא! רק בגללכם באתי לעולם!"

חשבתי לומר לה שהכל בגלל הסבים שלה, שהרי הם אלה שרצו נכדים ומכאן התחיל כל הבלאגן, אבל איכשהו זה לא נשמע לי משכנע, אז שתקתי.

כשאתה עומד מול כאב של מי שהבאת לעולם ואינך יכול לעזור – רק אז אתה מבין את מלוא האחריות שלקחת עליך להביא אותו לעולם הזה, ועזבו את הכאב שלכם כמי שעומד חסר-אונים מולו, מספיק היינו אגואיסטים כשהבאנו אותו לעולם, לא? תחשבו על הכאב שלו – תרצו או לא, אתם אחראים לזה.

אז בקצרה: יש כאלה שרוצים ילדים כדי לתת לעצמם משמעות לחיים, ויש כאלה שהוריהם רוצים נכדים, יש כאלה שרוצים לשמור על עם ישראל חי לנצח-נצחים ויש אחרים שחושבים שנכון יהיה ומתפקידם הוא לספק לצבא בשר תותחים, וכך מוצאים את עצמם הזרע והביצית נפגשים ומפרים זה את זה והופכים ליצור חי שנקרע יום אחד בשרירות הלב מגן-העדן החמים והמוגן שברחם ונזרק אל חלל העולם – לך תתמודד!

וחניה אשתי אומרת: "מה אתה רוצה – זו דרכו של עולם! אצל כל בעלי החיים זה ככה!"

והיא רק שוכחת שלכל שאר בעלי החיים אין אונה קדם-מצחית מפותחת כמו אצלנו בני-האדם, אונה קדם-מצחית שהיא שמכוונת כיום חלק גדול ממעשינו, לטוב או לרע. והיא גם זאת שניתנת למניפולציות שונות והשפעה, מניפולציות כמו זו הבאה: לך תעשה ילדים! זה טוב להם וטוב לך!

כי העולם בנוי כמו משחק פירמידה ענק – אלו שבמעלה הפירמידה מסתמכים על המצטרפים החדשים שבתחתית שיספקו כספים לביטוח הלאומי ולקרנות הפנסיה ולענפי הבניה ולכל מה שקרוי "צמיחה", ואם חלילה תחדלו מלעשות ילדים הכל יקרוס על ראשכם ותגלו שישבתם על קרן מיידוף גדולה ומיידוף במקרה הזה הוא הילדים שלכם.

כשנולדתי היו שניים וחצי מיליארד איש על פני הכדור, שני מיליון מתוכם חיו כאן במדינה. היום יש על פני כדור הארץ למעלה משבעה וחצי מיליארד ומהם שמונה מיליון במדינה. הריבוי במאה השנים האחרונות אינו לינארי – הוא אקספוננציאלי. עזבו אתכם מדלק ידידותי לסביבה, מפרות שמפליצות מתאן, ממיחזור אריזות ומה לא – ההתרבות האנושית תכלה את כדור הארץ, זו רק שאלה של זמן.

ומכיוון שבלידה עסקתי כאן, קבלו את סיפור לידתי כפי ששמעתי אותו מהוריי ואת המשכו כפי שהוא רשום בזיכרוני:

הורי התחתנו מתישהו בתחילת מלחה"ע השניה או ממש לפניה. הגרמנים פלשו לרומניה, אמי הייתה בהריון והחליטה להפיל את העובר, באמרה שלעולם כזה היא לא תביא ילדים. עד סוף המלחמה היא הפילה עוד חמש פעמים, כי אבי היה גבר חרמן – הגם שחלק מתקופת המלחמה בילה במחנה עבודה ברומניה, הוא היה בתפקיד נחשב של מהנדס וזכה מעת לעת לצאת לחופשה.

מיותר לומר שאמצעי מניעה לא היו בהישג יד אז.

הזמן חלף לאיטו והמלחמה הסתיימה, אבל במקביל החמיר מצבה הבריאותי של אמי, שמעולם לא היה ממש טוב, וכשרצתה להיכנס להריון נאמר לה על ידי רופאים שונים שאסור לה ללדת עכשיו כי גופה לא יעמוד בזה.

ב-49' עלו אמי ואבי לישראל אחרי שברחו מרומניה בדרך לא-חוקית, וכאן פגשה אמי פרופסור כלשהו לרפואה, מנהל מחלקה, שלקח אותה תחת חסותו ואמר לה שהיא תלד גם תלד, ויהי-מה.

"את תיכנסי להיריון", הוא אמר לה לפי מה שסיפרה לי אמי, :אני אשגיח עלייך במהלך ההיריון ואת תלדי בשעה טובה והכל יהיה בסדר".

וכך היה – אמי נכנסה להיריון, הפרופסור השגיח עליה במהלכו, ובסופו של דבר היא ילדה אותי.

כשהגעתי לגיל חמש בערך, אותו גיל שבו התחלתי להבין שיש לי מיני מחויבויות לעתיד להורי, החל אבי להסיע אותי בחגים שבהם מקובל לתת בארץ שי – ראש השנה ופסח – לכתובת מסוימת בתל-אביב. הוא נתן בידי בכל פעם כזו קרטון ובו שני בקבוקי יין לחג ואמר: "תעלה לקומה זו וזו, תדפוק על הדלת ולפרופסור שיפתח לך את הדלת תן את הקרטון ביד ותגיד לו שזה ממשפחת בן-עמר".

וכך עשיתי.

האיש שפתח לי את הדלת לקח תמיד את הקרטון שהושטתי לו וראיתי בעיניו שאין לו מושג מי אני ולמה אני דוחף לו קרטון בקבוקי יין ליד, אבל אבא שלי היה מאושר, אז המשכנו בזה, עד שעם השנים הפרופסור ההוא לרפואה הלך בדרך כל בשר.

שנים רבות עברו מאז, הפרופסור מת מזמן, כאמור, ואת שמו אינני זוכר, אבל יש בלבי חלום קטן – שאני מוצא את שמו, ואז אני מוצא את הקבר שלו, ופעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח, אני עולה אל קברו ויורק לו על המצבה.

למה לעזאזל הוא היה צריך לדחוף את האף לעניינים לא-שלו?

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
כתיבה משובחת הדי . זה פחות או יותר מה שחשבתי 42 שנה. ואז הבנתי שזה כי היה לי רע. ממש רע. עכשיו זה כבר לא משנה לי . אני מאושרת וטוב לי. מבחינה רוחנית, אני מאמינה שיש נשמה שבוחרת את החיים... המשך קריאה

כתיבה משובחת הדי . זה פחות או יותר מה שחשבתי 42 שנה. ואז הבנתי שזה כי היה לי רע. ממש רע. עכשיו זה כבר לא משנה לי . אני מאושרת וטוב לי. מבחינה רוחנית, אני מאמינה שיש נשמה שבוחרת את החיים שהיא צריכה ובאה לפה לשחק משחק. אני לא מאמינה באלוהים (יהווה, מוחמד ישו) אבל כן מאמינה בבריאה ובבורא. לפעמים נראה שאין מצב שאדם יבחר לעצמו חיים כאלו נוראיים אבל הוא בוחר אותם מתוך אהבה כשהוא בצד השני. מסכימה שהחיים לא קלים בכלל וגם אני שמחה שבאתי בשנות ה 70 המוקדמות ולא עכשיו. ואף על פי כן, בסוף זה ייגמר אלא אם כן ימצאו תרופה נגד מוות, חס וחלילה ,

עוד 1,243 מילים ו-4 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 29 במרץ 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־175 ללחימה ● 134 חטופים עדיין בעזה

משלחות המוסד והשב"כ יצאו לדוחה וקהיר להמשך המו"מ

בלשכת רה"מ אישרו: משלחות יצאו בימים הקרובים לקטאר ומצרים עם מרחב פעולה להמשך המו״מ ● צה"ל התנקש בחיי סגן מפקד יחידת הרקטות והטילים של חזבאללה, עלי עבד אל־חסן נעים ● ברקע הלחימה: צה"ל לא יקיים השנה את מטס חיל האוויר והמשט באילת ביום העצמאות ● דיווח בסוריה על 42 הרוגים, שישה מהם אנשי חזבאללה, בתקיפות בקרבת נמל התעופה בחלב

עוד 25 עדכונים

פשטידה אמריקאית

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: יכול להיות שהשתייה המופרזת והתנהגותו המופקרת של טד קנדי, מי שהיה התקווה הליברלית האחרונה של הממסד הדמוקרטי ומוסס את עתידו בכוסית ויסקי עם קרח, היו בכלל סוג של הגנה עצמית

עוד 2,100 מילים
אמיר בן-דוד

החבר המפוקפק של השגריר שלנו בפולין

האם שגריר ישראל מייצג את מדינת ישראל? האם שגריר ישראל מייצג את העם היהודי? או שמה שגריר ישראל מייצג את עצמו או את הפוליטיקאי שיושב במקרה באותה עת על כורסת שר החוץ?

האם שגריר ישראל במדינה כלשהי בעולם, יכול להזמין או יכול להיות חבר של מישהו, הידוע כמי שאינו אוהב יהודים? אילו היו מספרים לכם שבמדינה כלשהי, במהלך אירועי יום העצמאות למדינת ישראל, יוזמן השגריר כאורח כבוד לצד אישיות בעייתית, אחד כזה שיש לו רקורד מוכח של אנטישמיות, כמו תדיאוש רידזיק, האם הייתם לוקחים חלק באירוע?

מאיר בולקה חוקר ומגלה בשנים האחרונות את מזרח אירופה ובמיוחד את פולין. כבר 10 שנים על הקו בין פולין לישראל ועדיין לא גילה אפילו 10% מהסיפורים של יהדות אירופה לפני השואה ולאחריה. הופך כל אבן, מאתר כל פיסת מידע ומנסה להוציא את האמת לאור, גם אם היא כואבת. במסגרת עיסוקו פועל לשימור המורשת היהודית ועוסק בשימור אתרי מורשת יהודיים. לעיתים גם נאבק באנטישמיות, בעיקר זו הדיגיטלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,064 מילים

מלחמת עזה – עוד כתבות

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַבָּא 211

"אבא בוא", השיר החדש, הצנוע ושובר הלב של נונו, מספר על חיינו יותר מאלף נאומים מלאי פאתוס של "אבי האומה"

עוד 892 מילים

הגבורה של עמית סוסנה ועליבות ממשלת ישראל

עד רגע זה, ככל הידוע, שום שר בממשלה לא התקשר לעמית סוסנה וביקש סליחה, הודה לה על עמידתה בזוועות השבי והביע את הוקרת ממשלת ישראל לאזרחית שהמחדל נחרט בגופה. בוודאי לא ראש הממשלה בנימין נתניהו.

צריך להדגיש. ישראל למודת מלחמות ושבי של לוחמים, אבל מעט מאוד נשים נפלו בשבי במהלך מלחמות ישראל. האירוע הידוע מתש"ח הוא נפילת גוש עציון. כ-160 איש נטבחו בידי הלגיון הערבי, ועשרות אזרחים ובהם נשים רבות נפלו בשבי הלגיון. עשרות נשים חששו מאונס כאשר ההמון ניסה לחטוף אותן מידי הלגיון, אך לפי עדויות הלגיון קיבל הוראה מהמלך הירדני לנהוג לפי אמנת ז'נבה ולא לגעת בנשים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 627 מילים

למקרה שפיספסת

הוועידה שלחה מסר ללפיד שהיא רוצה דמוקרטיה עד הסוף

רק 15 קולות הפרידו בין ההפסד של בן ברק להפיכתו ליו"ר יש עתיד - 15 קולות שהצילו את הכבוד של היו"ר ומייסד המפלגה לפיד ● בפועל, אין הבדל אידאולוגי בן השניים, אבל בן ברק הצליח לשכנע את חברי הוועידה בשיחות אישיות שקיים על כל אחד ואחד כי יעניק להם כוח פוליטי רב, והם קנו את זה בשמחה ● בן ברק לזמן ישראל: "הציבור שלנו רוצה דמוקרטיזציה. התוצאה שהשגתי תביא לשינוי ברוח הזו" ● פרשנות

עוד 690 מילים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

נתניהו חשב שיעשה קסם. זה לא עבד על בג"ץ והיועמ"שית

ההתנהלות נתניהו סביב חוק הגיוס מלמדת כי חשב שהוא יכול לרבע את המעגל ולגרד עוד זמן מבג"ץ ● אבל נתניהו לא קרא נכון את המפה ● בג"ץ לא טרח לתת ולו גרם של משקל לעמדתו ביחס לעתירות, וגם לא לבקשתו לקבל ארכה של 30 ימים לצורך השלמת חוק חדש ● יחד עם היועמ"שית, בית המשפט שלח מסר ברור: לא תתאפשר כל מניפולציה של המשך אי גיוס החרדים או תשלומי התמיכות ללא הסמכה מפורשת בחוק ● פרשנות

עוד 1,138 מילים

עקורים

אפליית נשים בתחב"צ עולה מדרגה: במודיעין עילית מצמידים לחלק מהאוטובוסים סימן צהוב ומגדירים אותם כמיועדים לגברים בלבד ● בחברת "קווים" טוענים שמדובר בפעולה של עבריין בודד ושהחברה פועלת להסרת המדבקות, אבל בשטח כבר נרשמו מקרים שבהם נשים הושארו בתחנה ● ציפי לביא, פמיניסטית חרדית: "האחריות היא על הנהג, החברה ומשרד התחבורה ואני מצפה מהם לאכוף את החוק"

עוד 1,173 מילים

"האומנם הפקירו אותנו?"

בעלה ובנה נרצחו, בן נוסף נפל בקרב כמעט מול עיניה – והיא הייתה אחת מ־30 אנשי משמר הירדן שלחמו בעוז במאות חיילים סורים בלי לקבל סיוע עד שנשבתה ● סיפור הגבורה המדהים של רבקה (פיינשטיין) גרבובסקי – שמזכיר את גבורת הלוחמים והלוחמות ב־7 באוקטובר – נעדר כמעט לחלוטין מהאתוס המוכר, ויש לזה כנראה סיבה פוליטית

עוד 2,388 מילים

בכפוף להחלטת הקבינט, צה"ל נערך למלחמה קצרה וקטלנית בלבנון

אתמול סיימו כל מפקדי הגדודים בסדיר ובמילואים סדנה לקראת מהלך אפשרי בלבנון ● "מלחמת לבנון הבאה, מתי שלא תפרוץ, תהיה קצרה יותר ממה שאנחנו חושבים, במיוחד בגלל היבט הלגיטימציה הבינלאומית", אומר לזמן ישראל גורם במערכת הביטחון ● המשמעות היא שישראל חייבת להכין תוכנית פעולה קטלנית, שתביא את ההישג הנדרש בזמן קצר מאוד ● פרשנות

עוד 779 מילים ו-2 תגובות
היום ה־174 ללחימה ● 134 חטופים עדיין בעזה

מפקד הכוחות המזוינים של ארה"ב: לא סיפקנו לישראל את כל הנשק שהיא ביקשה מאיתנו

יושב ראש המטות המשולבים אמר שחלק מזה נובע מכך שישראל ביקשה דברים שאין לארצו יכולת לספק או שהיא לא מעוניינת לספק כרגע ● בג"ץ קבע שמיום שני תופסק התמיכה הכלכלית במוסדות תורניים שתלמידיהם נדרשים להתגייס לצבא ● לפיד ניצח בבחירות לראשות יש עתיד עם 52.5% מהקולות ● כוחות הביטחון הרגו את אחד מעשרת הפעילים הבכירים בזרוע הצבאית של חמאס

עוד 52 עדכונים

חל שיפור בהכנסת הסיוע, אך ישראל מציבה מכשולים

המתאם ההומניטרי של האו"ם בעזה ובגדה המערבית טוען כי ישראל עדיין מגבילה את הסיוע - אם כי חל שיפור מתון ● הוא מצביע על עיכובים משמעותיים בצד הישראלי, בהם בדיקות חוזרות של הסיוע על ידי צה"ל וסגירת מעבר הסחורות בכרם שלום בגלל השבת ● בשיחה עם זמן ישראל הוא מזהיר מפני ההשלכות של פלישה אפשרית לרפיח

עוד 1,608 מילים

פרויקט "ממספרים לשמות" משתמש בבינה מלאכותית כדי לזהות מצולמים אלמונים בתמונות שצולמו לפני, במהלך או אחרי השואה ● בריאיון לזמן ישראל, מייסד הפרויקט דניאל פאט מספר כי בעזרתו הצליחו לזהות מאות מצולמים בתמונות שאחרת היו נשכחות מהעולם ● "יש מיליוני פנים שעוד לא עברו אנליזה"

עוד 1,147 מילים

תחזית הבלהות של האוצר

בתחילת המלחמה היה נדמה שהמוני צעירים חרדים יתגייסו וכתוצאה מכך ישתלבו בעבודה ● אלא שבעסקה הנכרכת מעל ראשיהם הם ימשיכו להיות כבולים בישיבות עד גיל מאוחר ● לפי האזהרה חסרת התקדים של האוצר מדובר בהפסד של 104 מיליארד שקל בעשור הקרוב ● באוצר ממליצים לבטל את גיל הפטור, לתחום את מספר הלומדים בישיבות ולגייס את השאר

עוד 1,568 מילים

תלמידי העוטף חזרו ללימודים באזור הגבול בלי מיגון מתאים

מאות ילדים ובני נוער מהעוטף חזרו ללמוד סמוך לגבול בבית ספר מחודש, אך לטענת הנהגת ההורים ללא מיגון מתאים ● לזמן ישראל נודע כי משרד החינוך מאפשר לתלמידים להיכנס לכיתות לימוד מחודשות עם ממ"דים שגודלם כמחצית מהתקן ● חלק מההורים כבר הודיעו כי לא ישלחו את הילדים ● משרד החינוך מתחמק ממענה ● המועצה האזורית: קיבלנו אישור מפיקוד העורף

עוד 758 מילים ו-1 תגובות

נשף המסכות של החרדים

שעות ארוכות ישבו אתמול השרים החרדים עם נתניהו, והביעו את התנגדותם לחוק הגיוס המתגבש ● הם נגד מכסות, יעדי גיוס והסנקציות שמוצעים בחוק, למרות שהם יודעים היטב כי מדובר בדרישות פיקטיביות ● היום המדינה צריכה למסור את תשובתה לבג"ץ - שכבר הבהיר כי בכוונתו להכריע עוד השבוע בעניין כספי התמיכה לתלמידי ישיבות שאינם מגויסים ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של ״מכסות״ גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח - מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים... המשך קריאה

אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.

עוד 521 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה