הבאת ילדים לעולם עדיין לא מוכרת כמעשה פלילי, ואולי חבל שכך

פירמידה אנושית, אילוסטרציה (צילום: STILLFX/iStockphoto)
STILLFX/iStockphoto
פירמידה אנושית, אילוסטרציה

את שלושת ילדיי עשיתי כי הורי מאוד רצו נכדים.

על הרצון הזה הם החלו לרמוז לי מאז שהגעתי לגיל חמש, פחות או יותר.

הרמיזות הללו, שאחר כך נעשו לחץ מאסיבי כמו-סמוי, נמשכו עד שהבאתי ילדים לעולם, לשביעות רצונם המלאה כנראה. כיום, שישים שנה מאוחר יותר, כשאני יודע מה עבר עליהם בחייהם טרם לידתי, אני נוטה לקבל זאת בהבנה ואף בסלחנות.

כך או כך – נכנעתי לרצונם זה.

כשפגשתי את חניה, היא היתה בהליכי גירושין וכבר הייתה אם לשני ילדים, בני שנתיים ושבע, וכשנישאנו זה לזו חשבתי לתומי שבזה עמדתי בדרישותיהם וציפיותיהם של הוריי – הנה הבאתי להם שני נכדים מן המוכן. בשלב הזה של הדברים הסתבר לי שהעניין קצת יותר מסובך ומורכב – הסתבר לי שהורי רוצים נכדים מזרעם ומדמם.

כלומר – מזרעי.

אז חניה הוציאה מתוכה את ההתקן התוך רחמי, ואני ידעתי אותה במובן התנכ"י, ואף הפריתי אותה כדבעי, כך שבתוך זמן לא רב הייתה לנו בת משותפת ושנה אחריה גם זוג תאומים, בן ובת, והרגשתי שמילאתי את חובי להוריי ולחברה כולה ונרגעתי.

מאז עשינו סקס, חניה ואני, רק לשם הנאה.

או כדי להשלים אחרי ריב.

לא ראיתי אז כל בעיה בעובדה שעשיתי ילדים כדי לרצות את הוריי – ברור היה לי כבר אז, כמו שברור לי היום, שילדים הם אך ורק אמצעי למלא צרכים וחללים בלתי מסופקים אצל האנשים שעושים אותם, ושעל כן השאלה היחידה שנשארת פתוחה תמיד ושיש לענות עליה היא זו: איזה חללים וצרכים באים הילדים הללו למלא.

זה ותו לא.

צרכיהם של הילדים עצמם, מטבע הדברים, אינם נכללים במשוואה ואינם חלק מהשיקולים, מיותר לציין.

כי ככה זה כשלא סופרים אותך.

שמעתי לאחרונה על גבר צעיר, בשנות העשרים לחייו, שהגיש תביעה לבית המשפט נגד הוריו, על כך שהביאו אותו לעולם בלי לשאול לדעתו בעניין, סתם כך כי בא להם, ומבלי לתת דעתם על התוצאות והמשמעויות שיהיו להחלטה זו לגביו – כמו שעושים כולם, נו.

"צודק לחלוטין", הייתה המחשבה הראשונה שחלפה במוחי כשקראתי את הידיעה הזו. עם זאת, אין לעובדה שטענתו צודקת כל משמעות משפטית או אחרת. אני מנחש שברור לו לתובע כמו שברור גם לי שיש בהגשת תביעה כזו אלמנט הצהרתי בלבד. מדובר, אגב, בתביעה אזרחית לכל דבר, משום שלצערי כי רב – הבאת ילדים לעולם עדיין לא מוכרת כמעשה פלילי.

ואולי חבל שכך.

בשנות התשעים צצה בארה"ב – מדינה שהיא מקור ידוע של טרנדים עולמיים – התופעה המוכרת בשם DINKS – double income no kids . מדובר בזוגות שהחליטו שאין להם כל רצון וצורך בילדים והם מסתפקים במה שיש לחיים להציע גם מבלי שיכפו את הורותם על ילדים כאלה ואחרים, או לחלופין – את נוכחותם של הילדים הללו על ההורים.

נראה לי בסדר, העניין.

כי אם חניה ואני היינו זוג צעיר כיום, כשאני יודע איך העולם נראה ולאן הוא מתפתח, לא הייתי מביא ילדים לעולם. אני מביט בכאב-לב וצער על העולם שבו גדלים נכדיי, וצר לי עליהם. אני שמח שהוריהם זכו עדיין לגדול בעולם אחר, פשוט יותר.

אני רואה ילדים הגדלים בעולם מוטרף מעודף מידע, מידע שרובו מיותר לחלוטין על אף הרושם הנוצר שאי-אפשר להסתדר בלעדיו, עולם של תחרות קשה שבו על הילד מופעלים לחצים להצטיינות בלימודים ובחמישה חוגים ואם אינו רשום לחמישה חוגים כי אין זה באפשרותם של הוריו, דומה שהלכו ופחתו סיכוייו לתפוס מקום טוב בעולם, ואני רואה ילדים שילדותם נגזלה, לא מתוך רוע או זדון אלא מתוך מה שהוריהם מבינים כטובתם של הילדים, הגם שלפעמים הם מבלבלים אותה עם טובתם, ואני חושב – ג'יזוס, איזה מזל שאני לא צריך להביא ילדים לעולם עכשיו.

אבל שלושה כבר הבאתי, ואני נושא באחריות.

ב-9.9.2001, יומיים לפני קריסת מגדלי התאומים, קרתה לנינה בתי, אז חיילת בטירונות, תאונת דרכים קשה ביציאתה לחופשה. היא נפגעה בפגיעת-ראש וחייה נעשו גיהינום עלי אדמות. על חיינו שמאז אני לא מדבר. אחת-עשרה שנה מאוחר יותר, בתקופה של משבר קשה בתוך כל הגיהינום הזה, היא הטיחה בי: "אתם האשמים בכל הסבל שעובר עלי! אתה ואמא! רק בגללכם באתי לעולם!"

חשבתי לומר לה שהכל בגלל הסבים שלה, שהרי הם אלה שרצו נכדים ומכאן התחיל כל הבלאגן, אבל איכשהו זה לא נשמע לי משכנע, אז שתקתי.

כשאתה עומד מול כאב של מי שהבאת לעולם ואינך יכול לעזור – רק אז אתה מבין את מלוא האחריות שלקחת עליך להביא אותו לעולם הזה, ועזבו את הכאב שלכם כמי שעומד חסר-אונים מולו, מספיק היינו אגואיסטים כשהבאנו אותו לעולם, לא? תחשבו על הכאב שלו – תרצו או לא, אתם אחראים לזה.

אז בקצרה: יש כאלה שרוצים ילדים כדי לתת לעצמם משמעות לחיים, ויש כאלה שהוריהם רוצים נכדים, יש כאלה שרוצים לשמור על עם ישראל חי לנצח-נצחים ויש אחרים שחושבים שנכון יהיה ומתפקידם הוא לספק לצבא בשר תותחים, וכך מוצאים את עצמם הזרע והביצית נפגשים ומפרים זה את זה והופכים ליצור חי שנקרע יום אחד בשרירות הלב מגן-העדן החמים והמוגן שברחם ונזרק אל חלל העולם – לך תתמודד!

וחניה אשתי אומרת: "מה אתה רוצה – זו דרכו של עולם! אצל כל בעלי החיים זה ככה!"

והיא רק שוכחת שלכל שאר בעלי החיים אין אונה קדם-מצחית מפותחת כמו אצלנו בני-האדם, אונה קדם-מצחית שהיא שמכוונת כיום חלק גדול ממעשינו, לטוב או לרע. והיא גם זאת שניתנת למניפולציות שונות והשפעה, מניפולציות כמו זו הבאה: לך תעשה ילדים! זה טוב להם וטוב לך!

כי העולם בנוי כמו משחק פירמידה ענק – אלו שבמעלה הפירמידה מסתמכים על המצטרפים החדשים שבתחתית שיספקו כספים לביטוח הלאומי ולקרנות הפנסיה ולענפי הבניה ולכל מה שקרוי "צמיחה", ואם חלילה תחדלו מלעשות ילדים הכל יקרוס על ראשכם ותגלו שישבתם על קרן מיידוף גדולה ומיידוף במקרה הזה הוא הילדים שלכם.

כשנולדתי היו שניים וחצי מיליארד איש על פני הכדור, שני מיליון מתוכם חיו כאן במדינה. היום יש על פני כדור הארץ למעלה משבעה וחצי מיליארד ומהם שמונה מיליון במדינה. הריבוי במאה השנים האחרונות אינו לינארי – הוא אקספוננציאלי. עזבו אתכם מדלק ידידותי לסביבה, מפרות שמפליצות מתאן, ממיחזור אריזות ומה לא – ההתרבות האנושית תכלה את כדור הארץ, זו רק שאלה של זמן.

ומכיוון שבלידה עסקתי כאן, קבלו את סיפור לידתי כפי ששמעתי אותו מהוריי ואת המשכו כפי שהוא רשום בזיכרוני:

הורי התחתנו מתישהו בתחילת מלחה"ע השניה או ממש לפניה. הגרמנים פלשו לרומניה, אמי הייתה בהריון והחליטה להפיל את העובר, באמרה שלעולם כזה היא לא תביא ילדים. עד סוף המלחמה היא הפילה עוד חמש פעמים, כי אבי היה גבר חרמן – הגם שחלק מתקופת המלחמה בילה במחנה עבודה ברומניה, הוא היה בתפקיד נחשב של מהנדס וזכה מעת לעת לצאת לחופשה.

מיותר לומר שאמצעי מניעה לא היו בהישג יד אז.

הזמן חלף לאיטו והמלחמה הסתיימה, אבל במקביל החמיר מצבה הבריאותי של אמי, שמעולם לא היה ממש טוב, וכשרצתה להיכנס להריון נאמר לה על ידי רופאים שונים שאסור לה ללדת עכשיו כי גופה לא יעמוד בזה.

ב-49' עלו אמי ואבי לישראל אחרי שברחו מרומניה בדרך לא-חוקית, וכאן פגשה אמי פרופסור כלשהו לרפואה, מנהל מחלקה, שלקח אותה תחת חסותו ואמר לה שהיא תלד גם תלד, ויהי-מה.

"את תיכנסי להיריון", הוא אמר לה לפי מה שסיפרה לי אמי, :אני אשגיח עלייך במהלך ההיריון ואת תלדי בשעה טובה והכל יהיה בסדר".

וכך היה – אמי נכנסה להיריון, הפרופסור השגיח עליה במהלכו, ובסופו של דבר היא ילדה אותי.

כשהגעתי לגיל חמש בערך, אותו גיל שבו התחלתי להבין שיש לי מיני מחויבויות לעתיד להורי, החל אבי להסיע אותי בחגים שבהם מקובל לתת בארץ שי – ראש השנה ופסח – לכתובת מסוימת בתל-אביב. הוא נתן בידי בכל פעם כזו קרטון ובו שני בקבוקי יין לחג ואמר: "תעלה לקומה זו וזו, תדפוק על הדלת ולפרופסור שיפתח לך את הדלת תן את הקרטון ביד ותגיד לו שזה ממשפחת בן-עמר".

וכך עשיתי.

האיש שפתח לי את הדלת לקח תמיד את הקרטון שהושטתי לו וראיתי בעיניו שאין לו מושג מי אני ולמה אני דוחף לו קרטון בקבוקי יין ליד, אבל אבא שלי היה מאושר, אז המשכנו בזה, עד שעם השנים הפרופסור ההוא לרפואה הלך בדרך כל בשר.

שנים רבות עברו מאז, הפרופסור מת מזמן, כאמור, ואת שמו אינני זוכר, אבל יש בלבי חלום קטן – שאני מוצא את שמו, ואז אני מוצא את הקבר שלו, ופעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח, אני עולה אל קברו ויורק לו על המצבה.

למה לעזאזל הוא היה צריך לדחוף את האף לעניינים לא-שלו?

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
כתיבה משובחת הדי . זה פחות או יותר מה שחשבתי 42 שנה. ואז הבנתי שזה כי היה לי רע. ממש רע. עכשיו זה כבר לא משנה לי . אני מאושרת וטוב לי. מבחינה רוחנית, אני מאמינה שיש נשמה שבוחרת את החיים... המשך קריאה

כתיבה משובחת הדי . זה פחות או יותר מה שחשבתי 42 שנה. ואז הבנתי שזה כי היה לי רע. ממש רע. עכשיו זה כבר לא משנה לי . אני מאושרת וטוב לי. מבחינה רוחנית, אני מאמינה שיש נשמה שבוחרת את החיים שהיא צריכה ובאה לפה לשחק משחק. אני לא מאמינה באלוהים (יהווה, מוחמד ישו) אבל כן מאמינה בבריאה ובבורא. לפעמים נראה שאין מצב שאדם יבחר לעצמו חיים כאלו נוראיים אבל הוא בוחר אותם מתוך אהבה כשהוא בצד השני. מסכימה שהחיים לא קלים בכלל וגם אני שמחה שבאתי בשנות ה 70 המוקדמות ולא עכשיו. ואף על פי כן, בסוף זה ייגמר אלא אם כן ימצאו תרופה נגד מוות, חס וחלילה ,

עוד 1,243 מילים ו-4 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 21 ביוני 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־258 ללחימה ● 120 חטופים עדיין בעזה

דיווח: ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה דחו בצה"ל התרעה על אימון חריג ליד גבול הרצועה

לפי הפרסום בתאגיד, תצפיתנית במוצב נחל עוז הודיעה למפקדיה שלוחמי האויב התאמנו באופן נרחב בשיגור רקטות ובפשיטה על טנקים, אך הגורמים שלהם נמסר הדיווח לא ייחסו לו חשיבות ● שני לוחמים בחטיבת השריון 401 נפגעו באורח קשה בקרב בדרום הרצועה ● CNN: בארצות הברית חוששים שמערכות ההגנה של צה"ל יתקשו להתמודד עם מתקפה אווירית נרחבת של חזבאללה

עוד 45 עדכונים

איתמר מטפס על קירות

איתמר בן גביר הוא ילד קטן. במלוא מובן הביטוי. ילד קטן. גם ילד וגם קטן. ההתבטאויות שלו מוכיחות שהוא ילד קטן. הראיונות, הצעקות, ההתנסחות הגסה, השפה הדלה בנימוקים. חוסר הידע וההבנה של משמעויות תהליכים, אחריות. אוצר המילים המוגבל. הכל. ילד קטן.

מה פירוש "המדיניות שלי" שהוא צורח בכל ראיון. מה הוא מבלבל את המוח שוב ושוב ושוב על כך שהוא "לא עציץ". מנסה להסביר שנימוקי היועמ"שית נגד החוק שהוא מנסה לשנות בפקודת המשטרה, הופכים אותו לעציץ.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 667 מילים ו-1 תגובות
אמיר בן-דוד

המחירים יצנחו, ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות יחמירו

ההסתערות על צרכני החשמל התחילה: בחודש הקרוב ינסו תאגידים לשכנע אותנו לנטוש את חברת החשמל ולעבור לקנות את החשמל מהם ● החדשות הטובות: החשמל יהיה כנראה יותר זול ● החדשות הרעות: חגיגת ההנחות עלולה להוביל לגידול בצריכה, לעלייה בזיהום האוויר והקצנת האקלים ● ומה שנקנה בזול, יעלה לנו ביוקר ● פרשנות

עוד 964 מילים

זכות משפטית חדשה נולדה - הזכות לתקן

מזל טוב, זכות משפטית חדשה נולדה. זוהי הזכות לתקן (The Right To Repair). מבשרי הבשורה הם האירופאים, שנציבותם אימצה באפריל האחרון חוק חדש: חוק המעניק לנו, צרכניות וצרכנים, את הזכות לדרוש מיצרנים לתקן מוצרי חשמל ואלקטרוניקה.

במקום שיצרנים יחייבו אותנו לרכוש מוצר חדש ויטענו שאין במלאי חלפים לגרסה הישנה, עליהם לספק כל מה שצריך כדי שנוכל להמשיך ולהשתמש במה שכבר קנינו.

ד"ר איריס סורוקר היא שופטת בדימוס, מנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 933 מילים

למקרה שפיספסת

האיש שניסה להציל את ישראל מעצמה

תיאודור מירון, ניצול שואה, משפטן ודיפלומט ישראלי לשעבר, הוא אחד המומחים שסייעו לתובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לשפוט אם יש לו בסיס לתיק נגד נתניהו וגלנט ● מירון גם ייעץ לראש הממשלה אשכול לא להתיישב בשטחים הכבושים ב־67 משום שזה מנוגד לאמנות הבינלאומיות ● הפעם ישראל חייבת להישמע לאזהרתו

עוד 1,983 מילים

על הפונדמנטליזם החרד"לי הישראלי, ותאומו הפונדמנטליזם האסלאמי

בין ההלכה היהודית לבין מערכות החוק והמשפט המערביות יש הבדל מהותי. החוק הדתי הישראלי – ההלכה – והמשפט המערבי הם שתי מערכות משפט נפרדות, שהתפתחו בהקשרים תרבותיים, היסטוריים ופילוסופיים שונים.

בעוד ששתי מערכות המשפט האלו שואפות להסדיר את ההתנהגות האנושית ולקדם צדק, הן נבדלות זו מזו באופן משמעותי במקורותיהן, בעקרונותיהן וביישומם.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,082 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

עקורים

לפי מדריך נתניהו לפיזור הכנסת הוא זקוק לכמה שבועות כדי לנתק לגמרי את הקשר בין התפרקות הקואליציה לבין פרישת גנץ ● הוא כמובן לא ירצה לפרק את הכנסת במצב הסקרים הנוכחי ולכן ימשוך לפחות עד הנאום בקונגרס ● הריב עם הממשל האמריקאי הוא רק פרומו לנאום פוליטי ● האינטרסים של ישראל? מבחינתו זה ממש לא מעניין ● פרשנות

עוד 1,143 מילים

הקרע בין מערכת הביטחון ונתניהו רק הולך ומעמיק

אירועי תערוכת הנשק בצרפת, ההכנות לסיום הפעולה ברפיח והסירוב לדון ביום שאחרי, וההודעה החריפה שהוציא דובר צה"ל נגד יעקב ברדוגו - כל אלו רק חלק מהארועים שהתרחשו השבוע, המעידים על עומק הקרע בין צה"ל ומשרד הביטחון לבין ראש הממשלה ● פרשנות

עוד 636 מילים

כשל הפיקוח על כלבים מסוכנים עלול להוביל לתוצאות קטלניות

חוק הכלבים המסוכנים שנכנס לתוקף לפני בדיוק 20 שנה היה אמור להעלים את הגזעים המסוכנים מישראל ● אלא שמאז מספרם רק עלה ● בחודשים האחרונים אירעו מספר מקרי תקיפה שעלולים היו להסתיים בטרגדיה קטלנית ● רוב הכלבים מוחזקים על ידי עבריינים, בכפרים ויישובים שקשה לפקח עליהם או להתעמת בהם עם בעלי הכלבים

עוד 1,350 מילים

מועסקים רק על הנייר

בתחילת המלחמה הקואליציה דחתה את מודל החל"ת הגמיש שיכול היה להציל את העובדים השעתיים מקריסה כלכלית ● באוצר חשבו שהעובדים האלה יסתדרו כמו בקורונה ומשה גפני הבטיח לקיים דיון בהמשך, אלא שרק השבוע ועדת הכספים דנה בנושא ● למשרד האוצר אין כוונה להציע פיצוי חירום – ועד שלא תקודם הצעת חוק בנושא, העובדים השעתיים ייפלו בין הכיסאות

עוד 808 מילים

אין צורך במחקר מעמיק כדי לדעת שהמשטרה עברה השתלטות עוינת על ידי השר הממונה עליה והיא פועלת כעת במידה רבה כזרוע אלימה בשירות השלטון ● דווקא בשל פעלתנותו האינסופית של בן גביר ניתן להניח שלפחות את החלק הנפיץ ביותר בתיקון לפקודת המשטרה, זה המעניק לשר דריסת רגל בתחום החקירות, השופטים יפסלו ● פרשנות

עוד 835 מילים
היום ה־257 ללחימה ● 120 חטופים עדיין בעזה

דיווח: בתחקירים על הלחימה בעוטף נמצא שכוחות לא חתרו למגע ושחיילים נפגעו מאש צה"ל

דובר צה"ל: "מי שחושב שאנחנו יכולים להעלים את חמאס – טועה; העניין שאפשר להשמיד את חמאס – זה פשוט לזרות חול בעיני הציבור"; לשכת ראש הממשלה בתגובה: הצבא מחויב להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של הארגון ● נסראללה: אם תחול הסלמה ייתכן שחזבאללה יפלוש לגליל ● נתניהו לשותפיו: "התאפסו; זה לא הזמן לחקיקה שמסכנת את הקואליציה"

עוד 47 עדכונים

דרעי לזמן ישראל: לא אוציא היום את ש"ס מהממשלה

חזרנו בטורבו לימי העסקנות הפוליטית שהייתה כאן עד ה-7 באוקטובר, כאילו שאנחנו לא נמצאים בעיצומה - ואולי רק בתחילתה - של מלחמה קשה ● הקואליציה סערה אתמול סביב "חוק הרבנים" - מה שהוביל את בן גביר לאיים כי לא יתמוך בחוק אם לא יקבל מקום בקבינט המצומצם ● נתניהו נבהל ומשך את החוק, שהיה חשוב לדרעי לא פחות מחוק הגיוס - שבינתיים נקבר גם הוא בדיוני ועדת החוץ והביטחון ● פרשנות

עוד 1,337 מילים

אחרי יותר מעשור שבו התושבים השליכו את שאריות המזון לפח נפרד כדי שיהפכו לקומפוסט, מועצה אזורית מנשה הורידה את הדגל הירוק לחצי התורן ואספה לאחרונה את הפחים החומים מבתי התושבים ● כישלון הפרדת הפסולת במועצה הקטנה הוא תמצית מזוקקת של המחדל הלאומי בתחום הטיפול בפסולת ● "כל העולם הולך קדימה ורק אנחנו הולכים אחורה"

עוד 1,857 מילים

העולם חוזר לשירות חובה

השוואה בינלאומית רוב המדינות באירופה ביטלו בעבר את גיוס החובה ● כעת, בצל האיום הרוסי ורוחות המלחמה בעולם, אחדות מהן חידשו אותו, ובאחרות – כולל גרמניה, בריטניה וצרפת – הממשלות מציגות תוכניות לחידושו ● בניגוד לעבר, באירופה מגייסים גם נשים ● גם מדינות ערביות כמו ירדן וקטאר הנהיגו גיוס חובה

עוד 1,812 מילים

המבחן של אדלשטיין

ועדת החוץ והביטחון תחל היום לדון ב"חוק ההשתמטות" לקראת הקריאה השנייה והשלישית ● ההצבעה על דין הרציפות הסתיימה ב"תמונת הניצחון" הפרטית של נתניהו אך יו"ר הוועדה אדלשטיין הבטיח כי החוק יותאם לצרכים של צה"ל ● שמונה ח"כים מהקואליציה ושמונה מהאופוזיציה ייאבקו על כל פסיק וסעיף – ואדלשטיין עשוי להיות האצבע המכרעת ● פרשנות

עוד 932 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה