המונדיאל עושה אווירת חג, ממש; והבירות הקרות נגמעות ככה יופי יופי לתוך קרביי הבוערים. ובמעבר חד: הכיבוש משחית, וההקפדת גוש רל"ב לא להכיר באלוהות ובתורה כערכים בריאים וחיוניים לטובת כלל כדה"א – משחיתה בול ככה, אותו הדבר. אם הקורונה באה להעיר את האנושות על כך שהיא מזיינת את הטבע, אמא אדמה, אז הניצחון של ביבי בא להעיר את גוש השינוי על שוויצריות ורברבנות, בכך שהוא מקפיד לא לתת ליהדות והתורה מקום של כבוד ובריש גלי – בגאון. יהדות לא קשורה עם כלום, חוץ מרצון – אך ורק! רצון טהור לטובת כלל כדה"א, עם הקפדה על 'אנשי אמת שונאי בצע' וכו' – המהות זה כוונת הלב; מצוות וכו' זה עזרים/כלים, תוספת, בחירה, לא מהותי. דרעי/גפני/קרעי/פינטו/איפרגן/ינון מגל וכו' זה לא יהדות, זה מסחרה – שימוש במיסטיקה לצורך הרגשה טובה ובטחון כלכלי/כללי. 'ביבי/דרעי/נתן אשל' זה רוע, שטן – מקומם בכלא, עד סוף ימיהם. הסטיות המיניות והסדום ועמורה של נתן אשל זה זה הכח הכי גדול של החבורה הזאת – התענוג שבגניבה המינית כדגם לתענוג מגניבה כללית של כסף, כח, הכל מהכל – גניבה, קליפטומניה – והסוטול מהריגוש. טוב, חפרתי, אז לסיום לא לשכוח, פוטין בפעולותיו זה השפעה מוחלטת על ביבי: הפרעה פסיכיאטרית. הקארמה והבומרנג לא נמים ולא ישנים – הם מביטים מלמעלה, מהשמיים
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם