תסביר לי בבקשה, ואני אדם חילוני אתאיסט כלומר אדם שמקומות קדושים לא 'עושים לו את זה', תסביר לי במטותא, מדוע הגיוני שאדם, כל אדם, יוכל לבקר בותיקן, בטאג' מהאל, באתר הזכרון ל-11.9, בכל קתדרלה באירופה ובאמל"ט, בכל מקדש בתאילנד, ובכל אתר מקודש בסין וביפן וכן הלאה, אבל יהודי לא יכול לבקר בהר הבית. אין על שאלה זו שום תשובה מניחה את הדעת להוציא אחת, ואחת בלבד: הערבים הם אלו שבאמצעות אלימות שוללים מאדם, סתם אדם, לצורך העניין חילוני אתאיסט כמוני, החובב טיולים ושביקר כבר בותיקן, לבקר בהר הבית. הם הבעיה. ישראל היא הפתרון. רק ואך ורק תחת שלטון ישראל – וזו עובדה, ולא דעה, עובדה – מתקיים בירושלים חופש פולחן וחופש תיירות כפי שלא היה מעולם, 'אפילו' לא תחת השלטון הבריטי, הדבר הקרוב ביותר בערכיו לאלו של מדינת ישראל. וחופש הפולחן הזה, המאפשר לכל תייר מזימבבווה או מטימבקטו לבקר בכנסיה החבשית, בכותל המערבי, בכנסיית הקבר, במתחם הר ציון ובעיר דוד, לא חל על יהודים בהר הבית. תן לי בבקשה הסבר קוהרנטי לתופעה הזו, ושוב, לא מנקודת מבט תיאולוגית חלילה, שהיא נקודת מבט שלא אומרת לי – אישית! – כלום ושום דבר, אלא מנקודת מבט ליברלית, שוויונית, דמוקרטית. תודה מראש.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם