אישיות
תמר גור
קרינה וצחי בן שימול ביום נישואיהם (צילום: באדיבות המצולמים)
באדיבות המצולמים
מאות ישראלים יינשאו הקיץ בחתונה יהודית עצמאית

בדרך לחתונה עוקפים את הרבנות

טענות על יחס לא מכבד מצד הרבנות, מדיניות מחמירה בתהליך בירור היהדות לקראת הנישואים, ורצון של בני הזוג לקיים טקס שוויוני, גורמים ליותר ויותר זוגות לבחור בחלופה לנישואים ברבנות ● אחת הדרכים מציעה להסדיר מראש תנאי היציאה מחוזה הנישואים בין בני הזוג, ולצמצם את האפשרות להיקלע לחוויה של סרבנות גט

יותר ויותר זוגות שעומדים להתחתן פונים למסגרות אלטרנטיביות, שמציעות נישואים אזרחיים ואפשרויות נוספות לאיחוד הקשר ביניהם.

המשותף לכל הזוגות שפונים למסגרות אלה הוא חוסר הרצון לעבור דרך מוסד הרבנות הראשית, וזאת משלל טעמים: החל מטענות ליחס לא מכבד מצד הרבנות, דרך מדיניות מחמירה ולפעמים משפילה של הרבנות בתהליך בירור היהדות לקראת הנישואים, וכלה ברצון של בני הזוג לקיים טקס שוויוני יותר.

בתנועה הרפורמית, שהיא כיום המחתנת הגדולה ביותר מחוץ לרבנות, מדווחים על עלייה שנתית של 15%-20%  במספר הזוגות שנישאו דרכה בשנים האחרונות. 1,500 זוגות התחתנו דרך התנועה בשנת 2018, לעומת כ-1,200 זוגות ב-2017.

נתונים אלה מקבלים ביטוי גם בסקרים שבודקים את עמדות הציבור באשר לנישואים במסגרות אלטרנטיביות לרבנות הראשית.

בעוד שב-2009, רק 53% מהציבור תמכו בהכרת המדינה בנישואים אזרחיים, רפורמיים וקונסרבטיביים, הרי שב-2018 עלה שיעור התמיכה של הציבור ל-70%.

בסקר שערכה עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון נמצא עוד כי שיעור האנשים שתומכים בנישואים אורתודוקסיים, עבור עצמם או ילדיהם יורד בהתמדה, ואילו שיעור האנשים שתומכים בכך שהמדינה תכיר בכל החלופות לנישואים – עולה. בעוד 63% תמכו בנישואים אורתודוקסיים ב-2013, ירד ב-2018 תמכו בהם 47% .

בסך הכל נמצא בסקר כי ארבעה מכל חמישה יהודים חילונים בישראל, שהם 82%, היו מעדיפים שלא להינשא בנישואים אורתודוקסיים. שיעור ההעדפה לנישואים אזרחיים מגיע ל-36% בקרב הציבור היהודי, לעומת 14% שמעדיף נישואים קונסרבטיביים או רפורמיים. אבל הנתון המפתיע יותר הוא שגם 22% מהציבור הדתי הביעו העדפה לנישואים אורתודוקסיים – מחוץ לרבנות.

מנכ"ל חדו"ש, הרב אורי רגב, סבור כי ממצאי הסקר מצביעים באופן חד משמעי על כך שרוב הציבור מביע אי אמון ברבנות הראשית, ושואף למימושה המלא של הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון. "אחרי הכל ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם ששוללת מאזרחיה את חירות הנישואים", הוא אומר.

"לא הרגשתי שמנסים לפתור שם משהו", אומרת קרינה על התהליך שעברה ברבנות. "אין מענה אנושי, והתחושה שלי הייתה שהתשובות נועדו למרוח ושאין רצון לסייע"

הרבה הרפורמית, תמר גור, פעילה בתחום הנישואים כבר קרוב לעשור, ורשמה שיא כרבה שחיתנה הכי הרבה זוגות בעולם: יותר מ-200 זוגות מאז 2010.

הטקסים שהיא עורכת מתנהלים ברוח היהדות, אך בהתאמות רלוונטיות ובהתאם לרצון בני הזוג. רוב הזוגות שלה הם חילוניים ממעמד הביניים. "אבל המעגל הולך ומתרחב גם למשפחות מסורתיות ולאנשים ממשפחות דתיות", היא אומרת.

"חלקם מאסו בממסד הרבני, בקשיים שהוא מערים ובמה שהוא דורש מהם כתנאי לנישואים, ומעדיפים להינשא דרך התנועה הרפורמית. אחרים מחפשים תוכן שיתאים להוויה שלהם, שיוכלו להבין ולהתחבר אליו, ושיהיה בשפה שלהם. הם גם רוצים הטקס שוויוני, בלי הקטע הרגיל של קניין האישה והדברים הללו".

תמר גור (צילום: נמרוד פישר)
תמר גור (צילום: נמרוד פישר)

"לא רצינו לעבור ברבנות"

השינוי בעמדות הציבור ביחס לנישואים דרך הרבנות, הביא לא מעט ארגונים של החברה האזרחית להציע את שירותיהם לזוגות שמעוניינים להינשא בנישואים אורתודוקסיים, ובלבד שכף רגלם לא תעבור דרך הרבנות הראשית.

אחד המיזמים האלה הוא "חופות״, מבית ״השגחה פרטית", מיזם הלכתי מחוץ לממסד הרבני, שהקים הרב אהרון ליבוביץ. אחד האנשים שנישאו דרך המיזם הוא עירא קראוס, שהתחתן באפריל האחרון עם בחירת לבו תומר לוין.

הרב אהרון לייבוביץ (צילום: צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הרב אהרון לייבוביץ (צילום: צילום: הדס פרוש/פלאש90)

"זה לא שיש לנו משהו נגד החתונה והדרך המסורתית״, אומר קראוס, "פשוט לא רצינו לעבור במונופול הרבני. אני בא מבית שבו מכבדים את המסורת, הייתי בגן דתי ובית בספר דתי והמסורת נטועה בי, אבל אני מתנגד למונופול שיש לרבנות הראשית בנישואים. הרבנות פוגעת בזכויות של אזרחים רבים בארץ, בסוגיות כמו נישואי להט"ב ונישואים בין יהודים ללא-יהודים, גיור, וכשרות. אנחנו פשוט לא מעוניינים לשתף פעולה עם הכוח הזה שיש לרבנות".

גם קרינה וצחי התחתנו דרך המיזם, וזאת לאחר שהרבנות פתחה בהליך ארוך של "בירור יהדות" לקרינה, ששני הוריה הם יוצאי ברית המועצות לשעבר. לאחר כחצי שנה של חיטוט בעברה ובמקורות של משפחתה, הרגישה קרינה שהתהליך לא מתקדם לשום מקום, והחליטה לוותר עליו.

"לא הרגשתי שמנסים לפתור שם משהו", אומרת קרינה על התהליך שעברה ברבנות. "אין מענה אנושי, ואין אופציה להגיע למישהו שממש ידבר איתך. התחושה שלי הייתה שהתשובות נועדו למרוח, ושאין שום רצון לסייע.

"אחרי שהגעתי למסקנה הזאת, ויתרתי והמשכתי הלאה. אפילו ניסיתי לבדוק אפשרות לגיור דרך הצבא, שזה תהליך קשה ומורכב, אבל במשרד הפנים אמרו לי שאני לא יכולה לעבור אותו, כי אני רשומה בתעודת הזהות כיהודייה".

עירא קראוס ותומר לוין ביום נישואיהם
עירא קראוס ותומר לוין ביום נישואיהם (צילום: באדיבות המצולמים)

מה דרשה ממך הרבנות שכל כך הקשה על התהליך?
"בעיקר מסמכים שקשה מאוד או בלתי אפשרי להשיג. למשל, תעודת לידה של אמי ושל סבתי מצד אמא, וכתובה של סבא וסבתא מהצד הזה. מדובר במסמכים מתקופת השלטון הסובייטי, שלא קל להשיג. חוץ מבזה שבכלל לא מביאים בחשבון שהרבה יהודים ניסו לשמור על יהדותם בסתר בגלל רדיפת השלטונות.

"בסוף התחתנו בנישואים אזרחיים בקפריסין, אבל מבחינתנו זה עדיין לא היה שלם. אני גדלתי על היהדות ומבחינתי היה טבעי ומתבקש להתחתן בדרך המסורתית, אז חיפשנו וגילינו את המיזם של 'השגחה פרטית', והלכנו לשם.

"רצינו טקס רגיל, ואמרנו להם שאנחנו רוצים להינשא כמו ההורים שלנו. הם היו מאוד נעימים אלינו, נכנסו איתנו לעומק התהליך, הסבירו לנו הכל וליוו אותנו. הרב ממש ישב איתנו על הכתובה. הוא תרגם, והסביר כל חלק. זה היה נהדר.

"אני לא חושבת שברבנות זה נראה ככה. ברבנות מתחתנים כי פשוט ככה כולם עושים וזהו. אף אחד לא מתעסק בתוכן ובמשמעות של התהליך. כאן למדנו הרבה וזו הייתה חוויה נהדרת. אבל בסוף התחתנו בדרך הרגילה, בלי שינויים".

שוברים את הכוס. החתונה של קרינה וצחי בן שימול
שוברים את הכוס. החתונה של קרינה וצחי בן שימול (צילום: באדיבות המצולמים)

בתי דין רבניים פרטיים

"חופות" מציעה מסלול עוקף רבנות – גם בתהליך הנישואים, וגם במקרים של גירושים – ובלבד שבני הזוג לא נרשמו כנשואים במדינת ישראל.

זוגות שנישאו דרך העמותה ומעוניינים להתגרש בהמשך, אינם חייבים לעבור את תהליך הפרידה דרך הרבנות הראשית, שידועה כנוקשה וככזאת שלא פותרת בעיות, אלא יכולים לעשות זאת דרך מה שמכונה בית דין רבני פרטי.

בתי הדין הפרטיים מתנהלים במקביל לבתי הדין הרבניים הרשמיים, ועוסקים בנושאי נישואים וגירושים. רובם שייכים כיום לאוכלוסייה החרדית, אך ניצנים ראשונים של הפורמט הזה מתחילים לתפוס אחיזה גם בקרב הציונות הדתית.

אחד הרבנים שמפעיל בית דין פרטי הוא הרב פרופסור דניאל שפרבר, שמנסה להציע פתרונות ולהתיר עגונות ומסורבות גט – בעקבות פניות שהוא מקבל מארגונים פמיניסטיים שונים, בהם "מבוי סתום", ו"מרכז צדק לנשים" של עורכת הדין ניצן כספי-שילוני.

"הסיבה העיקרית שבגללה פונים זוגות להינשא דרך המיזם קשורה לתהליך של 'בירור יהדות' ברבנות״, אומר ליבוביץ. "הרבה אנשים שעוברים את התהליך הזה מרגישים קצת כמו מי שעובר תחקיר פלילי.

"עמדת הרבנות בתהליך בירור היהדות הוקצנה בתקופת הרב הראשי הנוכחי, יצחק יוסף. אביו, הרב עובדיה יוסף, אמר שכל האומר 'ישראל אני' נאמן, אלא אם יש רגליים לחשוב אחרת. אבל היום, כל אחד שיש לו קצת מבטא רוסי חשוד".

האם העמדה הזאת הייתה מקובלת על כולם בעבר?
"לא, היא לא הייתה מקובלת על הכל, אבל גם לא הייתה כזאת מערכת נתונים, ולא היה אגף שלם שעסק בבירור יהדות".

מה הדברים הנוספים שגורמים לאנשים להימנע מלעבור ברבנות?
"ראשית, יש קבוצה גדולה של מסורבי רבנות. למשל, אם היום נמצא מסמך אחד מזויף בתיק, כל הליך בירור היהדות נפסל. יש אנשים שעברו גיור דרך בתי דין שהרבנות לא מכירה בהם, כמו 'גיור כהלכה', או רבנים אורתודוקסים שנמצאים ברשימה השחורה של הרבנות. כל אלה הם מסורבי רבנות.

"בנוסף לכך, יש גם את הפמיניזם הדתי, שמעלה את המודעות לגישה המפלה של הרבנות ביחס למעמד האישה, ולכן מגיעים גם אנשים שמודעים למחיר האישי שיהיה עליהם לשלם ולא מעוניינים בכך.

"הקבוצה האחרונה, כשליש מהפונים, היא של אנשים שפשוט מאסו ברבנות".

האם הציבור שפונה אליכם מגוון, או שמדובר בעיקר בדתיים?
"זו תופעה רחבה, ופונים אלינו גם הרבה חילונים. למשל, אנשי פרק ב' שראו איך מתנהלים גירושים ברבנות ולא רוצים לעבור זאת שוב, או ילדים להורים גרושים שחוו את החוויה של האמא, ואינם מעוניינים לעבור את התהליך ברבנות".

ליבוביץ מציין בסיפוק כי הביקושים לנישואים דרכה גדולים, וכי עד חודש יוני הנוכחי, הם צפויים לחתן 200 זוגות, וזאת בתוך שנה מאז שנפתח המיזם.

"כבר עכשיו אנחנו מבינים שיש תמיכה ציבורית רחבה לנישואים האלה. אחרי הכל התחלנו את המיזם עם ארבע מחתנים, ועכשיו אנחנו עובדים עם כ-20 מחתנים ומחתנות. כן, גם נשות הלכה מחתנות".

הסדרי החתונה דרך הארגון מנסים לפתור בעיה נוספת שניצבת בפתחו של כי מי שנישא ברבנות, והיא הסדרת תנאי היציאה מחוזה הנישואים בין בני הזוג מראש, וצמצום האפשרות להיקלע לחוויה של סרבנות גט. לצורך זה אימצו בארגון פתרון שקהילות יהודיות רבות בעולם דורשות: הסכם קדם נישואים הלכתי.

"בשונה מהסכם קדם-נישואין ממוני, שאותו כל אחד יכול לעשות אצל עורך דין, הסכם קדם נישואים הלכתי נועד לייצר תמריץ כלכלי שיביא את שני הצדדים לשתף פעולה בסידור הגט – וזה עובד", אומר ליבוביץ׳.

"ההסכם מחייב את הצד שלא משתף פעולה לשלם מזונות מוגדלים מחודש לחודש, עד למתן גט. יש עוד ארגונים שמציעים הסכמים דומים, כמו למשל 'צהר'. אבל אצלם זו המלצה, ואצלנו זו דרישה. זה חלק מהמחויבות האתית של הרב".

אלי בן דהן, איילת שקד ונפתלי בנט (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
אלי בן דהן, איילת שקד ונפתלי בנט (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

סוגיית אי-הרישום

ואולם לצד היתרונות האלה, יש למסגרת הנישואים הזו גם חסרון אחד בולט, והוא שנישואים כהלכה ללא רישום – אינם חוקיים ודינם מאסר.

הממסד הדתי ותומכיו מעלים טענה לפיה אי-רישום של נישואים הלכתיים עלול להביא לתקלות, שבהן הגבר לא נותן גט לאשתו במקרה של גירושים, ולמרות זאת מתחתן עם אישה אחרת. גם האישה, מצידה, יכולה להמשיך בחייה ולהינשא כרצונה, משום שאין רישום של הנישואים שלהם.

מבחינת המסורת עלול הדבר להביא גם לסיכון ממזרות, דהיינו פסולי-חיתון.

לחוק שקבע כי אדם המעוניין להינשא יוכל להירשם אצל כל רב שירצה, הוכנס סעיף 7, שקובע כי מי שלא ידאג לרישום הנישואים במשרד הפנים – דינו עד שנתיים מאסר

סגן שר הדתות לשעבר אלי בן-דהן, ששימש גם כמנכ"ל בתי הדין הרבניים, טען כי נתקל בעשרות מקרים כאלה בשנה, ופעל לשינוי המצב. עם התוצאות של השינוי הזה נאלצים להתמודד כיום כל הזוגות שבחרו לא להינשא במסגרת הרבנות.

שר הדתות לשעבר, נפתלי בנט, וסגנו אלי בן-דהן, קידמו ב-2013 שינוי בחוק, שקבע כי אדם המעוניין להינשא יוכל לבצע רישום אצל כל רב שירצה, ללא כל קשר לאזור מגוריו. מטרת החוק הייתה להקל על הזוגות המתחתנים, ולאפשר להם להינשא גם אצל רבנים מקלים או נוחים יותר. בפועל, הוכנס אליו סעיף 7, שקובע כי מי שלא ידאג לרישום הנישואים – דינו עד שנתיים מאסר.

בעמותת "חופות״ תוקפים את התיקון הזה ותובעים את ביטולו. לדבריהם, דווקא הרישום ברבנות מגביר את סכנת החשיפה לממזרות, משום שלרבים מהנרשמים כלל לא אכפת מהטקס וממשמעויותיו הדתיות.

"אפשר לתת דוגמאות שבהן למי שעובר ברבנות יש יותר סיכון לחשש ממזרות" מסביר ליבוביץ. "למשל בני זוג שהתחתנו ברבנות ועוברים לברלין או ללוס אנג'לס, אך 10 שנים אחר כך נפרדים, יותר גרוע, כי הם לא מחויבים לאיש ואף אחד לא הסביר להם מה חשיבות הגט. אצלנו, כל מי שעובר את תהליך הנישואים מבין את חשיבות התהליך. לדעתי, אם היינו סופרים את הזוגות שנפרדים וחיים בחו"ל, היינו מגלים שהמעבר ברבנות מייצר חשיפה הרבה יותר גדולה לממזרות".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,593 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 21 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
בנימין נתניהו עף על עצמו בקייב (צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)
AP Photo/Efrem Lukatsky

פרשנות בסוף, זה נגמר בפיתוח התיירות הישראלית לאומן

למרות ההצהרות הפומפוזיות, המצעדים הצבאיים והתמונות החגיגיות, בנימין נתניהו חזר מאוקראינה עם הישגים שהם כמעט חסרי משמעות

עוד 595 מילים

איזו אמא עוזבת ככה את ילדיה הקטנים ונוסעת למדינה רחוקה?

מיקה ומאורין בעת הגירוש מביתן

קאדי נכנסה לחיי באמצע שנות העשרים שלה, היא הגיעה מנפאל, אם צעירה לשני בנים, שלא ידעה לא אנגלית ולא עברית.

מחלת הסרטן של אבי פגעה בתפקודו. הואיל ובעשור האחרון לחייו הוא הקים מעבדה לאיתור מוקדם של מחלת הסרטן במרכז הרפואי זיו שבצפת, מרכז חייו היה בצפון, בעוד שמרכז חיי וחיי אחיי היה במרכז.

היות שלא אני ולא אחיי היינו מוכנים לעצור את חיינו ולהפוך למטפלים סעודים, נדרשנו להסתמך על עובדת זרה, כזו שתהיי עם אבי 24/7, תבשל עבורו, תרחץ אותו ותנקה את ישבנו.

כשהגעתי לבקרו בדירת החדר וחצי שלו בראש פינה, לא יכולתי שלא לחוש צער על האישה הצעירה שנדרשה לטפל באבי, כשהיא רחוקה מביתה, רחוקה מילדיה, לכודה בדירה קטנה עם אדם שהיא לא מכירה ובוודאי שאינה אוהבת.

כשהגעתי לבקר את אבי בדירתו בראש פינה, לא יכולתי שלא לחוש צער על האישה הצעירה שנדרשה לטפל בו, כשהיא רחוקה מביתה ומילדיה, לכודה בדירת חדר וחצי עם אדם שאינה מכירה ואינה אוהבת

בואו נהיה גלוים, המחשבה על ניקוי ישבנו של אבי, פשוט הגעילה אותי, אז ״הפתרון״ היה לנצל את מצוקתה הכלכלית של אישה אחרת.

אבי שהיה אדם לא חביב, קצר רוח ומתנשא, גילה בסוף ימיו מעט אנושיות, ונהג בקאדי באדיבות גדולה. הוא השתדל להעניק לה תחושת בית, עודד אותה לצאת לפגוש חברות ובלילות השתדל, כמה שיכול היה, שלא להעירה. אם יש משהו שעליו אני אסירת תודה לאבי, זה על היחס שלו לאישה הצעירה שבקושי היתה יכולה לתקשר עמו.

בשבוע האחרון לחייו, כשהוא נע בין צלילות הדעת לבין העדרה, הוא ביקש ממני שאדאג לקאדי לאחר מותו.

תחילה חשבתי שהוא אינו מפוקס, ואולי בשל הטיפול המסור שהעניקה לו, הוא חשב אותה לקרובת משפחה, שמותו עלול להשפיע עליה. רק מאוחר יותר, הבנתי שאבי היה מאוד מודע, וכי בקשתו נבעה מהבנה שהתגבשה בחודשים שקאדי היתה עמו.

רק עם מותו, נחשפתי למציאות האפלה של העובדות הזרות בישראל. קאדי מסרה לי את המפתחות לדירת החדר וחצי עוד כשאבי שהה בבית החולים. כאשר שאלתיה היכן היא תישן, השיבה שתלך לדירה, ששכרה לסופי השבוע בחצור הגלילית יחד עם חברותיה, שגם הן זקוקות לדירה ביום החופשה שלהן.

קאדי לא הסכימה ללכת לדירתו של אבי להוציא את חפציה בלעדי, שלא אחשוד חלילה שלקחה לעצמה משהו שאינו שלה. חשתי צביטה ענקית בלבי, שכך חשה האישה שטיפלה באבי במסירות אין סופית, משימה שהיה עלי לעשותה, אך העדפתי שמישהי אחרת תעשה זאת במקומי.

לאחר שפיניתי את חפציו של אבי, התפנתי לסייע לקאדי למצוא ״קשיש״ אחר בו תוכל לטפל. הבנתי שבמהלך עשרת החודשים בהן טיפלה באבי, היא למעשה לא הרוויחה כמעט כלום.

בדומה לעובדות זרות נוספות, קאדי נאלצה לשלם לקבלני כוח האדם בנפאל וכאן בישראל עשרות אלפי שקלים על מנת ״לזכות״ בהזדמנות לטפל בהורינו הקשישים, וכי רק לאחר תקופה לא קצרה – הן מתחילות להרוויח מהעבודה הקשה הזו מספיק כדי שתוכלנה לשלוח למשפחתן כסף הנחוץ למחייה.

בעל הדירה, אדם אדיב בד״כ, זרק הערה שצרבה את נשמתי: ״איזו אמא עוזבת ככה את ילדיה הקטנים ונוסעת למדינה רחוקה בשביל כמה שקלים?״. ״אמא, שמוכנה לעשות הכל למען אותם ילדים", עניתי. 

בעת שארזתי את חפציו של אבי, ביקשתי להשאיר אצל בעל הדירה את המיטה שאבי קנה לקאדי, בתקווה שהמיטה תשמש אותה. בעל הדירה, אדם אדיב בד״כ, זרק הערה שצרבה את נשמתי: ״איזו אמא עוזבת ככה את ילדיה הקטנים ונוסעת למדינה רחוקה בשביל כמה שקלים?״.

״אמא, שמוכנה לעשות הכל למען אותם ילדים, ועל הדרך מוכנה לעשות למען אדם זר יותר מאשר ילדיו שלו.״ השבתי בכעס. ״היא בוודאי אמא טובה ממני״, הוספתי למען הסר ספק.

עברו כמעט שני עשורים, וקאדי עודנה כאן, מטפלת בהורים קשישים, במסירות אין קץ. היא הקריבה את חייה למען ילדיה, שזכו לחינוך טוב. על אף שאביהם מצא אישה אחרת, והוריה המבוגרים חלו ונדרשו לטיפולים, שקאדי הצליחה לממן, היא עצמה לא ממש חייתה.

תמיד לכודה בדירות או באותו החדר עם אדם מבוגר, שהיא נדרשת לתת לו טיפול כמעט 24/7. לא פעם סבלה מיחס משפיל ואף מתעמר מצד הקשישים או בני משפחותיהם. זמן חופשי לעצמה כמעט שאין לה.

כשאני נוסעת לבקרה, אלו ביקורים חטופים מחוץ לדירת הקשיש, כשהיא כל הזמן מודאגת שיזדקקו לה. ״אחותי הישראלית״ היא מכנה אותי, ואני חשה בעיקר צער גדול על שאינני עוזרת מספיק לאחות זו.

קאדי הקריבה את חייה למען ילדיה, שזכו לחינוך טוב. על אף שאביהם מצא אישה אחרת, והוריה המבוגרים חלו ונדרשו לטיפולים, שקאדי מימנה, היא עצמה לא ממש חייתה

קאדי לא הקימה משפחה כאן, בדומה לעובדות זרות רבות. היא אינה ״מהגרת״, על אף שישראל הפכה למרכז חייה. היא לא הגיעה לכאן כמהגרת. למרות שלא ברחה ממולדתה בשל סכנה מוחשית או בשל רדיפות – היא נאלצה לעזוב את ביתה, את משפחתה ואת ילדיה הקטנים בשל צורך כלכלי. צורך קיומי ממשי.

אמנת הפליטים (1951) לא מכירה בפליטות כלכלית כעילה המקימה לאדם זכות לפליטות. אולי הגיעה העת לשנות מעט את האמנה שנכתבה לפני 68 שנה?

במציאות הנוכחית, הסיבות לפליטות רבות ומגוונות ואינן יכולות להיקבע רק על פי סעיף 1 לאמנה (כפי שתוקן בפרוטוקול משנת 1967), המגדירות פליט כאדם:
"הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס היטב להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי או להשקפה מדינית, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ, או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור; או הנמצא עקב המאורעות האמורים מחוץ לארץ שבה היה קודם לכן מקום מגוריו הקבוע, והוא חסר אזרחות, ואינו יכול לחזור לאותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור;". הגדרה צרה זו, למעשה מותירה פליטים רבים מחוץ למעגל הפליטות. פליטי סוריה לדוגמה.

האירועים האחרונים – שבם מדינת ישראל כלאה אמהות מהפיליפינים יחד עם ילדיהן במטרה לגרשם למדינת המוצא של האם – למעשה מדגימים לנו עד כמה ריענון הגדרת ״מיהו פליט״ חיונית עבור החברה האנושית בכללותה.

הטענה שלאמהות אלו לא נשקפת סכנת חיים עם החזרתם למדינות המוצא, עומדת בניגוד בולט לבחירה של אותן האמהות לשהות בכלא עם ילדיהן ולא לשוב ״הביתה״ כפי מבקשים בישראל להציג זאת.

כמו אותו בעל בית של אבי, יש מי שרואה בהתנהלות הזו ניצול ציני של הילדים, ואמהות גרועה. בדומה לתחושת הכעס והעלבון שחשתי אז, כך אני מרגישה גם עכשיו.

להניח שאינן אוהבות את הילדים בשל הבחירה המייסרת שלהן לשהות במתקן כליאה עם ילדיהן, זו אטימות מצד החברה הישראלית. העדר יכולת לקיים את ילדיהן במדינת המוצא, אינו דבר שיש להקל בו ראש

האמהות הללו נוהגות באומץ ומתוך נכונות להקריב הכל למען הסיכוי לחיים מעט יותר טובים עבור הילדים שלהן. למען עתידם הן מוכנות להיכלא יחד עם הילדים.

להניח שהן לא אוהבות את הילדים בשל הבחירה המייסרת שלהן לשהות במתקן כליאה עם ילדיהן, זו אטימות מצד החברה הישראלית. העדר יכולת לקיים את ילדיהן במדינת המוצא, אינו דבר שיש להקל בו ראש.

אינני רוצה להיכנס למובן מאליו בנוגע לזכות של כל אדם להקיים משפחה במדינה בה הוא חי. אומנם חיים של ״חסר מעמד״ אך במשך למעלה מעשור.

אני גם לא מוצאת טעם לשוב ולדוש בזכותו של ילד שנולד והתחנך בישראל, והוא חש זיקה למדינה, לתרבותה ואף לאנשיה, לחיות כאן כשווה בין שווים. הן מפאת הזמן שחלף מהולדתו ועד ״להיזכרות״ של המדינה ״בחוק״ שהיא מבקשת להחיל באופן רטרואקטיבי וזאת בניגוד לכל יסוד חוקתי.

גם על עבירות פשע, וילדים אלו לא פשעו, חלה התיישנות, שמונעת מהמדינה לתבוע אדם בחלוף השנים.

על מוסריות החוק, אפשר להתווכח, אך כפי שכתבה חברתי המוערכת רותי-אנטואנט לביא בפייסבוק לפני שבוע, עת גורש באישון לילה רוהאן בן ה-13 יחד עם אמו רוזמרי, לאחר שהיו כלואים למעלה משבוע במתקן יהלום שבנתב״ג:

״לכל מי שמספרים לי שהגירוש של הילדים נעשה על פי חוק, אני רוצה להזכיר לכם שגם ההוצאה לפועל חוקית במדינה הזו, וגם פינויים בדיור הציבורי חוקיים במדינה הזו, וגם לסלק א-נשים מביתם בשביל טייקונים ולעשות מליונים על גבם של מי שאין להם כמעט כלום חוקי במדינה הזו – אז יאללה, אמן שיתקעו לכם כל החוקים האלה בגרון ולא תצליחו לדבר או לכתוב ולפחות יהיה לנו קצת שקט בכל הסיוט החוקתי האיום הזה שמייצר השלטון״.

יש חוקים שאינם מוסרים, והשאלה היא האם יש לאכוף חוק נטול מוסר?
בענין זה אני נוטה לאמץ את האסכולה הנון-פוזיטיביסטית הטוענת שהנורמה המוסרית היא זו שקובעת את הנורמה המשפטית. אם הנורמה המשפטית אינה תואמת את אמת המוסר אזי – הנורמה המשפטית איננה תקפה.

חוק המכשיר את גירושם של ילדים שנולדו בישראל – שדוברים את שפתה חוגגים את חגיה וחשים הזדהות גדולה עם החברה הישראלית – אינו יכול להיחשב למוסרי.

מאורין בת העשר ואחותה מיקה בת השתים עשרה נעצרו בשעת בוקר מוקדמת עת פשטו פקחי ההגירה על ביתן. מאז יום ראשון הן נתונות במעצר יחד עם אמן, בכלא גבעון.

אביהן כלוא בנפרד מהילדות ומהאם. החשש הגדול של חבריהן הישראלים וגם של הקהילה הפיליפניות הוא, שבדומה לרוזמרי ובנה רוהאן, גם הם יגורשו מישראל, למדינה שהילדות כלל לא מכירות.

ואז בינגו: בגליון מתנוססת תמונה של נערה ונער צעירים, לבושי מדי צופים. הנערה, בת למהגרי העבודה, היא לא אחרת ממיקה, שנעצרה כאחרונת המבוקשים בשעות הבוקר המוקדמות עת ישנה במיטתה

לכל הסוגיה המטלטלת הזו נוסף מימד אירוני וזאת לאור הגליון של מט"ח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, העוסק ב״ישראלים צעירים״ תחת הכותרת: ״מולדת, חברה ואזרחות״.

בפרק שכותרתו ״על גרים ועל מהגרים״ מועלית על נס תרומתם לחקלאות של העובדים הזרים. מסופר שם על הפועלים המגיעים ממדינות כגון תיאלנד והפיליפינים. בד״כ מגיעים העובדים הזרים לבדם, כך כתבו בגליון, ״לעיתים הם פוגשים בני זוג ונולדים להם כאן ילדים.״

עוד כתוב שם: ״הילדים של מהגרי העבודה גדלים כאן בישראל ורובם מעולם לא ביקרו בארצות מוצאם. ישראל היא הבית שלהם והם מרגישים ישראלים.״

ואז בינגו: בגליון מתנוססת תמונה של נערה ונער צעירים, לבושי מדים של תנועת הצופים, הנערה בת למהגרי עבודה היא לא אחרת ממיקה שנעצרה כאחרונת המבוקשים בשעות הבוקר המוקדמות עת ישנה במיטתה.

מיקה מעידה על עצמה בגליון של מט"ח, העוסק להזכירכם, ״בישראלים צעירים״ שהיא בת להורים מהגרי עבודה ״שהגיעו לפני 20 שנה מהפיליפינים כדאי לעבוד כמטפלים בקשישים. כאן הם נפגשו והתחתנו ונולדו להם שתי בנות, אני ומאורין אחותי. אף פעם לא היינו בפיליפינים אבל אני יודעת טגאלוג, השפה שמדברים בפיליפינים, אני יודעת גם עברית כמובן.״

אולי צריך לבקש ממט״ח, שיעדכנו את ניסוחם ויוסיפו, כי על אף שילדי מהגרי העבודה חשים שישראל היא ביתם, מדינת ישראל מתייחסת עליהם כפושעים שצריך לגרשם

אולי צריך לבקש ממט״ח, שיעדכנו את הניסוח שלהם, ויוסיפו שעל אף שילדי מהגרי העבודה חשים שישראל היא ביתם והם עצמם חשים כישראלים, מדינת ישראל, מתייחסת עליהם כפושעים שצריך לגרשם.

עבור שרי הפנים לדורותיהם, מיקה, מאורין, רוהאן ושאר הילדים שנולדו כאן, מהווים ״קלף פוליטי״ שנשלף גם לאחר שנים, והכל במטרה לעשות הון פוליטי.

האשמות בנוגע לשימוש ציני בילדים ראוי שנפנה לאריה דרעי ולבנימין נתניהו.

סיגל קוק אביבי היא פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע״ש ישעיהו ליבוביץ לשנת 2018 על הפעילות למען מבקשי המקלט בישראל. הגישה עתירה לעליון ביצוגו של עו״ד איתי מק למניעת גירושם של מבקשי מקלט יחד עם 119 אקטיבסטים. עתירה זו שמה קץ למדניות הגירוש בכפיה שתוכננה לאפריל 2018. סטודנטית למשפטים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,585 מילים
גיא זהר גיא זהר

ראש המטה של גנץ הוא שהזמין את חקירת ההדלפות; ייתכן שיו"ר כחול לבן לא היה מודע לה

גנץ הכחיש את הדיווח על חבר כנסת שהדליף מידע פנימי ● הליכוד חתם על הסכם עודפים עם ימינה, המחנה הדמוקרטי - עם כחול לבן ● ריבלין בביקורת על טראמפ: הקשר בין ישראל וארצות הברית לא מבוסס על חיבור מפלגתי ● סמוטריץ' אמר ש"שירות ביחידות מעורבות פוגע במבצעיות צה"ל" וזכה לקיתונות של ביקורת ● בג"ץ הקפיא את מינוי אופיר כהן למנכ"ל משרד המשפטים

יושב ראש כחול לבן, בני גנץ (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
יונתן סינדל/פלאש90
יושב ראש כחול לבן, בני גנץ
עוד 33 עדכונים
נשיא המדינה ראובן ריבלין  מבקר במתקן ההתפלה שורק, ארכיון (צילום: מארק ניימן לע"מ)
מארק ניימן לע"מ

הסערה בכוס המים בפעם הבאה זה עלול להיות הרבה יותר מסוכן

איש לא נפגע בפרשת המים המותפלים שמדדיהם זויפו, אבל הקלות שבה ניתן לשחק עם המים בברזים צריכה להדאיג את כולנו ● שוב התברר שהמדינה נרדמה בשמירה על האינטרס הציבורי

עוד 615 מילים

למקרה שפיספסת

שבריר השניה בין נשיפה לשאיפה

 (צילום: הילה שילוני)
הילה שילוני
נשות הכותל בחודש אלול

נשימה/ אגי משעול

לא בשאיפה
כי אם במורד הנשיפה
בתחתיתה
בהפוגה הקטנה
הכמעט לא מורגשת
שם
לפני תנופת החיים
הממלאת שוב את הראות
ודוחקת כל ריק
לצדדים
ולא בשפיץ המחשבה
לא כשהיא חדה
מבריקה
או מפתלת את עצמה
כי אם בדהותה
כשהיא מתפוגגת אל הסתם הנבהה
לפני שהוא מתכסה
במחשבה אחרת
שם
לשם אני
גם אם אתמיד בכשלוני
לזכור.

 

אין כמו השיר של משעול כדי לתאר את הימים ימי תחילת אלול, ימי קול השופר.
האוויר הנכנס פנימה אל תוך השופר ומוציא מתוכו קולות של שברים. אותם קולות בתוכנו שאין להם מילים מדויקות.

הימים ימי תחילת אלול, ימי קול השופר. האוויר הנכנס פנימה אל תוך השופר ומוציא מתוכו קולות של שברים. אותם קולות בתוכנו שאין להם מילים מדויקות

שאלות, ספקות, מחשבות, פחדים. שמחה והתרגשות לקראת עוד שנה חדשה.  אנחנו נושמים באופן אוטומטי מבלי לשים לב,  והנה ברגע תקיעות השופר -הנשימה האוטומטית הופכת להיות מלאה בכוונה, בתפילה, בבקשה ובעיקר בתשומת לב לעיקר, הלא הם החיים עצמם.

שבריר שנייה בין שאיפה לנשיפה.
אותו רגע שבין השנה הקודמת לשנה הבאה.
אותה הפוגה קטנה וכמעט לא מורגשת.

שם לפני תנופת החיים הממלאת שוב את הריאות, לפני שנכנס לתוך אותה תזזיתיות של עשייה ושאיפות הדוחקת כל ריק לצדדים. בדיוק ברגע הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו.

רגע של הפוגה שבין המחשבות, של התפוגגות כל אותן מחשבות על מה שהיה,  רגע לפני שהבהייה הזו מתכסה במחשבות חדשות על לאן? ומתי? וכמה? ועל מה שיהיה? לשם אני רוצה להגיע גם אם אתמיד בכשלוני לזכור.

ביום א' כ"ד באב, ה25.8 בשעה 16:30, תתקיים סדנת תקיעה בשופר עם נשות הכותל, כהכנה לראש חודש אלול. בסדנה נלמד על מקור השופר ביהדות, האם מותר לנשים לתקוע בשופר? בהתנסות מעשית נלמד כיצד לתקוע בשופר. האירוע
יתקיים בתחנת הקריאה שבפינת רחובות מסריק והרכבת (על פארק המסילה), ירושלים. הכניסה חינם ומיועדת לכולן/ם.

אביגיל אנטמן היא חברת הנהלת נשות הכותל. תושבת ירושלים, משוררת, מורה לספרות ומחנכת בתיכון המסורתי בירושלים. חברת ארגון 'קולך'- פורום נשים דתיות. בעלת טור קבוע על פרשת השבוע. חברת קהילת 'שירה חדשה' מאז היווסדה ב-2002. גדלה ברובע היהודי ונהגה להתפלל מידי שבת בכותל המערבי

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 253 מילים
עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

יהדות ארה״ב סוערת והממשלה בישראל שותקת

איימן עודה: "טראמפ אנטישמי ונתניהו שותק שתיקה דוחה"

עודה הוא ראש המפלגה הראשון שתקף את התבטאותו של נשיא ארה"ב נגד היהודים ● מנכ"ל התנועה הרפורמית: "נתניהו הפך את עצמו לכלי במשחק הפוליטי הפנים-אמריקאי על חשבון האינטרסים של ישראל והעם היהודי" ● בליכוד ובימינה מעדיפים לשתוק ● והיחיד שמסכים עם טראמפ הוא ברוך מרזל

ח"כ איימן עודה (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)
יונתן סינדל / פלאש 90
ח"כ איימן עודה

יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה הוא ראש המפלגה הראשון בפוליטיקה הישראלית שמגיב להתבטאותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לפיה "היהודים שמצביעים למפלגה הדמוקרטית הם או בורים או לא נאמנים".

עודה מסר לזמן ישראל: "בסוף כל משפט איסלמופובי שמישהו אומר מסתתרת אמירה אנטישמית. אני לא יודע מה יותר דוחה, האמירה האנטישמית של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, או השתיקה הצבועה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו".

לעומת הביקורת החריפה שעוררו דבריו של טראמפ בקרב יהודי ארצות הברית, בהנהגה הישראלית שותקים.

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון/פלאש 90)
דונלד טראמפ ובנימין נתניהו (צילום: קובי גדעון/פלאש 90)

"נתניהו הפך את עצמו לשותף נלהב של האנטישמים"

עד כה, הגיבו לדבריו של טראמפ רק קומץ פוליטיקאים ישראלים. נתניהו ויו"ר ימינה איילת שקד, סירבו להתייחס לדבריו של טראמפ, וכך גם שאר הבכירים במפלגות המרכזיות, כולל הליכוד, כחול-לבן, ישראל ביתנו, והעבודה-גשר.

היחיד מהליכוד שהגיב, בזהירות רבה, היה ח"כ גדעון סער, שאמר בראיון לגלי צה"ל: "צריך להיות זהירים כדי לשמור על התמיכה בישראל גם במערכת הפוליטית וגם בציבור האמריקאי".

״בזמן שטראמפ מסית לאנטישמיות, נאלם נתניהו דום. אותו נתניהו גם אירח בארץ את נשיא הפיליפינים, שהשווה את עצמו להיטלר. בכל ההיסטוריה היהודית לא קם מנהיג שהיה מוכן להיות שותף כה נלהב של אנטישמים"

יו"ר המחנה הדמוקרטי, ניצן הורוביץ, טרם הגיב, ועד כה היחידה ממפלגתו שהגיבה הייתה ח"כ תמר זנדברג שאמרה: "הטלת ספק ב'נאמנות' מיעוטים מהדהדת מאנטישמיות, שהופנתה נגד העם היהודי במשך דורות. במקום שראש ממשלת ישראל יהיה הראשון לדרוש התנצלות, נתניהו ממשיך להעדיף את הברית עם טראמפ".

ואילו ח"כ עופר כסיף מהרשימה המשותפת אמר: "טראמפ אמר שרוב יהודי ארה"ב אינם נאמנים. בעולם נורמלי, נשיא שהיה מדבר ככה על יהודי ארצו היה זוכה לגינוי החריף ביותר מראש ממשלת ישראל. אבל לא במקרה של נתניהו.

"בזמן שטראמפ מסית לאנטישמיות, נאלם נתניהו דום. אותו נתניהו גם אירח בארץ את נשיא הפיליפינים, שהשווה את עצמו להיטלר. בכל ההיסטוריה היהודית לא קם מנהיג שהיה מוכן להיות שותף כה נלהב של אנטישמים".

מרזל: "טראמפ צודק"

היחיד שגיבה פומבית את דברי טראמפ הוא ברוך מרזל ממפלגת הימין הקיצוני "עוצמה יהודית". מרזל אמר לזמן ישראל: "הדבר האחרון שאפשר להאשים את טראמפ ואת האמירה הזאת היא שזאת אמירה אנטישמית. הרי אכפת לו מארץ ישראל ומעם ישראל יותר מלכל נשיא אחר. זה לא אומר שאמירתו נכונה".

ברוך מרזל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
ברוך מרזל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

לדברי מרזל: "לא צריך לעשות הכללות, יש הרבה חברים ומצביעים במפלגה הדמוקרטית וחלקם אנשים טובים, אפילו חברים שלי. ועם זאת, טראמפ צודק בכך שיש ביהדות ארצות הברית גורמים, כמו הרפורמים למשל, שארץ ישראל ועם ישראל הם לא הדבר הכי חשוב בשבילם, הם קודם כל אמריקאים ואפשר להגיד שהם לא נאמנים לעם שלהם, אולי אף בוגדים בעמם אם הם בכלל נשארו יהודים".

הרב קריב: "נתניהו היה צריך להגיב"

הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל וחבר ברשימת המחנה הדמוקרטי, אמר לזמן ישראל: "התבטאות הנשיא טראמפ ספוגה בניחוח אנטישמי ויש בה התרסה חמורה נגד מליוני יהודים אמריקאים שמסורים למדינתם, ליהדותם ולמדינת ישראל גם יחד".

גלעד קריב (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
גלעד קריב (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

קריב לא חסך ביקורת גם מנתניהו, מקורבו של טראמפ, שבינתיים מסרב להגיב להתבטאותו. "במציאות תקינה, ראש ממשלת ישראל ושריו היו צריכים להגיב על הדברים ולדחות אותם" אמר קריב, "אולם חלק לא מבוטל משרי הממשלה אוחזים באותה דעה נפסדת וראש הממשלה, כפי שהוכח בפרשת חברות הקונגרס, הפך עצמו לכלי במשחק הפוליטי הפנים-אמריקאי המכוער".

"במציאות תקינה ראש ממשלת ישראל ושריו היו צריכים להגיב לדברים ולדחות אותם, אולם חלק לא מבוטל משרי הממשלה אוחזים באותה דעה נפסדת״

"זו היא רק דוגמה נוספת לאופן שבו נפגעים האינטרסים ארוכי הטווח של מדינת ישראל והעם היהודי על מזבח הפוליטיקה והחשבונות האישיים", סיכם קריב.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 523 מילים
יהודי ארה"ב נגד טראמפ

"אנטישמי או לא אנטישמי - הנשיא עשה טעות"

הצהרתו של דונלד טראמפ אתמול, כי יהודי ארה"ב המצביעים למפלגה הדמוקרטית "אינם נאמנים", מסעירה את הארגונים היהודים בארה"ב ובישראל ● לצד חשש עמוק מעלייה בגילויי האנטישמיות באמריקה הצפונית, אומר דוד לונדון, מנכ"ל התאחדות עולי אמריקה: "יהודי ארה"ב הם האזרחים האמריקאים הנאמנים ביותר"

דונלד טראמפ (צילום: AP Photo/Patrick Semansky)
AP Photo/Patrick Semansky
דונלד טראמפ
עוד 303 מילים
הפנסיונרים הישראליים עניים בהשוואה למדינות המפותחות

יוצאים לפנסיה ומאבדים שליש מההכנסות

מחקר בדק את נתוני ההכנסה של הישראלים מכל המקורות - עבודה, פנסיה, ביטוח לאומי והון משפחתי - והשווה אותן להכנסות עם היציאה לפנסיה ● המסקנה: בתוך שנתיים בין גיל 65 ל-67 ההכנסה נחתכת בשליש ● פרופ' אביה ספיבק: "מערכת הרווחה במדינת ישראל היא קמצנית, והקצבאות שאנו מקבלים מהביטוח הלאומי נמוכות מדי"

אילוסטרציה (צילום: istockphoto)
istockphoto
אילוסטרציה

משפחה ישראלית מפסידה בממוצע כשליש מההכנסה הכוללת שלה עם הפרישה לפנסיה, והפנסיות של הישראלים נמוכות משמעותית בהשוואה לעמיתיהם הפנסיונרים בארצות מפותחות באירופה. נתונים אלה עולים ממחקר שנערך במרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית באוניברסיטת בן גוריון, על ידי ד"ר אביעד טור-סיני ופרופ' אביה ספיבק.

המחקר בדק את נתוני ההכנסה של הפנסיונרים הישראלים מכל המקורות – עבודה, פנסיה, ביטוח לאומי והון משפחתי – והשווה אותם הן להכנסה עד גיל 65 (כולל), והן להכנסה של פנסיונרים במדינות אחרות בעולם.

אביה ספיבק (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)
אביה ספיבק (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)

ממצאי המחקר מצביעים על כך שגובה ההכנסה של ישראלים אחרי גיל הפרישה מהווה 65.9% בלבד מההכנסה שהיתה להם לפני הפרישה. מדובר בירידה דרמטית, שכן היא מתייחסת לשינוי שחל בתוך שנתיים בלבד, בין גיל 65 לבין גיל 67, שהוא גיל הפרישה עבור גברים בישראל.

בגרמניה יחס התחלופה, כלומר ההכנסה בגיל הפנסיה לעומת ההכנסה משכר לפני הפרישה הוא 76.8%, בצרפת 83.1% ובאוסטריה 91.2%. מכל ארצות ההשוואה, רק בספרד היחס נמוך יותר מישראל והוא עומד על 63.3%.

זהו המחקר הראשון בישראל שעוקב אחר כל ההכנסות של אותה משפחה לפני גיל הפרישה ולאחריו, והוא מבוסס על נתוני הסקר הבינלאומי SHARE שמאפשר להשוות את הממצאים בישראל לאלה של ארצות אירופה, שעורכות סקרים מקבילים.

"מערכת הרווחה במדינת ישראל היא קמצנית, והקצבאות שאנו מקבלים מהביטוח הלאומי נמוכות מדי", מסביר פרופ' אביה ספיבק, מנהל המרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית באוניברסיטת בן גוריון.

לדבריו, המערכת פנסיונית של חיסכון אישי לגיל הפרישה לא טובה בישראל. ״אחת הסיבות המרכזיות לכך היא מודעות נמוכה מדי של העובדים שלא עומדים על זכויות הפנסיה שלהם מול המעסיק. לעתים רק חלק מהשכר נחשב לצורך ההפרשות הפנסיוניות״, אומר ספיבק.

״רפורמת הלאמת קרנות הפנסיה שנערכה בשנת 2003 שהחלה גביית דמי ניהול ממקבלי הפנסיה והעלאת גיל הפרישה הביאו לצמצום זכויות החוסכים", אומר ספיבק. כמו כן הוא מציין כי רק ב-2008 נכנס לתוקפו ״חוק פנסיה חובה, שמחייב את המעסיקים ואת העובדים להפריש ביטוח פנסיוני״.

״העובדים שלא עומדים על זכויות הפנסיה שלהם מול המעסיק. לעתים רק חלק מהשכר נחשב לצורך ההפרשות הפנסיוניות״

פרופ' ספיבק מדגיש כי המצב היחסי של מדינת ישראל עלול להיות גרוע יותר בשנים הבאות, בגלל רפורמות צפויות, כגון העלאת גיל הפרישה. "יש צורך דחוף במדיניות כלכלית חדשה, שתשפר את מצב הפנסיונרים במדינת ישראל בעתיד. הענף כיום לא מקצועי מספיק, וחייבים להכשיר מומחים בתחום כדי לשפר את כל המערכת".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 348 מילים

בית הקלפים של חיים כץ

טיוטת כתב האישום נגד ח"כ חיים כץ מספרת סיפור מדהים על מערכת היחסים ההדוקה ויחסי הגומלין בין ההון לשלטון בישראל ● למרות ההאשמות החמורות, כץ - שנאלץ להתפטר מתפקידו בממשלה - טוען כי לא היה כלום ולא יהיה כלום ● הצעת קריאה מודרכת במסמך שחמק מתחת לרדאר התקשורתי

חיים כץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
חיים כץ
עוד 1,454 מילים
אביגדור ליברמן (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90

פרשנות המילכוד של ליברמן ביום שאחרי הבחירות

לאביגדור ליברמן לא הייתה באמת ברירה אלא לחתום על הסכם עודפים עם כחול-לבן ● גם אחרי הבחירות, האפשרויות של ליברמן מצומצמות ● אם ישיג 15 מנדטים - ידרוש רוטציה לראשות הממשלה ● אם ישיג 10 או פחות - ינסה להגשים חלום אחר שלו: להעיף את נתניהו לכל הרוחות

1

קצת קשה להבין את ההפתעה שהביעו רבים אתמול (שלישי) על הסכם העודפים שישראל ביתנו חתמה עם רשימת כחול-לבן.

אביגדור ליברמן לא רוצה לאבד מנדטים, אבל אין לו עם מי לחתום על הסכם עודפים. הליכוד לא רצה לחתום איתו, ימינה אכזבה אותו – וממילא שתי המפלגות האלו חתמו על הסכם עודפים ביניהן. עם החרדים ליברמן לא יעשה הסכם. עם העבודה-גשר, המחנה הדמוקרטי והרשימה המשותפת – כמובן שלא. כולנו של משה כחלון כבר לא בשטח. מה נשאר?

כחול-לבן זו המפלגה היחידה עמה ליברמן יכול היה להגיע להסכם.

2

האפשרויות של ליברמן יהיו מוגבלות גם אחרי הבחירות. ליברמן עלה על גל אדיר – מלחמה בכפייה הדתית והחרדית. הוא הצליח לקבוע סדר יום אזרחי שמביס, לפי שעה, את סדר היום המדיני-ביטחוני ומושך אליו מצביעים גם מהשמאל. הסיכוי ברגע זה שישראל ביתנו תזכה למספר דו-ספרתי של מנדטים בהחלט ריאלי.

אבל מה יעשה ליברמן עם כל המנדטים הללו? בגוש המרכז-שמאל הוא אבוד. הוא לא יכול ולא ירצה להמליך את בני גנץ ויאיר לפיד – ולאפשר להם להקים ממשלה שתישען על קולות ערבים.

ליברמן יתבע מנתניהו רוטציה בראשות הממשלה אם יזכה ב-15 מנדטים, כמו בבחירות 2009. זה הרי החלום של ליברמן – להיות ראש ממשלת ישראל, אפילו לשנה אחת

החיבור של ליברמן טבעי יותר עם גוש הימין. אחרי הבחירות, אני מעריך כי ליברמן יתבע מבנימין נתניהו רוטציה בראשות הממשלה אם ישראל ביתנו תזכה ב-15 מנדטים, כמו בבחירות 2009. זה הרי החלום של ליברמן – להיות ראש ממשלת ישראל, אפילו לשנה אחת.

לעומת זאת, אם ליברמן ישיג 10 מנדטים או פחות, הוא ינסה להגשים חלום אחר שלו: להעיף את נתניהו לכל הרוחות. התסריט: נשיא המדינה ראובן ריבלין מטיל על נתניהו להרכיב את הקואליציה, נתניהו נכשל, בני גנץ הבא בתור. ליברמן מציע לליכודניקים להחליף את נתניהו במועמד אחר, כדי לכונן ממשלת אחדות רוטציונית שבה יתמוך.

3

קשה להפריז בתוהו ובוהו שישרור בליכוד אם נתניהו לא יצליח להרכיב ממשלה. האפשרות הזו כבר עולה בשיחות בצמרת התנועה. כולם שם מסבירים שזו הסיבה שגלעד ארדן נשאר בארץ, ולא לקח את המינוי לשגריר ישראל באו"ם. הבכירים בליכוד משרטטים לוח זמנים צפוף ולחץ גדול שלא יאפשר קיום פריימריז לבחירות המנהיג הבא. במקרה כזה, הם אומרים, יסמיך מרכז הליכוד את הסיעה לבחור את יו"ר התנועה. ומי יתמודד? כמעט כולם.

קשה להפריז בתוהו ובוהו שישרור בליכוד אם נתניהו לא יצליח להרכיב ממשלה. האפשרות הזו כבר עולה בצמרת התנועה, וכולם שם מסבירים שזו הסיבה שגלעד ארדן נשאר בארץ, ולא לקח את המינוי לשגריר ישראל באו"ם

אגב, הבכירים נהנים בשיחות פרטיות לשחזר את ההתפטרות הקודמת של נתניהו לפני עשרים שנה ושואלים מי יהיה האריאל שרון הבא.

אחרי ההפסד בבחירות הישירות לאהוד ברק, במאי 1999, עמד נתניהו על במה מאולתרת בהילטון תל אביב והודיע שייצא מהחיים הפוליטיים. אנשים בקהל בכו וזעקו, ואילו שרון – שעמד מאחורי נתניהו – סינן ש"צריך להשתלט על העסק הזה". חודש לאחר מכן נבחר לראשות הליכוד.

4

הקטע המדהים עם ליברמן הוא ההדחקה של התומכים החדשים שלו, ביניהם אנשי מרכז ואפילו שמאל. הם להוטים להחליף נתניהו ואת חברי הממשלה שלו, שעומדים בפני כתבי אישום, אבל שוכחים כי ליברמן היה יעד משטרתי קרוב לעשרים שנה, וכי בכירי ישראל ביתנו בעבר ריצו מאסר, או שהם בדרך לשנות מאסר ארוכות, או עדיין עומדים לדין על שחיתות שלטונית חמורה וממוסדת.

5

ומי שעדיין לא השתכנע כי ליברמן הוא הפוליטיקאי הכי ציני במדינה, צריך לראות את הסרטון שנחשף אתמול בחדשות 12.

ליברמן, שרץ היום תחת הדגל האולטרה-ליברלי, נפגש ב-2013 עם הרב שמואל אוירבך ז"ל, שהיה ראש הפלג הירושלמי החרדי-קיצוני, ומבטיח לו להילחם במצעדי הגאווה "ופסטיבלי הגייז" בירושלים. הכול כדי להשיג תמיכה במועמד שלו ושל אריה דרעי לראשות העיר, משה ליאון.

ליברמן, בקיצור, צריך בכלל לחתום על הסכם עודפים עם מפלגת נעם, ולרוץ אתה תחת דגל הומופובי משותף. זה הרבה יותר מתאים לו מכחול-לבן.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 574 מילים
ראשי כחול-לבן בליל הבחירות ב-9 באפריל 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90

פרשנות כחול-לבן היא לא מפלגת שמאל

הסכם העודפים בין ישראל ביתנו לכחול-לבן מכעיס את מצביעי השמאל, שקיוו להסכם בין כחול-לבן למחנה הדמוקרטי ● אלא שכחול-לבן איננה (ומעולם לא הייתה) מפלגת שמאל ● היא אפילו לא יותר מרכז מהליכוד

עוד 801 מילים
מערכת המשפט לצדם, אבל ערביי ישראל עדיין מתקשים לקנות בית בישראל

"השלטון מלבה את שנאת האדם והגזענות"

ביהמ"ש העליון דחה היום את ערעורה של חברת בנייה שסירבה למכור בית לבני זוג ערבים, וחויבה לפצותם ● אבל בני הזוג ועורך דינם אומרים כי מדובר בניצחון קטן מאוד - וכי מדובר בתופעה נפוצה שערבים רבים עומדים מולה חסרי אונים

חאלד סלמאן (צילום: אזהאר שלבי)
אזהאר שלבי
חאלד סלמאן
עוד 777 מילים
כך טיפלה יו"ר ועדת ההיתרים החדשה, השופטת נחמה מוניץ, בפרשת אלימות קשה

"מוניץ פשוט קברה את החקירה כולה"

בלעדי חשיפת זמן ישראל: יו"ר ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה, השופטת נחמה מוניץ, מונתה ל"בודקת מיוחדת" של אירוע אלים, במהלכו בכיר בקק"ל תקף עובדת ● מוניץ גנזה את הממצאים הקשים ● בכיר בקק״ל: "לא ניתן היה לחלץ ממנה תשובה לאף שאלה" ● מוניץ בתגובה: "אני לא מדברת. לא איתכם - ולא עם אף אחד אחר"

השופטת בדימוס נחמה מוניץ עם שרת התרבות מירי רגב, בעת מינויה של מוניץ לעמוד בראש הוועדה לקביעת חלוקת כרטיסים לטקסים ממלכתיים, ב-1 במאי 2019
השופטת בדימוס נחמה מוניץ עם שרת התרבות מירי רגב, בעת מינויה של מוניץ לעמוד בראש הוועדה לקביעת חלוקת כרטיסים לטקסים ממלכתיים, ב-1 במאי 2019
עוד 1,372 מילים ו-4 תגובות
באיגוד הטייסים מגיבים לפרסומים על התפרצותה של שרה נתניהו

"אף נוסע במטוס לא אמור לקבל ברכה מיוחדת"

מועצת האיגוד: "אתה יודע כמה דברים כאלה קורים בטיסות? יש מיליון מקרים כאלה" ● "אחד לא מרוצה מזה ואחד לא מרוצה מזה, ואחד יש לו טענות כאלה" ● "אם כל פעם שנוסע יתנהג בטיסה ככה או אחרת נעשה מזה עניין - לא נצא מזה"

בנימין ושרה נתניהו לפני ההמראה לאוקראינה (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)
עמוס בן גרשום/לע"מ
בנימין ושרה נתניהו לפני ההמראה לאוקראינה

אשת ראש הממשלה שרה נתניהו זעמה על טייס אל על בטענה כי לא בירך אותה בפנייתו לנוסעים, וניסתה להיכנס לקוקפיט בזמן טיסת בני הזוג לביקור רשמי באוקראינה – כך על פי הדיווחים.

באיגוד הטייסים, המייצג את הטייסים בכל חברות התעופה, לא מתרגשים האירוע: התנהגות תוקפנית של נוסעים ישראלים בטיסות היא תופעה נפוצה.

חבר מועצת האיגוד, גדעון מנדלסון, אמר היום לזמן ישראל: "אנחנו לא מתערבים באירוע הזה כי זה אירוע שגרתי בטיסה של אל על. יש נאום קבוע שבו אנחנו מברכים את הנוסעים והטייס נאם את הנאום הזה, כך שככל הידוע הטייס פעל כשורה. אף נוסע לא אמור לקבל ברכה מיוחדת".

אבל הייתה כאן לכאורה נוסעת שחשבה שמגיעה לה ברכה מיוחדת וכעסה כשלא קיבלה אותה.

"אנחנו מתערבים כשחברות תעופה מתנכלות לעובדים, אבל למיטב ידיעתנו אל על לא התנכלה לעובד שלה. אל על מגבה את הטייס. אם היא לא הייתה מגבה אותו, בוודאי שהיינו מתערבים. הטייס לא פנה ולא התלונן, וטייסים יודעים להתלונן על התנכלויות".

"מבחינתנו לא היה כאן שום סיפור. אתה יודע כמה דברים כאלה קורים בטיסות? יש מיליון מקרים כאלה. אחד לא מרוצה מזה ואחד לא מרוצה מזה ואחד יש לו טענות כאלה וטענות כאלה".

וזה נפוץ שזה מגיע לצעקות ולאנשים שמנסים להיכנס לקוקפיט?

"בוודאי. קורה כל הזמן. פעם זה צעקות ופעם זה התנהגויות כאלה ואחרות. אם אנחנו נעשה עניין מכל אירוע כזה אנחנו לא נצא מזה. התרגלנו כבר, זאת התנהגות רגילה ובטיסה הזאת של אל על לא קרה שום דבר יוצא דופן".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 226 מילים

מר ביטחון עצמי

האם בנימין נתניהו הוא באמת "מר ביטחון"? מספר ההרוגים, הפצועים ושיגורי הטילים ירד קלות בשנות שלטונו ● אבל מומחים לענייני ביטחון לא חוסכים ממנו ביקורת, גם מימין וגם משמאל ● פרשנות

בנימין נתניהו (צילום: Kobi Gideon / GPO)
Kobi Gideon / GPO

האם בנימין נתניהו הוא באמת "מר ביטחון"? מספר ההרוגים, הפצועים ושיגורי הטילים ירד קלות בשנות שלטונו ● אבל מומחים לענייני ביטחון לא חוסכים ממנו ביקורת, גם מימין וגם משמאל ● פרשנות

עוד 1,702 מילים
סגירה