אני עבדול, בן 29, פעיל חברתי ופעיל פוליטי. אני אדם שלא מזדהה עם מפלגות, כי קל לי יותר להזדהות עם בני אדם. אכפת לי מהמדינה שלי. אכפת לי לחיות בכבוד.
בתור אזרח ישראלי אני רוצה שינוי. וכן, אכפת לי מהמדינה שלי, כי העתיד שלי פה, ולא במקום אחר. ככה גדלתי, להיות אופטימי.
העתיד בידינו, הוא שלנו. אפשר להחליט לשבת בצד בשוליים, או שאפשר להחליט להיות במרכז העשייה והפעילות. אני, בתור ערבי אזרח המדינה, מאמין שערביי ישראל מאחלים כל טוב לעם הפלסטיני, וזה מובן מאליו.
אבל האמינו לי, אני גם מאמין שערביי ישראל מאחלים כל טוב גם ליהודים השותפים באותם חיים ולמדינה בכלל, כי זה תנאי שגם לנו יהיה טוב.
אם בזמן מלחמה צד הרוויח וצד הפסיד, ולא משנה איזה צד, וערביי ישראל היו קרועי לב ושרויים במצב בלתי אפשרי, הרי רק במצב של שלום מרוויחים שני הצדדים.
ישראל ופלסטין וערביי ישראל יכולים להזדהות עם כל הלב, ללא שום הסתייגות.
סבלנו סבל כפול בכל מלחמה ואנו מרוויחים רווח כפול מכל צעד בכיוון השלום.
לכן, אין זה פלא שהערבים בישראל תמכו תמיכה גורפת בשלום וימשיכו לתמוך.
השלום בין שני העמים, בין שתי התנועות הלאומיות, הגלדת הפצעים של שני העמים בעקבות כל המלחמות, הם משאת נפשם של הערבים בישראל: הרמוניה בין הלאומי והאזרחי, מציאת מוצא מן הסבך הטרגי הממושך של מלחמה בין העם הפלסטיני לבין המדינה שבה אנחנו חיים ונמשיך לחיות.
החלטתי להיות מעורב בכל מה שקורה במדינה שלי, ולא להיות לא אכפתי.
אני לא רוצה לעמוד בשולים, אני רוצה להיות במרכז השינוי והמהפך ולצאת מהקופסה הלאומנית.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם