אני עבדול, בן 29, פעיל חברתי ופעיל פוליטי. אני אדם שלא מזדהה עם מפלגות, כי קל לי יותר להזדהות עם בני אדם. אכפת לי מהמדינה שלי. אכפת לי לחיות בכבוד.

בתור אזרח ישראלי אני רוצה שינוי. וכן, אכפת לי מהמדינה שלי, כי העתיד שלי פה, ולא במקום אחר. ככה גדלתי, להיות אופטימי.

העתיד בידינו, הוא שלנו. אפשר להחליט לשבת בצד בשוליים, או שאפשר להחליט להיות במרכז העשייה והפעילות. אני, בתור ערבי אזרח המדינה, מאמין שערביי ישראל מאחלים כל טוב לעם הפלסטיני, וזה מובן מאליו.

אבל האמינו לי, אני גם מאמין שערביי ישראל מאחלים כל טוב גם ליהודים השותפים באותם חיים ולמדינה בכלל, כי זה תנאי שגם לנו יהיה טוב.

אם בזמן מלחמה צד הרוויח וצד הפסיד, ולא משנה איזה צד, וערביי ישראל היו קרועי לב ושרויים במצב בלתי אפשרי, הרי רק במצב של שלום מרוויחים שני הצדדים.

ישראל ופלסטין וערביי ישראל יכולים להזדהות עם כל הלב, ללא שום הסתייגות.

סבלנו סבל כפול בכל מלחמה ואנו מרוויחים רווח כפול מכל צעד בכיוון השלום.

לכן, אין זה פלא שהערבים בישראל תמכו תמיכה גורפת בשלום וימשיכו לתמוך.

השלום בין שני העמים, בין שתי התנועות הלאומיות, הגלדת הפצעים של שני העמים בעקבות כל המלחמות, הם משאת נפשם של הערבים בישראל: הרמוניה בין הלאומי והאזרחי, מציאת מוצא מן הסבך הטרגי הממושך של מלחמה בין העם הפלסטיני לבין המדינה שבה אנחנו חיים ונמשיך לחיות.

החלטתי להיות מעורב בכל מה שקורה במדינה שלי, ולא להיות לא אכפתי.
אני לא רוצה לעמוד בשולים, אני רוצה להיות במרכז השינוי והמהפך ולצאת מהקופסה הלאומנית.