העיסוק באיום הגרעין האיראני, בהכרזות מנהיגים ובשיח הציבורי הישראלי, הגיע בשבוע האחרון לשיא. הממשל האיראני באמת מאיים על מדינת ישראל. בוודאי נכון לצה"ל לבנות כוח מתאים במכלול יכולות להתמודדות עם האתגר האיראני כאתגר מורכב ותקדימי.
אולם ראוי להתבונן לא רק בפוטנציאל האיום לכשעצמו, אלא גם במקום שהאיום הזה תופס בסדר היום ובתודעת הזהות של מדינת ישראל. ואולי מעבר לכך, לבחון עד כמה הטראומה המבוססת על הזיקה בין המושגים – "איראן גרעינית" ו"השמדה" התפתחה ואפילו השתלטה כמרכיב תודעתי דומיננטי בחברה הישראלית. זאת תוך כדי וכתוצאה של הדהוד הטראומה הזאת על ידי מספר מנהיגים פוליטיים. לאחרונה גם מומחי בטחון, לכאורה, שרים את השיר הזה ואין איש שעומד מולם ואומר – אולי המצב הפוך?
חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב
גרשון הכהן הוא אלוף במיל׳, לשעבר מפקד המכללה לביטחון לאומי ומפקד הגיס המטכ״לי. כיום עמית מחקר במרכז בגין סאדאת
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
(כשאני כותב על בתי הכלא הצבאיים.
קחו את זה גם לכל המערכות במדינה כולל כמובן מערכת החוק והמשפט וכל הסעיפים שלה.
השחיתות והריקבון במדינה ובחברה הישראלית זה מה שנותן כוח למשמרות המהפכה האיראניים להתעצם על חשבון צה"ל.)
אלוהים רואה את צערם ועלבונם של כלואים בכלא 4 ו 6 וזה נמשך כבר 70 שנים. וזה קטרוג גדול מאוד שעולה לשמים עד לכסא הכבוד
ונותן כוח למשמרות המהפכה האיראניים להתעצם על חשבונה של מדינת ישראל.
כשהקימו כלואים כל בוקר למסדרים קשים ומשפילים, גם משמרות המהפכה האיראניים קמים כל בוקר לעבודה, עד היום, לתעשייה הצבאית העוצמתית שלהם.
גם את זה לעומת זה עשה האלוקים (ספר קהלת ) . מידה כנגד מידה. א
מאמר מעניין וחשוב ובפרט שנכתב ע"י שני אנשים שנדמה לי כי באים עם השקפות עולם שונות, ברכות.
שתי הערות:
1. בישראל עד כמה שידוע לי, אין חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך, המאמר מבהיר את החשיבות של תהליך מעין זה.
2. כאשר (אם) יפתר אמיתית הסיכסוך הישארלי פלסטיני ולישראל יהיו גבולות בין לאומיים מוסכמים ע"י רוב אומות העולם (וגם בתוכינו) לאיראנים לא תיהיה סיבה לתקוף אותנו!