זה יום חמישי רגיל, לא עניין יוצא דופן. אני באוניברסיטה, יושבת בכיתה, מסביבי 80 סטודנטים, רובם בשנות ה-20 שלהם. המרצה לסוציולוגיה מדבר בלהט על קפיטליזם, על המעבר מהעיר לכפר ועל התפוררות הקהילתיות המכנית אבל הראש שלי במקום אחר.
הקצין שלי ושותפי לחיים כבר 75 יום בלבנון. הוא השאיר את "גזרת גבעתיים" בפיקודי. תחתיי – או בעצם מעליי – שלושה ילדים.
בת חן שלומי, אמא לשלושה, נשואה לקצין לוחם במיל', בעלת עסק קטן לייצור סבונים טבעיים, סטודנטית לעבודה סוציאלית, ונציגת "פורום נשות המילואימניקים" בגבעתיים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו