הנצחה, כביטוי של זיכרון לאומי, היא דבר משתנה. מאז ומעולם נהגו משפחות, קהילות ואומות להנציח אירועי מפתח ודמויות חשובות מעברן; מה שגרם לחוקרים רבים לטעון, שיותר משההנצחה מביעה את העבר, היא מושפעת מההווה ומשפיעה עליו ועל העתיד.

יחד עם זאת, אופני ההנצחה השתנו לאורך השנים, וכשמדובר בהנצחת חיילים נראה שהתמורה המשמעותית ביותר היא במעבר מההנצחה הכללית, הלאומית, לזו הקהילתית, המשפחתית והאישית. גם בישראל השינויים האלה בהנצחת הנופלים מצאו את מקומם, ומוסכם על הכל שהנצחת החיילים הישראלים היום אינה דומה לזו של ראשית ימי המדינה, בהיותה אישית ומשפחתית מבעבר.

ינון גוטל-קליין הוא ראש מערך התוכן של בית הנשיא ויועצו של נשיא המדינה. דוקטורנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, החוקר זיכרון לאומי ובתי קברות.

את הודעתו של הרמטכ"ל הרצי הלוי על כוונתו להתפטר במרץ אפשר להבין מכמה זוויות. הראשונה – הדברים כפשוטם – הוא לקח אחריות כואבת על מחדל ה-7 באוקטובר, והמתין עד לסיום המלחמה תוך הישגים חסרי תקדים לצה"ל. יש לשים לב כי לא נתן שום קרדיט לממשלה על ההישגים, להפך, עקץ אותה כאשר ציין כי ההישגים הם רק של צה"ל:

"ההישגים הצבאיים של צה"ל שינו את המזרח התיכון. צה"ל הביא לפגיעה קשה מאוד בזרוע הצבאית של חמאס ויצר את התנאים להשבת חטופים, גרם לפגיעה חסרת תקדים בארגון הטרור חזבאללה והחליש משמעותית את איראן ופעילותה האזורית. צה"ל מגן על תושבי רמת הגולן מתוך החיץ הסורי והצליח להשמיד את עיקר היכולות של צבא סוריה. בגזרת יהודה ושומרון, צה"ל פועל מדי יום ומדי לילה במשימות סיכול טרור באפקטיביות רבה. הישגים אלה הם הרבה מעל כל הישג שנדון עם הדרג המדיני למלחמה בכל אחת מהזירות, ומשמעות זו חזקה יותר נוכח חיבור הזירות".

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

הרשויות בסין מנסות להרגיע את הציבור ומדגישות כי מדובר בהתפרצות לוקאלית, הנובעת משילוב נגיפים עונתיים כמו שפעת וקורונה. אך מנגד, מדינות העולם מגיבות בחשדנות יתר, ויש להן על מה להסתמך.

*  *  *

בשבועות האחרונים הולכת וגוברת הדאגה בקרב ארגון הבריאות העולמי בשל הדיווחים על התפרצות נגיף ה-HMPV בסין. נגיף זה, שזוהה לראשונה בהולנד בשנת 2001, מוכר כמחולל מחלות בדרכי הנשימה ונחשב למסוכן בעיקר לתינוקות, ילדים קטנים, מדוכאי חיסון ואוכלוסייה מבוגרת.

דר' מרינה צדקין תמיר היא פרמקולוגית קלינית ומומחית לזיהומים בחוג לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן.

היקף התופעה החוזרת של התעללויות במעונות יום מטריד במיוחד. כולנו נחשפים לסרטונים ולהקלטות שעולים לכותרות וגורמים לבטן שלנו להתכווץ. הכתבות שפורסמו לאחרונה מחדדות שוב את השאלה הקשה: האם אנחנו באמת יודעים מה קורה בין כותלי המעונות?

הורים מגלים אומץ רב, מקליטים וחושפים את ההתעללויות במסגרות. לולא הערנות שלהם הגנים היו ממשיכים לפעול כרגיל, וילדים נוספים היו עלולים להיפגע. החשיפה הזאת היא תוצאה של תחושת אחריות עמוקה מצד ההורים, שלמרות הכאב והפחד, נלחמים עבור הילדים של כולנו על מנת שיגדלו במסגרות מכבדות, דבר בסיסי מאין כמוהו.

חן שרון בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני במדיניות החינוך. היא דוקטורנטית במחלקה לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית, וחוקרת את איכות הטיפול במעונות יום.