בשכונה שלי, בבלוק סמוך לביתי, בקומת המרתף, גרה עליזה. עליזה היא אם חד-הורית. היא כורעת תחת עולה של משכנתא, ולפרנסתה עובדת בתעשייה.

כשהחלה להיכנס לחיינו מגפת הקורונה, וראש הממשלה ניהל בעצמו את המשבר ואת העם, והשית עלינו כללים וגזרות, הוא זכה לשיתוף פעולה מעליזה. היא כלאה עצמה בין כתלי דירתה בשעות הסגר, ויצאה מהבית רק בשעות המותרות. כשיצאה מביתה, עם מסיכה כמובן, היא לא חרגה ממרחק של 100 מטר. כל זה לווה בהסבר שלה, שכולם חייבים לנהוג ולפעול בהתאם לתוכנית, גם אם לא הכל מובן, כי אם לא יצייתו כולם, הרי שאין סיכוי לשום תוכנית.

בשכונה שלי, בבלוק סמוך, בקומת המרתף, גרה עליזה. אם חד-הורית, הכורעת תחת עול משכנתא, ולפרנסתה עובדת בתעשייה. כשנכנסה לחיינו הקורונה, ורה"מ ניהל בעצמו את המשבר, הוא זכה לשת"פ מעליזה

עכשיו, בתקופה המכונה ה"גל השני של הקורונה", עליזה ממשיכה לציית לכל ההוראות. אני רואה שהיא מקפידה לצאת מביתה עטויה מסיכה, ושומרת על קיום כל תג בהוראות של הרשויות. די הופתעתי כשהיא פנתה אלי יום אחד מבעד למסכתה ואמרה לי: "זה לא בסדר". שאלתי: "מה לא בסדר?", והיא: "איך שהממשלה מנהלת פה את העניינים. גם לא עושה בצדק, וגם לא עושה בשכל". גברת עליזה הזו, שממלאת כל גחמה שלטונית מפי ראש הממשלה מעוררת בי עניין. איני צריך להפציר בה להסביר את דבריה – זה מתפרץ ממנה. ואלה הדברים שאני שומע מעליזה:

"אני ממשיכה לעבוד כל התקופה. לא צריך לתת לי כסף. שיתנו כסף לאלה שנפגעו בתקופה זו, וכאלה לא חסרים.

"חסר כוח אדם איכותי לעריכת הבדיקות האפידמיולוגיות. שדה התעופה בלוד לא עובד. למה לא לחבר אחד ועוד אחד? למה לפטר את כל מתשאלי הבטיחות בשדה התעופה? אפשר להמשיך להעסיק את המתשאלים, והם יבצעו את החקירות האפידמיולוגיות עבור משרד הבריאות.

"חייבים להיערך ללימודים באילוצים של מניעת הידבקות. על כן:

"חסרות כיתות. יש לזה פיתרון. אולמות האירועים סגורים. על המדינה לשכור אולמות אירועים ולהתאימם באילתור לשמש בתי-ספר. אפשר לחלק את אולם במחיצות מאולתרות לכיתות. משיגים: שטח לכיתות, תשלום לבעל האולם, עבודה לעובדי ניקיון, וגם לעובדי המטבח וההסעדה של האולם שיאכילו את תלמידי בית הספר.

"חסרות כיתות. יש לזה פיתרון. אולמות האירועים סגורים. שהמדינה תשכור אותם ותתאימם באילתור כבתיה"ס. משיגים: שטח לכיתות, תשלום לבעל האולם, עבודה לעובדי ניקיון, ולעובדי המטבח וההסעדה של האולם"

"יש להתכונן להפעלת מסגרות לימודיות בכיתות קטנות בגנים ובבתי הספר – כלומר הכפלה או שילוש של מספר הכיתות. עכשיו – לא בספטמבר – צריך להכשיר בשכר עובדים שפוטרו מעבודתם או שהם בחל"ת לתפקיד של עוזרי הוראה. הם יוכלו ללמד כיתה ולתרגל אותה, ובכל מקרה להחזיק מסגרות חינוכיות. מדובר באלפי עובדים, שנדרש היום להכשיר.

"חייבים להיות מוכנים וערוכים ללימוד מרחוק. יש להכין מערך לתמיכה בלימוד המקוון. צריך כבר עכשיו לגייס אלפי אנשים שיתמכו במערך המיחשוב, יסייעו למורים ולתלמידים בביתם בהקמת הרשת המקוונת, ובנסיבות מסויימות גם יעזרו לתלמידים בחומר הלימודים באופן פרטני – אם באופן מקוון ואם בהוראה אחד על אחד".

עליזה אומרת את הדברים האלה בשטף. היא מוכנה להמשיך ולהציע עוד הצעות כיצד להיערך וכיצד לנהל את המשאבים נוכח התפתחויות אפשריות של מגפת הקורונה.

הדברים של עליזה נשמעים מאוד הגיוניים, ואני מצטרף לתהייה שלה על כך שהממשלה לא מנהלת כך את המשאבים ולא נוקטת בפעולות נדרשות לקראת עת קשה צפויה.

הדברים של עליזה נשמעים מאוד הגיוניים, ואני מצטרף לתהייה שלה על כך שהממשלה לא מנהלת כך את המשאבים ולא נוקטת בפעולות נדרשות לקראת עת קשה צפויה

אני נזכר, שכשעליזה אומרת דברים הגיוניים ונכונים, הם לעיתים מבוששים להתגשם. וכך זה גם כשהיא אומרת לי משך יותר משנה, שאסור שבנימין נתניהו יהיה ראש ממשלה, והוא חייב להתפטר.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספר נוסף שלו "אכזבה וגאווה - מלחמת יום הכיפורים" יצא לאור ב-2023 בהוצאת "טפר - הוצאה לאור".

מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".

בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.

לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.

"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.