בשכונה שלי, בבלוק סמוך לביתי, בקומת המרתף, גרה עליזה. עליזה היא אם חד-הורית. היא כורעת תחת עולה של משכנתא, ולפרנסתה עובדת בתעשייה.

כשהחלה להיכנס לחיינו מגפת הקורונה, וראש הממשלה ניהל בעצמו את המשבר ואת העם, והשית עלינו כללים וגזרות, הוא זכה לשיתוף פעולה מעליזה. היא כלאה עצמה בין כתלי דירתה בשעות הסגר, ויצאה מהבית רק בשעות המותרות. כשיצאה מביתה, עם מסיכה כמובן, היא לא חרגה ממרחק של 100 מטר. כל זה לווה בהסבר שלה, שכולם חייבים לנהוג ולפעול בהתאם לתוכנית, גם אם לא הכל מובן, כי אם לא יצייתו כולם, הרי שאין סיכוי לשום תוכנית.

בשכונה שלי, בבלוק סמוך, בקומת המרתף, גרה עליזה. אם חד-הורית, הכורעת תחת עול משכנתא, ולפרנסתה עובדת בתעשייה. כשנכנסה לחיינו הקורונה, ורה"מ ניהל בעצמו את המשבר, הוא זכה לשת"פ מעליזה

עכשיו, בתקופה המכונה ה"גל השני של הקורונה", עליזה ממשיכה לציית לכל ההוראות. אני רואה שהיא מקפידה לצאת מביתה עטויה מסיכה, ושומרת על קיום כל תג בהוראות של הרשויות. די הופתעתי כשהיא פנתה אלי יום אחד מבעד למסכתה ואמרה לי: "זה לא בסדר". שאלתי: "מה לא בסדר?", והיא: "איך שהממשלה מנהלת פה את העניינים. גם לא עושה בצדק, וגם לא עושה בשכל". גברת עליזה הזו, שממלאת כל גחמה שלטונית מפי ראש הממשלה מעוררת בי עניין. איני צריך להפציר בה להסביר את דבריה – זה מתפרץ ממנה. ואלה הדברים שאני שומע מעליזה:

"אני ממשיכה לעבוד כל התקופה. לא צריך לתת לי כסף. שיתנו כסף לאלה שנפגעו בתקופה זו, וכאלה לא חסרים.

"חסר כוח אדם איכותי לעריכת הבדיקות האפידמיולוגיות. שדה התעופה בלוד לא עובד. למה לא לחבר אחד ועוד אחד? למה לפטר את כל מתשאלי הבטיחות בשדה התעופה? אפשר להמשיך להעסיק את המתשאלים, והם יבצעו את החקירות האפידמיולוגיות עבור משרד הבריאות.

"חייבים להיערך ללימודים באילוצים של מניעת הידבקות. על כן:

"חסרות כיתות. יש לזה פיתרון. אולמות האירועים סגורים. על המדינה לשכור אולמות אירועים ולהתאימם באילתור לשמש בתי-ספר. אפשר לחלק את אולם במחיצות מאולתרות לכיתות. משיגים: שטח לכיתות, תשלום לבעל האולם, עבודה לעובדי ניקיון, וגם לעובדי המטבח וההסעדה של האולם שיאכילו את תלמידי בית הספר.

"חסרות כיתות. יש לזה פיתרון. אולמות האירועים סגורים. שהמדינה תשכור אותם ותתאימם באילתור כבתיה"ס. משיגים: שטח לכיתות, תשלום לבעל האולם, עבודה לעובדי ניקיון, ולעובדי המטבח וההסעדה של האולם"

"יש להתכונן להפעלת מסגרות לימודיות בכיתות קטנות בגנים ובבתי הספר – כלומר הכפלה או שילוש של מספר הכיתות. עכשיו – לא בספטמבר – צריך להכשיר בשכר עובדים שפוטרו מעבודתם או שהם בחל"ת לתפקיד של עוזרי הוראה. הם יוכלו ללמד כיתה ולתרגל אותה, ובכל מקרה להחזיק מסגרות חינוכיות. מדובר באלפי עובדים, שנדרש היום להכשיר.

"חייבים להיות מוכנים וערוכים ללימוד מרחוק. יש להכין מערך לתמיכה בלימוד המקוון. צריך כבר עכשיו לגייס אלפי אנשים שיתמכו במערך המיחשוב, יסייעו למורים ולתלמידים בביתם בהקמת הרשת המקוונת, ובנסיבות מסויימות גם יעזרו לתלמידים בחומר הלימודים באופן פרטני – אם באופן מקוון ואם בהוראה אחד על אחד".

עליזה אומרת את הדברים האלה בשטף. היא מוכנה להמשיך ולהציע עוד הצעות כיצד להיערך וכיצד לנהל את המשאבים נוכח התפתחויות אפשריות של מגפת הקורונה.

הדברים של עליזה נשמעים מאוד הגיוניים, ואני מצטרף לתהייה שלה על כך שהממשלה לא מנהלת כך את המשאבים ולא נוקטת בפעולות נדרשות לקראת עת קשה צפויה.

הדברים של עליזה נשמעים מאוד הגיוניים, ואני מצטרף לתהייה שלה על כך שהממשלה לא מנהלת כך את המשאבים ולא נוקטת בפעולות נדרשות לקראת עת קשה צפויה

אני נזכר, שכשעליזה אומרת דברים הגיוניים ונכונים, הם לעיתים מבוששים להתגשם. וכך זה גם כשהיא אומרת לי משך יותר משנה, שאסור שבנימין נתניהו יהיה ראש ממשלה, והוא חייב להתפטר.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים אשר יצא לאור ב-2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספרים נוספים שלו יצאו לאור בהוצאת "טפר – הוצאה לאור": אכזבה וגאווה – מלחמת יום הכיפורים ב-2023; ו-טליק: פרקי חיים ב-2024.

מלחמה היא תמיד משחק ציני של מספרים, או יותר נכון טרגדיה שבדרך כלל מסוכמת באופן כמותי. אבל בוודאי שיש משמעות למספרים, ובשל חשיבותם, בדרך כלל יש לצדדים במלחמה אינטרס להסתירם או לסלפם.

דוגמה מובהקת לכך היא המלחמה באוקראינה, בה שני הצדדים מסתירים את מספר האבדות שלהם לצד ניפוח של נתוני האבדות של האויב. אולם בישראל תמיד הייתה אמונה שאנחנו אמינים יותר ושקופים יותר, ולראיה, שמות הרוגינו מפורסמים ביום נפילתם.

חגי אולשניצקי הוא דוקטור בלימודים קלאסיים, העוסק בחקר של היסטוריה צבאית, כלכלית, חברתית ומדינית. כיום חוקר ומרצה באוניברסיטת ורשה, ובעבר חוקר באוניברסיטת בזל.

בספרו "אלטנוילנד" תיאר בנימין זאב הרצל מערכת בחירות דמיונית שעתידה להתקיים ב"חברה החדשה", כלומר במדינת ישראל העתידית.

בין המתמודדים בבחירות באותה מדינה עתידית נזכר ד"ר גאייר (בגרמנית: עוף דורס אוכל נבלות), שמתואר כקנאי דתי וכלאומן גזעני, "מסית, מדיח המפריח סיסמאות שנועדו להחניף להמון".

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.

התגובות לסיפור שלי לפני שבוע, "מפגשים מהסוג הטיפשי", הזכירו לי דברים שכתבתי פעם ועוסקים בחיפוש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ לנוכח הטמטום האנושי הרווח בקרב החיים על פני הכדור.

*  *  *

"איה סופיה" הוא מסגד גדול, עתיק וחשוב בלב העיר איסטנבול. הוא הוקם במאה השלישית לספירה ככנסיה על ידי הקיסר קונסטנטין, הקיסר שקיבל עליו את הנצרות והשליט אותה על האימפריה הרומית. היא נהרסה ונבנתה שוב על ידי תאודוסיוס במאה הרביעית לספירה, נהרסה שוב ונבנתה בצורתה הנוכחית המרשימה במאה השישית לספירה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס. במאה ה-15 נכבשה העיר, שנקראה אז קונסטנטינופול, על ידי העותומנים המוסלמים בראשות הסולטן מחמט השני – והכנסייה הוסבה למסגד.