לאחר סדרת מאמרים בבלוג שלי בזמן ישראל על מדינות שניהלו ומנהלות את משבר הקורונה הרבה יותר טוב, יעיל ואפקטיבי מישראל (מוזמנים להציץ בארכיון הבלוג הזה), להלן מאמר קצת שונה. דוגמה מהקוטב השני, פרו. מדינה שהפכה מודל לניהול כושל של המשבר. מצבה עגום עד כדי כך, שהיא נחשבת כיום למדינה שהתפרצות וירוס הקורונה בה היא החמורה בעולם על פי רוב המדדים המרכזיים. עד כדי כך, שאפילו ישראל, שטיפלה במשבר בצורה גרועה והשיגה תוצאות ירודות ברוב המדדים – יכולה להפיק לקחים ממצבה של פרו, ואולי לעצור את ההדרדרות.

למרות שפרו הטילה את אחד הסגרים המוקדמים, הארוכים והמחמירים ביותר באמריקה הלטינית כדי לעצור את התפשטות הקורונה, המדינה חוותה עליה מהירה במקרי הקורונה. לדברי נשיא פרו, מרטין ויזקרה:

"תוצאות הסגר לא היו בדיוק מה שציפינו".

המקרה הראשון של קורונה בפרו דווח ב-6 למרץ. ב-16 במרץ הוטל בפרו סגר שנמשך שלשה וחצי חודשים עד סוף יוני. גבולות המדינה נסגרו, הוטל עוצר ואנשים הורשו לעזוב את בתיהם רק כדי לצרוך סחורות חיוניות. אך מקרי הקורונה החדשים לא הפסיקו להתגלות, וכך גם מקרי המוות מקורונה.

מקרה הקורונה הראשון בפרו דווח ב-6 למרץ. ב-16 במרץ הוטל בפרו סגר שנמשך 3 וחצי חודשים, עד סוף יוני. גבולות המדינה נסגרו, הוטל עוצר ואנשים הורשו לצאת רק לצורך חיוני, אך ההדבקה והתמותה מקורונה עלו

במדינה עם כ-33 מיליון תושבים, היו מאז פרוץ המגפה בתחילת מרץ ועד ה-10 לאוקטובר 843,355 חולים בקורונה, ו-33,158 מתים מקורונה. ב-10 לאוקטובר היו בפרו 77,197 חולים בקורונה.

עם מספר מתים העומד על 1,002 למיליון תושבים, פרו בין המובילות בעולם בתמותת קורונה.

וזה לא הסוף, כ-733,000 איש בפרו חלו בקורונה והבריאו. על פי הערכות מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה:

"עד כשליש מכלל המחלימים סובלים מתסמינים מתמשכים כלשהם, אף חודשים לאחר החלמתם".

כלומר כ- 240,000 תושבים, קרוב לאחוז מתושבי המדינה, יישארו חולים בקורונה ארוכת טווח. בפרו, הקורונה היא מגפה בקנה מידה תנכ"י.

השגרירות האמריקאית בפרו הוציאה ב-5 לאוקטובר את ההודעה הבאה:
המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) הוציאו התראת בריאות נסיעות ברמה 3 לפרו. משרד החוץ האמריקאי הוציא התראת נסיעות ברמה 4 לפרו.

ממשלת פרו האריכה את אמצעי הסגר הלאומיים עד ל-31 באוקטובר 2020 כדי למתן את התפשטות הקורונה. לפיכך, יש עוצר בתוקף, ואזורים מסוימים נותרים בסגר.

פרו היתה אמורה להתחיל בשלב 4 של הפעלת הכלכלה מחדש ב-1 באוקטובר, כולל חידוש מספר מוגבל של טיסות בינלאומיות. החל מה-1 באוקטובר חנויות יוכלו לפעול ב-60% קיבולת, ומסעדות ב-50%; סוכנויות נסיעות ומפעילי תיירות עשויים לחדש את פעילותם, בעוד שברים ובתי קולנוע יישארו סגורים. חבישת מסכות פנים במקומות ציבוריים היא חובה ויש לכבד ריחוק חברתי.

בתי ספר ואירועים ציבוריים ודתיים אחרים נותרים מושעים. יש חידוש מוגבל של הוראה אישית בבתי ספר יסודיים ותיכוניים הממוקמים באזורים כפריים עם אמצעי תקשורת מוגבלים, קישוריות לאינטרנט, אם בין בהם מקרי קורונה.

עם מספר מתים העומד על 1,002 למיליון תושבים, פרו בין המובילות בעולם בתמותת קורונה. כ-733,000 איש בפרו חלו בקורונה והבריאו אך כשליש מהמחלימים סובלים מתסמינים מתמשכים חודשים לאחר החלמתם

המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) הוציאו את האזהרה הבאה:

"סיכון קורונה גבוה בפרו. ב-CDC ממליצים למטיילים להימנע מכל נסיעות לפרו שאינן הכרחיות. מטיילים בסיכון מוגבר לחלות בצורה קשה בקורונה צריכים לשקול לדחות את כל הנסיעות, כולל נסיעות חיוניות, לפרו".

הקורונה בפרו

למרות סגר ארוך וקפדני – אין שום סימן שהמגפה הגיעה לשיאה. לפי נתוני וורלדמטר Worldometer היו בפרו ב-8 לאוקטובר 2,952 מקרים חדשים של קורונה, וכ-5,000 מקרים חדשים ביום בממוצע מתחילת ספטמבר, יותר מאשר ארה"ב וברזיל ביחס לאוכלוסייה, ומעט פחות מאשר בשיא המגיפה.

הנתונים מפתיעים מעט בהשוואה לשכנותיה העניות אקוודור ובוליביה. פרו נכנסה למגפה במצב חזק בהרבה מבחינה כלכלית והיה לה סיכוי טוב יותר בהתמודדות עם הקורונה. הכלכלה בפרו צמחה מתחילת המאה מהר יותר בהשוואה לכל מדינה גדולה אחרת באמריקה הלטינית. החוב של פרו, כאחוז מהתוצר המקומי הגולמי, היה נמוך בהרבה מזה של ברזיל, מקסיקו, ארגנטינה וקולומביה, ויתרות מטבע החוץ שלה היו גבוהות. ולמרות זאת היא הפכה לאחת המדינות באזור שנפגעו הכי קשה מהקורונה.

הנתונים הכלכליים הטובים אפשרו לממשלת פרו להכריז בסוף מרץ 2020, על תוכנית סיוע בהיקף של כ-26 מיליארד דולר, כ-12% מהתמ"ג, שהייתה חבילת הסיוע הגדולה ביותר באזור באותו זמן. חבילת הסיוע כללה הענקת בין 380 ל-760 דולר, במטבע המקומי, למשפחה נזקקת. אלא שהנהלים לאישור הוצאות ממשלתיות היו יקרים מבחינת זמן ומאמץ והביאו לעיכובים ביישום התוכנית.

הנתונים מפתיעים בהשוואה לשכנותיה העניות אקוודור ובוליביה. פרו נכנסה למגפה במצב חזק בהרבה מבחינה כלכלית והיה לה סיכוי טוב יותר להתמודד עם המשבר, ובכל זאת היא נפגעה הכי קשה ממדינות האזור

ממשלת פרו נקטה בגישה מרכזית במאבק במגפה ולא השתמשה במגזר הפרטי. כשהטילה את הסגר מהמחמירים והארוכים בעולם, ב-15 במרץ 2020, הצבא והמשטרה הציפו את הרחובות כדי לאכוף את הוראות השהייה בבית. בשלב מסוים, הצווים הקפדניים לשהייה בבית נאכפו לפי מין. גברים ונשים הורשו לצאת מהבית רק בימים מתחלפים במשך השבוע. עוצר מ-10:00 בערב וסגר ביום ראשון לאורך כל היום נותרו בתוקף ברוב פרו.

הנשיא מרטין ויזקרה Martín Vizcarra זיגזג בין סגר מלא במטרה להגן על בריאות האנשים לבין פתיחה מוחלטת להגנה על הכלכלה, בלי לקחת בחשבון הבדלים מקומיים ואזוריים. התוצאה היא מעין 'גירושין' בין הממשלה לקהילה המדעית. הנשיא סירב להתנצל על התמודדותו עם המשבר. בנאום מתריס ביום העצמאות ב- 28 ביולי, אמר כי הסגר הקשוח והמוקדם מנע אסון עם השלכות בלתי נתפסות, והתעקש שהכישלונות היו ברמה המקומית.

אך למרות צעדים דרסטיים מוקדמים אלו, שהתקבלו בהערכה על ידי ארגוני בריאות בינלאומיים ושמרו על שיעורי הדבקות נמוכים בתחילת המגפה, יש עתה בפרו את אחד משיעורי ההדבקה הגבוהים בעולם ויותר מקרי מוות לנפש מקורונה מכל מדינה אחרת בעולם (עם יותר ממיליון תושבים), עם כמעט 33,000 מקרי מוות סה"כ באוכלוסייה של כ-33 מיליון, כפול משיעורי התמותה מקורונה ארצות הברית וברזיל. ועם מקרים מצטברים לנפש מהגבוהים בעולם.

פרו סבלה גם ממספר מתים וחולים נוראי וגם מהתכווצות כלכלית עצומה כתוצאה מהאמצעים שהממשלה נקטה כנגד הקורונה. התמ"ג ירד באפריל ברמת שיא של 40% בשיעור שנתי, 33% במאי ו-18% ביוני. קרן המטבע צופה שהכלכלה הפרואנית תקטן השנה ב-13.9%. הנפילה הגדולה ביותר בכל אחת מהכלכלות הגדולות באזור. לפי המכון הלאומי לסטטיסטיקה INEI, כמעט מחצית מהמגזר הפורמלי באזורים עירוניים הפכו להיות מובטלים.

כשהטילה את הסגר מהמחמירים והארוכים בעולם – הצבא והמשטרה הציפו את הרחובות כדי לאכוף אותו. משלב מסוים גברים ונשים הורשו לצאת מהבית רק בימים מתחלפים, והוטל עוצר מ-10:00 בערב וסגר בימי ראשון

הסיבות למשבר בפרו

כללית אפשר להצביע על כך שמערכת הבריאות בפרו לא הייתה מוכנה, מה שהביא למקרי מוות רבים. אך כמה גורמים חברתיים, תרבותיים וכלכליים אחרים יכולים לעזור להסביר מדוע פרו התקשתה ומתקשה להכיל את ההתפרצות של הקורונה.

המגיפה חשפה בעיות מבניות מתמשכות למרות שנים של צמיחה כלכלית: מערכת בריאות ציבורית חלשה, מגזר לא פורמלי גדול, ותנאי מחיה ירודים בקרב חלק מהאוכלוסייה שמקשה על שמירת מרחק בין אישי.

• השקעות חסר במערכת הבריאות בפרו:

אחת הסיבות למשבר היא שאך מעט מהעושר של פרו שנבע משגשוג במחירי הסחורות במאה ה-21 הושקע במערכת הבריאות. ההוצאה לבריאות לנפש בפרו נמוכה בהרבה מהממוצע באמריקה הלטינית ונמוכה אף מזו של מדינות עניות יותר בדרום אמריקה, כמו אקוודור, פרגוואי וסורינאם. כאשר המגפה הגיעה, מספר המיטות לטיפול נמרץ ל-100,000 נפשות היה נמוך, 3 מיטות בלבד ל-100,000, בהשוואה ליותר מ-18 מיטות טיפול נמרץ ל-100,000 נפשות בברזיל, אורוגוואי וארגנטינה.

• השווקים בפרו:

לפי סקר ממשלתי משנת 2020, ליותר מ-40% ממשקי הבית בפרו אין מקרר, המשמעות היא שאין להם אפשרות להצטייד במזון ליותר ממספר ימים, והם צריכים לצאת להצטייד בתדירות גבוהה ובעיקר ללכת לשווקים. הרחובות והמדרכות של לימה מוצפים בספקים המציעים סחורות כדי להרוויח את הארוחה של אותו יום, ורוב התושבים קונים את המצרכים מדי יום בשווקים הצפופים. השווקים, לפי הנשיא ויזקרה, הם המקורות העיקריים להדבקה, כש-40%-80% מהמוכרים בשווקים נגועים בקורונה. כך שכמעט כל הקונים היו נדבקים בשוק, חוזרים לביתם עם הוירוס, ומדביקים את כל המשפחה. שניים מהשווקים הגדולים בלימה הבירה נסגרו במאי לאחר שכ-80% מהספקים נבדקו חיוביים לקורונה. הבעיה הוחמרה על ידי שעות פתיחה מוגבלות שהפכו את השווקים לצפופים יותר. והממשלה והרשויות היו איטיות מדי לטפל בבעיות אלו.

2 מהשווקים הגדולים בלימה הבירה נסגרו לאחר שכ-80% מהספקים נבדקו חיוביים לקורונה. הבעיה הוחמרה שעות פתיחה מוגבלות שהפכו את השווקים לצפופים יותר

• המגזר הבלתי פורמלי של פרו:

הממשלה העבירה במהירות בסוף מרץ 2020 חבילת סיוע שהייתה הגדולה ביותר באזור באותו זמן, בהיקף של כ-26 מיליארד דולר, כ-12% מהתמ"ג, לסיוע לאנשים שאיבדו את מקום עבודתם ולחברות שאיבדו הכנסה בגלל הסגר. חבילת הסיוע כללה צעדים להענקת בין 380 ל-760 דולר, במטבע המקומי, למשפחות נזקקות.
הבעיה הייתה, שבעוד שחבילות הסיוע נראו טוב על הנייר, היו להן בעיות יישום קשות, בעיקר עבור המגזר הבלתי פורמלי של פרו, המהווה, לפי INEI, כ-72% מכלל העובדים – אחד השיעורים הגבוהים ביותר באמריקה הלטינית. במגזר הבלתי פורמלי בפרו מרוכז העוני הרב ביותר.

העובדים בכלכלה הבלתי פורמלית הפרואנית אינם עובדים במשרה מלאה, ולעיתים קרובות בסביבות המקשות על שמירת מרווח בין אישי. אלו הן עבודות שאי אפשר לעשות מהבית והפרואנים העובדים בכלכלה הלא-פורמלית חייבים להשתמש בתחבורה ציבורית. בנוסף, הם עוסקים במזומן ואינם משלמים מיסים, והם לא מקבלים הטבות סוציאליות כמו ביטוח בריאות או פנסיה, המופצות באמצעות החשבונות בבנקים. לעובדים אלו אין בדרך כלל חשבונות בנק. למעשה, רק לכ-40% מהתושבים יש חשבונות בבנקים לפי דיווחי קרן המטבע הבינלאומית. רבים מהמובטלים נאלצו ללכת לבנקים באופן אישי לאסוף את ההטבות שלהם ולגרום לתורים גדולים ולמקור הדבקה נוסף.

• שכונות העוני ועיירות הפחים:

הסקר הלאומי האחרון של משקי הבית הורה שכ-11.8% ממשקי הבית העניים בפרו גרים בצפיפות. מספר גורמים רשמיים ציינו גם את התרבות של היעדר מרחק בין האנשים במקומות ציבוריים.

ההתפרצות פגעה בפרו באופן קשה במיוחד בגלל רמות העוני הגבוהות שלא אפשרו לתושבים לעמוד בסגר הארוך. מעטים בשכונות ברובעים העניים בלימה יכולים לשלם עבור המים או החשמל. לתושבים אלו אין יכולת לראות רופא, להשיג אוכל, ולמנוע תת תזונה של ילדיהם. המדינה זנחה למעשה את האנשים שהכי זקוקים לה, ולמרות שהיו הרבה חבילות של תמריצים הם לא הגיעו להרבה תושבים נזקקים ולא הובטח להם משהו לאכול.

מעטים ברובעים העניים בלימה יכולים לשלם עבור מים או חשמל, לראות רופא או להשיג אוכל לילדיהם. המדינה זנחה את האנשים שהכי זקוקים לה, וחבילות התמריצים הרבות לא הגיעו להרבה מהנזקקים

התחבורה הציבורית לאזורים העניים ביותר של לימה היא בעיקר באמצעות טנדרים שהם בעצמם חלק מהכלכלה הבלתי פורמלית. מעמיסים נוסעים ולוקחים את התושבים גבוה לעיירות הפחים על הגבעות בדרכי עפר צרות.

תושבים רבים בעיירות ובשכונות העוני המכונות 'עיירות צעירות' בפרו, החליטו לברוח חזרה למקומות מוצאם בכפרים בהרים או באזור האמזונס. עיירות צעירות אלו נוסדו בצורה מאולתרת ולא מתוכננת במהלך גלי ההגירה של פרואנים שנמלטו מאלימות במלחמה בגרילה המרקסיסטית לפני מספר שנים.

המהגרים התיישבו על אדמות והקימו שכונות עוני, וניסו להחזיק באדמה עד שתהיה שלהם כברירת מחדל. בינתיים הם מנותקים כמעט לחלוטין משירותים בסיסיים.

במהלך הסגר, המצב הכלכלי הפך להיות נואש בשכונות העוני, עד שאלפים חזרו ברגל לחיים הכפריים הקשים שמהם ברחו בעבר. אזורים כפריים אלו לא חוו את הקורונה במהלך החודשים הראשונים, אבל עכשיו מערכת הבריאות באזורים הכפריים קרסה, ואפילו קהילות מקומיות מרוחקות מתמודדות עם הדבקה נרחבת של הקהילה.

כיום, ההשפעות הכלכליות של הקורונה הן הבעיה בפרו, ויש להן השלכה שלילית על ההתמודדות עם המגפה. עבור תושבים רבים בפרו – השגת מספיק מזון ליום יום, מהווה דאגה גדולה יותר מאשר הקורונה ופרואנים רבים כיום אינם מכבדים את הסגר מתוך כורח כלכלי.

• נגישות גרועה לשירותי הבריאות:

התושבים בכפרים ובקהילות הילידים הכפריות סביב קוסקו, המרכז העירוני של אזור האנדים, חייבים בהרבה מקרים לנסוע שעות כדי להגיע אפילו למרכז רפואי קטן. לכן רבים מהם החליטו על בידוד עצמי. עם תחילת הסגר במרץ הם הקימו מחסומים ועמדות בדיקות בריאות, ומנעו מזרים לגשת לכפרים. המחסומים הוסרו לזמן קצר ביולי, שכן חסימת הגישה הציבורית אסורה בפרו, אך כעבור שבועיים, לאחר שמקרי הקורונה המשיכו לעלות, הם הוחזרו ברוב המדינה.

עם התמשכות המגפה, קהילות ילידיות רבות נדבקו לאחר שנאלצו לסיים את בידודן הקהילתי, או כאשר קיבלו את פניהם של קרובי משפחה שברחו מלימה. הבעיה החדשה היא שמרכזי הבריאות באזורים אלו ריקים, ותושבי הכפרים אינם יכול לקבל טיפול רפואי בקהילות. התוצאה היא שרבים מתים בגלל שלא קבלו טיפול רפואי, והממשלה עושה רק מעט, מכיוון שכעת המצב בפרו יצא משליטה.

השפעות הקורונה הכלכליות הן הבעיה בפרו, ומקשות על ההתמודדות עם המגפה. עבור רבים – השגת מספיק מזון ליום יום מהווה דאגה גדולה מהקורונה. פרואנים רבים כיום אינם מכבדים את הסגר מתוך כורח כלכלי

לקחים לישראל

שרותי הרפואה בישראל הם ברמה גבוהה ונגישים לרוב האוכלוסיה. עם זאת, הצוותים הרפואיים המסורים, מהרופאה או הרופא הבכירים ועד השרת והמנקים הזוטרים – עובדים מעבר ליכולתם, בהרבה מקרים על חשבון משפחותיהם, והם חשופים לסכנת הדבקות בקורונה וללחצים נפשיים כבדים. לא ברור כמה זמן הם יוכלו להמשיך לעבוד בתנאים אלו.

הנהלות בתי החולים וצוותי הבינוי עשו פלאים בהגדלת הקיבולת של מחלקות הקורונה, אבל על חשבון המחלקות הפנימיות. התוצאה עלולה להיות גידול במקרי מוות של חולים הנזקקים לטיפול חירום, או הסובלים ממחלות 'רגילות'. התוצאה עלולה להיות, כמו באירן, שבתי החולים יפסיקו לקבל חולים שאינם במצב חירום.

התרבות הישראלית אינה מקפידה על מרחק בין אנשים. יתרה מזאת, חלק ניכר מהאוכלוסייה בישראל, להערכתי יותר מ-30% מהאוכלוסייה, בעיקר המגזר החרדי, הערבי ותושבי שכונות העוני, חיים בצפיפות שהפכה לאורח חיים, המקלה על התפשטות הקורונה.

התרבות הישראלית מחייבת התקהלויות המוניות באירועים של תפילות, הילולות, חתונות, ועוד. ובמגזר החרדי, כפי שמתאר זאת פרופ' מרדכי רביד: התפיסה היא של אני ואפסי עוד. קהל גדול התחנך לקבל הכול ולא לתת כלום במשך שנים ולכן פורק עול, אינו נשמע לרבנים, ומסכן בהדבקה רבים אחרים. בערים חרדיות ובירושלים ובית שמש יש שכונות שבהן:

"מצפצפים על ההנחיות. שיחות עם הרבנים לא יעזרו. היום יש תופעה של פריקת עול. הרבנים איבדו שליטה. החסידים מבינים שזה מהשפה אל החוץ. איש לא כופה והם עושים מה שבא להם. אין דמות רבנית במישור הארצי או העירוני כמו שהיה הרב עובדיה יוסף".

ואכן במספר שכונות חרדיות איש אינו חובש מסיכות. אין התרחקות חברתית. אנשים מסרבים להיבדק והם מסתירים את החולים שלהם.

למי שהחמיץ – הכתבה מהמהדורה הערב: מאות חולי קורונה במצב קשה במגזר החרדי מטופלים בבתיהם, בלי דיווח לרשויות.
מדינה בתוך מדינה, אבל אולי זה הפתרון שיפתור את בדידות החולים, מצוקת הצוותים, ויוריד את העומס מבתי החולים? https://t.co/pp8b7jmjM1 pic.twitter.com/r2ZNrwMRXa

— יאיר שרקי (@yaircherki) October 11, 2020

בנוסף, חלק ניכר מהחרדים מתקיימים מתרומות, וכיום אין לחלקם את היכולת הכלכלית להתמודד עם המגפה.

ולבסוף, הנטייה לא להתייחס למגיפה ברצינות, כמו גם אובדן האמון במערכת, המתעלמת לעיתים תכופות מהמלצות הצוותים המקצועיים והמנווטת את המאבק בקורונה לפי הצרכים והשיקולים הפוליטיים של ראש הממשלה ופוליטיקאים אחרים. וכמובן, דוגמה אישית שלילית החל מראש הממשלה ועד אחרון השרים והפקידות הבכירה שאינם מכבדים את הסגר, יהיו בעוכרינו.

ואולי הלקח החשוב הוא שלהשפעות הכלכליות של הקורונה יש השלכות שלילית על ההתמודדות עם המגפה. עבור קרוב למיליון המובטלים ואלפי בעלי עסקים קטנים שאבדו את מטה לחמם, השגת מספיק כסף לרכישת מזון, לתשלומי שכר דירה ולהוצאות חיוניות אחרות, מהווה כיום דאגה גדולה יותר מאשר הקורונה וישראלים רבים כיום אינם מכבדים את הסגר מתוך כורח כלכלי.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.