גדלתי במשפחה בת שמונה ילדים בעיירת פיתוח. על אף זאת חיינו ברווחה כלכלית. לא נסיעות לחו"ל או סמלי סטטוס אחרים, אבל כן מכונית, כן שיעורי נגינה, כן בגדים, כן ספרים ואוכל וודאי שלא היה חסר אף פעם.
אבא שלי היה עצמאי ואמא שלי היתה פקידה בשרות הציבורי, עד שב-1977 נאלץ אבי לסגור את עסקו. בגיל לא צעיר ועם שמונה ילדים נעלם הביטחון התעסוקתי והוא הפך לעובד קבלן.
דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זה נכון, אבל הצד השני של החבילה הוא שהמפעלים שסיפקו את המשרות האלה, היו בפשיטת רגיל אפקטיבית. בישראל מפעלי ההסתדרות היו בחובות מטורפים. בארה"ב מפעלי המכוניות לדוגמה לקחו התחייבויות פנסיוניות ונתנו לעובדים שכר ותנאים שהפכו אותם ללא תחרותיים, והם קרסו לגמרי. או שהם קיבלו סבסוד ממשלתי, או שהבנק הפדרלי הדפיס כסף. האיגודים בחלקם הגדול, לצד הדאגה לעובדים, הפכו לביצת שחיתויות מטורפת וחלק מהם היה שייך ישירות למאפיה (נהגי משאיות, או עובדי בניין בניו יורק נגיד)