גדלתי במשפחה בת שמונה ילדים בעיירת פיתוח. על אף זאת חיינו ברווחה כלכלית. לא נסיעות לחו"ל או סמלי סטטוס אחרים, אבל כן מכונית, כן שיעורי נגינה, כן בגדים, כן ספרים ואוכל וודאי שלא היה חסר אף פעם.

אבא שלי היה עצמאי ואמא שלי היתה פקידה בשרות הציבורי, עד שב-1977 נאלץ אבי לסגור את עסקו. בגיל לא צעיר ועם שמונה ילדים נעלם הביטחון התעסוקתי והוא הפך לעובד קבלן.

אבא שלי היה עצמאי ואמא שלי היתה פקידה בשרות הציבורי, עד שב-1977 נאלץ אבי לסגור את עסקו. בגיל לא צעיר ועם 8 ילדים נעלם הביטחון התעסוקתי והוא הפך לעובד קבלן

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא היה בשני מישורים: בשכר עצמו שהפך לשכר רעב, ובעובדה שביום אחד הפך אבי לעובד נטול זכויות, העובד לפי שעות ומפוטר בכל שנה למשך כשלושה חודשים. זאת כששאר העובדים באותו מקום עבודה עושים את אותה עבודה בדיוק, רק שהם כן נהנים מקביעות וזכויות ומקבלים שכר גבוה יותר. הדבר יצר מעמדות של עובדים בתוך מקום העבודה, ואני זוכרת היטב את השבר הזה של חוסר הביטחון התעסוקתי.

יש מי ששואל איך אדם בר דעת יכול לתת את קולו לטראמפ. איך ייתכן שהוא זוכה לכל כך הרבה קולות?

אני מבקשת לענות על השאלה הזו לא מההיבטים המוכרים של הסתה – נגד אליטות, נגד זרים, נגד שחורים. לא מההיבטים של זריעת שנאה ופחד מפני זרים, של פייק ניוז ושל פניה למכנה המשותף הנמוך ביותר. כל אלה הם גורמים שאכן מביאים להצבעה למועמד כמו טראמפ שיודע לרכוב היטב על הגלים האלה ולנצל אותם לטובתו – אלא דווקא מן ההיבט של סדרי העולם הישן אל מול סדרי העולם החדש, בפרט בשוק העבודה.

שוק העבודה הוא אולי השוק שעבר את השינויים הגדולים ביותר בתקופת הגלובליזציה, שוק שבו יותר ויותר משרות הפכו ללא רלבנטיות – מה שהפך עובדים רבים לא רק ללא רלבנטיים, אלא הביא אותם לעוני ולמחסור.

אם מישהו רוצה לפשפש בנבכי ההצבעה האמריקאית לטראמפ וההצבעה הישראלית לנתניהו, עליו להתמקד לא רק בכל הפרמטרים הפופולריים של גזענות, מיזוגניה ולאומנות אלא בשוק העבודה הישן ובביטחון התעסוקתי של העובדים.

ביכולת של העובדים לפרנס משפחה – בפרט בעובדים מהמעמד הבינוני הנמוך. אלה שהביטחון התעסוקתי שלהם, כמו של אבי, היה תוצאה של דפוסי העסקה ישנים – משרות קבועות במפעלים, שעות קבועות, טיפוס בסולם הדרגות וההבטחה שהעובד יוכל להמשיך ולפרנס את בני משפחתו ויוכל להמשיך לעבוד באותו מקום העבודה עד לפנסיה.

יש השואלים איך אדם בר דעת יכול לתת את קולו לטראמפ. איך ייתכן שהוא זוכה לכל כך הרבה קולות? אני מבקשת לענות על השאלה מההיבט של סדרי העולם הישן אל מול סדרי העולם החדש, בפרט בשוק העבודה

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 עובדים החלו לקבל זכויות שונות. זכויות שהגנו עליהם מפני עריצות המעסיק, זכויות שסייעו להם בשעת מחלה, פציעה, פיטורין. זכויות שבסופו של דבר השתלמו גם למעסיק עצמו.

עם התפתחות השווקים הגלובליים והטכנולוגיים שוק העבודה הפך להיות שוב שוק פרוץ. מקרים של העסקה בדפוסי העסקה של עובדי קבלן אינם נדירים והם הולכים ותופסים נתח שוק נאה. שוק העבודה בעשורים האחרונים חווה ריוויזיה, לא עוד ביטחון תעסוקתי, לא עוד זכויות, העובד שב והיה לעבד מודרני, מוצר נחות וזול שכל אחד יכול לקנות בזול ולהחליף בחדש.

המצביעים של טראמפ, יותר משהצביעו נגד מוסלמים, נגד היספאנים או נגד זרים הם הצביעו בעד שיבה לעולם הישן המוכר להם, עולם בו יש ביטחון תעסוקתי, עולם בו אדם לא מאבד את כל מה שיש לו במחי מכתב פיטורין אחד.

וכשטראמפ דיבר על I'll make America Great Again הוא דיבר אמנם על גזענות אבל הפועלים חשבו על דברים אחרים. הם חשבו על ביטחון תעסוקתי, על עבודה מסודרת מתשע עד חמש, עם זכויות, עם שכר נאה, שכר המאפשר פרנסה וחיים סבירים, ללא חשש תמידי מפני פיטורים ועם פנסיה.

נתניהו פתר את העניין על ידי רישות המנגנון הציבורי בישראל במאות אלפי משרות של אנשים נטולי השכלה וכישורים שקיבלו ג'ובים. את יתר המערכות, כמו מערכת החינוך, מערכת הבריאות, משרד המשפטים ומערכת הרווחה, בהן יש צורך בעובדים עם השכלה וכישורים – נתניהו הרעיב למוות, על חשבון המערכות האחרות בהן אין צורך בהשכלה וכישורים.

שוק העבודה בעשורים האחרונים חווה נסיגה. לא עוד ביטחון תעסוקתי, לא עוד זכויות, העובד שב והיה לעבד מודרני, מוצר נחות וזול שכל אחד יכול לקנות בזול ולהחליף בחדש

כתוצאה מכך, אין היום איזון במערכות האלה – יש הרבה יותר עובדים נטולי השכלה וכישורים מאשר כאלה עם השכלה – ואני מאמינה כי חלק גדול מהם הם מצביעי ש"ס ונתניהו, בדיוק בשל המשרות האלה. נתניהו בעזרת מרכז הליכוד, מרכז הג'ובים של המדינה, עקף את הבעיה (שהוא היה בין מחולליה) בעזרת יצירת מאות אלפי משרות מופרכות.

אלא שכלכלה של מדינה, כל מדינה, איננה יכולה להיות מושתתת על מיעוט יצרני ורוב ג'ובניקי. כלכלה כזו בסופו של דבר תסיג את המדינה לאחור ותביא למיתון כלכלי עמוק – כמו גם לשבר חברתי.

אינני כלכלנית ואין לי מושג איזו רגולציה צריכה להיות על מנת להשיב את הביטחון התעסוקתי לעובדים, ואין לי מושג האם בעולם התעסוקתי החדש בו אין קביעות, אין משרות לנצח בהן מובטחת פנסיה – יש בכלל דרך להשיב את הביטחון הזה.

מה שבטוח – טראמפ ונתניהו אינם התשובה לכך. הרי באופן פרדוקסלי דווקא מצביעי טראמפ באמריקה ומצביעי נתניהו בישראל הם אלה שנפגעו מהסדר הכלכלי החדש שטראמפ ונתניהו הם המייצגים הכי טובים שלו.

טראמפ ונתניהו מייצגים סדר כלכלי קפיטליסטי חזירי, שוק חופשי, שבו החזקים, אלה שיכולים לנהל מו"מ עם הממשל לגבי גובה המס שיגבה מהם – כמו נתניהו וטראמפ עצמם – שורדים. הפועלים המסכנים, לעומתם, לא רק שאינם יכולים לנהל מו"מ על תנאי העסקה שלהם, אלא שפעמים רבות דפוס ההעסקה שלהם הוא נצלני, שרירותי ותלוי בגיל. כמעט חזרה לימים שלפני המהפכה בה התפתחו הזכויות המגינות על העובדים מפני כל אלה.

טראמפ ונתניהו אינם התשובה. הם מייצגים קפיטליזם חזירי שבו החזקים, המתמקחים על גובה המס שישלמו – כנתניהו וטראמפ – שורדים, ואילו הפועלים המסכנים סובלים מדפוסי העסקה נצלניים, שרירותיים ותלויי גיל

ביטחון תעסוקתי, ביטחון כלכלי, דפוסי העסקה חדשים – כל אלה קובעים את דפוס ההצבעה של מצביעים לא פחות מיתר הפרמטרים, מי שמבקש להחליף את נתניהו, צריך להתרכז בכלכלה ובביטחון תעסוקתי יותר מאשר בכל היבט אחר – בימים אלה, כאשר המשבר הכלכלי החמור כתוצאה מהקורונה נותן אותותיו – זה יהיה כנראה הפרמטר שיקבע את גורלם הפוליטי של מועמדים לשבט או לחסד.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.